מאיר יעקב פרייד

מאיר יעקב פרייד

לידה	13 באוגוסט 1871 קלווריה, פלך סובאלק, האימפריה הרוסית
פטירה	26 במרץ 1940 (בגיל 68) אחוזת בית, פלשתינה (א"י)
מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הפולנית השנייה, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק

מאיר יעקב פרֶייד (M. J. Freid;‏ 13 באוגוסט 1871 או כ"ח באלול תרל"א,^[1] קלווריה, פלך סובאלק, רוסיה (ליטא) – 26 במרץ 1940, ט"ז באדר ב' ת"ש, תל אביב) היה מו"ל ומוכר ספרים בוורשה, סופר ומתרגם יידי ופעיל ציוני בפולין. בערוב ימיו, ב-1932, עלה לארץ ישראל.

פרייד נולד בקיץ 1871 בעיירה קלווריה שבפלך סובאלק, בצפון-מערב רוסיה (ליטא). אביו חיים יצחק פרייד היה סוחר ועסקן, מ"חובבי ציון". למד אצל כמה מלמדים ב"חדר" מסורתי וגם ב"חדר מתוקן" עד גיל 12, אז התכונן ללימודים בסמינר לרבנים בווירצבורג, אך בשל גזרת ביסמרק הדבר נמנע ממנו, והוא נכנס ללמוד בגימנסיה רוסית בעיר המחוז מריאמפולה.

לאחר סיום לימודיו נישא וב-1889 השתקע בעיר ורשה שבפולין הרוסית. בתחילה עבד כפקיד בבית מסחר לספרים, ובשנת 1897^[1] פתח משרד למודעות ולצדו בית מסחר ספרים והוצאת ספרים על שמו, "מ. י. פרייד", והתמחה בספרי יודאיקה והבראיקה.

בבית המסחר שלו, שפעל ברחוב רימרסקה (Rymarska) עד עלייתו ב-1932, נמכרו מבחר ספרים בעברית,^[2] והוא שימש כמרכז הפצה ראשי של עיתונים עבריים וציוניים כמו "הצפירה" "העולם".

בהוצאתו הופיעו מבחר פרסומים ביידיש: ספרות יפה – "נאָוועלן" ('נובלות', 1920) מאת יקיר ורשבסקי, תולדות יהדות פולין ואישיה – "הרב ד"ר שמואל אברהם פּאָזנאסקי: זיין לעבען און זיינע ווערק" ('הרב ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי: חייו ועבודתו', 1922) מאת מאיר בלבן, "משומדים אין פוילען" ('משומדים בפולין', 1923–1924) מאת עזריאל נתן פרנק (פרענק), "די פאמיליע דאווידזאָהן" ('משפחת דווידזון', 1924) מאת עזריאל נתן פרנק וישראל חיים זגורודסקי, ומדע פופולרי – ג' קאווארסקי, "די יסודות פון דער נייער אטאם-טעאריע" ('יסודות התאוריה האטומית החדשה', 1926), וכן כתב העת "אלבאטראָס: זשורנאל פאר דעם נייעם דיכטער און קינסטלער אויסדרוק" ('אלבטרוס', 1922), כתב העת האקספרסיוניסטי של האוונגרד היהודי בעריכת אורי צבי גרינברג, שאחר-כך עבר להופיע בברלין.

לצדם ראו אור שורה של פרסומים בפולנית בנושאי ציונות ויהדות: הספרונים Kto moze jechac do Palestyny?‎ ("מי יכול לנסוע לארץ ישראל?", 1925) ו-Rewizjonizm: jego cele i drogi ('רוויזיוניזם: מטרותיו ודרכיו', 1925) מאת זאב ז'בוטינסקי, Palestyna przed laty dwudziestu: z pamietników podrózy ('ארץ ישראל לפני עשרים שנה: זיכרונות מסע', 1927) מאת אברהם פודלישבסקי, כתבי הרצל: "אלטנוילנד" (U wrót nowego zycia (Altneuland): powiesc-utopja) בתרגום הנריק אדלר ו"מדינת היהודים" (Panstwo zydowskie) בתרגום יעקב אפנשלאק (Appenszlak), תרגום של "אוטואמנציפציה!" לי"ל פינסקר (Samowyzwolenie: apel do Zydów), תרגום של "תיאודור הרצל" מאת יהושע טהון, רומן מחיי החלוץ מאת יוסף הרטבליי (Hartblaj), אנתולוגיה של משוררים ארצישראלים צעירים בתרגום שמעון וולף, הקובץ Dowcipy żydowskie ('בדיחות יהודית', 1927) בעריכת אנדז'יי מארק, Etyka judaizmu i podstawy religii Mojzeszowej ('האתיקה היהודית ויסודות דת משה', 1927) מאת ל' שפירא, Studja historyczne ('מחקרים היסטוריים', 1927) מאת מאיר בלבן ו-Teksty zródlowe do nauki historji Zydów w Polsce i we wschodniej Europie ('מקורות ללימוד תולדות יהודי פולין ומזרח אירופה') מאת עמנואל רינגלבלום ורפאל מאהלר.

מזמן לזמן פרסם פרייד מאמרים בעיתון העברי "הצפירה" בשם העט "בן-רשי". בהשפעתו של י"ל פרץ החל לכתוב ביידיש, ופרסם במאספים הספרותיים של פרץ – "ליטעראַטור און לעבען" (1894), "די יודישע ביבליאָטעק" ג (1895) ו-"יום־טוב־בלעטלעך" – סדרה של ציורים מחיי בעלי החיים: "די רויטע קאַראָלינאַ: א ראָמאַן פון בהמה'שען לעבען" ('קרולינה האדומה: רומן מחיי הבהמות'), "מורזאַ" ('מוּרזָה', מחיי הכלבים) ועוד. היו אלה היצירות הראשונות מסוגה זו בספרות היידית, והן אף תורגמו למספר שפות. לימים תורגמו יצירות אלה לעברית וראו אור בכרך ב של ספר זיכרונותיו, "ימים ושנים" (תרצ"ט).^[3]

בנוסף פרסם ציורים מהפרובינציה ב"הויז־פֿרײַנד" ה (1896) שבעריכת מרדכי ספקטור. שימש ככתב שטח בוורשה של היומון היידי הפטרבורגי "דער פריינד" ושל השבועון הווינאי "די וועלט" (1900), הביטאון הרשמי הראשון ביידיש של ההסתדרות הציונית, בעריכת ראובן אשר ברוידס.

בזמן פרשת דרייפוס פנו אליו סוחר הספרים לאזר צוקרמן בשותפות עם מרדכי ספקטור, סוחר הנייר י' בורנשטיין ומנהל "הצפירה" א' ברמן והציעו לו לעבד ליידיש - בעבור 12.5 רובל לגיליון דפוס - רומן סנסציוני ("שוּנד") על דרייפוס מגרמנית. כך נולדו חוברות ה"קאפיטאן דרייפוס: א העכסט אינטערעסאנטער ראָמאן פון היינטיגער צייט": היה זה הרומן-בחוברות הראשון בפולין, והוא זכה להצלחה עצומה – תפוצתו הגיעה לעשרות אלפי עותקים, שנמכרו ב-5 קופיקות האחד. בסך הכול הופיעו 56 חוברות; באחת מהן הופיעו שירי צוענים מאת י"ל פרץ. הרומן תורגם לרוסית ולפולנית.

כאשר החל ל' צוקרמן ב-1898 להוציא בוורשה סדרת ספרים ביידיש בשם "צוקערמאנן'ס פאָלקס-ביבליאָטהעק" ('הספרייה לעם של צוקרמן'), עיבד פרייד עבור הסדרה את "די גאָלדמאכער: א אמת אינטערעסאנטע געשיכטע" על פי הרומן "כפרם של עושי הזהב" (Das Goldmacherdorf) מאת הסופר הגרמני היינריך צשוֹקֶה (אנ') ואת הטרגדיה "הסוחר מוונציה לשייקספיר בצורת סיפור.

הוא גם עיבד את הרומן ההיסטורי הידוע של הסופר וההיסטוריון הרוסי-אוקראיני דניאיל מוֹרדֹובצֶב (אנ') "גיבורי ירושלים" (1899). חיבר את הספרון "די גרויסע ציוניסטען-אספה אין מינסק" ('הוועידה הציונית הגדולה במינסק', 1902), ופרסם מאמר על דון יצחק אברבנאל בעיתון "דער יוד" (1899).

בשנת תר"ע-1910 החל פרייד להוציא שבועון מאויר בשם "דער שטראַהל" ('קרן האור: שבועון מאויר למשפחה היהודית'). בעוד פרייד היה המו"ל והעורך הרשמי, העורך בפועל היה א"ל יעקובוביץ (לימים עקביא), ופרייד כתב בו כמעט מדי שבוע מאמרי מערכת, פיליטונים, מאמרים וביקורות ספרות על סופרים פולנים ויהודים, ספרים, תיאטרון ועוד, בשמות העט "א' פרעמדער'", "מי"ף" ועוד. כתב העת הופיע במשך 15 חודשים (1911), ונסגר בגירעון של 15,000 רובל.

בשנת 1927 פרסם ב"ליטערארישע בלעטער" מזיכרונותיו על יהואש, מנדלי מוכר ספרים, יצחק אליעזר ליזרוביץ' ועל הרומן שלו על דרייפוס.^[4]

לצד עבודתו הספרותית, היה פרייד פעיל חברתי ופוליטי בחיים היהודיים. תחילה היה חובב ציון, כאביו, ועם הופעתו של תיאודור הרצל הצטרף לציונות המדינית. אחרי הקונגרס הציוני הראשון ייסד בוורשה את אגודות "בני ציון" ו"חובבי שפת עבר". היה פעיל באגודות תרבות ציוניות ועבריות בעיר: היה ממייסדי ופעילי "הזמיר"^[5] (אגודה ספרותית-מוזיקלית), "עבריה", "תרבות" ו"שול קולט", במשך שנים רבות כיהן בהן כחבר הוועדים שלהן (ותקופה מסוימת גם כיושב-ראש). ב-1910 לקח חלק פעיל בחידושו של "הצפירה". כיהן כחבר הוועד המרכזי להסתדרות הציונית בפולין ותקופה מסוימת גם כסגן יו"ר הוועד. כיהן כיו"ר הוועד הציוני בוורשה^[1] וכחבר ועד הקהילה היהודית בוורשה מטעם הסיעה הציונית. היה ציר לוועידת מינסק ולקונגרס הציוני ה-12 (1921).

נאם והרצה על ספרות עברית ויידית, תולדות עם ישראל וציונות בוורשה ובערים שונות בפולין.

בשנת 1924 ביקר בארץ ישראל, וב-1932, אחרי שאיבד את הונו,^[6] עלה והשתקע בה. היה חבר ועד ברית הציונים הכלליים בארץ ישראל (ציונים כלליים ב') וועד קק"ל בתל אביב, וכן חבר אגודת העיתונאים בתל אביב.

בשנות ה-30 שימש כתב היומון היידי הוורשאי "היינט" בתל אביב. בשנת תרצ"ה היה ממייסדי ועורכי הדו-שבועון "העולה", ביטאון התאחדות עולי פולין בארץ ישראל, שהופיע במשך מספר חודשים. לרגל יובלו הכפול (40 שנה להופעת מאמרו הראשון ב"הצפירה" ו-50 שנה לתחילת עבודתו הציבורית)^[7] התארגן ועד יובל להוצאת כתביו. זיכרונותיו, בשני כרכים (מתוך חמישה שכתב ביידיש), ראו אור בשנים תרצ"ח–תרצ"ט בתרגומו של אברהם זמיר בהוצאת "זכרונות" שעל-יד דביר. (הכרכים הנוספים לא ראו אור.^[6])

בארץ סבל ממחלה ממושכת, ממצב כלכלי קשה ומכך שחש נשכח מלב.^[6] פרייד נפטר באביב 1940 בבית החולים הדסה בתל אביב, בגיל 68. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.^[8]
אלמנתו רבקה נפטרה ב-1946 ונטמנה לצדו.

פרייד היה דודנו של חיים ארלוזורוב (שניהם נכדיהם של שלמה ואסתר טובולובסקי). אחיה הצעיר של סבתו אסתר טובולובסקי היה הסופר העברי ט"ף שפירא, שלפי עדותו של פרייד השפיע רבות עליו ועל חינוכו;^[9] בנו ישראל שפירא היה ביבליוגרף ופרופסור ללימודים שמיים.

• מאיר יעקב פרייד, די גרויסע ציוניסטען-אספה אין מינסק, ורשה: פאלקסבילדונג ('ציוניסטישע ביבליאטעק', ב), תרס"ג. (תדפיס מה-"יודישע פאלקס-צייטונג")

• מ"י פרייד, ימים ושנים: זכרונות וציורים מתקופה של חמשים שנה; תרגם מאידית: אברהם זמיר, 2 כרכים, תל אביב: זכרונות על ידי דביר, תרצ"ח–תרצ"ט.

• מ"י פרייד (רעדאגירט און צוזאמענגעשטעלט), דער פראקטישער וועג-ווייזער און אינפארמאטאר פון ארץ-ישראל, תל אביב: פויליש ארץ-ישראל ללויד, 1934. (המדריך המעשי והמידעון לארץ ישראל)

• קאפיטאן דרייפוס: דער פערשיקטער אויפן טייוועלס אינזעל: א ווירקליך אינטערעסאנטער פאריזער ראָמאן, ורשה: ד. טורש ('צוקערמאנס פאלקס-ביבליאטעק'), תרנ"ח 1898. (חוברות בנות 16 עמודים כל אחת, מאוגדות ב-3 כרכים)
• די גאָלדמאכער: א אמתע אינטערעסאנטע געשיכטע; בעארבייט נאָך היינריך טשאָקע, ורשה: א’ צוקערמאן ('צוקערמאנס פאָלקס-ביבליאָטעק') (דפוס דובערוש טורש), תרנ"ח 1898.
• די העלדען פון ירושלים: א היסטאָרישער ראָמאן; נאָך דניאל מאָרדאָווצעוו; בעארבייטעט דורך מ"י פרייד, ורשה: ספעקטאר, תרנ"ט 1898. הוצאה נוספת: תרס"ג 1903)^[10]
• דער קויפמאנן פון ווענעדיג (שיילאָק); ערצעהלונג נאך שעקספירס קאָמעדיע פון פרייד מאיר יעקב; מיט בילדער, ורשה: א’ צוקערמאן ('צוקערמאנס פאָלקס-ביבליאָטעק'), תרנ"ח 1898.
• אלפרעד דרייפוס, דרייפוס’ס בריעף, 2 כרכים; פון פראנצויזישען כתב-יד איבערזעצט דורך מ"י פרייד, ורשה: דפוס בוימריטטער, תרנ"ט. (מכתבי דרייפוס)

• 'פריד, מאיר יעקוב', בתוך: דוד קלעי (עורך), ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה, תרצ"ז 1936, עמ' 1984. (הספר בקטלוג ULI)

• רשימת הפרסומים של מאיר יעקב פרייד, בקטלוג הספרייה הלאומית
• זלמן רייזען, פרייד מאיר־יעקב, בספרו: לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע, מהדורה 2, כרך ג, וילנה: ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין, תרפ"ט 1929, עמודות 193–195, בארכיון האינטרנט
• דוד תדהר (עורך), "מאיר יעקב פריד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3786
• פרייד, מאיר-יעקב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: אישים, תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 214 טור 2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1412)
• 60-יעהריגער געבורטס-טאג פון ציונ. עסקן מ. י. פרייד, היינט, 16 בספטמבר 1931 (ביידיש)
• ציוניסטישער טהוער מ. י. פרייד בעזעצט זיך אין ארץ-ישראל, היינט, 27 ביוני 1932 (עם עלייתו ארצה) (ביידיש)
• י. מ. פרייד, דבר, 27 במרץ 1940 (עם מותו)
• מאיר יעקב פרייד ז"ל, הארץ, 27 במרץ 1940
• מאיר יעקב בן חיים יצחק פרייד (1871-1940), דף שער בספרייה הלאומית

• תל-אביב: לוית מ. י. פרייד, דבר, טור 2, 28 במרץ 1940
• ש. ס., אחרי מות אדם אכול מרירות, הארץ, 3 באפריל 1940 (במלאת שבעה למותו)
• כתביו של מאיר יעקב פרייד בארכיון האינטרנט