בית הסוהר נווה תרצה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | incarceration of women, בית סוהר, בית סוהר לנשים  |
| מיקום | רמלה |
| מדינה | ישראל |
| קואורדינטות | 31°56′02″N 34°52′47″E / 31.934°N 34.87958889°E |
| (למפת גוש דן רגילה)   בית הסוהר נווה תרצה  מצפון: __ לוד, __ מועצה אזורית שדות דן ממזרח: __ מועצה אזורית חבל מודיעין ממזרח, מדרום וממערב: __ מועצה אזורית גזר ממערב: __ באר יעקב | |
  | |
בית הסוהר נְווה תִּרְצָה הוא בית סוהר לנשים, היחיד מסוגו בישראל, אשר מופעל על ידי שירות בתי הסוהר. בית הסוהר ברמת ביטחון מרבית, מיועד לשכן 230 אסירות ועצירות.
בית הסוהר נמצא במתחם בתי הסוהר ברמלה, מפקד/ת בית הסוהר בדרגת סגן גונדר.
לפי עמנואל הראובני, שם בית הסוהר הוא סמלי ובהוראה שאולה, בעקבות הכתוב בספר ויקרא: ”וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם” (ויקרא כו מג).[1] כלומר השם תרצה (בת צלפחד) נגזר מן השורש רצה, שפירושו נשא (את עונשו).[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1948 שימש בית הסוהר בשכם כמקום מאסר לנשים, יהודיות וערביות כאחד. בית סוהר זה נסגר לאחר הקמת מדינת ישראל.
ב-1949, כאשר גדל מספר האסירים, הוכנס לשימוש בית הסוהר ביפו שבו נפתח אגף לנשים.
ב-1953 נסגר בית הסוהר ביפו, והנשים הועברו לכלא רמלה שנפתח אז, לאגף נפרד שזכה לכינוי "נווה תרצה". האגף נוהל על ידי צוות של סוהרות וקצינה אחראית, שהיו כפופות למנהל כלא רמלה. מפאת הצפיפות והתנאים לא התקיימה פעילות לאסירות, והן נהגו לשבת ליד הגדר ולבקש מהעוברים והשבים אלכוהול וסיגריות[2].
בביקור שערכו בכלא חברי החוג לשיקום האסיר בחיפה, ובראשם נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט יעקב אזולאי, הם ציינו לרעה את נווה תרצה לעומת כלא רמלה, בית הסוהר דמון ובית סוהר מעשיהו. הם מצאו במקום 30 אסירות בשני חדרים זעירים בתנאים לא אנושיים[3].
המצב השתפר בהמשך: בשנת 1956 כבר היו רק שלוש אסירות בתא והתנהלו במקום קורס בתפירה להכשרה מקצועית ולימודי השכלה בסיסית[4].
בשנת 1959 התקבלה החלטה להקים בית סוהר חדש ומודרני לנשים ליד אבן יהודה[5], אולם בגלל העלות הגבוהה הוחלט במקום זאת להשתמש במבנה המשטרה בבית ליד, וכך שוכנו האסירות בבית הסוהר אשמורת כבית סוהר לנשים[6][7].
טקס פתיחת בית הסוהר התקיים בתחילת נובמבר 1960[8]. בית הסוהר השתרע על שטח נרחב[9] וזכה לעצמאות ניהולית ובראשו עמדה מנהלת שהייתה עובדת סוציאלית בהכשרתה. לפני פתיחת הכלא הוכשרו סוהרות מיוחדות לטיפול באסירות[10].
ב-1968 הועברו כל הנשים לכלא מעשיהו למשך שנה, אשר במהלכה הכשירו את השטח שבו שוכן כיום בית הסוהר "נווה תרצה".
בשנת 2022 כתב השופט עמית[11]:
- "המדובר במבנה ישן שתנאי המחיה בו קשים, על אף שהסגל והשב"ס עושים כמיטב יכולתם. בעת שביקרתי בבית הכלא עוד לפני מספר שנים, עמדה על הפרק תוכנית להעברתו למבנה חדש ומודרני בסמוך לכלא "אשל" בבאר שבע. למרבה הצער, על אף ההכרזות החגיגיות והתחושה שהמעבר קרוב מתמיד, הרי ש"נשיאים ורוח" ובית כלא מודרני לנשים בישראל – אין."
פעילות האסירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבית הסוהר פועלות מסגרות חינוכיות, הכשרות מקצועיות וחוגים שונים. חלק מהאסירות מועסקות במפעלי קרטון וצעצועים בתחומי בית הסוהר.
בבית הסוהר יש פינת חי, פעוטון וספרייה קטנה המכילה כ-2,700 ספרים. מרבית האוסף מורכב מספרות יפה (ספרות עברית, ספרות מתורגמת, שירה, מחזות וכו'), רובו הגדול בעברית וחלקו ברוסית, ערבית, אנגלית ומעט צרפתית. הספרייה מופעלת על ידי קצינת החינוך ומאפשרת השאלה ספרים לאסירות הכלא[12].
אופי בית הכלא
[עריכת קוד מקור | עריכה]שופטי בית המשפט העליון הכירו בקושי מיוחד של האסירות בכך שהן כלואות כולן יחד בבית הסוהר נווה תרצה. כך כתב השופט יצחק עמית[11]:
- "בשל המספר הקטן של האסירות, הן מרוכזות כולן בבית הסוהר "נווה תרצה", כאשר הרוב המכריע של האסירות כלואות בגין עבירות רצח והריגה, אלימות, רכוש וסמים, ורק כעשרה אחוז מהן כלואות בגין עבירות מרמה וצווארון לבן ... בכך קשה מצבן של אסירות נשים לעומת אסירים גברים, המחולקים בין בתי הסוהר בהתאם למאפייניהם האישיים, לסוג העבירה שבגינה נכלאו ולאוכלוסיית האסירים בבית הסוהר."
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גילה חן ותומר עינת, כלא נשים - החצר האחורית של החברה בישראל, הוצאת רסלינג, 2010.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית הסוהר נווה תרצה באתר שירות בתי הסוהר
- ורד לי, אדם בן כלא, באתר הארץ, 10 באפריל 2009
- הדס שטייף ואיציק סבן, בית, כלא, באתר ישראל היום, 4 באפריל 2010
- שולמית אלמוג, "כלא נשים: החצר האחורית של החברה בישראל" מאת גילה חן ותומר עינת, נשים במלכודת, באתר הארץ, 2 במרץ 2011
בילי מוסקונה לרמן, דילמת האסירה - האם צריך לסגור את כלא נווה תרצה?, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2013- יעל גרינפטר, נשים בכלא | דעה, באתר הארץ, 24 ביולי 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך ומטח, 2010
- ^ תקוה וינשטוק, משהו רקוב בנווה תרצה, מעריב, 1 בינואר 1954
- ^ אור וצל בתנאי הכלא, דבר, 3 בספטמבר 1954 וראו גם: בית הסוהר לנשים ברמלה, דבר, 20 בספטמבר 1954
- ^ תקוה וינשטוק, אסירות תופרות עתידן, מעריב, 27 באוגוסט 1956
- ^ י. עברון, שוחחתי ארוכות עם קדר, שנהנה מיחס מיוחד, הַבֹּקֶר, 15 ביוני 1959
- ^ משטרת בית ליד בית סוהר לנשים, דבר, 25 בנובמבר 1959
בית־כלא לנשים ישוכן בבניין משטרת כפר־יונה, הצופה, 24 ביוני 1960 - ^ אלכס ינאי, בנוה תרצה ישקמו נפש האסירות, מעריב, 23 ביוני 1960
- ^ נפתח בית־סוהר בכפר יונה, הצופה, 4 בנובמבר 1960
- ^ בית כלא חדש לנשים ייחנך באוגוסט, הַבֹּקֶר, 24 ביוני 1960
- ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1960
- ^ 1 2 ע"פ 5405/21 פאינה קירשנבוים נ' מדינת ישראל, ניתן ב־24 באוגוסט 2022, סעיף 48
- ^ ורד לי, כלא נוה תרצה, רמלה, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2007