נקשבנדיה
הנַקשבַּנדיה (או נקשבנדי) היא אחת מארבעת הזרמים הסופיים העיקריים של האסלאם, המכונים "טריקה" (אנ'). זרם זה מחשיב כמייסדו את אבו בכר, בן לווייתו של מוחמד וחמו. רוב הטריקות האחרות (ובהן הצ'ישטייה, הסורווארדייה והקאדריה) מייחסות כמייסדן את עלי בן אבי טאלב.
הנקשבנדיה היא טא'אפה שייסד בהאא אד-דין נקשבנד (ער'), בן המאה ה-14, יליד בוכרה, ששמו הפרסי (نقشبندی) הוא מקור שמהּ. היא נחשבת לטא'אפה אורתודוקסית בעלת סילסילה (שושלת יוחסין) בכרית המקיימת ד'כר ח'פי. מתוכה יצאה הטריקה הח’אלדיה.
זוהי טריקה אשר פונה למשכילים העירוניים ולכן ישנם יותר כְּתבים נקשבנדיים מאשר בטריקות האחרות. על התלמיד הנקשבנדי לשלוט גם בשריעה, בנוסף לידיעתו את הכתבים הנקשבנדיים.
הנקשבנדיה הייתה זו שעמדה מאחורי תנועות ג'יהאד רבות באסיה- בקווקז כנגד הרוסים, במחוז סינג'אן בסין כנגד הסינים, בהתנגדות ההודית כנגד הבריטים ובסכסוך באצ'ה (אינדונזיה) כנגד ההולנדים. הייתה טענה כי הנקשבנדיה מעורבת בסכסוכים ובתנועות התנגדות גם במקומות אחרים. דמות מרכזית בטריקה היא חוואג'ה אח'ראר שהיה ח'ליף נקשבנדי. הוא הפגין יותר מעורבות בקהילה, שלח תלמידים מטעם הח'ליפות שלו ובעיקר השפיע רבות על המשטר הטימורי.
דמות חשובה נוספת היא של השייח' סירהינדי שהיה מוג'דיד, אשר הפך את הנקשבנדיה לטא'אפה כדי להציל את האסלאם בהודו מלהפוך להינדי.
המקור הגאוגרפי של הנקשבנדיה הוא במרכז אסיה, בטורקיה, בהודו (על ידי המונגולים) ובסין. כיום הנקשבנדיה נפוצה בטורקיה, על ידי השייח' קוטקו אשר בוחן את המציאות דרך עיני הנביא לו היה חי כיום (הוא חבר במפלגה האסלאמית). כיום שייח'ים נקשבנדיים רבים הם גם פרופסורים ובנקאים.
הנקשבנדיה דוגלת במעורבות של השייח'ים הצופים בפוליטיקה, כדי ליצור שלטון השומר על השריעה ופועל על-פי עיקרון הצדק. עיקרון נקשבנדי זה מבטא למעשה את היותה של הטריקה הנקשבנדית מאוד מחוברת לענייני העולם הזה וכי היא ראתה בפעילות הקהילתית בעולם הזה תנאי חשוב לקיומה (בניגוד לטריקה הקאדרית, לדוגמה, אשר מרכז ענייניה היה הדאגה לפרט ולגאולתו בעולם הבא). חוואג'ה אח'ראר היה הראשון אשר דיבר על כך בגלוי - מעורבות פוליטית מתוך תחושת האחריות לקהילה.
הנקשבנדיה ניהלה מלחמת חורמה עם הקובראוויה והאישקייה, שתקפה בעיקר את הסילסילות של הטריקות ועל ידי כך זכתה בעוד תומכים, אך גם בעוד שונאים.
הנקשבנדיה היוותה בתקופות שונות גם כמוליכה של תנועות תחייה אסלאמיות וגם כמובילה של מאבק כנגד אסכולות צופיות אחרות.
ההכוונה הנקשבנדית הייתה תמיד לחיים המופנים כלפי האל כאשר הגמול לאהבה ולהתמסרות ניתן בעולם הבא. נקשבנד עצמו מתואר כמי שהתרחק מקרבת השליטים וטען כי השררה מרככת את לב האדם ומסיתה אותו מדרך האל.
הנקשבנדיה הצליחה רבות בקרב עולם האסלאם מאחר שהיא נותנת למאמין שילוב של פרקטיקה יומיומית פשוטה המונחה על ידי השריעה עם עקרונות סוניים אורתודוקסיים, וכך נותר שילוב בין האסלאם הקלאסי ובין הפרשנויות המודרניות שלו.
תגובתה של הנקשבנדיה לאתגר הקולוניאלי הייתה מגוונת. החל בהשלמה עם השלטון הקולוניאלי והשתלבות בתוכו (כמו שעשה עבד אל-עזיז) לבין מלחמה בשלטון הזה (כמו שעשו המוג'הידון).
הנקשבנדיה מכוונת את פעילותה בראש ובראשונה אל האליטות ומנסה להשפיע על השליטים שיחזרו לדרך הישר והצדק. הנקשבנדיה מדגישה את הסילסילה הבכרית, לכן אין הם חשודים בנטייה לשיעיות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נקשבנדיה, דף שער בספרייה הלאומית
