מצודת אגרה
 אחת מארבע הכניסות למצודה | |||
| שער עמאר סינג, אחת מארבע הכניסות למצודה | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| סוג | מצודה  | ||
| מיקום | אגרה | ||
| מדינה | הודו | ||
| הקמה ובנייה | |||
| תקופת הבנייה | ?–1565 | ||
| תאריך פתיחה רשמי | 1565 | ||
| קואורדינטות | 27°10′46″N 78°01′17″E / 27.179583333333°N 78.021297222222°E | ||
| אתר רשמי | |||
  | |||
מצודת אגרה (בהינדית: आगरा का क़िला) היא אתר מורשת עולמית בעיר אגרה שבהודו. המצודה ידועה גם בשמות "לאל קילה", "מצודת רוּז'" ו"המצודה האדומה של אגרה".
המצודה שוכנת במרחק 2.5 קילומטרים צפונית-מערבית לטאג' מהאל, והיא למעשה עיר מלכותית מוקפת חומה. מצודת אגרה היא המצודה החשובה ביותר בהודו. המלכים המוגולים באבור, הומאיון, אכבר, ג'אהאנגיר, שאה ג'האן ואורנגזב התגוררו במצודה, שבה ישבה גם הממשלה המוגולית. במצודה שכנו גם בית האוצר הגדול ביותר במדינה ומטבעה. שגרירים, מטיילים ומכובדים אחרים היו עולים אל המצודה כדי לבקר את השליטים המוגולים. בשנת 1983 העניק אונסק"ו למצודה מעמד של אתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצודה הייתה במקור בשליטתם של בני הצ'אוצ'אן. המצודה מוזכרת לראשונה ב-1080 כאשר כוח צבאי של האימפריה הע'זנווית. [דרושה הבהרה] סיקאנדאר לודי (1487–1517) היה הסולטאן הראשון של דלהי שעבר לאגרה והתגורר במצודה. לודי משל על המדינה מתוך המצודה ואגרה זכתה למעמד של העיר השנייה בחשיבותה. לודי מת במצודה ב-1517 ואיברהים לודי, בנו, החזיק בה במשך תשע שנים עד שהובס ונהרג בקרב פאניפאט. במהלך תקופת שלטונו דאג איברהים לודי לכך שבמצודה ייבנו מספר ארמונות, בארות ומסגדים.
המוגולים כבשו את המצודה מידיהם של הלודים ולקחו כשלל אוצר גדול, שכלל יהלום שבתקופה מאוחרת יותר נקרא "קוהינור". באבור נותר במצודה, שהה בארמונו של איברהים לודי, ובנה בתחום הארמון באר מדרגות (באולי/באורי). הומאיון הוכתר במקום ב-1530, אך הובס בבילגראם באותה שנה ונמלט מהודו. שר שאה (Sher Shah) החזיק במצודה במשך חמש שנים. בסופו של דבר הצליחו המוגולים להביס את שליט דלהי בקרב פאניפאט השני ב-1556 וחזרו לשלוט בצפונה של הודו.
אכבר הבין את חשיבותה האסטרטגית של המצודה, וב-1558 החליט להגיע לאגרה ולהפוך אותה לעיר הבירה הראשונה שלו. עבדול פאזאל, ההיסטוריון שלו, תיעד את המצודה וכתב שהיא הייתה ידועה כמבנה לבנים בשם "באדאל-גהאר". המצודה הייתה חרבה כאשר הם הגיעו אליה, ואכבר החליט לבנות במקומה מצודה גדולה ומבוצרת יותר. האדריכלים הניחו את היסודות בסמוך לנהר יאמונה, והמצודה נבנתה עם לבנים בחלק המרכזי ואבן חול אדומה בפני השטח החיצוניים. הבנייה הסתיימה ב-1573, ובסך הכול נמשכה שמונה שנים בעלות של 3,500,000 רופיות[דרוש מקור].
למכלול ארמונותיו של אכבר, הוסיף בנו ג'האנגיר מכלול ארמונות נוסף והאתר קיבל את צורתו הנוכחית בתקופת שלטונו של שאה ג'האן, נכדו של אכבר. שאה ג'האן הרס כמה מהמבנים הישנים בתוך המצודה כדי לבנות מכלול ארמונות משלו. בניגוד לסבו שבחר באבן חול אדומה, ואביו שבנה את ארמונותיו בציפוי טיח מיוחד, העדיף שאה ג'האן שהבניינים ייבנו משיש לבן, שקושט בטכניקת פיטרה-דורה ("אבן קשה" Pietra dura) האיטלקית שאך הגיעה להודו, כשבשיש מאקרנה לבן, מוטבעות אבני חן יקרות למחצה או בזהב. המוגולים שחיקו את האומנות הפלורנציאנית כינו את עבודת השיבוץ בשיש "פארצ'ינקארי" (Parchin kari) - מילולית "שיבוץ".
לקראת סוף ימיו נכלא שאה ג'האן במצודה, על ידי בנו אורנגזב. האגדה אומרת כי שאה ג'האן מת במואסאמאן בורג', מגדל עם מרפסת שיש המשקיפה על הטאג' מהאל.
המבנה המרהיב ביותר בתחום המצודה, שנבנה בתקופתו של שאה-ג'האן, הוא מסגד הפנינים (מוטי מסג'יד) הנמצא בתחום הסגור לביקור במצודה, בחלק המשמש את צבא הודו. את כיפות המסגד הצחורות ניתן לראות מכיכר העם דיוואן-י עאם.
ב-1666 הגיע לאגרה צ'האטראפאטי שיוואג'י, מייסד האימפריה המראטהית, כחלק מהסכם פוראנדהאר, כדי להיפגש עם אורנגזב בדיוואן-י ח'אס. שיוואג'י קיבל מקום בשולי הקהל ומאחורי אנשים בעלי מעמד פחות משלו, ובתגובה הוא עזב בזעם את המקום וב-12 במאי הוא נכלא במגורים של ג'אי סינג. שיוואג'י חשש מהוצאה להורג ולכן ברח ב-17 באוגוסט של אותה שנה. מחוץ ל"שער הפיל" (האטי-פול) במצודה מוצב פסל לזכר האירוע.
האימפריה המראטהית כבשה את המצודה ושלטה בו מרבית הזמן עד הכיבוש הבריטי במלחמה האנגלו-מרתית השנייה ב-1803.
במצודה התרחש אחד מהקרבות במסגרת המרד ההודי הגדול שפרץ ב-1857, שהוביל לסיום שלטונה של חברת הודו המזרחית הבריטית בהודו, וגרם תשעים שנות שלטון בריטי ישיר בהודו. סימני פגיעות תותחים בקירות המצודה, ובאחד מכיסאות ההכתרה עדיין נראים בבירור, וכן ישנו בתחום דיוואן-י עאם קבר לוחם בריטי שנהרג במקום.
מצודת אגרה זכתה בפרס אגא חאן לאדריכלות ב-2004, והדואר ההודי הנפיק בול לציון המאורע ב-28 בנובמבר של אותה שנה.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצודה מהווה דוגמה טיפוסית לאדריכלות המוגולית. ניתן לראות במצודה את ההבדל בין סגנון בניית המצודות הצפון הודי לזה של הדרומי.
המצודה בנויה בצורת מישור חצי מעגלי, שהמיתר שלו מקביל לנהר. גובהם של הקירות הוא כ-21 מטרים. ליד הסוללות יש ביצורים, חרכי ירי, מצ'יקולצים וקיר לבנים. בכל אחד מארבעת הצדדים של המצודה נבנה שער, כאשר אחד מהם נמצא מול הנהר.
שני שערים מתוך הארבעה מכונים "שער דלהי" ו"שער לאהור" (הנקרא לעיתים שער עמאר סינג).
שער דלהי, הפונה לכיוון העיר, נחשב לשער המרשים ביותר במצודה. מהשער הזה ניתן להגיע אל שער פנימי הנקרא האטהי פול (שער הפיל) שבו יש שני פסלי פילים בגודל מלא ועליהם רוכבים העומדים בכוננות. גשר מתרומם וכניסה עקומה הופכים את השער לבלתי חדיר.
שער דלהי שימש כשער שדרכו נכנס המלך. כיוון שהצבא ההודי (ובייחוד חטיבת הצנחנים) עדיין משתמש בחלק הצפוני של המצודה, שער דלהי אינו יכול לשמש כשער ציבורי. התיירים נכנסים דרך שער לאהור הנקרא כך כיוון שהוא פונה לכיוון העיר לאהור (כיום בפקיסטן).
למצודה חשיבות רבה מבחינת ההיסטוריה של האדריכלות. עבדול פאזאל תיעד חמש מאות בסגנון בנגלי וגוג'ראטי שנבנו במצודה. חלק מהבניינים נהרסו כדי לפנות מקום לארמונות השיש הלבנים. רוב הבניינים האחרים נהרסו על ידי הבריטים בין 1803 ל-1862 כדי להשתמש בחומרים לבניין. בצד הדרום-מזרחי של המצודה שרדו רק כ-30 בניינים מוגוליים הפונים כלפי הנהר. מתוכם, שער דלהי, שער אכבר ואחד הארמונות - "בנגלי מהאל" - נחשבים למייצגים הטובים ביותר של סגנון הבנייה האכברי.
שמו של שער אכבר שונה על ידי ג'אהאנגיר לשער עמאר סינג. השער דומה מבחינה סגנונית לשער דלהי, ושניהם נבנו בלבנים אדומות.
בנגלי מהאל נבנה גם הוא מאבן חול אדומה, וכיום הוא התפצל לאכברי מהאל וג'האגירי מהאל.
במצודה יש דוגמאות לעירוב מעניין בין אדריכלות אסלאמית לאדריכלות הינדית. בחלק מהקישוטים האסלאמיים יש תמונות (אסורות לפי האסלאם) של יצורים חיים - דרקונים, פילים וציפורים, במקום התבניות הקליגרפיות הנפוצות יותר בעיצובים אסלאמיים של משטחים שונים כגון קירות.
אתרים ומבנים בתוך המצודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנגורי באגה - 85 גנים המסודרים בצורה גאומטרית.
- דיוואן-י עאם (היכל הקהל הציבורי) - שימש כמקום שבו המלך דיבר אל נתיניו והקשיב להם. בעבר הכיל גם את כס המלכות.
- דיוואן-י ח'אס (היכל הקהל הפרטי) - שימש כמקום קבלת פנים עבור מלכים ואנשים חשובים אחרים. מכיל את כס המלכות השחור של ג'אהאנגיר.
- הביתנים המוזהבים - ביתנים בצבע זהב עם גגות המועצבים בצורת כובע בנגלי.
- ג'האנגירי מהאל - נבנה על ידי אכבר עבור בנו ג'אהאנגיר.
- ח'אס מהאל - ארמון שיש לבן, אחת הדוגמאות הטובות ביותר לציור על שיש.
- מאצ'י בהאוואן (סגירת הדגים) - מבנה גדול ששימש כהרמון ובעבר היו בו בריכות ומזרקות.
- מינה מסג'יד (המסגד השמימי) - מסגד קטן, סגור לציבור.
- מוטי מסג'יד (מסגד הפנינה) - מסגד פרטי של שאה ג'אהאן הסגור לקהל הרחב.
- מוסאמאן בורג' - מגדל מתומן גדול עם מרפסת שממנה ניתן להשקיף על הטאג' מהאל. המקום שבו הוחזק שאה ג'אהאן על ידי בנו אוראנגזב.
- נאגינה מסג'יד (מסגד אבני החן) - מסגד המיועד לנשים של חצר המלך, המאופיין על ידי באזאר נשים הנמצא מימין למרפסת. במקום זה נמכרה סחורה על ידי נשים בלבד.
- נאובאת ח'אנה (בית התוף) - המקום שבו ניגנו המוזיקאים של המלך.
- ראנג מהאל - המקום שבו גרו נשות המלך ופילגשיו.
- שאהי בורג' - אזור העבודה האישי של שאה ג'האן.
- שאה ג'האן מהאל - המבנה הראשון שבו ניסה שאה ג'האן להחליף את לבני החול האדומות של הארמון.
- שיש מהאל (Sheesh Mahal, ארמון הזכוכית) - חדר הלבשה מלכותי שבו הקירות היו מקושטים בפסיפסים קטנים מזכוכית שהיו כמו מראות.
אזכורים בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המצודה ממלאת תפקיד חשוב ברומן "חותם הארבעה" מאת סר ארתור קונאן דויל.
- המצודה מוזכרת בשיר של זמר הפופ המצרי הישאם עבאס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מצודת אגרה (באנגלית)- תמונות של המצודה, באתר פליקר
- המרכז להצלת מצודת אגרה, מאמר במילי גאזט
- תמונות של המצודה שצולמו על ידי מטיילים
- גלריית תמונות של המצודה, באתר India-travelinfo.com
- מידע על המצודה, באתר Aviewoncities
- מידע על המצודה, באתר Webindia123
- מידע על המצודה, באתר Agraindia
- מצודת אגרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
