מת מצווה

מת מצווה על פי ההלכה הוא אדם שמת ואין מי שמופקד על קבורתו. כל הנתקל במת מצווה חייב לקוברו, גם אם כתוצאה מכך ייגרם לו הפסד^[1] או יתבטל ממצווה חשובה (אפילו כזו שדינה כרת, כגון קרבן פסח). קבורתו נחשבת לחובה משום כבוד הבריות^[2]. גם נזיר וכהן גדול שאסור להם להיטמא למתים (ואפילו לאביו ואמו), מצווים להתעסק בקבורת מת מצווה. אחת מהתקנות המיוחסות ליהושע בן נון היא ש"מת מצווה קונה מקומו"^[3]. כלומר, ניתן לקבור אותו במקום בו הוא נמצא, גם אם זהו שטח פרטי.

נחלקו הראשונים בעניין היתר זה, האם טומאת כוהנים ונזירים הותרה למת מצווה, או שמא היא רק דחויה למת מצווה. רש"י הבין שטומאת מת מצווה הותרה ולא דחויה, שמעולם לא נאמר איסור טומאה לכוהנים לגבי מת מצווה, "דמעיקרא כשנכתב לא תעשה דטומאה לא על מת מצווה, נכתב כשם שלא נכתב על הקרובים".^[4] אולם, התוספות נחלקו עליו בזה, וכתבו בפשטות שאיסור טומאה נאמר לגבי כל מת שאינו קרוב לכהן, ומכל מקום האיסור נדחה מפני כבוד הבריות, ודומה למה שבדרך כלל עשה דוחה לא תעשה.^[5]

כאמור, יש לקבור מת מצווה במקום בו נמצא^[6]. החזון אי"ש^[7] חקר האם יש רשות לקבור אותו במקום בו נמצא, או שזו חובה. המנהג הוא להוליך את המת למקום אחר ולקבור אותו שם. מהרש"ל נימק זאת בחשש שאם ייקבר הנפטר בשדה הוא עלול לבוא לידי זלזול על ידי אנשים שיוציאו אותו מקברו.^[8]

בהשאלה מקובל להשתמש במונח "מת מצווה" לתיאור נושאים תורניים שונים שכמעט ואין עוסקים בהם, כדוגמת לימוד מסכתות מסוימות (בעיקר מסדר קודשים וסדר טהרות), או קיום מצוות לא שכיחות, כדוגמת פדיון פטר חמור או ראשית הגז.

אהוב לך את המצווה הדומה למת, מצווה שאין לה עוסקים. כאשר תראה מצווה בזויה שאין לה עוסקים, כגון שתראה שבני עירך לומדים סדר מועד וסדר נזיקין, ואתה תלמוד סדר קדשים. ואם תראה שאינם [צ"ל: שהם] חוששים ללמוד מועד קטן ומי שמתו מוטל לפניו, אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם. כי הם דוגמת מת מצווה, אותם מסכתות ואותם הלכות שבני אדם אין רגילים בהם.

— ספר חסידים, סימן א, עמ' 2

• מת מצווה באתר "אספקלריה"
• מת מצווה באתר "מחלקי המים"
• הרב יהודה זולדן, השפלה והסתכנות למען קבורת לוחמים
• הרב יהודה זולדן, טומאת כהן והעברת קברים

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.