משה איכילוב

	יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: אין קשר בין כותרות הפיסקאות לתוכנן.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

משה איכילוב

משה איכילוב בשנות ה-40
לידה	11 באוגוסט 1903 י"ח באב תרס"ג[1] פתח תקווה
פטירה	15 בנובמבר 1957 (בגיל 54) כ"א בחשון תשי"ח
מדינה	ישראל
מקצוע	חקלאי

משה איכילוב (י"ח באב תרס"ג, 11 באוגוסט 1903^[1] – כ"א בחשוון תשי"ח, 15 בנובמבר 1957) היה עסקן ופעיל ציבור בארץ ישראל.

איכילוב נולד בפתח תקווה^[2] ליעקב (בן אברהם) ואיטה יהודית איכילוב. הוא כיהן שנים רבות כחבר במוסדות המוניציפליים במקום מגוריו ובכל ארץ ישראל. בהמשך חייו עבר לגור בתל אביב ותפס מקום מרכזי בחיי הציבור.

בימי מלחמת העולם הראשונה החל לעזור לאביו בעבודתו, ובקיץ תרע"ח היה מהבודדים שהורשו להישאר כדי לפקח על משקי האיכרים לאחר שהבריטים הכריזו על פינוי תושבי פתח תקווה בגלל קרבת האזור לחזית.

היה ממייסדי אגודת מגדלי הטבק בארץ ישראל ומנהל בתי האריזה המרוכזים.^[3] בנוסף היה ממארגני הקואופרציה של הפרדסנות, חבר מועצת "החקלאי" בפתח תקווה וממייסדי "פרדס סינדיקט".

בתחום החברתי היה פעיל ב"מכבי" מנעוריו, וזכה בפרסומים רבים, ובהמשך היה חבר הנהלת "מכבי" אבשלום וחבר מרכז "המכבי" הארצי.

בתחום ההתיישבות היה ממייסדי בני בנימין וחבר ההנהלה הארצית, וממייסדי מפעלי ההתיישבות בכפר אהרון, הרצליה ואבן יהודה. היה גם חבר מרכז והנהלה של התאחדות האיכרים, יו"ר ועדת הארגון שלה ומנהל "עמיר", והשתתף במשלחת האיכרים לקונגרס הציוני. מ-1919 כיהן כחבר ועד המושבה פתח תקווה, ומ-1927 כסגן ראש עיריית פתח תקווה.

אחרי קום המדינה הצטרף לתנועת החרות, וב-1951 עבר לגור בתל אביב ונבחר למועצת העיר כנציג תנועת החרות. ב-1953 נבחר לסגן ראש העיר, כאחראי על שירותי הבריאות העירוניים, במחלקת הדרכים והמדידות וכראש מינהל יפו.

איכילוב נמנה עם מייסדי "האיכר הצעיר" ו"בני בנימין" והיה פעיל בהנהלתם עד לימי המחלוקת ב"בני בנימין", אז עבר לפעילות בתנועת האיכרים. מיד עם גמר המלחמה, נוסד הארגון "האיכר הצעיר" בראשותו של ברוך בן עזר מפתח תקווה. היה זה עם ראשית התארגנות היישוב לאחר הכיבוש הבריטי, שנראה אז ככיבוש משחרר ומביא לגאולה. הייתה זו גם תקופה קצרה לאחר המאבק הקשה, כאשר כמה חוגים ביישוב, ובייחוד חוגי השמאל, גילו התנגדות לפעולת אנשי "ניל"י". כבר עם יסוד ועד הצירים הראשון והתחלת ההתארגנות של היישוב, החלו ההפליות נגד המושבות, ראשיהן ובניהן. לכן, התארגנה קבוצה בשם "האיכר הצעיר", שלקחו בה חלק בני האיכרים והמושבות. שנה לאחר מכן נוצרה "בני בנימין" בראשותו של אלכסנדר אהרונסון, ועם יסודה בוטל "האיכר הצעיר". הסיסמה של "בני בנימין" הייתה לשמור על הקיים ולבנות את החרב. איכילוב נבחר מיד להנהלה הארצית של "בני בנימין" ונמנה עם פעיליה המרכזיים.

"בני בנימין" דאגו אז לשמירה על בני המושבות, לפיתוח חייהם הביטחוניים והציבוריים, להגברת השפעתם על חיי היישוב ולפעולות התיישבותיות חדשות. לאחר מכן עברו "בני בנימין" לפעולות התיישבות, שהביאו בעקבותיהן את יסוד נתניה, הרצליה, אבן יהודה וכפר אהרון. חלוקת הקרקעות בין המתיישבים ובין חלק מחברי ההנהלה לא נראתה בעיני איכילוב, והוא יצא במערכה פנימית לחלוקה יותר צודקת ולהסדרה יותר ציבורית של הקרקעות שנרכשו, פעילות אשר גרמה לו להתרחק מהנהלת "בני בנימין" ומוסדותיה. פעילותו של איכילוב בהנהגת האיכרים התחילה מוועידת היסוד שלה ב-1920. הוא היה חבר מוסדותיה העליונים מהיום הראשון ופעילותו השתרעה על כל פני ההתאחדות. איכילוב היה בין מייסדי בנק האכרים, ויזם את יצירת "עמיר ביעף", המוסד המשווק של תנועת האיכרים.

לאחר מאורעות 1921 הסכימו השלטונות הבריטיים לתת עשרה רובים צבאיים, בתנאי שעשרה צעירים יתחייבו לשמור אמונים ולהשתמש בנשק רק לצורך של הגנה מפני התנפלות. איכילוב נמנה עם אותם עשרה, ומאחר שלא הייתה אפשרות שרק עשרה אלה יעשו בשמירה יום ולילה במשך שנים, היה צורך בחיפוי על כל נושאי הנשק "הבלתי ליגליים". לאחר מכן, גם כשנמנה עם העסקנים, המפקדים והצמרת, לא ויתר על חובת הטוראים, ובהתאם לתורנות היה יוצא תמיד בלילות לשמירה בגבולות. במאורעות 1936–1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, היישוב היהודי נכנס לתקופה קשה מאוד. מטעם הוועד הלאומי פנו לתנועת האיכרים וביקשו לשגר נציג לוועד הלאומי, בהתחשב במצב החירום. פה אחד נתבקש איכילוב להיות בא-כוחה של התנועה בהנהלת הוועד הלאומי.

מתוך החיפושים לענפי משק חקלאיים חדשים, החלו גם ניסיונות בטבק. במשך שנה או שנתיים הגיעו העוסקים בכך לכלל הכנסות המניחות את הדעת, ואז החלו לגדל בכמות מסחרית. כמויות עצומות של טבק הורידו את המחירים עד למטה מהמינימום וכל החקלאים שעסקו בכך הפסידו כספים רבים. נדרשה פעולה מיידית למען אריזת הטבק והחסנתו לעוד מספר שנים. איכילוב נמנה עם יוזמי ארגון מגדלי הטבק שהקימו בית אריזה גדול מרכזי בפתח תקווה, והוא קיבל על עצמו את ניהול את האריזה.

בשני שלבים נקט איכילוב שותפות פעילה ומרכזית בהסדרים הקואופרטיבים של הפרדסנות בארץ. הראשון היה בקנה מידה מקומי והשני בקנה מידה ארצי. איכילוב נמנה עם קבוצת פרדסני פ"ת שארגנה את הקואופרטיב המקומי הראשון – "החקלאי". רק כקואופרטיב מקומי היה זה הראשון, משום שקדם לו בהרבה "פרדס", אשר היה קואופרטיב ארצי. אנשי "החקלאי" לא רצו שותפים ממושבות אחרות. על ידי הסבר ושכנוע גדל והלך מספר החברים בקואופרטיב, וכך אורגן השיווק בדרך הציבורית המסודרת. ההעברה משיטת מכירה לסוחרים ערבים עזרה ישירות ובמידה מרובה, להגברת העבודה העברית ודחיקת העבודה הערבית. מאז היווסדו של הקואופרטיב ועד יומו האחרון, כאשר חוסל על ידי הבנק הלאומי בימי משבר הפרדסנות, נמנה איכילוב על המוסד העליון של הקואופרטיב. הפעולה השנייה בקנה מידה ארצי, הייתה המערכה ליסוד וארגון "פרדס סינדיקט". בשנים 1937–1938 במקום לקיים עבודה משותפת ומתואמת כדי לעמוד בשוק המחירים מחוץ לארץ ישראל, נהגו הקואופרטיבים מדינית הפוכה. הם התחרו ביניהם מחוץ לישראל, ועל ידי כך סייעו לירידת המחירים. הפרדסנים הרגישו במה שהולך להיות, והתעוררה יוזמה שאיכילוב עמד במרכזה, לפעול פעולת תיאום מוחלט וארגון המכירה בחול. ואז עלתה הצעה של מוסד גג, שקראו לו אחר כך "פרדס סינדיקט". שמות הגורמים המשווקים היהודיים הגדולים שהיו אז. זה דרש הרבה פעולות להשגת האחוד. לבסוף אחת האסיפות מני רבות הביאה לחתימת הסכם בראשי תיבות של "פרדס סינדיקט" ואיכילוב נמנה עם חותמי הסכם זה. רק בשנת 1946 לאחר מלחמת העולם, התחילה למלא את תפקידה, אך היא מצאה פרדסנות הרוסה ונטושה, באשר רבים מהפרדסנים לא עצרו כוח לעמוד שנים כוח רבות בחוסר פדיון. לאחר מלחמות עולם ובראשית מדינת ישראל היה צורך לקבל הלוואות לשיקום הפרדסנים, ובעיקר למניעת נישולם של הפרדסנים מרכושם, כאשר לא יכלו לעמוד בתשלומי החובות. לכן נקראו כנסים ארציים ובימי מדינת ישראל כנסים יהודיים בלבד. בכנסים משותפים עם הערבים הקריאה הייתה תביעה מאוחדת להציל את הענף העיקרי של הארץ מכל הגדרות פוליטיות, והתביעה מבוססת על חשיבות הענף ועל גורלו המר של בעליו.

ב-1937 השתתף איכילוב במשלחת מיוחדת של תנועת האיכרים לקונגרס הציוני העולמי ה-20 בציריך. היה זה בתוך שנות המאורעות ומחוגי מנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות ביקשו להשתתף בקונגרס ולו במשלחת בלבד. המשלחת קיימה דיונים רציניים עם מנהיגי הציונות והשתתפו בדיוני הוועדות השונות. כאשר דיונים אלה נסבו על הבעיות המיוחדות של המשק הפרטי, על החזית היישובית מול התנכלות הערבים ועל היחסים הפנימיים ביישוב. בשטח המוניציפלי פעל משה עשרות שנים. עוד לפני קום המועצה המקומית בפ"ת, היה חבר במועצת המושבה, כנבחר מרשימת הצעירים של "האיכר הצעיר" ו"בני בנימין". עם קום המועצה המקומית הראשונה ב-1920. נבחר כחבר המועצה המקומית עוד ברשימת "בני בנימין" ורק בבחירות למועצה המקומית השנייה, היה מועמדה של רשימת הסתדרות החקלאים. בבחירות שהתקיימו ב-1939 נבחר ברשימה האזרחית המשותפת של החקלאים והחוגים האזרחים האחרים במקום. אלה היו הבחירות האחרונות בימי שלטון המנדט. בבחירות ב-1950 שהתקיימו בכל רחבי הארץ, כבר הפנה עצמו משה לפעולה מוניציפלית בתחום עיריית תל אביב. זה היה לאחר שהצטרף לתנועת "החרות". במשך 35 שנה כיהן ברציפות בשלטון המוניציפלי – חבר הנהלת עירייה וסגן ראש עירייה. בתקופה זו נמנה עם מייסדי חבר המועצות, ושנים רבות היה מפעיליה.

בימי נערותו היה חבר המכבי.^[4] כאשר חדל לעסוק בספורט, נמנה עם מייסדיה ומנהליה של החברה למען "מכבי אבשלום" עד יומו האחרון. הוא היה גם חבר בוועד המכבי, ונשא לא פעם באחריות ניהול ענייני האגודה. הוא גם נמנה עם מארגני כנסי מכבי במושבות. כאשר יסד ביחד עם חבריו את החברה למען מכבי אבשלום, רכש מוסד זה את המגרש הידוע כיום "מכבי אבשלום", סייע בפיתוח המגרש ושכלול מתקניו הספורטיביים.

יומיים בשבוע הקדיש ליפו,^[5] על פי סדר עבודתו שחילק בין מחלקות העירייה השונות. כאיש המציאות הבין איכילוב שיפו היא עיר היסטורית שעתידה למשוך תיירים ומבקרים. הוא החליט להקים מוזיאון ארכאולוגי לעתיקות יפו. הוא החל בהקמת ספריה עירונית מודרנית, מגרשי משחקים וגנים וכלה בהרחבת חוף הרחצה על ידי ייבוש שטח מהים.

אחיו היה חבר הכנסת לשעבר עזרא איכילוב. הוא נשא לאישה את חנה לבית זינגר לשניים נולד הבן, יהושע איכילוב, הנשוי לפרופ' אורית איכילוב. נכדו ארז נישא לסופרת יעל איכילוב, אחותו הצעירה של יואב גלנט. נכדתו תמר איכילוב עורכת תוכן ראשית בתוכניות טלוויזיה.

איכילוב מת ב-15 בנובמבר 1957 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.^[6]

על שמו קרוי בית החולים איכילוב.

• אורבך, צבי. משה איכילוב האיש ודרכו. תל אביב: "חרות", 1959, עמ' 21–44.

• דוד תדהר (עורך), "משה איכילוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 891
• משה איכילוב, צביקה מילר