משפחת נוסייבה
משפחת נוסייבה (בערבית: عائلة نسيبة) היא אחת מהשושלות הערביות הוותיקות בירושלים. המשפחה מתארכת את הגעתה לירושלים לתקופת הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל במאה ה-7, והיא הייתה אחת מהמשפחות המרכזיות באליטה המוסלמית הירושלמית ששלטה בעיר בתקופה האימפריה העות'מאנית, לצד משפחות כחוסייני, נשאשיבי, ח'אלידי, דג'אני ואחרות. על פי המסורת, מקור שם המשפחה באישה בשם נוסייבה בנת כעב שנמנתה על בני אנצאר ועל בני לווייתו של מוחמד.
מזה שנים רבות אחראים בני משפחת נוסייבה על פתיחת ונעילת שערי כנסיית הקבר. על פי הערכות שונות מתקיימת מסורת זו מאז כיבוש ירושלים על ידי צלאח א-דין בשנת 1187 ועד היום.[1] לפי מסורת המשפחה, היא קיבלה את מפתחות הכנסייה מידי עומר בן אל-ח'טאב, כובש העיר במאה ה-7. על פי גרסה אחרת, המפתחות נמסרו לידיה בשל התנגשות בין העדות הנוצריות היריבות.[2]
אישים ידועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנוואר נוסייבה - מדינאי ירדני ופעיל בתנועה הלאומית הפלסטינית
- חאזם נוסייבה - פוליטיקאי ודיפלומט ירדני, כיהן כשר החוץ של ירדן
- סרי נוסייבה - בנו של אנוואר, איש ציבור פלסטיני, פרופסור לפילוסופיה ונשיא אוניברסיטת אל-קודס במזרח ירושלים
- זאכי נוסייבה - בנו של אנוואר, יועצו האישי של נשיא איחוד האמירויות הערביות זאיד בן סולטאן
- לאנה נוסייבה - בתו של זאכי, דיפלומטית מאיחוד האמירויות, שגרירת איחוד האמירויות באו"ם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "כנסיית הקבר - המפתח הקדוש - מזרח-תיכון - מסע אחר". מסע אחר. נבדק ב-2017-12-20.
- ^ אורי שטנדל, המשפחות המוסלמיות המנהיגות בירושלים בתקופה העות'מאנית, בתוך: התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה? (עורכים: משה מעוז וב"ז קדר), משרד הביטחון 1996, עמ' 57.
