מראנו
| |||
 | |||
| מראנו. במרכז: כנסיית ניקולאוס הקדוש | |||
| מדינה |  איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |  טרנטינו - אלטו אדיג'ה | ||
| נפה |  דרום טירול | ||
| ראש העיר | גונתר ינות Günther Januth | ||
| בירת העיר | מראנו  | ||
| שפה רשמית | איטלקית, גרמנית | ||
| תאריך ייסוד | 15 לפנה"ס | ||
| שטח | 26 קמ"ר | ||
| גובה | 325 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 41,071 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 1500 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 46°40′0″N 11°10′0″E / 46.66667°N 11.16667°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.comune.merano.bz.it/ | |||
  | |||
מֶרָאנוֹ (באיטלקית: Merano; בגרמנית: מֶרָאן (Meran); בלדינית: מָרָאן (Maran)) היא עיר בנפה האוטונומית דרום טירול שבמחוז האוטונומי טרנטינו - אלטו אדיג'ה שבאיטליה. העיר ידועה בעיקר בשל המרחצאות החמים שלה והיא שוכנת בתוך שקע המוקף בהרים המתנשאים עד לגובה של 3335 מטרים מעל פני הים, בכניסה לעמק פסיאר (Passeier) ולעמק וינשגאו (Vinschgau). בעבר הייתה מראנו מקום מגורים מועדף לכמה מדענים, סופרים ואמנים, כולל פרנץ קפקא, עזרא פאונד ופול לזרספלד, שאהבו את האקלים המתון של העיר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור שבו שוכנת מראנו היה מיושב כבר מאז האלף השלישי לפני הספירה, כפי שניתן להסיק מהממצאים הארכאולוגיים שנתגלו, בעיקר המנהירים. תולדותיה של העיר מתחילות בשנת 15 לפנה"ס, כאשר הרומאים כבשו את עמק הנהר אדיג'ה והקימו במקום תחנת דרכים בשם סטאטיו מאינסיס (Statio Maiensis).
היישוב מוזכר לראשונה בשטר קניין משנת 857 בשם מאירניה (Mairania). הרוזנים של מצודת טירול הקנו ליישוב מעמד של עיר במהלך המאה ה-13 ועשו אותה לעיר הבירה של רוזנות טירול. לאחר שהרוזנות הועברה לידיו של בית הבסבורג ב-1363, עם התפטרותה של מרגרטה מאולטש, העביר פרידריך הרביעי, דוכס אוסטריה, ב-1420 את החצר של טירול לאינסברוק. למרות שהעיר נותרה הבירה הרשמית עד ל-1848 היא איבדה בהדרגה את הבכורה שלה ואת חשיבותה כצומת לדרכי המסחר בין איטליה וגרמניה. ב-1477 הועברה המטבעה שפעלה בעיר לעיר האל (Hall). המרד של טירול ב-1809 כנגד הכיבוש הצרפתי הסב את תשומת הלב למראנו. באותה שנה, נחל צבא של איכרים ניצחון על הכוחות המאוחדים של צרפת ושל ממלכת בוואריה, אך לאחר מכן נכשלה המרידה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נעשתה מראנו חלק מאיטליה על פי חוזה סן-ז'רמן, יחד עם שאר החלקים הדרומיים של טירול שהייתה עד אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית.
ב-12 באפריל 2010 נקלעה רכבת שהייתה בדרכה למראנו למפולת בוץ במרחק 30 ק"מ מהעיר וכתוצאה מכך ירדה הרכבת מהפסים. באסון נספו 9 בני אדם ונפצעו 28, מתוכם 7 נפצעו קשה.
הסנטוריום לחולי שחפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית המאה העשרים פעל במקום סנטוריום לחולי שחפת, חולה השחפת המפורסם ביותר ששהה בו היה פרנץ קפקא. לאחר מלחמת העולם השנייה נפתח המקום לטובת יהודים ניצולי שואה חולי שחפת בסיוע ארגון הג'וינט. בשנת 1952 נסגר הסנטוריום וחוליו עלו למדינת ישראל לצורך המשך הטיפול.
אתרים חשובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין האתרים החשובים בעיר נמנים שערי העיר מתקופת ימי הביניים. הכנסיות הראשיות בעיר הן כנסיית ניקולאוס הקדוש (Pfarrkirche St. Nikolaus) וכנסיית ברברה הקדושה (St.-Barbara-Kapelle), שתיהן מהמאה ה-15. בתקופה זו נבנתה גם המצודה. גשר האבן החוצה את נהר פסר נבנה במאה ה-17.
מראנו עברה תהליך של התפתחות כאשר הפכה ליעד פופולרי כאתר מרחצאות, בעיקר לאחר שהחלה לבקר במקום אליזבת, קיסרית אוסטריה. במאה ה-19 נבנו התיאטרון העירוני, בניין הקורהאוס (Kurhaus) ופארק הקיסרית אליזבת. כמו כן מפורסמות הטיילות לאורך הנהר.
לאחר שמראנו סופחה לאיטליה, בנו רשויות המשטר הפשיסטי בניין עירייה חדש בשנות העשרים של המאה ה-20.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מראנו- אתר לשכת התיירות של מראנו (באנגלית)
- מראנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מראנו (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
