מערכת המשפט בקוריאה הצפונית
מערכת המשפט בקוריאה הצפונית מבוססת על מערכת המשפט שהייתה קיימת בברית המועצות לשעבר.[1] מערכת זו כוללת את בית המשפט העליון של קוריאה הצפונית, בתי משפט אזוריים, בתי משפט לאכיפת פשעים אידאולוגיים (בתי משפט עממיים), וכן בתי משפט מיוחדים המתכנסים בנסיבות חריגות.
בית המשפט העליון של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה הוא בית המשפט העליון במדינה, אשר שופטיו ממונים ישירות על ידי אספת העם העליונה, הפרלמנט של קוריאה הצפונית. על פי חוקת קוריאה הצפונית, בית המשפט העליון כפוף ומחויב במתן דין וחשבון לאספת העם העליונה (בניגוד לעיקרון הפרדת הרשויות), ושופטי המדינה מחויבים לפסוק ״משפט צדק״, ונושאים באחריות פלילית אם מתרשלים במלאכתם.
החוק בקוריאה הצפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]באופן פורמלי, החוק בקוריאה הצפונית מבוסס על מספר מקורות, אשר מסודרים לפי דרגת חשיבות בסדר יורד:
- מילותיו או הנחיותיו של המנהיג העליון, קים ג'ונג-און
- עשרת העקרונות להקמתה של מערכת אידאולוגית מרכזית
- הוראות והנחיות מטעם מפלגת הפועלים של קוריאה
- חוקים ותקנות מטעם אספת העם העליונה
- חוקת קוריאה הצפונית
מפלגת הפועלים של קוריאה, המחזיקה במעמד פוליטי עליון במדינה, מופקדת בראש ובראשונה על ציות והגשמת רצונותיו של המנהיג העליון. בדומה למצב במדינות קומוניסטיות אחרות, תפקידן של כלל מערכות המדינה הוא לשרת את המפלגה, ומשכך חוקים אזרחיים אינם חלים על המפלגה עצמה.[2]
בית המשפט העליון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית המשפט העליון של קוריאה הצפונית
בית המשפט העליון של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה הוא בית המשפט העליון בקוריאה הצפונית, המשמש במקביל גם כערכאת הערעור העליונה במדינה.
בראש בית המשפט העליון מכהן נשיא/שופט ראשי, ולו מסייעים שני שופטי משנה. נכון להיום, לא ידוע מהו מספר השופטים הכלולים בחבר השיפוט.[3]
בנייתו של המבנה המרכזי בו שוכן בית המשפט העליון במדינה הושלמה בשנת 2010.[4]
ערכאות שיפוטיות בקוריאה הצפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתי המשפט בקוריאה הצפונית מחולקים לשני סוגים:
- בתי משפט אזוריים - מערכת שיפוט אזרחית הכוללת 9 בתי משפט הפרוסים ברחבי המדינה.
- בתי משפט עממיים/בתי משפט ממשלתיים - מספר לא ידוע של בתי משפט הפועלים לאכיפת ״פשעים אידאולוגיים״ או פשעים כנגד המשטר הצפון-קוריאני.
עצמאות שיפוטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 157 של חוקת קוריאה הצפונית קובע כי "המקרים השיפוטיים יידונו באופן פומבי, ולנאשם מובטחת הזכות להגנה; דיונים מסוימים יהיו סגורים בפני הציבור, במקרים שייקבעו בחוק".
ראיה נוספת להיעדרה של עצמאות שיפוטית בבתי המשפט במדינה, היא נוסח סעיף 11 של ״חוק הפיקוח על התביעות״ במדינה, המגדיר כי "מתפקידו של התובע להשגיח שבית המשפט או הבורר במקרה ספציפי פועלים בצורה יעילה לפתרון המקרה, בהתבסס על הוראות החוק ובתוך פרק זמן סביר."[5]
מקצוע עריכת הדין בקוריאה הצפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עורכי דין בקוריאה הצפונית מחויבים להיות חברים בלשכת עורכי הדין צ׳וסון, המשמשת כגילדה המקצועית לעוסקים בעריכת הדין במדינה. הלשכה מגדירה סטנדרטים מקצועיים לעיסוק במקצוע, כמו גם תנאי קבלה ונהלים לפסילת עורכי דין קיימים.
בניגוד למקובל במערכת המשפט במדינות קפיטליסטיות, תושב או ארגון אינו רשאי לשכור עורך דין מייצג באופן ישיר. כלל הבקשות לייצוג משפטי מועברות לידי לשכת עורכי הדין, כאשר הלשכה קובעת את זהותם של עורכי הדין שיטפלו בכל מקרה ספציפי, וכן משלמת להם את שכר עבודתם. יצוין עם זאת, כי בקוריאה הצפונית, עורכי הדין אינם בעלי מונופול על מתן שירותים משפטיים, כאשר כל תושב במדינה רשאי מבחינה פורמלית לספק ייצוג בעניינים אזרחיים או פליליים.
הפקולטה למשפטים באוניברסיטת קים איל-סונג היא האוניברסיטה היחידה בקוריאה הצפונית המספקת השכלה משפטית פורמלית.[6]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Kim Il-sung (1971). "For the Implementation of the Judicial Policy of Our Party: Speech Delivered at the National Conference of Judicial Workers and Public Prosecutors, April 29, 1958". Selected Works. Vol. II. Pyongyang: Foreign Languages Publishing House. pp. 132–148. OCLC 873247887.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ DeRouen, Karl R.; Bellamy, Paul, eds. (2007). International Security and the United States: An Encyclopedia. Vol. 1. Westport: Praeger Security International. p. 567. ISBN 978-0-313-08486-7.
- ^ Songbun - North Korea’s Social Classification System, pg.15
- ^ "North Korea - The Judiciary".
- ^ "New DPRK Central Court". 25 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Korea Institute for National Unification, 2011 White Paper on Human Rights in North Korea, pg. 180-81.
- ^ Seoul, Yonhap News Agency (2002-12-27). North Korea Handbook (באנגלית). M.E. Sharpe. ISBN 9780765635235.