סובנארקום
הסובנארקום (ברוסית : СовНарКом - ראשי תיבות של Совет народных комиссаров, "סובייט נרודניך קומיסרוב" – מועצת הקומיסרים העממיים) היה הרשות המבצעת (בדומה לממשלה) של המשטר הסובייטי לאחר מהפכת אוקטובר.
יושב הראש הראשון של הסובנארקום היה ולדימיר איליץ' לנין. החוקה הסובייטית משנת 1918 ייסדה את הסובנארקום בכפיפות לקונגרס הסובייטים (המועצות) כ"אחראי על הניהול הכללי של ענייני המדינה". החוקה אפשרה לסובנארקום להתקין תקנות בעלות תוקף של חוק בעת שהקונגרס לא היה מתכנס, אז היה הקונגרס מאשר תקנות אלו בדיעבד.
בתקופת 1917–1922 הוקם בכל רפובליקה סובייטית סובנארקום של הרפובליקה שהיה הגוף הביצועי העליון. עם הקמת ברית המועצות הוקם סובנארקום של ברית המועצות ובראשו הועמד ולדימיר איליץ' לנין.
לכל רפובליקה שהייתה חלק מברית המועצות היה סובנארקום משלה. בהתאם לחוקת ברית המועצות משנת 1924 היו משרדים כלל-ארציים ומשרדים מאוחדים. לכל משרד כלל-ארצי ברפובליקות היו מיופי כוח. לעומת זאת, במקביל למשרד מאוחד היה בכל רפובליקה משרד משלה.
- משרדים כלל-ארציים
- משרד החוץ
- משרד לענייני צבא וצי
- משרד לסחר חוץ
- משרד התחבורה
- משרד הדואר
- משרדים מאוחדים
- המועצה העליונה למשק
- משרד המזון
- משרד העבודה
- משרד האוצר
- משרד הבקורת
- משרדים ברמת הרפובליקה
- משרד החקלאות
- משרד הפנים
- משרד המשפטים
- משרד החינוך
- משרד הבריאות
במשך שנים הוקמו משרדים חדשים, וחלק מהמשרדים הוותיקים פוצלו בהתאם לצרכים המדיניים והכלכליים.
במרץ שנת 1946 שינה הגוף את שמו ל"סובמין" ("סובייט מיניסטרוב", מועצת השרים), כשיוסיף סטלין בראשו. משנה זו חברי הגוף נקראו "מיניסטרים" ולא "קומיסרי העם".