לוחמה אמפיבית

לוחמה אמפיבית (וכן "נחיתת סער אמפיבית", "נחיתה מהים" ו"החפה") היא טכניקה צבאית, אשר עושה שימוש בכלי שיט מיוחדים או בכלי רכב אמפיביים, כדי להציב כוח צבאי – חיילים, ציוד, כלי רכב ורק"ם – על חוף אויב.

בעברית משמש המונח "נחיתה" הן לתיאור תנועה אמפיבית מן הים אל היבשה, והן לתיאור נחיתה של כלי טיס (המבוצעת מן האוויר אל היבשה או הים), על אף שמדובר בשתי פעולות שונות^[1]. בהתאם למשמעות הראשונה, לוחמי חי"ר שהוכשרו לנחיתה מן הים נקראים בעברית "נַחָתִים" (ובאנגלית "Marines", קרי מארינְס), והשם נַחֶתֶת מתאר סוג מסוים של כלי שיט המיועד לביצוע נחיתה. בצה"ל נעשה שימוש במונח החפה (מלשון חוף) לתיאור נחיתה אמפיבית.

בעת מלחמה נדרשים לעיתים צבאות לצלוח מכשולי מים מסוגים שונים. מכשולי מים רדודים ניתנים לצליחה באמצעות כלי רק"ם (כמו טנקים ונגמ"שים), ולעיתים גם על ידי לוחמי חי"ר. על תעלות צרות אפשר לגשר במהירות באמצעות טנקי גישור, ועל תעלות רחבות מהן – על ידי בניית גשרים מהירה בידי חיל הנדסה. אך שינוע לוחמים לאזור לחימה המופרד מהם באמצעות גוף מים גדול (אוקיינוס, ים, אגם, נהר רחב וכדומה) מציב קושי רב יותר, ומצריך תובלה ימית אל החוף או גדת הנהר, ולעיתים אף תובלה יבשתית מעבר לקו החוף.

בעידן המודרני, נחיתת לוחמי חי"ר וכוחות צבא יבשה אחרים על ראש חוף (האזור בחוף שבו מתרכז הכוח התוקף בתחילת הנחיתה) כדי לכבוש ראש גשר (ביצור כניסה לשטח חדש לפני השגת שליטה בשטח), היא בין המורכבות בטכניקות הקרביות, בשל התיאום הנדרש בין מאמצי הסיוע הימי, הכולל שינוע ואש, הסיוע האווירי והלחימה הקרקעית. גם הספקת כוחות אלו היא עניין מורכב.

בין כלי התחבורה המשמשים לביצוע לוחמה אמפיבית נמנים הבאים:

• סירות גומי – אמצעי בסיסי ביותר, להנחתה שקטה וחשאית של לוחמים (לרוב קומנדו ימי) בחוף, לשם ביצוע פעולה יבשתית שאינה מצריכה כוח גדול, או על מנת שיהוו כוח חלוץ לאבטחת המשך הנחיתה מהים של כוחות גדולים יותר. את הסירות מורידים בדרך כלל מספינת מלחמה כלשהי הממוקמת כמה קילומטרים מהחוף, אך ישנן גם דרכים אחרות (הורדה ממסוק, הוצאה מצוללת).
• נחתות – בגדלים שונים, המשמשות להנחתת חיילים, ציוד, כלי רכב ורק"ם, בהתאם לגודלן ולכושר הנשיאה שלהן.
• אוניות גל-נוע צבאיות^[2] – שימוש נפוץ של אוניות מסוגים אלה הוא נשיאת כמות גדולה של כלי רכב ורק"ם אל חוף היעד, כלומר הן מתפקדות כמעין נחתות ענקיות. גודלן והעובדה שאינן ספינות מלחמה הופכים אותן לפגיעות, ועקב כך הן משמשות להנחתת כוחות רק לאחר שראש החוף אובטח.
• רחפות – דומות לנחתות בתפקודן עד החוף, אך מאפשרות המשך תנועה גם על היבשה.
• כלי רק"ם אמפיביים, לרוב קלים יחסית (כלומר נגמ"שים אמפיביים), שנבנו כך שיוכלו לשוט בים, לנחות על היבשה ולהמשיך בנסיעה על הקרקע^[3]. חלק מכלי הרכב האמפיביים מאפשרים צלילה קצרה במכשולי מים רדודים, או בנויים מלכתחילה לשוט כשהם שקועים במים כמעט במלואם. יצוין כי אם יש צורך בתקיפה באמצעות כלים כבדים כמו טנקי מערכה, ישונעו אלה באמצעות נחתות, רחפות או מטוסי תובלה, וכלי הרק"ם האמפיביים ישמשו לשמירה על ראש החוף עד להגעת הטנקים, או כלל לא ישותפו בלחימה (תלוי בעוצמת אש האויב בחוף).
• אוניות לוחמה אמפיביות בעלות מבדוק נחיתה ואוניות סער אמפיביות – בניגוד לכלי התחבורה הקודמים, אוניות אלה אינן מבצעות בפועל נחיתה מן הים (כלומר אינן מגיעות עד לחוף כמו נחתות, לדוגמה). תפקידן הוא לאחסן בסיפונן התחתון ("Wet Deck") כלי תחבורה כמו נגמ"שים אמפיביים ורחפות, לשנע אותם דרך ימים ואוקיינוסים ולאפשר להם להגיח לתקיפת חופי האויב ממרחק קצר יחסית (כמה קילומטרים). הצורך באוניות אלה נובע מכך, שכלי התחבורה האמפיביים קטנים מכדי להתמודד עם מים עמוקים או סוערים, ואלמלא האוניות הם פשוט לא היו מסוגלים לפעול בחופים מרוחקים. ההבדלים בין שני הסוגים הם שאוניות מבדוק נחיתה הן קטנות יותר ותכליתן היא שינוע כלי תחבורה אמפיביים, ואילו אוניות סער אמפיביות הן גדולות יותר ומשמשות גם לנשיאה, המראה ונחיתה של כלי תעופה המסוגלים להמריא ולנחות אנכית (יכולת ההופכת אותן למעין נושאות מטוסים שאינן מיועדות למטוסים בעלי כנף קבועה).

במלחמות העולם הראשונה והשנייה נערכו נחיתות סער אמפיביות רבות, שהידועה והגדולה שבהן הייתה הפלישה לנורמנדי.

צה"ל החזיק ביכולות לוחמה אמפיבית שונות מן השנים הראשונות להקמתו.

נחתות היו בשירות צה"ל באופן לא רצוף תחת שייטת הנחתות (שייטת 11), משנותיו הראשונות של חיל הים (שנת 1949 לערך) ועד שהוצאו מהשירות לאחר מלחמת לבנון הראשונה (כפי הנראה בשנת 1985), זאת לאחר ששימשו במבצע הנחיתה בשפך האוואלי. בין הנחתות שהיו בשירות צה"ל במשך השנים: נחתות מכוניות (נמ"כ), נחתת טנקים, נחתות 36 מטרים, נחתות 60 מטרים ונחתת 100 מטרים.

הכשרת לוחמי חי"ר לנחיתה בוצעה באופן שחפף באופן חלקי את קיומן של נחתות: עד תחילת שנות ה-50 החזיק צה"ל בגדוד נחתים, אשר פורק עקב יציאת כל הנחתות הקיימות משירות. מאז ועד שנת 1983 הסתמך צה"ל על לוחמי חי"ר רגילים לביצוע נחיתות, על בסיס אמצעי הנחיתה הזמינים באותה עת (בפרט נחתות). בשנת 1983, תוך כדי מלחמת לבנון וכחלק מהפקת הלקחים משלביה הראשונים, הוקמה חטיבת גבעתי (המחודשת), אשר לוחמיה אומנו, נוסף על הכשרתם הרגילה כלוחמי חי"ר, לבצע נחיתה מהים ("החפה" כפי שהיא מכונה בצה"ל). הכשרה זו של לוחמי גבעתי הופסקה בתחילת שנות ה-90, וזאת לאחר שנים שבהן לא הצטייד צה"ל בנחתות או באמצעי נחיתה דומים (כאמור, שייטת הנחתות בוטלה בשנת 1985 לערך).

כיום, על פי המקורות הגלויים, צה"ל מחזיק באמצעי לוחמה אמפיבית מועטים להנחתה נרחבת (שתי נחתות) של חיילים או להנחתת כלי רכב ורק"ם להוציא את הנגמ"ש M-113 שלו יכולת אמפיבית, ובידיו נותרו יכולות הלוחמה האמפיבית שמספקת שייטת 13: בדומה לכוחות קומנדו ימי אחרים, מתאפיינת לוחמה זו בהנחתה חרישית מהים, באמצעות נגמ"ש קל (M-113 שהוזכר) וסירות גומי (כיום משרתות בשייטת סירות מסוג מורנה), של מספר לוחמים מצומצם.

בשנים האחרונות צה"ל נערך לשיפור יכולות הלוחמה האמפיביות שלו^[4][5], ובין היתר רכש שתי נחתות, הראשונה אח"י נחשון נמסרה לחיל הים באוגוסט 2023. בימנו היחידות המתמחות בלוחמה אמפיבית בצה"ל הן שייטת הנחתות וכוחות מיוחדים בלבד (בעיקר שייטת 13 של חיל הים).

• 
  חיילים אמריקנים נוחתים בחוף אומהה במהלך הפלישה לנורמנדי, 1944. התמונה צולמה מתוך נחתת ונקראת Into the jaws of death (״לתוך מלתעות המוות״ (אנ')).
• 
  שני נגמ"שי תקיפה אמפיביים (אנ') של חיל הנחתים האמריקני נוחתים על חוף פרשווטר, אוסטרליה בשנת 1999, במסגרת תרגיל.
• 
  רחפת של הצי האמריקני נושאת חיילים ורכבי שטח (כפי הנראה 12 האמרים צבאיים).
• 
  הפושטים של קרלסון יורדים לחוף אאולה ב-4 בנובמבר 1942.
• 
  אוניית הנחתת טנקים סובייטית (מעין אוניית רציף נחיתה) מסדרת רוֹפּוּחה (אנ') (״קרפדה״ בפולנית), 10 בספטמבר 1990.
• 
  נגמ"ש תקיפה אמפיבי רוסי BTR-80 שט לחוף לאחר שיצא מאוניית הנחתת טנקים מסדרת רוֹפּוּחה II.
• 
  נגמ"שי תקיפה אמפיביים (AAV) על סף יציאה מאוניית רציף הנחיתה האמריקאית גאנסטון הול.
• 
  נחתת אמריקאית בפתח הסיפון התחתון של אוניית הסער האמפיבית אסקס, מול חופי תאילנד.
• 
  נגמ"שי סטרייקר יוצאים מכֶּבֶשׁ אוניית הגל-נוע האמריקאית שוגארט.
• 
  אוניית הגל-נוע האמריקאית ויליאם ו. סי.; סמוך לכֶּבֶשׁ ניתן להבחין בעשרות כלי רכב צבאיים.
• 
  אוניית הגל-נוע האמריקאית פילילאו עוגנת סמוך למחנה פנדלטון, במסגרת תרגול העברת ציוד לחוף. סמוך לאונייה מוקמה אסדת נחיתה.

בצה"ל:

• שייטת הנחתות של חיל הים הישראלי
• מבצע ייצוב
• מבצע רביב
• התוכנית שבוטלה לנחות ממזרח לאל עריש במלחמת ששת הימים
• הנחיתה בשפך האוואלי במלחמת לבנון
• כלי נחיתה ופשיטה של חיל הים הישראלי

בצבאות אחרים:

• מבצע לפיד
• חיל הנחתים האמריקני
• חיל הנחתים המלכותי (בריטניה)
• חיל הנחתים הרוסי

• באזיל לידל הארט, גמישות אמפיבית וכוחות אמפיביים, ציקלון 9, 1981, עמ' 14–20.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אנית סער אמפיבית
ערך מילוני בוויקימילון: החפה
ערך מילוני בוויקימילון: לחמה אמפיבית
ערך מילוני בוויקימילון: נחיתה מהים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לוחמה אמפיבית

• קולונל ס. א. בר, ‏מלחמה בחופים, מערכות 13, ספטמבר 1942
• ישראל בר, ‏הגנת חופים, מערכות 13, ספטמבר 1942
• נ. מיספילד, ‏דיסנט, מערכות 13, ספטמבר 1942
• ג'פרי ביגס, ‏כוחות אמפיביים כהרתעה קונוונציונלית, מערכות 335, 1994
• גדעון רז, האיגוף הימי בקרב היבשה, צבא ואסטרטגיה 3 (1), מאי 2001, עמ' 39–52 .
• לוחמה אמפיבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אליעזר מרום, חזרת הנחתות: שיפור משמעותי ליכולת להכריע, באתר ישראל היום, 23 במאי 2022
• אייל פינקו, צה״ל רוצה להחזיר יכולות נחיתה אמפיביות, IsraelDefense, ‏ 4 ביוני 2022