מרכוס ריינר
 | |
| לידה | 5 בינואר 1886 צ'רנוביץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה | 25 באפריל 1976 (בגיל 90) |
| ענף מדעי | ראולוגיה |
| מקום מגורים | האימפריה האוסטרו-הונגרית, רומניה, ישראל |
| מקום לימודים | האוניברסיטה הטכנית של וינה |
| מוסדות | הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל |
| פרסים והוקרה | חתן פרס ישראל למדעים מדויקים |
| תרומות עיקריות | |
| ממניחי היסודות לחקר הראולוגיה | |
  | |
מרכוס רַיינֶר (Reiner; 5 בינואר 1886 – 25 באפריל 1976) הוא ממניחי היסודות לחקר הראולוגיה וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ריינר נולד בצ'רנוביץ בירת בוקובינה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1886. משנת 1903 ועד 1909 למד הנדסה אזרחית באקדמיה הטכנולוגית של וינה (Technische Universität Wien), וקיבל תואר דוקטור. לאחר מכן עבד כמהנדס רכבות עבור ממשלת אוסטריה, ולאחר מלחמת העולם הראשונה עבור ממשלת רומניה.
במקביל פעל בתנועה הציונית: היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הציונית בבוקובינה, ציר בקונגרס הציוני ה-12 (קרלסבד, 1921) והיה מייסד קרן היסוד בבוקובינה. פרסם מאמרים בנושאים ציוניים בירחון היהודי-גרמני Der Jude ("דער יודע", 'היהודי') בעריכת מרטין בובר ובעיתונות היומית בגרמנית.
בשנת 1922 עלה לארץ ישראל, והיה ממייסדי קיבוץ חפציבה שבגבול עמק יזרעאל ועמק בית שאן. כמו כן היה חבר הוועד של "סולל בונה", חבר ב"ברית שלום" וב"איחוד". במאורעות תרפ"ט (1929) שירת כשוטר מיוחד. בארץ ישראל עבד בשנים 1923–1947 כמהנדס במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט. מ-1947 עד 1949 עבד כיועץ מדעי של בסיס מכון התקנים הארצישראלי. לאחר קום המדינה, ב-1949, היה ריינר לפרופסור בטכניון. במהלך חייו, פרסם ריינר כ-100 מאמרים מדעיים.
בשנת 1923 נישא למרגלית לבית אוברניק, וממנה נולדו לו בן, אפרים ובת חנה. בשנת 1929 נישא בשנית, לרבקה לבית שנפלד, ולזוג נולדו שתי בנות, דורית ושלומית. מרכוס ריינר נפטר בשנת 1976 ונקבר בקיבוץ להב .
מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחום הראולוגיה עוסק בחקר מבנה החומר והתנהגותו במצב שבו פועלים עליו כוחות הגורמים לעיוותו או לזרימתו (ראו הנדסת אווירונאוטיקה). המונח "ראולוגיה" עצמו נטבע על ידי ריינר ויוג'ין בינגהאם שהיו מראשוני החוקרים בתחום.
תרומות נוספות של ריינר הן משוואות החומר משוואת בקינגהאם-ריינר ומשוואת ריינר-ריבלין, כמו גם אפקט הקומקום (להסברת בריחת נוזלים בעת העברת נוזל מכלי אחד למשנהו) ומספר דבורה (מדד של גודל חסר ממד לתיאור מצב הנזילות של חומר).
בשנת 1958 הוענק לריינר פרס ישראל למדעים מדויקים.[1]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מבוא לתורת החוזק / מאת מ' ריינר; עריכה עברית והשלמות על ידי ע' בן-צבי, חיפה: אגודת הסטודנטים של הטכניון העברי, תשי"ג.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל סמבורסקי, לזכרו של מרכוס ריינר, מאבות הריאולוגיה, מדע: עיתון מדעי לכל, כ"ט, 1986, עמ' 300.
- D. Abir (ed) (1975) Contributions to Mechanics: Markus Reiner Eightieth Anniversary Volume: Oxford, Pergamon Press
- G. W. Scott Blair & M. Reiner (1957) Agricultural Rheology (Routledge & Kegan Paul, London)
- M. Reiner (1960) Deformation, strain and flow: an elementary introduction to rheology: London, H. K. Lewis
- M. Reiner (1964) Physics Today volume 17 no 1 page 62 The Deborah Number
- M. Reiner (1971) Advanced Rheology: London, H. K. Lewis
- M. Reiner (1975) Selected Papers on Rheology: Amsterdam, Elsevier
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "פרופ' מרקוס רינר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2850
מרכוס ריינר (1886-1976), דף שער בספרייה הלאומית
