סופרנובה 1572

סופרנובה 1572

שארית הסופרנובה בקרינת X
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים	קסיופאה
שמות נוספים	SN 1572, G120.1+1.4
מגלה	טיכו ברהה
תאריך גילוי	נובמבר 1572
סוג	שארית סופרנובה
בהירות נראית	4- (בשיא)
עלייה ישרה	00ʰ 25.3ᵐ‏
נטייה	‏‏09′ ‏64°‏+
מאפיינים פיזיים
מרחק	7,500 שנות אור 2,299.48 פארסק
קוטר	14 שנות אור

סופרנובה 1572 (מסומנת SN 1572), הידועה בכינויה הסופרנובה של טיכוֹ, הייתה סופרנובה מטיפוס Ia שהתרחשה במרחק כ-7,500 שנות אור מהשמש בקבוצת הכוכבים קסיופאה ואורה הגיע לכדור הארץ בנובמבר 1572 ונראה בשמי הלילה עד מרץ 1574. האירוע נצפה ותועד על ידי אסטרונומים רבים של אותה תקופה, ביניהם טיכו ברהה.

דיווחים אמינים בני אותה תקופה מספרים כי הסופרנובה הופיעה בין ה-2 ל-6 בנובמבר ועקפה בבהירותה את נוגה, מה שמתאים לבהירות נראית של 4-, ובהירות מוחלטת של 15.8-. הסופרנובה נותרה נראית לעין הבלתי מזוינת במשך כ-16 חודשים כשהיא דועכת בהדרגתיות, עד שנעלמה במרץ 1574.

סופרנובה זו הייתה אירוע משמעותי מאוד בהיסטוריה של האסטרונומיה: באותה תקופה הייתה מקובלת תמונת העולם האריסטוטלית, לפיה הספרות השמימיות, בהן נמצאים הכוכבים, הן נצחיות ובלתי משתנות. לכן אסטרונומים רבים שצפו באירוע טענו כי הוא התרחש באחת הספרות הארציות, הנמוכות יותר, מתחת לזו של הירח. טיכו ברהה, לאחר תצפיות ראשוניות בלבד, שם לב כי העצם אינו משנה את מיקומו מיום ליום, וכך קבע כי הוא מרוחק יותר מהירח. לאחר תצפיות של מספר חודשים הוא שם לב שהעצם גם לא נע לעומת כוכבי הרקע ולכן טען שלא מדובר בכוכב לכת אלא אחד מכוכבי הרקיע. בשנת 1573 הוא אף פרסם ספר קטן בנושא, בשם "הכוכב החדש" ("De Nova Stella"), ובו למעשה גם טבע את המונח "נובה" עבור כוכב חדש.

סופרנובה זו נקראת לעיתים קרובות "הסופרנובה של טיכו" (אף על פי שהוא לא היה הראשון שצפה בה) מכיוון שהייתה זו אחת מעבודותיו המשמעותיות של טיכו ברהה, הן בתצפיותיו המדויקות על "הכוכב החדש" והן בניתוח המידע מתצפיותיו ומתצפיות של אסטרונומים אירופיים רבים אחרים, כגון וולפנג שולר, תומאס דיגס, המתמטיקאי ג'ון די ופרנצ'סקו מאורוליקו.

החיפוש אחר שארית סופרנובה הניב תוצאות שליליות עד 1952, אז דווח על ממצפה הכוכבים ג'ודרל בנק על גילוי מקור רדיו ב-158.5 מה"צ (אורך גל של 1.9 מטר). העצם זוהה באופן לא ודאי בקטלוג הרדיו השני של קיימברידג' תחת השם "2C 34" ובאופן יותר ודאי בקטלוג השלישי תחת השם "3C 10".

בשנות ה-60 של המאה ה-20, נצפתה שארית הסופרנובה בתחום האופטי על ידי מדענים במצפה פאלומר כערפילית חיוורת מאוד. מאוחר יותר היא צולמה בעזרת הטלסקופ שעל לוויין ROSAT הבינלאומי. הסופרנובה אושרה כסוג Ia, בה ננס לבן ספח חומר מבן לוויה עד שהגיע לגבול צ'נדראסקאר והתפוצץ. סוג זה של סופרנובה בדרך כלל לא יוצר ערפילית מרשימה, אשר אופיינית יותר לסופרנובות מסוג II^[1]

מעטפת החומר החיצונית ממשיכה להתפשט במהירות גבוהה מאוד של כ-9,000 ק"מ לשנייה, והיא בטמפרטורה של כ-20 מיליון מעלות צלזיוס, גבוהה פי שניים מזו של החומר הפנימי יותר.

באוקטובר 2004 פורסם בכתב העת המדעי "Nature" מכתב שדיווח על גילוי כוכב מסיווג ספקטרלי G2, הדומה לשמש. כוכב זה נחשב כיום לבן הלוויה שתרם את המסה לננס הלבן, תהליך שגרם בסופו של דבר להתפרצות הסופרנובה. מחקר עוקב, אשר פורסם במרץ 2005, חשף פרטים נוספים על אודות כוכב זה: מסומן כיום כ-Tycho G, היה כנראה כוכב הסדרה הראשית טרם ההתפוצצות, אך חלק ממסתו נקרעה ממנו באירוע הסופרנובה ושכבותיו החיצוניות התחממו על ידי גל הלם. מהירותו הנוכחית של הכוכב היא כנראה העדות החזקה ביותר שבן זוגו הוא ננס לבן, מכיוון שהוא נע במהירות של כ-136 ק"מ לשנייה, מהיר פי יותר מ-40 מהמהירות הממוצעת של כוכבים אחרים בסביבתו.

בספטמבר 2008, צפה טלסקופ סוברו בספקטרום האופטי של סופרנובה 1572 בבהירות הקרובה למקסימלית דרך הד מפוזר. ניתוח המידע אישר כי האירוע השתייך לקבוצת הסופרנובות הנורמליות מסוג Ia.

כיום 3C 10 הוא השם הנפוץ בספרות עבור מקור הרדיו של הסופרנובה 1572, למרות שיש המשתמשים בסימון הגלקטי G120.7+2.1 של גרין מ-1984 או פשוט בשם "הסופרנובה של טיכו"^[2]. מכיוון שקרינת הרדיו מהעצם התגלתה ראשונה, הסימון 3C 10 משמש לעיתים לציין את שארית הסופרנובה בכל אורכי הגל.

מדיה וקבצים בנושא סופרנובה 1572 בוויקישיתוף

• "הכוכב של טיכו" (אנגלית)
• חיפוש בן הלויה של הסופרנובה של טיכו ברהה (אנגלית)
• סופרנובה 1572, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קולו אור, התפוצצות הכוכב ששינתה את האסטרונומיה, באתר ynet, 12 בדצמבר 2020
• סופרנובה 1572, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים