נחום בנארי

נַחוּם בֶּנאֲרִי (בּרוֹדסקִי) (1 במרץ 1893 – 24 בדצמבר 1963) היה איש ההסתדרות הכללית שפעל רבות לקידום התרבות הישראלית בשנות ה-40 וה-50, סופר והוגה.

נַחוּם בֶּנאֲרִי (בּרוֹדסקִי) נולד בשכונה היהודית של הכפר לֶבֶּדִין שבאוקראינה. בן בכור במשפחה מרובת ילדים, עשרה בנים ובנות. אביו, אריה לייב ברודסקי, היה בעל משׂרה בכירה בבית חרושת לסוכר, ואמו דבורה לבית זבניגורודסקי הייתה עקרת בית.

בצעירותו נשלח ללמוד בישיבה, אבל לימודי ההלכה לא סִפקו את יצר הסקרנות שלו. הוא נדד מישיבה לישיבה ברחבי אוקראינה, עד שהגיע לישיבתו של הרב חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") באודסה. בין מוריו היו סופרים ידועי-שם, כמו ביאליק ומנדלי מוכר ספרים. שם גם ספג את ערכי הציונות, אותם העביר לכל אחיו ואחיותיו.^[1]

במאי 1914 עלה לארץ ישראל בגפו. חודשים ספורים לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה. עבד במשך שנה כפועל חקלאי בקבוצת דגניה ולאחר מכן המשיך כפועל שכיר אצל האיכרים באִילניה (סֶגֶ'רָה). על תקופה זו כתב את רשימתו "הקבצנים השמחים".^[2] בתקופה זו נוצרו קשריו עם אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית, אז פגש ונישא לסוניה דובנוב, אשר בזמן המלחמה הוגלתה עם משפחתה מביתם בתל אביב על ידי הטורקים. אחרי המלחמה עבר עם משפחתו לכל מקום בו נמצאה עבודה: נטע יערות בכרמל, היה עובד ציבור בתל אביב,^[3] ועבד בעבודות מזדמנות בירושלים.

באוקטובר 1922, לאחר שנודע לו על מות אביו בגולה, עִברת את שם משפחתו מבּרוֹדסקִי ל-בֶּנאֲרִי, על שמו. בעקבותיו הלכו אחיו ואחיותיו, שעלו לארץ יחד עם האם^[4] אחרי מלחמת העולם הראשונה. רובם קבעו ביתם בקיבוצים.^[5]

בתחילת 1925 הצטרף עם משפחתו לקיבוץ עין חרוד. עבד בשדה ובכרם ובמקביל היה בין מעצבי החג העברי בקיבוץ. כישרונו התיאטרלי עזר לו בעיצוב טקסי ראש השנה, סוכות, טקס קציר העומר בערב הפסח, וטקס הבאת הביכורים בשבועות. נשלח פעמיים מטעם הנהגת הקיבוץ בשליחות ציונית וערך את ביטאון התנועה "מבפנים". בתקופה סוערת זו נפרד מסוניה ונישא ליהודית מנש.^[6]

בנארי נשלח אל מחוץ לארץ ישראל במסגרת תנועת "החלוץ" שלוש פעמים. מ-1927 ועד 1929 נשלח לראשונה על ידי הנהגת הקיבוץ למרכז תנועת "החלוץ", בוורשה שבפולין. שם, נפגש, הִרצה ושׂוחח עם צעירים ונוער בעיירות ובקיבוצי הכשרה. בפולין, גרמניה, ליטא וצ'כיה. ערך את ביטאון התנועה "העתיד".

מ-1934 ועד 1936 נשלח פעם שנייה על ידי הנהגת הקיבוץ למרכז "החלוץ" בוורשה, והיה ציר בקונגרס הציוני, בלוצרן, שווייץ.

מאוקטובר 1944 ועד ינואר 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, יצאה משלחת בת שלושה אנשים מטעם חברת סולל בונה אל צוותי העבודה הארץ-ישראלים בבית-הזיקוק לנפט בעַבַּאדָן שבאיראן (אז, פרס). בנארי, אחד מהשלושה, יצא בתקן של יועץ חברתי, אך למעשה פעל בחשאי בשליחות תנועת "החלוץ", לעודד את הפעילות הציונית בקרב הקהילות היהודיות בסוריה, עיראק ואיראן.^[7]

בנארי כתב חוברות הסברה על מהותה של תנועת 'החלוץ' ומטרותיה.

בתחילת 1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עזב עם יהודית את הקיבוץ והתמקד בעיסוקו בתחומי החינוך והתרבות. תחילה פעל במסגרת חברת "סולל בונה", אך עד מהרה הצטרף למרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות. היה ממקימי "מפעלי תרבות וחינוך" ועמד בראשו קרוב ל-20 שנה. במסגרת תפקידו עודד את פעילותם של יזמי תרבות שונים, להם נתן גג תקציבי וארגוני. במסגרת זו הוקמו המוסדות הבאים:

1. החוג לריקודי עם - חוג צנוע, בראשיתו, לריקודי-עם של הימים ההם, אשר נתן במה לכוריאוגרפים, לעצב ריקודים על פי נעימות עממיות והיווה את הבסיס לחוגים לריקודי-עם המקובלים כיום בישראל.
2. מפעל "אמנות לעם" - מפעל שיצר קשר בין התיאטרונים הגדולים לבין יישובי הפריפריה, ההתיישבות החקלאית וועדי עובדים.
3. מכון להשכלה בכתב (מישלב) - רעיון שפותח ושוכלל עם הזמן, עד שהפך לאוניברסיטה הפתוחה.
4. המחלקה לקולנוע - מחלקה שעסקה בהפצת סרטי קולנוע איכותיים (בפורמט: פילם 16 מ"מ), לכל יישובי הפריפריה ומחנות הצבא. ואִפשרה הקרנת סרטים בכל מקום בו לא היה אולם קולנוע .
5. "ספרי" - הוצאת ספרים והפצת ספרים.
6. מפגשים בין אמנים יוצרים: סופרים, משוררים, ציירים, פסלים, אנשי-רוח והוגים, לבין ציבורי פועלים ועובדים במפעלי תעשייה, במושבים, בקיבוצים, במעברות ובצבא.
7. תמיכה ושותפות במוסדות תרבות: תיאטרון האוהל; האופרה הישראלית; להקת המחול ענבל והוצאת ספרים עם עובד .

לאורך חייו כתב ספרים בתחומים רבים: לתולדות הקיבוץ והרעיון הציוני. ספרי הגות. ספורים לילדים. מחזות. ספרי עיון לשבתות חגים וימי זיכרון . ערך ביטאונים של תנועת "החלוץ", תרגם ספרים של יוצרים אחרים והיה עורך לשוני של "אֹמֶר",^[8] עיתון שיצא במהדורה מנוקדת לעולים חדשים. היה איש הדמיון היוצר, ידע לתרגם רעיונות ומחשבות בתחום התרבות והחינוך, לפעולה ועשׂייה תרבותית.^[9]

נפטר ב–1963, ונקבר בעין חרוד מאוחד.^[10] ארכיונו נמצא בארכיון גנזים - אגודת הסופרים, בבית אריאלה, תל אביב.

בנארי נישא לסוניה דובנוב, בת אחיו של ההיסטוריון שמעון דובנוב.^[11] לזוג נולדו שלושה ילדים. הבת הבכורה רזיאלה נפטרה בילדותה. הבת השנייה עמליה שמאלי הייתה ממייסדי קיבוץ בית הערבה, שירתה בפלמ"ח ואחר-כך שבה לעין חרוד והייתה מורה^[12] (בן-זוגה צבי שמאלי (1922–1985) היה מפקד הנח"ל בשנים 1966–1969^[13]). הבן, יאיר בנארי, היה חבר עין חרוד מאוחד, מורה דרך וחוקר יהדות, וכל חמשת ילדיו חיים בעין חרוד מאוחד.^[14] מנישואי נחום בנארי ליהודית מנש (נפטרה בנובמבר 1972) נולד בן נוסף, עמוס.

• מזכרונות נ. בנארי, תרפ"א (1921), "עין־חרוד, היישוב הראשון בעמק יזרעאל המזרחי", בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, חלק שני, פרק קיב, עמ' 1185–1190.
• לתולדות הקבוצה והקיבוץ (חוברת) 132 עמ'. החלוץ, וורשה, 1934 חוברת הסברה שתורגמה לגרמנית, אנגלית, איטלקית, רומנית, צ'כית.
• תולדות תנועת הפועלים בא"י (חוברת) 135 עמ'. החלוץ, וורשה, 1936
• עין חרוד 89 עמ'; אמנות – ת"א; 1931 - חוברת מתוך סדרה לנוער של קק"ל.
• זיכרונות על עמק-יזרעאל (חוברת) 17 עמ'; 1946.
• שבת ומועד; (חוברת) 51 עמ'; מרכז לתרבות; 1946 - ניסיונות, הערכות וציוני דרך לעיצוב הדמות של שבת ומועד.
• הציונות הסוציאליסטית; (חוברת) 63 עמ'; מכון להשכלה ציונית-ירושלים 1950 - מתוך הסדרה: ספריה ציונית קטנה.
• עולמו של אדם 200 עמ'; נ. טברסקי; 1950 - הַגוּת – מסות ומחקרים.
• תנועת העבודה הישראלית; חוברת לימוד; מכון להשכלה בכתב; 1954 - מקורותיה, יסודותיה ותולדותיה.
• ערכי רוח וספרות 248 עמ'; תרבות וחינוך; 1954 - על סופרים ספרים ואישים.
• אשכולות 509 עמ'; מ. ניומן; 1955 - התנ"ך בספרות ישראל לתקופותיה.
• אל השמש ספר עמ' 93 עמ'; עמיחי; 1955 - סיפורים לילדים, זיכרונות ילדות.
• ערכים בתנועת העבודה הישראלית (חוברת) 83 עמ'; אורים; 1959.
• כוכבי לכת 228 עמ'; עמיחי 1961 - סיפורים לילדים .
• מחזות: 'תובל קין' ו'אוהלים ברוח'; 1951 – 1955, ובנוסף: מחזות קטנים ומערכונים ; נדפסו במעלה, דבר לילדים, תרבות וחינוך.
• חוברות הסברה ביידיש; כ-5 חוברות ; "החלוץ" וורשה ; 1928, 1929, 1935 - על הקיבוץ הקבוצה ותנועת החלוץ .
• נתיבים 269 עמ'; מפעלי תרבות וחינוך 1967 - הלכות חברה ותרבות .

• גם זה כוח; חוברת עם יסוד ההסתדרות; 39 עמ'; 1921 - מחברים:י. טבנקין; ש. יבנאלי; מ. קושניר; ב. כצנלסון; נ. בנארי; ד. זכאי; ש. לביא.
• כינוס גבת, יולי 1945 –בעקבות סכנת הפילוג ; חוברת עמ' 52;1945 - לאיחוד ציוני-סוציאליסטי; עורכים: נ. בנארי, מיכאל אסף .
• סוכות – חג האסיף; (חוברת) 30 עמ'; ?? - מחברים: נחום בנארי; שרה לוי-תנאי; טוביה עובדיהו; גבריאלה ארן.
• ילקוט יום טוב; 208 עמ'; עם עובד; 1953 - פרקי עיון לשבת לחגים ולימי זיכרון .
• אורות; 163 עמ'; מרכז תרבות וחינוך ; 1954 - לשאלות תרבות וחינוך .
• ספר הישר – כרך א'; 182 עמ'; מ. ניומן; 1959 - אגדות התורה לפי מסורות עתיקות .
• ספר הישר – כרך ב'; 337 עמ'; מ. ניומן; 1959 - כנ"ל .
• מקראות לשבת; 277 עמ'; מ. ניומן; 1959 - עיון וקריאה לשבתות לפי הסדר .
• יוסף טרומפלדור; (חוברת) 96 עמ'; 1970 - חייו ותקופתו – תמונות ודברים לשנת החמישים להגנת תל-חי. עורכים: נ. בנארי, א. כנעני.

• רשימת הפרסומים של נחום בנארי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "נחום בנארי (ברודסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1643
• נחום בנארי (ברודסקי), דבר, 25 בדצמבר 1963
• נחום בנארי, דף שער בספרייה הלאומית
• נחום בנארי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה