סוהא עראף

סוהא עראף
سهى عراف

לידה	7 במאי 1969 (בת 55) מעיליא, ישראל
מדינה	ישראל
פרופיל ב-IMDb

סוהא עראף (בערבית: سهى عراف, נולדה ה-7 במאי 1969) היא במאית, תסריטאית, מפיקה ועיתונאית ישראלית.

סוהא עראף נולדה בכפר מעיליא הסמוך לגבול לבנון -7 במאי 1969^[1] בוגרת תואר ראשון בפילוסופיה וספרות באוניברסיטת חיפה (1990) ותואר שני באנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב (1994). למדה עיתונות ודוברות באוניברסיטת חיפה (1992), ולאחר שסיימה את בית הספר לתסריטאות בתל אביב בשנת 2001 נוצר קשר בינה לבין ערן ריקליס, והם החלו לשתף פעולה.

עראף החלה את דרכה הקולנועית כמפיקת סרטים תיעודיים. שני תסריטיה הראשונים, "הכלה הסורית" (2004) ו"עץ לימון" (2008), שבוימו על ידי ערן ריקליס, זכו להכרה בינלאומית ובהמשך זכו בפרס על התסריט הטוב ביותר בפרסי אסיה פסיפיק. בשנת 2014 ביימה את סרטה העלילתי הראשון, "וילה תומא", שהשתתף ביותר מ-170 פסטיבלים בינלאומיים וזכה בתשעה פרסים בינלאומיים.

כמו כן, הייתה יועצת תסריט בסרט "אודם" של יהונתן סגל, ושימשה כמפיקה בפרויקט של רון פריק "סמסרה". הקימה את חברת "בילסאן" בחיפה להפקת סרטים, במסגרתה יצרה את הסרט התיעודי "נשות החמאס" (2010) שזכה בשלושה-עשר פרסים בפסטיבלים בינלאומיים.

סוהא עראף תוארה בשנת 2014 על ידי מגזין וראייטי כאחת מעשר התסריטאיות המבטיחות ביותר בעולם^[2].

הסרט "וילה תומא" מומן בחלקו על ידי קרן הקולנוע הישראלי, הסוכנות לעסקים בינוניים וקטנים של משרד הכלכלה ומפעל הפיס. לאחר שהסרט התקבל לפסטיבל ונציה, נחשף באתר "וואלה!" שהוחלט לתאר אותו בפסטיבל כסרט פלסטיני ולא כסרט ישראלי^[3], החלטה שעוררה תרעומת מצד הגופים המממנים^[4]. לאור הביקורת החליטה עראף להסיר את הזיהוי הלאומי של סרטה, והוא הופיע בתוכניית הפסטיבל ללא שיוך מדינתי כלשהו. במאמר אודות הפרשה כתבה: "סרטים שייכים ליוצריהם, לעולם לא לקרנות שסייעו במימונם, ובוודאי לא למדינות."^[5]

בהמשך הוצג הסרט בפסטיבלים בינלאומיים רבים, בהם פסטיבל הסרטים בחיפה^[6] ופסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו. בעקבות הפרשה הוחלט במועצת הקולנוע לחייב את היוצרים הזוכים במימון ציבורי להגדיר את סרטם כישראלי^[7].

עראף עבדה כעיתונאית ב"הארץ", "שיחה מקומית" ו"+972", וכתחקירנית וכתבת בתוכניות טלוויזיה, בהן "מבט שני", "חמסה וחמישה", "מבט נשי" ו"ערבסקה". עראף גם הפיקה תוכניות וכתבות עבור רשתות טלוויזיה זרות.

משנת 2019 עובדת עראף כעיתונאית באתר "שיחה מקומית", בו היא כותבת בעיקר על החברה הערבית, תרבות פלסטינית ומאבקים פמיניסטיים.

בשנת 2021 פרסמה סדרת כתבות על האלימות בחברה הערבית בכלל וכלפי נשים בפרט^[8].

סוהא עראף נמנית עם חמשת העיתונאים המועמדים ל"פרס על שם אורי אבנרי לעיתונות אמיצה" מטעם ארגון העיתונאים בישראל לשנת 2021. בדברי ועדת הפרס נאמר: "סוהא עראף הייתה מהראשונות לזהות את האלימות העולה בחברה הערבית בכלל וכלפי נשים בפרט, וסדרת הכתבות שלה עמדה בבסיס הגל התקשורתי שבא אחר כך."^[9]

• "תמונות קצרות מרמאללה, קיץ 2001", סרט תיעודי קצר, 2002^[10]
• "שקט", סרט בן 4 דקות מתוך הפרויקט "מבטים, ישראל 2004 - הפנים של המדינה", 2004^[11]
• "בוקר טוב ירושלים" (2004)
• הכלה הסורית (2004), תסריטאית
• "אחד ברגל אחד בלב", סרט תיעודי על קבוצת הכדורגל בני סכנין, 2006
• "עץ לימון" (2008), תסריטאית
• "בעיניים שלי - סיפורי צעירים מהגליל" (2009), זכה בפרס פסטיבל דוקאביב^[12]
• "נשות החמאס" (2010), זכה בשלושה-עשר פרסים בפסטיבלים בינלאומיים
• "וילה תומא" (2014).

• סוהא עראף, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• סוהא עראף, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סוהא עראף, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• סוהא עראף, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• כתבות של סוהא עראף, באתר שיחה מקומית
• הפרופיל של סוהא עראף, באתר A-List