מרדכי ברויאר

ערך זה עוסק ברב ברויאר, חוקר נוסח המקרא ואבי "שיטת הבחינות". אם התכוונתם לבן דודו פרופ' ברויאר, היסטוריון, חוקר יהדות אירופה בעת החדשה, ראו מרדכי ברויאר (היסטוריון).

הרב מרדכי ברויאר

הרב מרדכי ברויאר
לידה	14 במאי 1921 קרלסרוהה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	24 בפברואר 2007 (בגיל 85) ירושלים
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	גרמניה, ישראל
תקופת הפעילות	? – 24 בפברואר 2007
צאצאים	יוחנן ברויאר
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1999) פרס ביאליק (1984)

הרב מרדכי בְּרוֹיֶאר (Marcus Breuer^[1]; ו' באייר ה'תרפ"א – ו' באדר ה'תשס"ז, 14 במאי 1921 – 24 בפברואר 2007) היה חוקר תנ"ך, דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית, זוכה פרס ביאליק וחתן פרס ישראל לספרות תורנית,^[2] ההדיר את נוסח המקרא, ופיתח את "שיטת הבחינות", המשלבת את השערת התעודות עם אמונה בתורה מן השמים.

נולד בו' באייר ה'תרפ"א (14 במאי 1921), בעיר קרלסרוהה שבגרמניה. אביו, הרב פרופ' שמשון ברויאר, היה מתמטיקאי. אמו הייתה לאה פרנקל, אחותו של אברהם הלוי פרנקל, וצאצאית למשפחת אוירבך. אמו נפטרה כשהיה ילד קטן, ואביו נישא בשנית לאגתה (גיטל) יידל. דודו, ד"ר יצחק ברויאר, היה הוגה דעות חשוב של היהדות האורתודוקסית בגרמניה. מצד סבתו הרב ברויאר הוא נינו של הרב שמשון רפאל הירש, ממנהיגי יהדות גרמניה במאה ה-19 ומייסד שיטת "תורה עם דרך ארץ". בגיל 12 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בתיכון חורב בירושלים, ואחר כך בישיבת קול תורה ובישיבת חברון.

ב-1947 היה ר"מ בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ונשלח מטעם בני עקיבא למחנות המעצר בקפריסין. בזמן מלחמת העצמאות היה המדריך של גרעין בני עקיבא שהגן על ביריה.

מ-1949 עד 1965 לימד בישיבת הדרום ברחובות, ושם היה בקשרי ידידות עם הרב יהודה עמיטל, לימים ראש ישיבת הר עציון. בישיבת הדרום החל ללמד שיעורים על פי שיטת הבחינות; בשיעוריו בדרך כלל הסתיר את העובדה שמקור ההבחנות שעשה הוא בממצאי ביקורת המקרא. בשנים 1966–1967 שימש מפקח ארצי להוראת התורה שבעל פה במשרד החינוך. מ-1967 עד 1982 לימד תנ"ך במכללת ירושלים לבנות, והחל מ-1969 לימד שיעורי תנ"ך בישיבת הר עציון. ב-1999 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.^[2] האוניברסיטה העברית העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד.

התגורר בשכונת בית וגן בירושלים, היה ממייסדי בית הכנסת השוכן במכון "בית אריאל", בו העביר דרשות, שיעורי תורה וגמרא.

כבר בסוף שנות החמישים הגיה הרב ברויאר את מהדורת התנ"ך הנפוצה שהכין לראשונה מאיר הלוי לטריס במאה ה-19. ואולם דעתו לא הייתה נוחה מנוסח זה של המקרא, והוא החל לחקור לעומק את נוסח המקרא לקראת הכנת מהדורה חדשה של התנ"ך בהוצאת מוסד הרב קוק במסגרת מפעל דעת מקרא. הוא לא קיבל אז את הנחתם של חוקרי נוסח המקרא שלא קיים נוסח אחד מוחלט של המסורה. על ידי השוואה של חמישה–שישה כתבי יד שונים של המקרא ועמם נוסח הדפוס של מקראות גדולות דפוס ונציה, ולאחר בדיקת התאמת נוסח רוב כתבי יד להערות המסורה, עיצב נוסח אקלקטי (ערוך על פי מקורות שונים) חדש של המקרא. הוא גילה כי הנוסח המקובל של המקרא בקהילות ישראל, כפי שנקבע על ידי הרמ"ה, בעל אור תורה, בעל מנחת שי ואחרים, מתאים כמעט לחלוטין לנוסח שקבע. לא זו בלבד, אלא שכשהתאפשרה לו הגישה לכתר ארם צובא, כתב היד מן המאה העשירית הנחשב למדויק ביותר הקיים היום, גילה שהנוסח שלו תואם כמעט לחלוטין לנוסח הכתר, ומכאן שהוא לא רק נוסח אקלקטי אלא גם נוסח דיפלומטי (מבוסס על מקור אחד). בכך גם התאשרה הנחתו שקיים נוסח אחד קבוע של המסורה, וששינויי הנוסח בשאר כתבי היד מקורם בטעויות סופר ולא במסורות שונות.

מהדורת התנ"ך של הרב ברויאר התפרסמה החל משנות השבעים בכרכי "דעת מקרא" וגם בפני עצמה. מהדורה חדשה ומתוקנת על פי תגליות נוספות יצאה לאור בהוצאת חורב ב-1998. ב-2001 יצאה מהדורה נוספת בהוצאת נ' בן צבי. מהדורה זו מבוססת על הנוסח של מהדורת חורב (בתיקונים קלים), וערוכה מבחינת גרפית באופן דומה לכתר ארם צובא. האוניברסיטה העברית סמכה את ידיה על מהדורה זו, קראה לה כתר ירושלים, ובכך העניקה תוקף אקדמי למפעלו של הרב ברויאר.

הרב ברויאר גם פרסם כמה ספרים משלימים העוסקים בנוסח המקרא של הכתר ושל כתבי יד נוספים.

על מהדורת תורה נביאים וכתובים על פי המסורה של כתר ארם צובא זכה בשנת תשמ"ד בפרס ביאליק לחכמת ישראל.

בהתאם לחינוכו לפי השקפת האגף הפתוח יותר באורתודוקסיה הגרמנית, שלא נמנע מהכרה בקיום המחקר המדעי בנושאי הדת וניסה ליישבו עם האמונה, לא התעלם הרב ברויאר מממצאיה של ביקורת המקרא, שלפיה נשמעים בתורה קולות בסגנונות שונים זה מזה, וכן לא קיבל את האפולוגטיקה המקובלת של רד"צ הופמן, ששאף לסתור את הביקורת. אך בעוד בקרב אנשי ביקורת המקרא הובילו ממצאים אלו למסקנה שהתורה נוצרה בידי מספרים שונים, פיתח הרב ברויאר תאולוגיה פרשנית-אלגורית, שאותה כינה "שיטת הבחינות", כדי ליישב ניתוח זה עם התפיסה שהתורה ניתנה למשה בסיני. גישה זו נועדה לקבל רק את הממצאים העובדתיים של הביקורת, קרי ההצבעה על הסגנונות המובחנים זה מזה המשולבים במקרא, ולהכלילם בתוך המסגרת האמונית. לפי שיטתו, בכוונה תחילה נכתבה התורה על ידי הקב"ה בכמה סגנונות שונים, שאמורים לבטא "בחינות" שונות בהנהגתו את העולם, כאשר כל "קול" מלמד על בחינה שונה. הניתוח שהציגו מבקרי המקרא משקף, לפי שיטת הבחינות, את השילוב של אופני הפעולה השונים של האל בעולמו.

לאחר פיצול הפסוקים לפי הבחינות השונות, יש צורך לבאר גם את "צירוף הבחינות" – כלומר את הסיבה שהפסוקים חזרו והשתלבו לתיאור אחיד, מה שמבקרי המקרא מייחסים לעורך. הרב ברויאר הסביר זאת על ידי הצבעה על כך שהנהגת העולם בשלמותה היא בהרכבת המידות השונות בהרמוניה, מה שמביא את התורה להציג מחד את קיום הבחינות השונות ולנסחם מאידך בקנה אחד. בעניין זה כתב במבוא לספרו "פרקי מועדות":

"התורה מדברת בלשונות בני אדם שונים, השונים זה מזה במחשבתם ובסיגנונם, אך היא מדברת גם בסגנונו של 'עורך', המיישב את כל הסתירות. ולמדנו מכאן עיקר גדול: האמונות המובעות בתורה הן סותרות זו לזו... ורק אחרי שנאמרו הדברים בסתירתם, יכלו לחזור ולהיאמר ביישובם".

במקום אחר כתב:

"כל בחינה מבטאת את האמת שלה, המתאימה לאחת ממידותיו של ה'. אולם אין זו אלא אמת חלקית. ורק צירוף של כל הבחינות האלה מבטא את האמת השלמה הכוללת את כל מידותיו של ה', ורק היא אמיתה של תורה. משום כך כינס הקב"ה את הבחינות האלה למסגרת אחת, נתן להן ביטוי ספרותי הולם וכך יצר את ספר תורת ה'; הוא הספר שמשה קיבל מיד ה' בהר סיני ומסר אותו לבני ישראל".

השיטה הוצגה לראשונה במאמר בשם "אמונה ומדע בביקורת המקרא" שפורסם כבר ב-1960 בכתב העת "דעות".^[3] היא הורחבה ושוכללה עם השנים ותוארה במפורט בספרים "פרקי מועדות" ו"פרקי בראשית", שבכל אחד מהם שני כרכים. השיטה לא התקבלה אצל המחנכים ומורי המקרא הדתיים, ולמעשה רוב הציבור הדתי התעלם ממנה. בעניין זה כתב:

"אשר לחומר הנפץ [שיש בשיטה] – הלוואי והיה זה אמת, ויהודים דתיים היו מתעוררים לקול הפיצוץ. אך זו תפילת שווא. על יהודים דתיים נאמר 'וישנו שנת עולם ולא יקיצו' (ירמיהו נ"א, לט)".

לעומת רוב הציבור שנשאר אדיש לשיטתו, חלק מתלמידיו אימצו אותה והפליגו ממנה לעמדות ליברליות יותר, למשל שהתורה נכתבה במשך כמה דורות על ידי כמה נביאים שונים. במאמר שכתב ב"מגדים" ל',^[4] תקף הרב ברויאר את עמדתם, וקבע שהיא "איננה אמונת ישראל, כפי שהיא מקובלת בידינו מידי חכמים, אלא אמונה חדשה שאנשים אלו בדו אותה מלבם".

הרב ברויאר תרגם מגרמנית לעברית את פירושו של אבי-סבו, הרב שמשון רפאל הירש, לחמישה חומשי תורה. את הפירוש תרגם ביחד עם בן דודו, פרופ' מרדכי ברויאר (שניהם נקראו ע"ש אבי סבם). בנוסף היה אחד מחברי המערכת של פירוש דעת מקרא. מלבד זאת פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת רבים.

בזכות שיטת עבודתו הקפדנית והמדויקת התקבלו חידושיו ומחקריו גם על דעת חוקרי חכמת ישראל ומדעי היהדות באוניברסיטאות, וזאת אף על פי שלא הייתה לו כל השכלה אקדמית מסודרת.

לרב ברויאר הייתה תפיסת עולם ציונית חזקה, אף על פי שבא מעולמם של חוגי אגודת ישראל. בשעתו קיים ויכוח נוקב עם אביו ועם דודו, יצחק ברויאר, על עבודתו בישיבת בני עקיבא. בספריו ובמאמריו בא לידי ביטוי הרגש העז שהוא חש כלפי ארץ ישראל.

עם תחילת ההתיישבות ביהודה ושומרון תמך במפעל ההתנחלויות אולם בשלב מסוים עבר לחוגי השמאל הדתי. הוא היה בין מייסדי מפלגת מימד ואף הופיע ברשימתה לכנסת בבחירות לכנסת השתים עשרה. את דעתו הפוליטית הביע מפעם לפעם במאמרים בעיתונות, בעיקר בכתב העת נקודה.

היה נשוי לאסתר לבית פרנקל, שעמדה בראש החוג לחינוך מיוחד במכללת ירושלים לבנות. אב לשני ילדים. בנו, פרופ' יוחנן ברויאר, שימש ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים והוא נשוי לשירה ברויאר, לשעבר מנהלת התיכון הוותיק לבנות פלך בשכונת בקעה שבירושלים. בתו ד"ר אלישבע הכהן עוסקת בספרות ובפרט בשירת ימי הביניים של יהדות ספרד. נשואה לרב אביה הכהן, ר"מ בישיבת תקוע.

אחיו היו הסופר וחוקר שירת שלמה אבן גבירול, זאב ברויאר, והמתמטיקאי פרופ' שלמה ברויאר. אחיותיו הן: ציפורה הנשקה, אמו של פרופ' דוד הנשקה, חנה בכרך וחיה שטרנפלד, אמו של סופר הילדים החרדי נתן שטרנפלד.

• פיסוק טעמים שבמקרא, ירושלים, תשי"ח
• כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ז
• טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת, הוצאת חורב, ירושלים, תשמ"ב
• פרקי מועדות, ירושלים, תשמ"ו (שני כרכים)
• פרקי בראשית, הוצאת "תבונות", אלון שבות, תשנ"ט (שני כרכים)
• נוסח המקרא ב"כתר ירושלים" ומקורותיו במסורה וכתבי היד, תשס"ג
• לימוד התורה בשיטת הבחינות, הוצאת "קרן המסורה", ירושלים, תשס"ה
• פרקי חיים, ירושלים תשס"ז
• פרקי מקראות, הוצאת "תבונות", אלון שבות, תשס"ט
• פרקי ישעיהו, הוצאת "תבונות", אלון שבות, תש"ע

• משה בר-אשר, "הרב ברויאר ומפעלו המדעי", בתוך: ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנ"ב
• יוסף עופר (עורך), 'שיטת הבחינות' של הרב מרדכי ברויאר – קובץ מאמרים ותגובות, הוצאת תבונות, אלון שבות, תשס"ה
• ליאור גוטליב, 'ראיון עם הרב מרדכי ברויאר: "לא היה לי משבר אמונה אפילו לרגע"', דעות, 1 (ניסן תשנ"ח), עמ' 12–15; 28–29

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מרדכי ברויאר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרדכי ברויאר

• רשימת הפרסומים של מרדכי ברויאר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של מרדכי ברויאר באתר רמב"י
• נאומו של הרב ברויאר לרגל קבלת פרס ישראל, באתר של ישיבת הר עציון
• אמונה ומדע בפרשנות המקרא - הוויכוח על ביקורת המקרא ועל שיטת הבחינות - אוסף קישורים למאמרים באתר הניווט בתנ"ך
• אלחנן שילה, התגלות אלהית בטקסט אנושי, ביקורת על שיטת הבחינות, (מקור: "מקור ראשון", מוסף שבת, כ"ז סיון תשס"ט, 16/6/2009).
• בחינת "שיטת הבחינות", סיכום ההשגות על שיטת הבחינות, בבלוג "ארץ העברים"
• דוד הנשקה, "לדרכי לימוד המקרא לאור פרשת עבודת יום הכיפורים: חליפת מכתבים בין הרב מרדכי ברויאר ודוד הנשקה", מגדים, מז (תשס"ח), עמ' 9–33
• יוסף עופר, הכרעת נוסח המקרא על פי המסורה: שיטתו של הרב ברויאר ומקורותיה, JSIJ‏ 7, 2008
• מרדכי ברויאר, דף שער בספרייה הלאומית

• שלוש מהדורות מקרא, לשוננו ס"ד
• מקראות שיש להם הכרע, מגדים י'
• אמונה ומדע בנוסח המקרא, באתר "דעת"
• אמונה ומדע בפרשנות המקרא - מאמר ראשון, מאמר שני, "דעות" תש"ך
• תורת התעודות של בעל שאגת אריה, מגדים ב'
• על ביקורת המקרא, מגדים ל'
• בין אמונה לביקורת, מגדים ל"ג
• מלחמות אבודות מראש, בתוך: מסכת, גיליון ג', תשס"ה
• דרושה תורה גדולה, דרוש מנהיג גדול, דעות 7, ניסן תש"ס, באתר נאמני תורה ועבודה

• יוסף עופר, מכריע נוסח המקרא, מקור ראשון, מרץ 2007 (ארכיון)
• יאיר שלג, הכתר של הרב ברויאר, באתר הארץ, 21 במרץ 2007
• יוסף עופר, הרב מרדכי ברויאר ז"ל - אוהב התורה, העם והארץ, המעין תמוז תשס"ז