נבחרת סקוטלנד בכדורגל

ערך זה עוסק בנבחרת הגברים של סקוטלנד בכדורגל. אם התכוונתם לנבחרת הנשים, ראו נבחרת סקוטלנד בכדורגל נשים.

המונח "נבחרת סקוטלנד" מפנה לכאן. לערך העוסק בנבחרת הכדורסל של סקוטלנד, ראו נבחרת סקוטלנד בכדורסל.

נבחרת סקוטלנד בכדורגל
Scotland national football team

מידע כללי
התאחדות	התאחדות הכדורגל הסקוטית
השתייכות	UEFA
דירוג פיפ"א (24 באוקטובר 2024)	51       ‎+1‏
- ניקוד פיפ"א	1,461.34
- דירוג שיא	13 (נמדד באוקטובר 2007)
- דירוג שפל	88 (נמדד במרץ 2005)
מאמן	סטיב קלארק
קפטן	אנדרו רוברטסון
מירב השערים	קני דלגליש דניס לאו (30)
מירב ההופעות	קני דלגליש (102)
אצטדיון ביתי	האמפדן פארק, גלאזגו
www.scottishfa.co.uk
תלבושת
תלבושת בית תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
אנגליה אנגליה 0-0 סקוטלנדסקוטלנד (גלאזגו, סקוטלנד; 30 בנובמבר 1872)
הניצחון הכי גדול
סקוטלנד סקוטלנד 0–11 אירלנד המאוחדת (גלאזגו, סקוטלנד; 23 בפברואר 1901)
ההפסד הכי גדול
אורוגוואי אורוגוואי 0-7 סקוטלנד סקוטלנד (בזל, שווייץ; 19 ביוני 1954)
גביע העולם בכדורגל
הופעות	8 (הראשונה ב-1954)
ההישג הטוב	סיבוב ראשון
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות	4 (הראשונה ב-1992)
ההישג הטוב	סיבוב ראשון

נבחרת סקוטלנד בכדורגל מייצגת את סקוטלנד בטורנירי כדורגל בינלאומיים. נבחרת סקוטלנד ונבחרת אנגליה הן שתי הנבחרות הוותיקות ביותר בעולם, המשחק הראשון ביניהן נערך כבר ב-1872. שתי הנבחרות התמודדו זו מול זו לפחות פעם בשנה עד 1989, אך רק שלוש פעמים לאחר מכן.

הנבחרת הסקוטית חברה בגופי הכדורגל הבינלאומיים (כגון פיפ"א ואופ"א) על אף שהיא לא מייצגת מדינה. הנבחרת אינה משתתפת במשחקים האולימפיים כיוון שסקוטלנד לא חברה בוועד האולימפי הבינלאומי. רוב משחקי הבית של הנבחרת נערכים באצטדיון הלאומי האמפדן פארק, ואילו חלק ממשחקי הידידות נערכים באצטדיונים של מועדונים. סקוטלנד השתתפה מספר פעמים במונדיאל ובאליפות אירופה, אך מעולם לא הצליחה לעבור את השלב הראשון של הטורניר.

סקוטלנד ואנגליה הן שתי נבחרות הכדורגל הוותיקות ביותר בעולם. המשחק הראשון בתולדות הכדורגל, שבו הן התמודדו אחת נגד השנייה, נערך בהמילטון קרסנט שבגלאזגו ב-30 בנובמבר 1872. המשחק הסתיים בתיקו 0 - 0. כל 11 השחקנים שייצגו את סקוטלנד השתייכו למועדון החובבני קווינס פארק מגלאזגו^[1]. במשך ארבעים השנים הבאות שיחקה סקוטלנד נגד שלוש נבחרות אומות הבית האחרות - נבחרת אנגליה, נבחרת ויילס ונבחרת אירלנד. אליפות הבית הבריטית נערכה לראשונה ב-1883, ובכך הפכו משחקיה של סקוטלנד לרשמיים. המפגשים נגד אנגליה זכו לתשומת לב רבה, ותוך זמן קצר התפתחה יריבות ספורטיבית בין אוהדי שתי הנבחרות.

סקוטלנד זכתה באליפות הבית הבריטית 24 פעמים באופן ישיר, וב-17 טורנירים נוספים היא חלקה את התואר עם נבחרת אחת לפחות. ב-1929 היא גברה על נבחרת נורווגיה בתוצאה 7 - 3 במשחק שנערך בברגן, ובכך ערכה את הופעתה הראשונה מחוץ לאיים הבריטיים. היא המשיכה להשתתף במשחקי ידידות מול נבחרות אירופאיות אחרות, ולאחר שניצחה את נבחרת גרמניה ואת נבחרת צרפת היא הפסידה לנבחרת אוסטריה ולנבחרת איטליה ב-1931.

במהלך ההכנות לטורניר הכדורגל של אולימפיאדת 1928 החליטה פיפ"א לחייב את כל התאחדויות הכדורגל לשלם סכום כסף על מנת לכסות את הוצאות השחקנים שלהם המשתתפים בטורניר. התאחדויות הכדורגל של אנגליה, סקוטלנד, אירלנד וויילס ראו בכך התערבות לא מקובלת בענייניהן הפנימיים, ובפגישת חירום שערכו הן החליטו לפרוש לאלתר מפיפ"א. כתוצאה מכך סקוטלנד לא השתתפה בשלושת המונדיאלים הראשונים. ההתאחדות הסקוטית הצטרפה לפיפ"א מחדש רק ב-1946.

לפני מונדיאל 1950 ניתנה המלצה מטעם פיפ"א, ולפיה שתי הקבוצות שיסיימו בראשות אליפות הבית הבריטית ב-1950 יזכו למקום במונדיאל בברזיל. ג'ורג' גרהאם מההתאחדות הסקוטית הודיע כי הנבחרת הסקוטית תשתתף במונדיאל רק אם תזכה באליפות הבית. סקוטלנד סיימה במקום השני לאחר אנגליה, וגרהאם נותר נאמן למילתו למרות בקשות משחקני הנבחרת, הקפטן האנגלי בילי רייט ושחקני נבחרת אנגליה^[2]. במקום זאת הוא שלח את הנבחרת למסע משחקים בצפון אמריקה.

סקוטלנד השתתפה במונדיאל לראשונה בטורניר של 1954 שנערך בשווייץ, אך ההתאחדות לא השקיעה הרבה בהכנות לטורניר^[3]. הנבחרת כללה 13 שחקנים בלבד, על אף שלפי תקנות פיפ"א ניתן היה לשלוח עד 22 שחקנים^[4]. סקוטלנד הפסידה לנבחרת אוסטריה בתוצאה 0 - 1 במשחק הראשון של שלב הבתים, ובעקבות כך החליט המאמן אנדי ביטי להתפטר שעות אחדות לפני המשחק מול נבחרת אורוגוואי. אורוגוואי הייתה אלופת העולם המכהנת, ועד לאותו משחק מעולם לא הפסידה במונדיאלים. במשחק עצמו היא גברה על סקוטלנד בתוצאה 7 - 0.

במונדיאל 1958 זכתה סקוטלנד בנקודה ראשונה בטורניר, לאחר שסיימה בתיקו 1 - 1 מול נבחרת יוגוסלביה. לאחר מכן היא הפסידה לנבחרת פרגוואי ולנבחרת צרפת, והודחה פעם נוספת בשלב הבתים. במרץ 1959 החל אנדי ביטי בקדנציה השנייה שלו באימון הנבחרת, אותה סיים באוקטובר 1960.

תחת הדרכתו של המאמן החדש איאן מק'קול זכתה סקוטלנד באליפות הבית הבריטית ב-1962 וב-1963. לפני מינויו של בובי בראון ב-1967 כיהנו בתפקיד במשך זמן קצר ג'וק סטיין, ג'ון פרנטיס ומלקולם מקדונלד. משחקו הראשון של בראון היה בומבלי מול נבחרת אנגליה שזה עתה זכתה במונדיאל 1966. סקוטלנד גברה על אנגליה בתוצאה 3 - 2 משערים של דניס לאו, בובי לנוקס וג'ים מק'קליוג. אוהדי הנבחרת כינו בעקבות זאת את קבוצתם בתואר "אלופת העולם הלא רשמית"^[5].

וילי אורמונד התמנה לתפקיד המאמן ב-1973, לאחר תקופה קצרה שבה כיהן טומי דוקרטי. הוא הפסיד במשחק הראשון בתוצאה 0–5 לאנגליה, אך הצליח להוביל את הנבחרת למונדיאל 1974 בגרמניה המערבית, לראשונה מזה 16 שנים. סקוטלנד לא הפסידה במשחקי שלב הבתים, אך לא הצליחה להעפיל בעקבות הפרש שערים. לאחר שגברה על נבחרת זאיר היא סיימה בתיקו מול נבחרת ברזיל ונבחרת יוגוסלביה, אך הודחה כיוון שניצחה את זאיר בפער הקטן ביותר.

אלי מקלאוד התמנה לתפקיד המאמן ב-1977, בתקופה שבה לא היה ברור אם הנבחרת תצליח להעפיל למונדיאל 1978 בארגנטינה. היא החלה את שנת 1977 עם מקלאוד בזכייה באליפות הבית הבריטית, כאשר לאחר הניצחון על אנגליה בסיום הטורניר פרצו אוהדי הנבחרת למגרש וגרמו לנזקים משמעותיים^[6].סקוטלנד המשיכה וגברה על נבחרת צ'כוסלובקיה ועל נבחרת ויילס במוקדמות המונדיאל, ובכך הבטיחה את העפלתה למונדיאל.

במהלך ההכנות למונדיאל 1978 העלה המאמן מקלאוד את הציפיות מהנבחרת בכך שהצהיר כי היא תסיים את הטורניר באחד משלושת המקומות הראשונים^[7]. לפני הטיסה לארגנטינה אף נערך מצעד לכבוד הנבחרת בהאמפדן פארק^[8], ואוהדים רבים הצטופפו בדרך המובילה מהאצטדיון לשדה התעופה. משחקה הראשון של סקוטלנד היה מול נבחרת פרו, והיא הפסידה בו בתוצאה 1 - 3. במשחק השני היא סיימה בתיקו מול נבחרת איראן, במשחק שהתפרסם בין השאר בזכות התמונה שבה צולם אלי מקלאוד כשהוא טומן את ראשו בין ידיו^[9].

על מנת להעפיל לשלב הבה סקוטלנד הייתה זקוקה לניצחון בהפרש של שלושה שערים על נבחרת הולנד. היא הצליחה לנצח בתוצאה 3 - 2 משער של קני דלגליש ושני שערים של ארצ'י גמיל, שהשני מביניהם נחשב לאחד השערים המרשימים ביותר בתולדות המונדיאלים^[10]; גמיל התגבר על שלושה שחקני הגנה הולנדים לפני שהכניע את השוער ההולנדי יאן יונגבלוד. הניצחון לא היה מספיק עבור סקוטלנד, והיא הודחה בפעם השנייה ברציפות לאחר שלב הבתים.

מקלאוד התפטר מתפקיד המאמן זמן קצר לאחר המונדיאל. ג'וק סטיין, שזכה בתשע אליפויות רצופות ובגביע אירופה כמאמן סלטיק, התמנה למחליף של מקלאוד. הוא לא הצליח להוביל את הנבחרת להעפלה ליורו 1980, אך כן הצליח להובילה למונדיאל 1982 מבית מוקדמות עם נבחרות חזקות כגון נבחרת שוודיה, נבחרת פורטוגל, נבחרת ישראל ונבחרת צפון אירלנד, כאשר לאורך כל טורניר המוקדמות הנבחרת מפסידה במשחק אחד בלבד. סקוטלנד גברה על נבחרת ניו זילנד בתוצאה 5 - 2 במשחק הראשון של שלב הבתים במונדיאל, אך הפסידה בתוצאה 1 - 4 לנבחרת ברזיל שכללה את סוקרטס, זיקו, ופלקאו. היא הודחה פעם נוספת בגלל הפרש שערים לאחר שסיימה בתיקו 2 - 2 מול נבחרת ברית המועצות.

העפלתה של סקוטלנד למונדיאל הרביעי ברציפות בתולדותיה לוותה באירוע שתואר כטרגי. סקוטלנד הייתה זקוקה לתיקו לכל הפחות במשחק מול נבחרת ויילס על מנת להעפיל לפלייאוף שממנו מעפילים למונדיאל. תשע דקות לפני הסיום הצליח דייבי קופר להבקיע בעיטת עונשין שהשוותה את תוצאת המשחק. אולם, כשהשחקנים והאוהדים חגגו את ההעפלה המאמן ג'וק סטיין קיבל התקף לב ומת תוך זמן קצר^[11]. אלכס פרגוסון קיבל את תפקיד המאמן לקראת המונדיאל, אליו העפילה לאחר שהדיחה במשחקי הפלייאוף את נבחרת אוסטרליה. גם בטורניר זה הודחה סקוטלנד בסיום שלב הבתים, לאחר שזכתה בנקודה אחת בלבד בזכות התיקו 0 - 0 מול נבחרת אורוגוואי.

סקוטלנד העפילה למונדיאל 1990 לאחר שסיימה במקום השני בשלב המוקדמות. היה זה גם הטורניר החמישי ברציפות שאליו העפילה. היא הוגרלה בשלב הבתים ביחד עם נבחרת קוסטה ריקה, נבחרת שוודיה, ונבחרת ברזיל, וכבר במשחק הפתיחה הפסידה לקוסטה ריקה בתוצאה 0 - 1. סקוטלנד הצליחה לגבור על שוודיה בתוצאה 2 - 1, אך בעקבות ההפסד לברזיל היא הודחה פעם נוספת בתום שלב הבתים.

סקוטלנד הצליחה בקושי רב להעפיל ליורו 1992. סקוטלנד הפסידה לנבחרת רומניה בתוצאה 0 - 1, אך העפילה לאחר שנבחרת רומניה סיימה בתיקו 1 - 1 מול נבחרת בולגריה. על אף שהפגינה יכולת טובה מול נבחרת הולנד ומול נבחרת גרמניה, היא הפסידה להן בתוצאה 0 - 1 ובתוצאה 0 - 2 בהתאמה. במשחק האחרון היא גברה על נבחרת חבר המדינות העצמאיות בתוצאה 3 - 0, אך תוצאה זו לא הספיקה לה והיא הודחה בתום שלב הבתים. סקוטלנד כשלה בניסיונה להעפיל למונדיאל 1994 בארצות הברית, לאחר שדורגה בבית המוקדמות שאליו הוגרלה מתחת לנבחרת איטליה, נבחרת שווייץ ונבחרת פורטוגל. כאשר היה ברור כי סקוטלנד לא תעפיל למונדיאל החליט המאמן אנדי רוקסברג להתפטר מתפקידו.

המאמן החדש קרייג בראון הצליח להוביל את הנבחרת להעפלה ליורו 1996. המשחק הראשון בשלב הבתים, מול נבחרת הולנד, הסתיים בתיקו 0 - 0, וגרם לציפיות גבוהות לקראת המשחק מול נבחרת אנגליה באצטדיון ומבלי. גארי מקאליסטר, החמיץ בעיטת עונשין, ובעקבות שער של פול גסקוין הסתיים המשחק בהפסד 0 - 2 של סקוטלנד. הנבחרת הצליחה להתאושש מההפסד ולגבור על נבחרת שווייץ בתוצאה 1 - 0, אך בעקבות תוצאות המשחקים האחרים הודחה פעם נוספת בתום שלב הבתים בגלל הפרש שערים.

בראון הוביל את הנבחרת גם להעפלה למונדיאל 1998 בצרפת, וגם הפעם פתחה את הטורניר מול נבחרת ברזיל. ג'ון קולינס הצליח להשוות את תוצאת המשחק, אך בעקבות שער עצמי של טום בויד הפסידה סקוטלנד בתוצאה 1 - 2. במשחק מול נבחרת נורווגיה בבורדו היא סיימה בתיקו 1 - 1, ובמשחק האחרון מול נבחרת מרוקו היא הפסידה בתוצאה 0 - 3 והודחה בתום שלב הבתים.

במהלך מוקדמות יורו 2000 התמודדה סקוטלנד בצמד משחקי פלייאוף שכונו בתקשורת "הקרב על בריטניה"^[12]. סקוטלנד הפסידה בבית במשחק הראשון בתוצאה 0 - 2, וניצחה במשחק הגומלין בתוצאה 0 - 1 ולא העפילה ליורו. היא כשלה גם בניסיון להעפיל למונדיאל 2002, לאחר שסיימה במקום השלישי בבית המוקדמות לאחר נבחרת קרואטיה ונבחרת בלגיה. בעקבות כך החליט בראון להתפטר מתפקידו עם תום טורניר המוקדמות.

בשנת 2002 הוחלף בראון על ידי הגרמני ברטי פוגטס. סקוטלנד לא היטיבה לשחק תחת הדרכתו, וספגה הפסדים בהפרשים גבוהים כגון 0 - 6 לנבחרת הולנד, 0 - 5 לנבחרת צרפת, 0 - 4 לנבחרת ויילס, ו-1 - 4 לנבחרת קוריאה הדרומית. בעקבות ההפסד 0 - 3 לנבחרת הונגריה ירדה סקוטלנד למקום ה-88 בדירוג פיפ"א, שהיה הנמוך ביותר בתולדותיה^[13]. פוגטס הודיע על התפטרותו בשנת 2004, וטען כי הוא עוזב בגלל העוינות שהפגינה התקשורת כלפיו^[14].

עם עזיבתו של פוגטס הוחלט למנות את כמחליפו את וולטר סמית', שבעבר אימן את גלאזגו ריינג'רס ואת אברטון. סמית' הצליח להוביל את סקוטלנד לניצחונות על נבחרת בולגריה, נבחרת נורווגיה ונבחרת איי פארו, ואף לניצחון על נבחרת צרפת שסייע לסקוטלנד להתקדם למיקום גבוה יותר בדירוג פיפ"א. כמו כן, הוא הוביל את הנבחרת לזכייה בגביע קירין ביפן, והיה זה התואר הראשון של סקוטלנד מזה שנים אחדות. הנבחרת כשלה בניסיונה להעפיל למונדיאל 2006 בגרמניה, וסיימה במקום השלישי לאחר נבחרת איטליה ונבחרת נורווגיה.

סמית' עזב את הנבחרת בתחילת 2007 כיוון שרצה לשוב לאמן מועדונים, כאשר הנבחרת ניצבת בראש בית המוקדמות שלה לקראת יורו 2008. מחליפו היה אלכס מקליש, המאמן ה-20 בתולדות הנבחרת. משחקו הראשון היה הניצחון 2 - 1 על נבחרת גאורגיה, ובכך הוא היה למאמן השלישי בלבד בתולדות הנבחרת שהצליח להובילה לניצחון במשחקו הראשון. סקוטלנד לא הצליחה לבסוף להעפיל ליורו 2008, אך השיפור בתוצאות משחקיה, כולל הניצחונות על נבחרת צרפת, סייעו לה להעפיל עד למקום ה-13 (אוקטובר 2007) בדירוג פיפ"א, ולראשונה מאז אמצע שנות ה-90 דורגה הנבחרת בין 20 הראשונות.

מקליש התפטר מתפקיד מאמן הנבחרת בעקבות אי ההעפלה ליורו 2008, זמן קצר לאחר שנערכה הגרלת מוקדמות מונדיאל 2010. בעקבות השיפור בתוצאותיה בשני טורנירי המוקדמות האחרונים היא דורגה בקבוצת האיכות השנייה, והוגרלה לבית אחד עם נבחרת הולנד, נבחרת נורווגיה, נבחרת מקדוניה ונבחרת איסלנד. ג'ורג' ברלי מסאות'המפטון החל לאמן את הנבחרת, ולא הצליח להוביל אותה לניצחון בשלושת משחקי ההכנה. סקוטלנד פתחה את טורניר המוקדמות עם הפסד, ניצחון ותיקו, ולאחר ההפסד 0 - 3 לנבחרת הולנד הודחו הקפטן בארי פרגוסון והשוער אלן מקגרגור לאחר שנטען כי הפרו את תקנון המשמעת של הנבחרת^[15]. יכולתה של הנבחרת השתפרה במשחקים הבאים, אך לאחר הפסד נוסף לנבחרת הולנד היא סיימה במקום השלישי בגלל הפרש שערים נחות.

ב-12 בנובמבר 2020 העפילה ליורו 2020 לאחר ניצחון בדו-קרב פנדלים על נבחרת סרביה. הייתה זו אליפות אירופה הראשונה שהנבחרת העפילה אליה מזה 22 שנה והטורניר הראשון (אליפות אירופה ומונדיאל) מזה 25 שנה^[16].בטורניר הגמר שובצה סקוטלנד לבית ד' יחד עם צ'כיה, אנגליה וקרואטיה. במשחקה הראשון הפסידה סקוטלנד לצ'כיה 2-0 במשחק אותו אירחה בגלאזגו. במשחק השני, שנערך בלונדון, סיימה סקוטלנד בתיקו 0-0 עם אנגליה. במשחקה האחרון, שגם אותו אירחה סקוטלנד בגלאזגו, הפסידה סקוטלנד לקרואטיה 3-1 והודחה לאחר שסיימה במקום האחרון בבית.

סקוטלנד העפילה גם ליורו 2024 ושוב הודחה בשלב הבתים, לאחר הפסד לגרמניה, תיקו מול שווייץ והפסד נוסף מול הונגריה.

הדירוג הנוכחי של נבחרת סקוטלנד ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-51 בעולם, נכון ל-24 באוקטובר 2024; הניקוד הוא 1,461.34 – עלייה של נקודה אחת לעומת ניקוד קודם.^[17] דירוג השיא 13 נמדד לראשונה^[18] באוקטובר 2007, והדירוג הנמוך ביותר 88 נמדד לראשונה^[18] במרץ 2005.

שנה	הישג	משחקים	ניצחונות	תיקו*	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
אורוגוואי 1930	לא נרשמה
הממלכה האיטלקית 1934
צרפת 1938
ברזיל 1950	פרשה
שווייץ 1954	סיבוב ראשון	2	0	0	2	0	8
שוודיה 1958	סיבוב ראשון	3	0	1	2	4	6
צ'ילה 1962	לא העפילה
אנגליה 1966
מקסיקו 1970
גרמניה 1974	סיבוב ראשון	3	1	2	0	3	1
ארגנטינה 1978	סיבוב ראשון	3	1	1	1	5	6
ספרד 1982	סיבוב ראשון	3	1	1	1	8	8
מקסיקו 1986	סיבוב ראשון	3	0	1	2	1	3
איטליה 1990	סיבוב ראשון	3	1	0	2	2	3
ארצות הברית 1994	לא העפילה
צרפת 1998	סיבוב ראשון	3	0	1	2	2	6
קוריאה הדרומית יפן 2002	לא העפילה
גרמניה 2006
דרום אפריקה 2010
ברזיל 2014
רוסיה 2018
קטר (מדינה) 2022
ארצות הברית מקסיקו קנדה 2026
סה"כ	8/22	23	4	7	12	25	41

• משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה

שנה	הישג	משחקים	ניצחונות	תיקו*	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
צרפת 1960	לא נרשמה
ספרד 1964
איטליה 1968	לא העפילה
בלגיה 1972
יוגוסלביה 1976
איטליה 1980
צרפת 1984
גרמניה 1988
שוודיה 1992	שלב הבתים	3	1	0	2	3	3
אנגליה 1996	שלב הבתים	3	1	1	1	1	2
בלגיה הולנד 2000	לא העפילה
פורטוגל 2004
אוסטריה שווייץ 2008
פולין אוקראינה 2012
צרפת 2016
האיחוד האירופי 2020	שלב הבתים	3	0	1	2	1	5
גרמניה 2024	שלב הבתים	3	0	1	2	2	7
בריטניה אירלנד 2028
סה"כ	4/17	12	2	3	7	7	17

• משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה

שנה	דרג	הישג	משחקים	ניצחונות	תיקו*	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
פורטוגל 2018-2019	ג	עלתה לדרג ב	4	3	0	1	10	4
איטליה 2020-2021	ב	שלב הבתים	6	3	1	2	5	4
הולנד 2022-2023	ב	עלתה לדרג א	6	4	1	1	11	5
2024-2025	א
2026-2027
סה"כ			16	10	2	4	26	13

• משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה

האצטדיון הלאומי של סקוטלנד הוא האמפדן פארק שבגלאזגו. האצטדיון הנוכחי, שתכולתו היא 52,000 מקומות, הוא אחד ממספר אצטדיונים שנשאו את השם הזה. משחקי הנבחרת נערכו באצטדיון זה ובאלה שקדמו לו החל מ-1878. שיא הנוכחות היה 149,415 צופים במשחק מול נבחרת אנגליה ב-1937‏^[19]. האמפדן הוא אחד משני האצטדיונים הסקוטיים שזכו לדירוג של חמישה כוכבים בדירוג האצטדיונים של אופ"א^[20].

חלק ממשחקי הידידות של הנבחרת נערכים במתקני ספורט קטנים יותר, כגון המשחק מול נבחרת דרום אפריקה שנערך באצטדיון פיטודרי באברדין באוגוסט 2007. באצטדיון איסטר רואד שבאדינבורו נערכו ארבעה משחקי ידידות מאז 1998. בשלהי שנות ה-90 נערכו שיפוצים בהאמפדן פארק, וכתוצאה מכך נערכו משחקים מוקדמות מונדיאל 1998 ויורו 2000 באצטדיונים סלטיק פארק, אייברוקס, רוגבי פארק, טיינקאסל ופיטודרי.

לאחר תום השיפוצים ב-1999 נערכו כל המשחקים הרשמיים בהאמפדן פארק, למעט המשחק הראשון במוקדמות יורו 2008. הסיבה לכך הייתה שלוח המשחקים של הנבחרת נקבע מראש, והאמפדן פארק כבר היה מוזמן להופעה של הזמר רובי ויליאמס^[21]. בהגרלה שנערכה הוחלט כי המשחק ייערך בסלטיק פארק.

בטבלה שלהלן מופיעה רשימה של כל האצטדיונים שבהם נערכו משחקים של הנבחרת:

משחקי הבית של הנבחרת מסוקרים כיום (2009) על ידי סקיי ספורטס, הפועלת בשיטת שלם וצפה. הרגעים הבולטים בכל משחק ביתי משודרים במסגרת הטלוויזיה האזורית של ה-BBC ספורט. זכויות השידור על משחקי החוץ אינן בידי גוף יחיד, אם כי הזכויות לכל משחקי מוקדמות מונדיאל 2010 שייכות לסטנטה ספורטס, שהוא גוף שידור בתשלום. ממשלת סקוטלנד מתחה על כך ביקורת, וטענה כי מן הראוי שמשחקי הנבחרת בטורנירים רשמיים יהיו ברשימת האירועים שניתן לשדרם אך ורק בחינם^[22].

הנבחרת לובשת במשחקי הבית שלה חולצות בצבע כחול כהה עם מכנסיים לבנים וגרביים בצבע כחול כהה, שהם הצבעים של קבוצת קווינס פארק שייצגה את סקוטלנד במשחקה הבינלאומי הראשון^[23]. על החולצה יש סמל המבוסס על האריה של הנס המלכותי של סקוטלנד. התלבושת המשנית הנוכחית היא בצבע לבן עם צלב אנדראס הקדוש לרוחב החזה. לנבחרת יש עיצוב נוסף הכולל חולצה כחולה, מכנסיים לבנים וגרביים אדומים. הגרסה הנוכחית של הסמל כוללת את דגל סקוטלנד עם רקע של קוצים המייצגים את הפרח הלאומי של סקוטלנד, בנוסף לאריה השואג.

בעבר היו מקרים שבהם סקוטלנד לא שיחקה בכחול כהה; בין 1881 ל-1951 היו מספר פעמים שבהן הנבחרת שיחקה בצבעי רקפת וורוד שהיו הצבעים של לורד רוזברי, שהיה ראש ממשלת בריטניה ודמות משפיעה בתולדות הכדורגל הסקוטי, ובין השאר כיהן בתפקיד נשיא הכבוד של התאחדות הכדורגל הסקוטית ושל המועדון הארט אוף מידלות'יאן. הצבעים שלו היו בשימוש בעיקר בעשור הראשון של המאה ה-20, אך השימוש בהם נפסק ב-1909. הם היו בשימוש לזמן קצר ב-1949, והפעם האחרונה שהנבחרת השתמשה בהם הייתה ב-1951 במשחק מול נבחרת צרפת. בשנת 1900 גברה סקוטלנד על נבחרת אנגליה בתוצאה 4 - 1, ולורד רוזברי אמר "מעולם לא ראיתי את הצבעים מיוצגים כל כך טוב מאז שלאדאס ניצח בדרבי"^[24].

מאז שנת 2005 מעודדת ההתאחדות את השימוש בגאלית סקוטית על מדי הנבחרת הלאומית כחלק מתחיית השפה בסקוטלנד^[25].

אוהדי סקוטלנד ידועים בכינוי "צבא הטרטן". לאורך שנות ה-70 נקשר שמם לתקריות של חוליגניזם, בין השאר לאחר שחדרו למשטח המשחק בוומבלי והרסו את השערים לאחר משחק מול אנגליה ב-1977‏^[26]. עם זאת, מאז אותה תקופה חל שיפור במעמדם והם זכו בפרסים מטעם אופ"א בגין שילוב של עידוד, התנהגות ידידותית ופעילות צדקה^[27]. צבא הטרטן זכה גם בפרס המשחק ההגון (Fair Play) מטעם הוועד האולימפי הבלגי^[28]. כמו כן, ביורו 1992 נבחרה הקבוצה לאוהדים הטובים ביותר בטורניר^[28]. במונדיאל 1998 בצרפת זכו אוהדי סקוטלנד בפרס על אי-אלימות בספורט, ונבחרו על ידי העיתונאים לאוהדים הטובים ביותר בזכות התנהגותם הגונה וספורטיבית^[29].

סגל הנבחרת לקראת משחקי יורו 2024

הנתונים מעודכנים נכון ל-7 ביוני 2024

מס'	עמדה	שם	תאריך לידה	הופעות	שערים	מועדון
1	שוער	אנגוס גאן	22 בינואר 1996	10	0	אנגליה נוריץ' סיטי
12	שוער	ליאם קלי	23 בינואר 1996	1	0	סקוטלנד מאת'רוול
21	שוער	זנדר קלארק	26 ביוני 1992	4	0	סקוטלנד הארט
2	הגנה	אנתוני רלסטון	16 בנובמבר 1998	9	1	סקוטלנד סלטיק
3	הגנה	אנדרו רוברטסון (קפטן)	11 במרץ 1994	71	3	אנגליה ליברפול
5	הגנה	גרנט הנלי	20 בנובמבר 1991	50	2	אנגליה נוריץ' סיטי
6	הגנה	קיראן טיירני	5 ביוני 1995	45	1	ספרד ריאל סוסיאדד
13	הגנה	ג'ק הנדרי	7 במאי 1995	31	3	ערב הסעודית אל-איתיפאק
15	הגנה	ראיין פורטאוס	25 במרץ 1999	11	1	אנגליה ווטפורד
16	הגנה	ליאם קופר	30 באוגוסט 1991	19	0	אנגליה לידס יונייטד
22	הגנה	רוס מקרורי	18 במרץ 1998	1	0	אנגליה בריסטול סיטי
24	הגנה	גרג טיילור	5 בנובמבר 1997	14	0	סקוטלנד סלטיק
26	הגנה	סקוט מק'קנה	12 בנובמבר 1996	35	1	דנמרק פ.צ. קופנהגן
4	קשר	סקוט מקטומיני	8 בדצמבר 1996	49	8	אנגליה מנצ'סטר יונייטד
7	קשר	ג'ון מקגין	18 באוקטובר 1994	66	18	אנגליה אסטון וילה
8	קשר	קאלום מקגרגור	4 ביוני 1993	60	3	סקוטלנד סלטיק
11	קשר	ריאן כריסטי	22 בספטמבר 1995	49	6	אנגליה בורנמות'
14	קשר	בילי גילמור	11 ביוני 2001	27	1	אנגליה ברייטון
17	קשר	סטיוארט ארמסטרונג	30 במרץ 1992	50	5	אנגליה סאות'המפטון
20	קשר	ריאן ג'ק	27 בפברואר 1992	20	0	סקוטלנד ריינג'רס
23	קשר	קני מקלין	8 בינואר 1992	39	2	אנגליה נוריץ' סיטי
9	חלוץ	לורנס שנקלנד	10 באוגוסט 1995	11	3	סקוטלנד הארט
10	חלוץ	צ'ה אדמס	13 ביולי 1996	30	6	אנגליה סאות'המפטון
18	חלוץ	לואיס מורגן	30 בספטמבר 1996	3	0	ארצות הברית ניו יורק רד בולס
19	חלוץ	טומי קונווי	6 באוגוסט 2002	1	0	אנגליה בריסטול סיטי
25	קשר	ג'יימס פורסט	7 ביולי 1991	39	5	סקוטלנד סלטיק

בין 1872 ל-1958 הורכבה הנבחרת על ידי ועדה מיוחדת שבחרה את השחקנים. אנדי ביטי אימן את הנבחרת במשך חצי שנה ב-1954 כשהיא השתתפה במונדיאל הראשון בתולדותיה. לאחר הטורניר הוחזרה הוועדה לפעילות, ובחרה את שחקני הנבחרת עד למינויו של מאט באזבי ב-1958‏^[30].

מבחינה סטטיסטית המאמן המצליח ביותר הוא אלכס מקליש, שניצח בשבעה מתוך עשרה משחקים שבהם הדריך את הנבחרת. ג'וק סטיין ניצח ב-68 משחקים של נבחרת סקוטלנד שאותם ניהל והעלה את סקוטלנד למונדיאל בארגנטינה ב-1978. המאמן הכושל ביותר בהיסטוריה של הנבחרת הוא ברטי פוגטס שהוביל את סקוטלנד לשמונה ניצחונות מתוך 31 משחקים. נכון לנובמבר 2020 המאמן הוא סטיב קלארק, שהתמנה לתפקידו ב-2017 והעלה את נבחרת סקוטלנד ליורו לאחר 22 שנה.

שם	שנות כהונה	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	אחוז ניצחונות
סקוטלנד ועדה מסדרת	1872 - 1954 1958 - 1954	254	148	48	58	58.27
סקוטלנד אנדי ביטי	1954	6	2	1	3	33.33
סקוטלנד ווקר דוסון[31]	1958	6	1	2	3	16.66
סקוטלנד מאט באזבי	1958	2	1	1	0	50.00
סקוטלנד אנדי ביטי	1959 - 1960	11	4	3	4	36.36
סקוטלנד איאן מק'קול	1960 - 1965	28	17	3	8	60.71
סקוטלנד ג'וק סטיין	1965 - 1966	7	3	1	3	42.86
סקוטלנד ג'ון פרנטיס	1966	4	0	1	3	0.00
סקוטלנד מלקולם מקדונלד	1966 - 1967	2	1	1	0	50.00
סקוטלנד בובי בראון	1967 - 1971	28	9	8	11	32.14
סקוטלנד טומי דוקרטי	1971 - 1972	12	7	2	3	58.33
סקוטלנד וילי אורמונד	1973 - 1977	38	18	8	12	47.37
סקוטלנד אלי מקלאוד	1977 - 1978	17	7	5	5	41.18
סקוטלנד ג'וק סטיין	1978 - 1985	61	26	12	23	42.62
סקוטלנד אלכס פרגוסון	1985 - 1986	10	3	4	3	30.00
סקוטלנד אנדי רוקסברג	1986 - 1993	62	23	19	20	37.10
סקוטלנד קרייג בראון	1993 - 2002	70	32	18	20	45.71
גרמניה ברטי פוגטס	2002 - 2004	31	8	7	16	23.33
סקוטלנד טומי ברנס[32]	2004	1	0	0	1	0.00
סקוטלנד וולטר סמית'	2004 - 2007	16	7	5	4	43.75
סקוטלנד אלכס מקליש	2007	10	7	0	3	70.00
סקוטלנד ג'ורג' ברלי	2008 - 2009	14	4	3	8	22.22
סקוטלנד קריג לוין	2009 - 2012	24	10	5	9	41.67
סקוטלנד גורדון סטראכן	2013 - 2017	39	19	8	12	48.72
סקוטלנד סטיבן קלארק	2017 -	14	7	3	4	50.8
סך הכל		699	333	155	211	50.5

הניצחון בפער הגדול ביותר היה 11 - 0 מול נבחרת אירלנד באליפות הבית הבריטית של 1901‏^[33]. ההפסד הגבוה ביותר היה 0 - 7 לאלופת העולם אורוגוואי במהלך מונדיאל 1954.

במשחק של סקוטלנד מול אנגליה באליפות הבית הבריטית של 1937 נקבע בזמנו שיא צופים. הקהל בהאמפדן פארק מנה לפי אומדנים רשמיים כ-150,000 אוהדים, אם כי המספר המדויק לא ידוע כיוון שאוהדים רבים הצליחו להיכנס למגרש בלי קניית כרטיס. שיא זה נשבר בגמר מונדיאל 1950 בין ברזיל לאורוגוואי, שנערך במרקאנה, אך הוא עדיין בתוקף באירופה^[34].

נכון ל-23 ביוני 2024.

שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בנבחרת.

• אתר האינטרנט הרשמי של נבחרת סקוטלנד בכדורגל

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נבחרת סקוטלנד בכדורגל

• נבחרת סקוטלנד בכדורגל, ברשת החברתית פייסבוק
• נבחרת סקוטלנד בכדורגל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• נבחרת סקוטלנד בכדורגל, ברשת החברתית אינסטגרם
• נבחרת סקוטלנד בכדורגל, סרטונים בערוץ היוטיוב
• התאחדות הכדורגל הסקוטית
• ארכיון תוצאות של נבחרת סקוטלנד
• ארכיון תוצאות של נבחרת סקוטלנד ממוין לפי תחרויות
• צבא הטרטן

כדורגל בסקוטלנד סקוטלנד
ניהול	התאחדות הכדורגל הסקוטית • SPFL • קבוצות • אצטדיונים • תחרויות
תחרויות ליגה	הפרמיירשיפ הסקוטית • הצ'מפיונשיפ הסקוטי • הליגה הסקוטית הראשונה • הליגה הסקוטית השנייה • מבנה הליגות
תחרויות גביע	הגביע הסקוטי • גביע הליגה הסקוטית • גביע האתגר הסקוטי
נבחרות	הנבחרת הלאומית • הנבחרת הצעירה