סבלי פיינברג

סבלי פיינברג

לידה	24 בדצמבר 1910 (יוליאני) באקו, האימפריה הרוסית
פטירה	1973 (בגיל 62 בערך) מוסקבה, ברה"מ
ענף מדעי	פיזיקה גרעינית
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מקום לימודים	אוניברסיטת אזרבייג'ן לנפט ותעשייה
פרסים והוקרה	פרס ברית המועצות פרס סטלין עיטור הדגל האדום של העמל פרס לנין

סבלי פיינברג (ברוסית: Савелий Моисеевич Фейнберг‏ 6 בינואר 1911, באקו - 20 באוקטובר 1973, מוסקבה) היה פיזיקאי סובייטי ממוצא יהודי. הוא פעל בתחום פיזיקה גרעינית. סבלי פיינברג היה בן דוד של יבגני פיינברג.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבלי פיינברג נולד בשנת 1910 בבאקו (אז בתחומי האימפריה הרוסית כיום באזרבייג'ן) למשפחה יהודית. לאחר בית ספר הוא התחיל לימודי הנדסה בבאקו ובשנת 1934 קיבל תואר "מהנדס-אדריכל".

פיינברג עבד במספר מוסדות בבאקו. לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה הוא גויס לשורות הצבא האדום. הוא נפצע קשה במהלך הפצצה אווירית ושוחרר מהצבא.

בשנת 1944 פיינברג הגיע למוסקבה והתחיל עבודה במכון האווירו-הידרודינמי המרכזי כמהנדס בתחום חוזק חומרים.

בהמלצת בן דודו יבגני פיינברג איגור קורצ'טוב לקח אותו לעבודה במעבדה שלו. החל משנת 1945 פיינברג עבד במכון לפיזיקה וכימית של אקדמיה למדעים של ברית המועצות. בשנת 1946 פיינברג עבר ל"מכון קורצ'טוב".

בשנת 1949 פיינברג סיים עבודת תואר שלישי.

בנובמבר 1949 פיינברג נתן הרצאה לראשי תוכנית הגרעין הסובייטית על אפשרות לבנות מערכת הנעה מבוססת אנרגיה גרעינית ליחידות צי ברית המועצות. הדבר קידם פיתוח מערכות אלו לטובת צוללת גרעינית ושובר קרח.

פיינברג היה בין יוזמי ומנהלי פרויקט של תחנת כוח גרעינית ראשונה בעיר אובנינסק. התחנה הופעלה בשנת 1954.

החל משנת 1947 פיינברג היה מלמד במכון לפיזיקה והנדסה במוסקבה. הוא היה ראש קתדרה לכורים גרעינים ופרופסור.

על תרומתו בתחום התמחותו הוענק לפיינברג עיטור הדגל האדום של העמל, פרס ברית המועצות (3 פעמים), פרס לנין ומדליית זהב על שם קורצ'טוב (ביחד עם יולי חריטון.

פיינברג נפטר בשנת 1973 ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'י.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

• ביוגרפיה (ברוסית)