הפרעת אישיות אנטיסוציאלית

אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "אסוציאליות".
הפרעת אישיות אנטיסוציאלית
Antisocial Personality Disorder
תחום בריאות הנפש
שכיחות 1.8% לאורך שנה[1]
גורמי סיכון היסטוריה משפחתית, עוני
תסמינים התנהגות אנטי-חברתית, אימפולסיביות, אלימות, הונאה, עצבנות עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול תרופות אנטי-פסיכוטיות עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D000987
סיווגים
DSM-5 301.7
ICD-10 F60.2
ICD-11 6D11.2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפרעת אישיות אנטיסוציאלית (באנגלית: Antisocial Personality Disorder, בראשי תיבות: ASPD) היא הפרעת אישיות, שמאופיינת בדפוסי התנהגות מתמשכים של מחסור באמפתיה, אימפולסיביות, הפרת נורמות חברתיות, והתנהגות תוקפנית.[2] ההפרעה מסווגת ומאובחנת לפי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (DSM), באשכול ב' של הפרעות האישיות,[2] ונמצאת גם במסמך סיווג המחלות הבינלאומי (ICD), בשם הפרעת אישיות דיסוציאלית (Dissocial Personality Disorder).[3]

אף על פי שבשני ספרי האבחון מצוין כי האבחנות כוללות את מה שמכונה פסיכופתיה או סוציופתיה, בשנים האחרונות נעשו הבחנות חדשות בין ההגדרות של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית ופסיכופתיה. לטענת חלק מהחוקרים, לפסיכופתיה קווי דמיון להפרעת האישיות האנטיסוציאלית (בהיבט ההתנהגותי בפרט), אך גם קווי שוני.[4][5][6][7]

מאפיינים קליניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות אנטיסוציאלית מאופיינת בדפוס התנהגותי של הפרה או התעלמות מתמשכת מנורמות חברתיות, מוסריות, זכויות ורגשות של אחרים.[8] על פי רוב, אנשים הלוקים בהפרעת אישיות זו לא יחוו נקיפות מצפון כאשר הם מנצלים אחרים לצורכיהם האישיים או להנאתם האישית.[9] לעיתים קרובות, הם יתמרנו אחרים באמצעות ניהול הרושם, או באמצעות הפחדה ואלימות.[10][9] הם עשויים להפגין יהירות, היעדר חרטה, להחזיק בעמדות שליליות,[א] ולהפגין זלזול כלפי האנשים שבהם פגעו.[8] מאפיין מרכזי של ההפרעה הוא חוסר אחריות. הלוקים בהפרעה עשויים לנהל אורח חיים נצלני, עברייני או טפילי, להתקשות לשמור על מקום עבודה יציב, ולהתכחש למחויבויות החברתיות והכלכליות שלהם.[11][9]

לעיתים קרובות ינהגו באימפולסיביות ובפזיזות, מבלי לשקול את תוצאות מעשיהם או בהתעלם מהשלכות המעשים. הם עלולים לסכן תכופות את עצמם ואת הסובבים אותם באמצעות נהיגה פזיזה, שימוש ציבורי בסמים, משחק בנשק, ועוד.[12] לעיתים קרובות התנהגותם תוקפנית, עוינת וגסת רוח. מזגם מהיר חמה, ותגובתם לפרובוקציה או לתסכול עלולה להיות אלימה.[12][9]

אנשים עם הפרעת אישיות זו נוטים להשתמש לרעה בסמים או באלכוהול, והפרעות התמכרות שונות הן שכיחות מאוד בקרב אוכלוסייה זו. על פי מחקר אחד 90% מהלוקים בהפרעה זאת סובלים מהפרעת התמכרות.[13] התנהגויות אלה מובילות אנשים עם הפרעת אישיות זו לקונפליקט תכוף עם החוק, ולאנשים רבים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית יש היסטוריה נרחבת של התנהגות אנטי-חברתית ועבירות פליליות עוד מתקופת ההתבגרות.[14][9]

בעיות חמורות ביחסים בין-אישיים נראות לעיתים קרובות אצל אנשים עם ההפרעה. יחסיהם הבין-אישיים מתפתחים עם מניעים של מניפולציה, ניצול או התעללות באחרים. בעוד שלרוב אין להם בעיות ביצירת מערכות יחסים, הם עשויים להיתקל בקשיים בשמירה עליהן. יחסיהם עם בני משפחה וקרובי משפחה הם לעיתים קרובות מתוחים בשל התנהגותם והבעיות התכופות שהתנהגותם גורמת.[12] כתוצאה מהחסכים ומחוסר היכולת לתחזק מערכות יחסים בריאות אנשים הסובלים מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית עלולים למצוא את עצמם במצבים כמו גירושים, אבטלה, חוסר בית, ואפילו במצבים מסכני חיים.[15]

חשדנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסובלים מההפרעה חשדנים מטבעם ומתקשים ליצור מערכות יחסים משמעותיות, שכן אמון באחר עלול להעמיד אותם בעמדת חולשה, ובסכנת פגיעה או ניצול.[16][17] הם סובלים מעיוות פרנואידי של המציאות, נוטים לפרש אותה כעוינת, ונוהגים לייחס כוונות זדון לזולת גם כאשר הוא פועל בתום לב. תכונה זו קרויה הטיית ייחוס כוונות זדון (Hostile attribution bias).[9] מחקר של דוג' ועמיתיו, שנערך בקרב עבריינים צעירים בכלא שמור במיוחד, אישש כי קיים מתאם חיובי בין הטיה זו לבין הנטייה להגיב בתוקפנות לפרובוקציות, ולהיקף העבר הפלילי של הנבדקים.[18] ההתנהגות העוינת מגדילה את הסיכוי לתגובה עוינת מהסביבה, וכך נוצר מעגל קסמים שלילי המחריף את עוצמת העימות.

מרטנז (2004) זיהה, כי במסגרת טיפולית היעדר האמון בקשר תורם לפסימיזם טיפולי, ולתוצאות טיפוליות שליליות.[19]

סף תסכול נמוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סף תסכול נמוך או "נהנתנות קצרת טווח", הוא מושג המשמש לתיאור חוסר היכולת לסבול רגשות לא נעימים או מצבים מלחיצים. האדם חש כי המציאות צריכה להתאים את עצמה לרצונותיו, ושכל תסכול חייב להיפתר במהירות ובקלות. במידה ולא מתרחש הדבר, מופיעה מצוקה רגשית. באופן פרדוקסלי, הנטייה להימנעות מאירועים מתסכלים מובילה לתסכול מוגבר וללחץ נפשי גדול יותר.[20] אי לכך, רבים מהסובלים מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית מעדיפים סיפוקים מיידיים על פני תגמולים ארוכי-טווח. הם אינם מקדישים מחשבה רבה לעתיד לבוא, פועלים בלהט הרגע, נמנעים מלהתמודד עם רגשותיהם הפנימיים המורכבים, ומתרכזים בשליטה חיצונית בסביבה.[9]

המושג לקוח מתוך גישת הטיפול רציונלי-אמוטיבי והיא תכונה המאופיינת בתובענות כלפי הזולת (demandingenss) ודרשנות.

יכולת לאמפתיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמפתיה מזוהה כתהליך מרכזי בתקשורת בין-אישית אשר חיונית להתפתחותה של התנהגות פרו חברתית.[21] בקרב הסובלים מההפרעה, חוסר אמפתיה בא לידי ביטוי בעיסוק עצמי מוגזם, תוך הפגנת אדישות, ציניות ואנוכיות כלפי הזולת, לעג כלפי הנפגע וכן כלפי אוכלוסיות חלשות ומוגבלות. אדם עם אישיות אנטיסוציאלית עשוי להציג את עצמו כ"זאב בודד" מתוך בחירה ויתייחס לרגשות כאות לחולשה. כאב וסבל של אחרים יחוו אצלו כמשהו מרוחק ומנותק מעצמו.

אבחנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה על פי DSM-5

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה להפרעה זו ניתנת על ידי פסיכיאטר. בספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, ה-DSM, מוגדרת הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, כדלקמן:

  1. דפוס נרחב של התנהגות של התעלמות ופגיעה בזכויותיהם של אחרים המתרחש מגיל חמש-עשרה וכולל לפחות שלושה מהמאפיינים הבאים:
    1. כישלון בהיענות לנורמות התנהגות מקובלות בהשוואה לנורמות המתייחסות לשמירה על החוק; ביצוע תכוף של מעשים שיכולים להוות עילה למעצר.
    2. הונאה: שקרים רבים, זהויות בדויות, רמייה לשם הנאה ורווח אישי.
    3. אימפולסיביות או קושי בתכנון מראש.
    4. עצבנות ותוקפנות, על ידי אלימות פיזית או תקיפות רבות.
    5. התעלמות פזיזה מביטחונו האישי ומביטחונם של אחרים.
    6. חוסר אחריות עקבי, כפי שעולה מכישלון לקיים התנהגות עקבית בעבודה, או לעמוד בהתחייבויות כספיות.
    7. מחסור בחרטה, או אדישות לפגיעה או גנבה מאחרים.
  2. על האדם להיות בן 18 לפחות בעת קבלת האבחנה.
  3. יש עדויות לקיום הפרעת התנהגות לפני גיל 15.
  4. היארעות של התנהגות אנטיסוציאלית אינה מתרחשת במהלך סכיזופרניה, או הפרעה דו-קוטבית.

DSM-5, מודל חלופי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהקריטריונים הנוכחיים של הפרעת האישיות האנטיסוציאלית מדגישים דפוסי התנהגות על פני תכונות אישיותיות, עלה חשש שיינתנו אבחונים שגויים בעקבות התנהגות עבריינית "רגילה". אי לכך, המודל החלופי לאבחון הפרעות אישיות של DSM-5 שם דגש על תכונות יציבות, כגון אגוצנטריות, מחסור באמפתיה, הכוונה עצמית, מניפולטיביות ואימפולסיביות.[12]

גישה זאת נקראת הגישה הממדית לאבחון הפרעות אישיות. בפסיכולוגיה אישיותית "ממד" מתייחס לרצף שבו יכולות להיות לאדם רמות שונות של המאפיין, בניגוד לתפיסה הדיכטומית והקטגורית (יש או אין את המאפיין). לפי המודל הממדי, הפרעות אישיות מסווגות לפי אלו מאפיינים נמצאים באיזו רמה. הגישה הממדית כלולה ב-DSM-5 תחת סעיף III והיא מתוארת כ-"Emerging Measures and Models" או המודל החלופי להפרעות אישיות. קבוצת העבודה של DSM החליטה לשמור על המודל הישן והדיכטומי. בכל זאת, המודל החלופי להפרעות האישיות נשאר על-מנת לעודד מחקר נוסף כיצד ניתן ליישם אותן בפרקטיקה הקלינית וייתכן מאוד כי בעתיד הוא יחליף את המודל הנוכחי, או יהיה שילוב בין השניים.

המאפיינים המהותיים של הפרעת האישיות האנטיסוציאלית על פי המודל החלופי הם ליקויים בתפקוד האישי (תחושת העצמי והבין-אישי) והנוכחות של תכונות אישיות פתולוגיות. אבחנה של הפרעת אישיות זו מתבצעת לפי הקריטריונים הבאים:[12]

  1. ליקויים משמעותיים בתפקוד האישי
    1. זהות: אגוצנטריות, הערכה עצמית הנגזרת מרווח אישי, כוח אישי, או הנאה.
    2. הכוונה עצמית: הגדרת מטרות המבוססת על סיפוק אישי; היעדר סטנדרטים פרו-חברתיים פנימיים שמתלווים לכישלון להיענות להתנהגות אתית, חוקית או נורמטיבית מבחינה תרבותית.
  2. ליקויים משמעותיים בתפקוד הבין־אישי
    1. אמפתיה: חוסר אכפתיות או התעלמות מרגשות, צרכים או סבל של אחרים; מחסור בחרטה כלפי קורבנות.
    2. אינטימיות: אי-יכולת לקיים יחסים אינטימיים הדדיים, שכן ניצול הוא מרכיב מרכזי ביחסיהם האישיים, לרבות באמצעות הונאה וכפייה; שימוש בדומיננטיות או הפחדה על מנת לשלוט באחרים.
  3. תכונות אישיות פתולוגיות
    1. אנטגוניזם
      1. מניפולטיביות: שימוש תכוף בתחבולה כדי להשפיע או לשלוט באחרים; שימוש בפיתוי, קסם אישי, לשון חלקלקה או חנופה של האדם על מנת להשיג את מטרותיו.
      2. חוסר אמינות והונאה: מצג שווא של העצמי; האדם מציג את עצמו בצורה מסולפת.
      3. קשיחות: חוסר דאגה לרגשות או לבעיות של אחרים; מחסור באשמה או חרטה על ההשפעות השליליות או הפוגעניות של האדם על אחרים; מרבה לתת ביטוי לתוקפנות וסאדיזם.
      4. עוינות: רגשות כעס מתמשכים או תכופים; כעס או עצבנות בתגובה למעשים מינוריים ולעלבונות; תגובתיות אכזרית, זדונית או נקמנית.
    2. התנהגות חסרת עכבות
      1. חוסר אחריות: התעלמות – וכישלון לקיים מחויבות או התחייבויות פיננסיות; חוסר כבוד להסכמים והבטחות וכישלון להשלים אותם.
      2. אימפולסיביות: פועלים על בסיס רגעי (בלהט הרגע) ללא תוכנית או שיקול תוצאות מעשיהם; כישלון לבנות ולעקוב אחר תוכניות לחיים.
      3. נטילת סיכונים: מעורבות בפעילויות מסוכנות העלולות לגרום לפגיעה עצמית, וללא התחשבות בהשלכות; נטייה לשעמום והתחלת פעילויות חסרות מחשבה כדי להפיג את השעמום; חוסר דאגה לגבי יכולות אישיות, הכחשה ושלילת הסכנה האישית בה האדם מצוי.
      4. הליקויים בתפקוד האישיות וביטוי התכונות הוא יציב יחסית לאורך זמן ועקבי על פני הקשרים רבים.
      5. הליקויים בתפקוד האישיות וביטוי התכונות אינם חלק משלב התפתחותי או הסביבה החברתית של האדם.
      6. הליקויים בתפקוד האישיות והביטוי של תכונות האישיות אינם נובעים מהשפעות פיזיולוגיות של חומר (למשל, שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, תרופות) או מצב רפואי (למשל, פגיעת ראש חמורה).

על האדם להיות בן 18 לפחות בעת קבלת האבחנה.

סוגיות בין-תרבותיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה כאמור שכיחה מעט יותר באזורי עוני, שכונות מצוקה וכדומה, אולם יש להבחין בין אנשים שמבטאים התנהגות אנטי-חברתית כתוצאה מכך שגדלו בסביבת מצוקה, ולכן מקור ההתנהגות הזה אצלם הוא נרכש, לבין אנשים שאצלם התנהגות זו היא תוצר של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית. לכן בעת איבחון של ההפרעה חשוב לקחת בחשבון את ההיסטוריה של האדם, הסביבה בה גדל וכדומה.

תחלואה נלווית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר גדול של סוואנסון ואח' (1994) שנערך על הקהילה הראה כי 90.4% מהמאובחנים עם ההפרעה סובלים מהפרעה נפשית נוספת, כאשר שימוש לרעה בסמים היא אחת האבחנות השכיחות ביותר בקרב אוכלוסייה זאת.[22] כ-50% יסבלו מהפרעות חרדה,[23][24] וכרבע יסבלו מדיכאון קליני.[25] הפרעות נוספות המתרחשות לעיתים קרובות עם ההפרעה הם הפרעת שליטה בדחפים, הפרעת סומטיזציה, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, הפרעה דו-קוטבית, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות היסטריונית, והפרעת אישיות נרקיסיסטית.[26][27]

שימוש בחומרים ממכרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שימוש לרעה בסמים

הקשר בין שימוש לרעה בסמים לבין התנהגות אלימה הוא משמעותי ביותר. מחקר אפידמיולוגי מקיף, הראה כי כאשר יש אבחון של שימוש לרעה בסמים, יש קשר חזק יותר לאלימות יותר מאשר כאשר יש הפרעות נפשיות.[28] מחקרים רבים מדווחים כי בין 80% עד 85% מהאנשים הסובלים מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית עומדים גם בקריטריונים לאבחנה זאת.[29][30][31] עם זאת, אין הדבר מעיד בהכרח על קשר סיבתי, אלא על חסכים הנובעים מההפרעה, כפי שצוין לעיל.

מחקר חדש שנערך על קהילות טיפול כפריות כפרי מצא כי 71% מהאנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית השתמשו לרעה באלכוהול, ו-62% מהם גם השתמשו לרעה בחומרים פסיכו-אקטיביים שונים. יותר מחצי השתמשו לרעה בקנאביס, וכמעט שליש השתמשו לרעה באמפטמינים.[30] מחקר שבדק שתיינות אפיזודית (Episodic) בקרב סטודנטים לתואר ראשון במכללה מצא כי להפרעת אישיות אנטיסוציאלית יש מתאם משמעותי עם שתייה אפיזודית כבדה.[32] מחקר נוסף מצא כי משתתפים עם מחלת נפש חמורה, ותחלואה נלווית של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית היו בסיכון גבוה יותר להתאבדות, ולהשתמש ברעה בסמים בתדירות גבוהה יותר, בעיקר אמפטמינים וסמים נרקוטיים.[33][34]

אנשים עם הפרעת אישיות זאת עשויים גם לעשות שימוש לרעה בתרופות, או שימוש בחומרים אחרים כגון דבק או גז מזגנים. ברור כי שימוש לרעה מערים קשיים נוספים על הטיפול באנשים הסובלים מההפרעה, ויגביר את הקושי התפקודי שלהם בתחומי הבריאות, התעסוקה, הפנאי, והיחסים הבין-אישיים. עוד נמצא כי בשילוב עם אלכוהוליזם, לאנשים עם הפרעה זאת יש ליקויים משמעותיים בתפקוד של האונה המצחית בבדיקות נוירופסיכולוגיות, וגדולים יותר מאלו שבדרך כלל קשורים למצבים השונים.[35]

חרדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים משערים כי התנהגות אנטי-חברתית מסוימת מתפתחת כאמצעי להתמודדות עם חרדה בקרב אנשים ללא משאבים רגשיים מתאימים לפתור בעיות ולהתמודד עם תסכולים בדרכים יעילות.[23] כמו כן, ייתכן כי גורם משותף, שיכול להיות סביבתי או גנטי, עומד בבסיס הקשר בין הפרעות חרדה להפרעת אישיות אנטיסוציאלית. הסבר אפשרי נוסף הוא שחרדה מתפתחת בעקבות השלכות ההתנהגות והקושי הכלכלי, החברתי והמשפטי אותה היא לעיתים גוררת. מסקר לאומי של תחלואה נלווית שנערך ב-48 מדינות בארצות הברית, עולה כי יותר מחצי (53.3%) מהנבדקים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית סבלו גם מהפרעות חרדה שונות.[23] נוסף על כך, אנשים שסבלו גם מהפרעת האישיות וגם מהפרעת חרדה היו בסיכון מוגבר לסבול מדיכאון חמור, שימוש לרעה בסמים, ואובדנות, בהשוואה לאלו עם ASPD בלבד.[23]

באופן דומה, בשתי מדגמים קהילתיים גדולים, אחד מארצות הברית ואחד מקנדה, נמצא כי 47% מהמבוגרים שסבלו מ-ASPD, או היו בעלי היסטוריה של הפרעת התנהגות, סבלו מהפרעת חרדה. הקשר בין הפרעת אישיות אנטיסוציאלית לחרדה נותר משמעותי גם לאחר שליטה על משתנים שונים כמו מאפיינים סוציו דמוגרפיים, דיכאון, ושימוש לרעה בסמים.[36]

עבריינות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבריין עם אישיות אנטיסוציאלית מתנהג באופן חסר התחשבות ואמפתיה, ומופעל על ידי דחפים הדורשים פורקן מיידי.[37] הוא מאופיין בהתפרצויות זעם ואלימות[38], באדישות ובחוסר אחריות.[39] קיימת בו נטייה להאשים את הסביבה, והוא בדרך כלל אינו סובל מרגשות אשמה.[40] עבריין כזה מעלה את הביטחון העצמי שלו באמצעות העבריינות, מקבל תחושה של כוח ויכולת התמודדות, ונותן ביטוי לדחפיו ולהתנהגותו האנטי-חברתית שמשמשים עבורו מנגנון הגנה שמספקת לו צרכים פסיכולוגיים ומשמשת עבורו דרך לעקיפת החרדה.[41]

מועדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אנדרוז ובונטה (2010), הגורמים שקשורים במובהק למועדות (רצידיביזם) הם אישיות אנטיסוציאלית ועבר פלילי.[42] באופן כללי, אסירים עם הפרעת אישיות הם בעלי סיכון גבוה פי 26% לרצידיביזם, בהשוואה לעבריינים ללא הפרעת אישיות.[43] מחקר אחד מצא כי עבריינים הסובלים מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית הם בעלי סיכוי גבוה של כמעט פי 5 לרצידיביזם, ופי 4 לרצידיביזם אלים, בהשוואה לעבריינים ללא הפרעת אישיות אנטיסוציאלית.[44] את שיעור הרצידיביזם הגבוה אפשר להסביר באופן חלקי על ידי הקריטריונים של ההפרעה: עבריינים שעומדים בקריטריונים לאבחנה לרוב יהיו בעלי בעיות התנהגותיות שצפויות להמשיך ואף להחמיר לאחר שחרורם ממאסר בהיעדר טיפול מתאים.

התיאוריה הפסיכודינמית מציעה כי המאסר מהווה המשך לקשרים של האסיר עם הוריו, וכך מנהל בית הסוהר וסגל הביטחון ממשיכים את יחסיו עם הוריו ואת הצורך שלו להילחם בסמכות. האסיר האנטי-סוציאלי משיג סיפוק וזהות אנטי-סוציאלית על ידי שימור הדמויות הסמכותיות ועל ידי המשך ההתמרדות נגדן. בית הסוהר מהווה סביבה שמכילה את המרדנות שלו באמצעות סמכות ונורמות חברתיות, שהן הסגל והן האסירים מצפים להן.[45] המאסר גם עשוי לספק פונקציות אימהיות רבות שהיו חסרות לאסיר בילדותו. ארוחות קבועות, לוח פעילויות, והתייחסות רפואית. הופר (1988) מתייחס לאספקטים בסביבת המאסר כבעלי ממד פסיכולוגי, שמושך חלק מהאסירים חזרה אל הכלא, ובאופן יוצא דופן מחזק המאסר מנגוני הגנה לא מודעים והפרעות אישיות.[45]

אלימות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת ההבחנות המקובלות במחקר ובפרקטיקה הנוגעות לעוברי חוק אלימים היא הבחנה בין שתי תתי-קבוצות של התנהגות אלימה: אלימות פרו-אקטיבית ואלימות תגובתית. אלימות פרו-אקטיבית מזוהה עם אפקט נמוך ועם היעדר ביטוי רגשי במהלך הוצאתה לפועל, והיא מכוונת מטרה, בין שמדובר במטרה אישית (למשל, לקבל כסף) או חברתית (למשל, ביסוס מעמד חברתי). ניתן לאפיין את האלימות של הסובלים מההפרעה כתגובתית בעיקרה.[46] הם לא יהססו לתקוף את בני משפחתם או את חבריהם בעקבות תסכול או פרובוקציה, ואף מדובר בתגובות שכיחות למדי.[47]

אלימות תגובתית היא אלימות הנקשרת להפרעת אישיות אנטיסוציאלית לעיתים קרובות והיא מבוססת על עוררות רגשית עזה ואימפולסיבית, כתגובה מיידית לאירועים שהפרט תופס כניסיון התגרות ופרובוקציה או כאיום ממשי על הנפש – ומתקשה להכיל את התסכול שהם מעוררים בו.[48][37] המושג אלימות תגובתית עומד בזיקה לתאוריית תסכול-אגרסיה שבבסיסה הטענה כי התנהגות אלימה ואגרסיבית היא תוצר של תנאים מקדימים, כגון תסכול או פרובוקציה ממשית או מדומיינת שהאדם חווה.[49] התגובה לתנאים מוקדמים אלה היא בדרך כלל ביטויים שונים של כעס, המופנים כלפי הדמות שעוררה את האיום, במטרה להפחית את האיום או להעלימו כליל. זוהי תגובה אימפולסיבית, שמקורה בתחושת המתח והאיום שנוצרת בעקבות אינטראקציה עם הדמות המאיימת. מסיבה זאת עוברי חוק הנוקטים באלימות זאת מכונים "תוקפניים", "בעלי דם חם", ו"אימפולסיביים".[49] עם המקורות ההתפתחותיים של אלימות זאת נמנים אקלים משפחתי קר, הנעדר יחס אמפתי וקשר תומך.[50]

ספרות המחקר מסבירה את הנטייה לאלימות תגובתית בעיוותי תפיסה, הטיית ייחוס כוונות זדון, וויסות רגשי נמוך. מלבד אלו, אלימות תגובתית קשורה גם לדיכאון קליני, חרדה, נטייה לאובדנות, והיא מזוהה מאוד עם מאפייני ההפרעה השונים.[51]

שכיחות ואפידמיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי DSM-5, סובלים מן ההפרעה כ-3% מן הגברים וכ-1% מן הנשים באוכלוסייה הכללית.[52] ההפרעה שכיחה מאוד במסגרות פורנזיות, כגון בתי סוהר. סקירה ספרותית משנת 2002 ציינה כי שכיחות ההפרעה בבתי סוהר היא 47% בקרב גברים, ו-21% בקרב נשים.[53] כמו כן, ההפרעה שכיחה יותר בקהילות טיפוליות לנפגעי התמכרות לסמים או אלכוהול מאשר היא באוכלוסייה הכללית,[54] נתון נוסף המצביע על קשר בין שימוש בחומרים לבין הפרעת אישיות אנטיסוציאלית.

באוכלוסיית הכלא בבריטניה שכיחות ההפרעה היא 63% בקרב גברים, 49% בקרב גברים במעצר, ו-31% בקרב נשים.[55] על פי פרופסור רוברט ד' הייר בבתי סוהר נצפתה היארעות של 75%. בניגוד בולט לכך, שכיחות הפסיכופתיה בקרב אסירים בבריטניה היא רק 4.5% כאשר משתמשים בסף אבחון של 30 נקודות ברשימת הפסיכופתיה המעודכנת, ו-13% כאשר משתמשים בסף אבחון של 25 נקודות.[56]

ההפרעה שכיחה יותר באזורים עירוניים עניים, ובתוך אזורים אלה – בקרב אנשים שאין להם בסיס מגורים יציב. ההפרעה מתבטאת לפני גיל 15. ההפרעה שכיחה פי 5 בקרובי משפחה של אנשים הסובלים ממנה, ביחס לאוכלוסייה הכללית.[2] במחקר עוקבה ישראלי שנערך על האוכלוסייה הכללית נמצא כי שכיחות ההפרעה היא 0.7%. ההפרעה הייתה שכיחה יותר בקרב גברים ממוצא ספרדי, ובקרב אנשים עם רמת השכלה נמוכה.[57]

אטיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות מגוף מחקר שהולך וגדל מצביעות על כך שאינטראקציה מורכבת בין גורמים ביולוגיים (גנטיים, פיזיולוגיים, נוירוביולוגיים) לבין גורמים סביבתיים תורמים להתפתחות ההפרעה. בשנים האחרונות מספר מחקרים קידמו את הידע בתחום זה.[58]

גנטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח-על נרחב קבע כי התורשתיות של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית היא בין 40%–50%.[59] כלומר שגורמים תורשתיים מסבירים בערך מחצית מהשונות באבחנה של הפרעת אישיות אנטי-חברתית, ואילו השפעות סביבתיות-משותפות[ב] והשפעות סביבתיות לא-משותפות אחראיים למחצית האחרת.[ג]

במחקר חדש גילו חוקרים מפינלנד אילו גנים מעורבים בהתפתחות של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. המחקר הצביע על כך שמי שנושא 4 מוטציות בכרומוזום מספר 6 הוא בעל סיכוי גבוה פי 1.5 לפתח הפרעת אישיות אנטי-חברתית מאשר מי שאינו נושא אותן.[60]

SLC6A4 הוא חלבון טרנס-ממברני פרה-סינפטי האחראי על ספיגה חוזרת של סרוטונין מהסינפסה. מחקרים שנערכו על אוכלוסיית האסירים הראו כי הגרסה הקצרה קשורה להתנהגות אנטי-חברתית ואימפולסיבית.[61] עם זאת, מחקרים בנושא פסיכופתיה מגלים כי הגרסה הארוכה, ה-"L", נקשרת לפריטים של גורם 1 ברשימת הפסיכופתיה המעודכנת, פריטים המתארים סגנון בין־אישי נועז, ומאפיינים רגשיים של פסיכופתיה כגון אגואיזם קשוח, היעדר חרדה, גרנדיוזיות, ומניפולטיביות.[62]

גורמים סביבתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור גנטיקה עשויה להשפיע על מחצית מההפרעה, אך זה עדיין משאיר חלק גדול הנובע מהשפעות סביבתיות. במקרים רבים קשה לאמוד את השפעת הגנים מול השפעת הסביבה, משום שהשניים מעורבבים זה בזה.[58]

אם אחד ההורים או שניהם הם אנטי-חברתיים, סביר להניח שגורמי סיכון גנטיים להתנהגות אנטי-חברתית יעברו לילד בתורשה. בגלל זה, קשה לקבוע עד כמה השפעות סביבתיות הקשורות להורה אנטי-חברתי משפיעות על הפרט. ילד או ילדה עם הורה אנטי-חברתי עלול להיות בעל סיכוי גבוה יותר לחוות התעללות, או להיות עד לאלימות בבית. נתונים מסקירה אפידמיולוגית מצביעים על כך שעדות של ילדים לאלימות במשפחה מגבירה את הסיכון שלהם לביצוע אלימות כלפי בני זוג אינטימיים עתידיים.[63] יש לציין כי הסקירה מצביעה על גורם סיכון אפשרי, ולא מעידה על הכלל. הורים אנטי-חברתיים עשויים גם לנקוט באסטרטגיות ניהול פוגעניות (למשל, משמעת חריפה וחסרת עקביות, פיקוח ירוד על הילד, היעדר חום כלפי הילד), ועשויים להתקשות בסיפוק משאבים הולמים לילד.[58] המושג 'הורות מחמירה' זוכה להתייחסות רבה בשל התרומה האפשרית שלו לפיתוח הפרעות מוחצנות אצל ילדים. המושג מתייחס לתגובות רגשיות שליליות ולפעולות כוחניות וכופות שההורים מפנים כלפי ילדיהם. המתאם בין סגנון הורות זה ובין התפתחותה של התנהגות אנטי-חברתית הוא אחד הגבוהים שנמצאו בספרות.[64]

אחת הדרכים שבהן גורמים סביבתיים כגון התעללות בילדות עלולה להוביל להפרעת אישיות אנטי-חברתית בבגרות היא דרך השפעות ישירות של הסביבה על מערכות ביולוגיות. הסביבה יכולה להשפיע על האופן בו הגנים מתבטאים (למשל, אם הגנים הם "מופעלים" או "מכובים") והיא יכולה לשנות את רמות ההורמונים והנוירוטרנסמיטרים, שבתורם משפיעים על תפקוד המוח. לגורמים סביבתיים בחיים המוקדמים עשויה להיות השפעה מובהקת על מערכות ביולוגיות שונות. מסקנה אחת בעניין זה נעשתה על ידי מחקר הדמיה מוחית שבדק כיצד התעללות רגשית, פיזית ומינית בילדות, השפיעה על מבנה המוח של עבריינים אלימים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. המחקר מצא כי נפח התלמוס היה מופחת אצל עבריינים אלימים שחוו התעללות בתקופת הילדות, בהשוואה לעבריינים אחרים וקבוצת בקרה.[65] מחברי המחקר משערים כי ליקוי זה עשוי להקשות על אנשים עם הפרעה זו לדכא זיכרונות פולשניים ומחשבות הקשורות להתעללות המוקדמת והניצול שעברו.

גורם נוסף שנבחן בהקשר של התפתחות הפרעת אישיות אנטי-חברתית הוא צפייה מוגזמת בטלוויזיה. במחקר עוקבה בן 26 שנה עקבו אחר 1,037 אנשים צעירים שבילו זמן רב בצפייה בטלוויזיה במהלך הילדות והנעורים. המחקר גילה כי הם היו, באופן משמעותי, בעלי סיכוי גבוה יותר לקבל אבחנה של הפרעת אישיות אנטי-חברתית, וסביר יותר שתהיה להם הרשעה פלילית בבגרותם.[66] מתאם זה נשאר משמעותי גם כאשר שלטו במשתני מחקר שונים כמו מגדר, מנת משכל, מעמד חברתי-כלכלי, התנהגות אנטי-חברתית קודמת, ובקרת הורים. מחברי המחקר משערים מה הם המנגנונים שתורמים להתפתחות הפרעת אישיות אנטי-חברתית כתוצאה מצפייה ממושכת בטלוויזיה. אפשרות אחת מבוססת על תאוריית הלמידה החברתית שנקראת "למידה באמצעות צפייה", לפיה התנהגויות הנראות בטלוויזיה מחוקות או מופנמות על ידי הילד. בני נוער גם עשויים להראות רגישות מופחתת לאלימות או סבל של אחרים, או לפתח אמונות ועיוותי חשיבה על השימוש בתוקפנות ובאלימות כאמצעי לפתרון בעיות. מנגנונים נוספים שעשויים להתפתח הם אינטראקציות חברתיות מופחתות עם בני גילם או עם ההורים, הישגים לימודיים נמוכים, וסיכון מוגבר לאבטלה.[66]

במחקר נוסף נבדקו מרכיבים שונים של סביבת הילדות המוקדמת שהיו קשורים לתכונות של הפרעת אישיות אנטי-חברתית כמעט 20 שנה מאוחר יותר. המחקר מצא כי רמת החום שהורים הפגינו כלפי הילד במהלך 18 החודשים הראשונים לחייהם, היו מנבא משמעותי להפרעת אישיות אנטי-חברתית בבגרות. בין גורמי הסיכון היו סימנים של נסיגה אימהית,[ד] אינטראקציה שקטה עם הילד, כישלון להרגיע את התינוק, ושימוש בצעצועים במקום חום וחיבה.[67]

אבחנה מבדלת[2]

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בסמים: אבחנה של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית תינתן רק אם מאפייני ההפרעה שתוארו לעיל היו קיימים אצל האדם לפני גיל 15. למרות ששימוש בסמים היא אבחנה שכיחה בקרב אוכלוסייה זאת, התנהגותם תימשך גם כאשר הם לא תחת ההשפעה.

סכיזופרניה והפרעה דו־קוטבית: התנהגות אנטי-חברתית המתרחשת בלעדית על רקע של סכיזופרניה או הפרעה דו-קוטבית לא תיחשב להפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.

הפרעות אישיות אחרות: חלק ממאפייני הפרעה זו יכולים להית דומים למאפיינים של הפרעות אישיות אחרות (למשל הפרעת אישיות נרקיסיסטית). עם זאת הפרעת אישיות אנטי סוציאלית תתאפיין בתמונה קלינית שבמרכזה קושי של האדם המאובחן לנהוג לפי נורמות חברתיות מקובלות, חוסר אמינות, אימפולסיביות, חוסר אחריות ועוד כמפורט לעיל.

הפרעת אישיות נרקיסיסטית: אנטיסוציאליים ונרקיסיסטים חולקים נטיות לחלקלקות, שטחיות, ניצול, והיעדר אמפתיה. אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינו בהכרח אימפולסיבי, אגרסיבי ורמאי. אדם עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית אינו זקוק להערצה ואינו מקנא באחרים באותה המידה. לרוב, לנרקיסיסטים אין היסטוריה של הפרעת התנהגות או התנהגות עבריינית בבגרות.

התנהגות עבריינית שאינה קשורה להפרעת אישיות: חשוב להדגיש הבדל בין התנהגות עבריינית להתנהגות עברינית שמקורה בהפרעת האישיות. האחרונה תתאפיין בדפוסי התנהגות לא גמישים הגורמים להפרעה או מצוקה סובייקטיבית.

פסיכופתיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, מבנה האישיות חופף מעט עם פסיכופתיה. אף על פי שלחלק מהאנשים המאובחנים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית יש תכונות פסיכופתיות מסוימות, לרבים אחרים אין. לעומת זאת, על פי רוברט הייר פסיכופתים שעוברים את רף הניקוד 30 ברשימת הפסיכופתיה המעודכנת יעמדו בקלות בקריטריונים של הפרעת אישיות זאת.[4] הקריטריונים האבחוניים הנוכחיים עבור הפרעת אישיות אנטיסוציאלית מתמקדים בעיקר בהתנהגות הנבדק, בניגוד לקריטריונים של פסיכופתיה שמתמקדים במרכיבים רגשיים, בין־אישיים, ומרכיבים של אורח חיים בנוסף למרכיבים התנהגותיים.[68] מספר מחקרים בדקו אם פסיכופתיה היא באמת מבנה אישיות מובחן, או שמא התכונות שמתוארות ברשימת הפסיכופתיה המעודכנת של רוברט ד' הייר הם בסך הכל מאפיינים נלווים של ההתנהגות הבלתי מסתגלת של אנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית.

למשל, מחקר אחד בחן מדגם של 691 עבריינים שעמדו בקריטריונים להפרעת אישיות אנטיסוציאלית; מחברי המחקר ביצעו ניתוח אשכולות שגילה כי ניתן להפריד את העבריינים במדגם לתת-קבוצות שמבוססות על הבדלים משמעותיים בתכונות האישיות שלהם שבדרך כלל ניתן למצוא בספרות המקצועית על פסיכופתיה (למשל, היעדר חרדה, עכבות חלשות, דומיננטיות). פוית'רס ועמיתיו זיהו ארבעה תת-סוגים של ASPD (פסיכופתיה ראשונית, שניונית, פסיכופתיה "מפוחדת", כמו גם נבדקים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית שאינם פסיכופתים) בתוך המדגם. ארבעת התת-סוגים שזוהו בתוך המדגם מעידים על כך שהפרעת אישיות אנטיסוציאלית היא הפרעה הטרוגנית.[69]

המחקר של פוית'רס שוכפל מספר פעמים. למשל, מחקר שהתמקד במדגם של מטופלים שהיו בטיפול גמילה מסמים בהוראת צו של בית המשפט מצא מתאמים המעידים על הבדלים באטיולוגיה של שימוש בסמים בין ארבע הקבוצות השונות. באופן ספציפי, המחקר הראה כי עבור שתי הקבוצות שאינן פסיכופתיות (נבדקים עם ASPD אך ללא פסיכופתיה, נבדקים ללא ASPD) שימוש בסמים היה מתואם באופן משמעותי עם טמפרמנט רגשי שלילי[ה] ואימפולסיביות, בעוד שבשְלוש הקבוצות האחרות רק אימפולסיביות הייתה מתואמת עם התחלת השימוש בסמים.[70] מחקר נוסף הצליח לשכפל את התוצאות וגם והצביע על כך שמטופלים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית היו בעלי סיכון נמוך יותר לעבור על החוק או לבצע עבירה אלימה בזמן שהותם בבית סוהר בניגוד לנבדקים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית ופסיכופתיה, שרמת הסיכון שלהם נשארה גבוהה גם במהלך שהותם בבית הסוהר.[71]

מחקר נוסף מצא כי מה שמבדיל בין פסיכופתיה לבין הפרעת אישיות אנטי סוציאלית היה תכונה של נועזות, כלומר, רמות פחד נמוכות והיכולת להישאר ממוקד. למשל, מחקר אחד שנעשה על מדגם של נשים עם פסיכופתיה מצא כי פסיכופתיה הייתה קשורה לסגנון למידה סלקטיבי מכוון קשב לערך הכללי של המטרה, וכי הייתה להם העדפה לסנן מידע שולי שאינו קשור למטרה שלהם, כולל מידע הקשור לסכנה. אלו עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית בלבד, לעומת זאת, לא הראו התנהגות מסוג זה, והיו ראיות רבות להסחות דעת שהיו קשורות לפחד. כלומר, פסיכופתים הקדישו תשומת לב כה רבה להשגת תגמולים שהם התעלמו מאותות שהזהירו אותם מפני סכנה.[72] מחקר נוסף הראה כי עבריינים שמאובחנים עם פסיכופתיה מראים תגובה הגנתית מופחתת להתפרצויות רעש חזקות המתרחשות במהלך צפייה בתמונות, או בין תמונות; בניגוד אליהם, עבריינים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית לא הראו תגובה שונה מזאת של אנשים ללא כל הפרעה.[73] יתר על כן, התוצאות הראו כי לליקויים אלה היו מתאמים מובהקים עם המאפיינים הבין־אישיים והרגשיים של פסיכופתיה. ממצא זה מדגיש את החשיבות של המאפיינים הרגשיים והבין־אישיים בהבחנה בין פסיכופתיה והפרעת אישיות אנטיסוציאלית.

מחקר שבדק את ההבדלים הנוירולוגיים בין ההפרעות באמצעות דימות מוחי, גילה כי אנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית אבל ללא פסיכופתיה דומים יותר לקבוצת הביקורת, בניגוד לזאת, המחקר מצא כי לנבדקים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית ופסיכופתיה יש רמות מופחתות של חומר אפור באזורים במוח הקשורים לאמפתיה, מוסריות, ועיבוד רגשות פרו-חברתיות כמו אשמה או חרטה. החומר האפור של נבדקים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית בלבד נראה דומה לזה של אנשים ללא כל הפרעה.[74] מחקר זה מצביע על הבדלים נוספים בין ההפרעות ומעיד כי יש להפרעות אטיולוגיה שונה.

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכותרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות אנטיסוציאלית מטופלת לעיתים נדירות, משום שאנשים עם הפרעה זו אינם נוטים לבקש עזרה. (הם אינם רואים בעיה במצב בו הם נמצאים, מצב שמנקודת ראותם הסובייקטיבית לא גורם להם סבל). לרוב, אנשים אלו מופנים לטיפול על ידי בני משפחה או גורמי חוק בגלל תחלואות נלוות (כגון דיכאון מג'ורי או התמכרויות), התנהגות עבריינית או איומים אובדניים. אנשים אלו עשויים להתנגד לטיפול, אך כאשר הוא ניתן (למשל כדרך להתמודד עם תחלואה נלווית שונה), הוא יכול להיות יעיל. כאשר ההפרעה מטופלת, ההמלצה המקובלת היא טיפול פסיכותרפיסטי. לעיתים משולב או מתקיים בנפרד טיפול קוגניטיבי התנהגותי.[75] טיפולים אלו מתמקדים בהתמודדות עם השלכות ההפרעה ושליטה בהתנהגויות מסוכנות. ההפרעה קשה לטיפול.

מספר מחקרים הראו כי טיפול במרפאות חוץ צפוי להיות בעלי סיכויי הצלחה נמוכים, אך מטא-אנליזה משנת 2002, "פסיכופתיה ופסימיזם טיפולי: אגדות קליניות או מציאות קלינית?" שבחנה 42 מחקרים שונים קבעה כי הדיווחים בהם אנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית או פסיכופתיה אינם מושפעים כלל מטיפול עשויים להיות מעט מוגזמים. במטה-אנליזה שלו מצא סלקין כי שיטות טיפול קוגניטיביות-התנהגותיות היו בעלי אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר (62%), יחד עם טיפול פסיכואנליטי (59% אחוזי הצלחה), בהשוואה לשיעור הצלחה של 20% בקבוצת הביקורת. ההתערבויות היו חלק מתוכניות טיפול מובנות והיעדים הספציפיים היו רכישת מיומנויות למידה, יחד עם זיהוי של רגשות ומניעה של התנהגויות סיכון. עם זאת, יש לציין כי הסטטיסטיקה הזאת הייתה מבוססת על 5 מחקרים, כמו גם על הדיווח העצמי של המטפלים.[76]

גישה טיפולית אחת שהתפתחה בשנים האחרונות היא טיפול מבוסס מנטליזציה. צורה זאת של טיפול פותחה במקור עבור אנשים עם הפרעת אישיות גבולית אך ראיות ראשוניות מצביעות על כך שטיפול זה עשוי להיות יעיל בהפחתת ההתנהגות התוקפנית של אנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית בלי או עם רמה בינונית של תכונות פסיכופתיות.[77][78]

טיפולי CBT שנערכו על מטופלים בקהילה הראו שיפור קטן אך לא משמעותי בתפקוד החברתי, באלימות הפיזית, ובאלימות מילולית של מטופלים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, אך לא נראה שיפור ברמת הכעס של המטופלים.[79] סכמה תרפיה היא גישה טיפולית אינטגרטיבית, המרחיבה את הגישה הקוגניטיבית – התנהגותית כדי לתת מענה למטופלים הסובלים מהפרעות אישיות קשות. בהקשר של עבירות אלימות, בשנים האחרונות עולות ראיות ראשוניות על יתרונות הגישה והאפקטיביות שלה בהתערבות בקרב מטופלים פורנזיים, ובמיוחד בעבודה עם מטופלים הסובלים מהפרעה זאת ומהפרעת פסיכופתיה חמורה.[80] תוכניות הטיפול המבוססות על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי נשענות על ההנחה הנגזרת מתאוריית הלמידה החברתית, שהתנהגות אנטי-סוציאלית נרכשת באמצעות למידה וחיקוי, ומחוזקת במערכת של אמונות, תפיסות, וערכים.[81]

לפי תפיסה לפיה יש להבחין בין אנשים החיים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, ובין צעירים שגדלו וחיו בעזובה חברתית, עוני, מצוקה כלכלית וחברתית וקיבלו דוגמה לא טובה בנערותם. עבור האחרונים, טיפול פסיכותרפי תמיכתי, בעיקר טיפול קבוצתי עשוי לעזור. לפי תפיסה זו יחסי אמון בין המטפל למטופל, שיכנוע המטופל בכוונה הטובה של המטפל ובנייה של מסגרת טיפולית אמפתית הולמת ואוהדת יכולים להביא לשינוי חיובי. לעומת הקבוצה הזו, אנשים עם אבחנה של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית יתקשו מאוד להצליח בטיפול מפני שהמוטיבציה שלהם לשינוי תהיה במקרים רבים נמוכה מאוד ותגיע כמעט תמיד ממקור ראשוני חיצוני לאדם. אדם עם הפרעת אישיות זו יכול להסכים לקבל טיפול כדי לרצות את הוריו למשל. עדיין, המוטיבציה לשינוי תהיה במקרים רבים אינסטרומנטלית, כלומר, מכוונת להשגת יעד כל שהוא. לפי תפיסה זו מאפייני הפרעת האישיות עמידים לטיפול והסיכוי להצליח לשנותם בפסיכותרפיה קטן מאוד.[82] עם זאת, גם כאשר המוטיבציה של המטופל היא אינסטרומנטלית, מיקוד בצרכי המטופל, בבעיותיו ומטרותיו, יביא להפחתת ההתנגדות מצד המטופל. לעיתים המטרות של המטופל האנטיסוציאלי עלולות להיות לא ממוקדות, אך מחקרים הראו שוב ושוב שיש "לזרום עם המטופל" ולהתכוונן אל המטרות שהוא מביא.[83] טיפול בחולים שלא מרצון היא סוגיה מורכבת שמעלה שאלות אתיות רבות. בנושא זה דן בהרחבה המאמר "הפעלת סמכות בטיפול בבני נוער ובמבוגרים עוברי חוק" של ד"ר מאיר חובב.[84]

כיוון אחר של השפעה אפשרית של טיפול הוא בהפחתה של רצידיביזם. בחלק מהמקרים אנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית שהיו בטיפול נטו להסתבך פחות עם החוק מאשר אנשים עם ההפרעה שלא היו בטיפול. ההבדל לא היה מובהק ולא היה הבדל ברמת הרצידיביזם של עבריינים עם ההפרעה ועבריינים ללא ההפרעה.[85] עם זאת, מחקר אחד הראה אפקטיביות טיפולית משמעותית בהפחתת הרצידיביזם היה מחקר שהעריך את יעילותה של קהילה טיפולית מותאמת (Modified Therapeutic Community).[86] מודל טיפולי זה פותח בשנות ה-90 עבור אוכלוסיית בעלי תחלואה כפולה נפשית. עקרונות הבסיס של מודל זה הם: התנהלות יומית מובנת, עידוד לפיתוח אחריות אישית, קבוצות עזרה-עצמית בהתמודדות עם קשיי החיים, ועידוד של ערכים חברתיים בתוך רשת חברתית בריאה. בסוג זה של קהילה טיפולית נעשים שינויים על מנת להתאים אותה לצרכים ייחודיים של בעלי תחלואה כפולה בהתחשב בתסמינים פסיכיאטריים, בעיוותי חשיבה, וברמת התפקוד שלהם. המחקר מצא כי 12 חודשים לאחר הטיפול, אלו שהיו מטופלים בקהילה היו בעלי סיכוי נמוך יותר פי 26 להיכלא מחדש בהשוואה לאלו שלא טופלו בקהילה.[85]

טיפול תרופתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין תרופות ספציפיות להפרעת אישיות אנטיסוציאלית, אך סוגים מסוימים של תרופות יכולים לעזור בטיפול בתסמינים, כגון אגרסיביות וחוסר שקט. לרוב, מומלצות תרופות אנטי-פסיכוטיות, מייצבי מצב רוח ונוגדי דיכאון. על פי הצורך, מומלץ בנוסף ליטול תרופות לתחלואות הנלוות להפרעה.[82]

שיקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות הפרעה נפשית זכאי לקבל שירותי סל שיקום.[87]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפרעת אישיות אנטיסוציאלית בוויקישיתוף

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ למשל, הם עשויים לבטא עמדות או אמונות וערכים שמעודדים, מתרצים, ומצדיקים או מפחיתים אחריות על התנהגות אלימה, ומצדדים בסטייה חברתית ובהתנהגות אנטי-חברתית. למשל: "מי שעובדים עליו בגלל טיפשותו – מגיע לו".
  2. ^ השפעות סביבתיות המשפיעות השפעה דומה על כל הילדים והמשפחה למשל, עוני או צפיפות.
  3. ^ השפעות ייחודיות שהופכות את התנהגותו של הפרט לשונה מזאת של משפחתו. למשל, טראומה וחינוך שונה.
  4. ^ למשל, החזיקו את התינוק רחוק מהגוף או עם זרועות נוקשות.
  5. ^ Negative Emotionality (NEM) הם מאפיינים אישיותיים אפקטיביים שמייצגים את נטייתו של האדם להימצא במצבים רגשיים – חיוביים או שליליים. למשל, מרכיב מרכזי הוא רגישות לתסכול.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ American Psychiatric Association (2013), Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (5th ed.), Arlington: American Psychiatric Publishing, p. 661, ISBN 978-0890425558
  2. ^ 1 2 3 4 American Psychiatric Association, Personality Disorders, Diagnostic & Statistical Manual of Mental Disorders DSM, 5th, WDC: American Psychiatric Association, 2013, עמ' 659-663
  3. ^ N. C. Venables, J. R. Hall, C. J. Patrick, Differentiating psychopathy from antisocial personality disorder: a triarchic model perspective, Psychological Medicine 44, 2014/04, עמ' 1005–1013 doi: 10.1017/S003329171300161X
  4. ^ 1 2 Robert D. Hare, PhD, Psychopathy and Antisocial Personality Disorder: A Case of Diagnostic Confusion
  5. ^ (PDF) Psychopathic Personality: Bridging the Gap Between Scientific Evidence and Public Policy, ResearchGate (באנגלית)
  6. ^ Richard P. Conti, Psychopathy, Sociopathy, and Antisocial Personality Disorder, Forensic Research & Criminology International Journal 2, 2016-02-09, עמ' 1–0 doi: 10.15406/frcij.2016.2.00046
  7. ^ (PDF) Antisocial Personality Disorder: A Current Review, ResearchGate (באנגלית)
  8. ^ 1 2 Antisocial personality disorder - Symptoms and causes, Mayo Clinic (באנגלית)
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 National Collaborating Centre for Mental Health (UK), Antisocial Personality Disorder: Treatment, Management and Prevention, Leicester (UK): British Psychological Society, 2010, National Institute for Health and Clinical Excellence: Guidance, ISBN 978-1-85433-478-7
  10. ^ Antisocial Personality Disorder, Psychology Today (באנגלית)
  11. ^ Antisocial personality disorder: MedlinePlus Medical Encyclopedia, medlineplus.gov (באנגלית)
  12. ^ 1 2 3 4 5 © 2012 American Psychiatric Association., DSM-IV and DSM-5 Criteria for the Personality Disorders
  13. ^ N. P. Messina, E. D. Wish, S. Nemes, Therapeutic community treatment for substance abusers with antisocial personality disorder, Journal of Substance Abuse Treatment 17, 1999-07, עמ' 121–128 doi: 10.1016/s0740-5472(98)00066-x
  14. ^ Antisocial personality disorder - Symptoms and causes, Mayo Clinic (באנגלית)
  15. ^ Anna Krasnova, William W. Eaton, Jack F. Samuels, Antisocial personality and risks of cause-specific mortality: results from the Epidemiologic Catchment Area study with 27 years of follow-up, Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology 54, 2019-05, עמ' 617–625 doi: 10.1007/s00127-018-1628-5
  16. ^ פסיכולוגיה עברית, קווי מתאר לטיפול פסיכולוגי בהפרעות אישיות / גיורא זקין, אילן, באתר פסיכולוגיה עברית
  17. ^ K. M. Davidson, P. Tyrer, P. Tata, D. Cooke, Cognitive behaviour therapy for violent men with antisocial personality disorder in the community: an exploratory randomized controlled trial, Psychological Medicine 39, 2009-04, עמ' 569–577 doi: 10.1017/S0033291708004066
  18. ^ Kenneth A. Dodge, Joseph M. Price, Jo-Anne Bachorowski, Joseph P. Newman, Hostile attributional biases in severely aggressive adolescents., Journal of Abnormal Psychology 99, 1990, עמ' 385–392 doi: 10.1037/0021-843X.99.4.385
  19. ^ Willem H. J. Martens MD, PhD, 14 Ways to Disturb the Treatment of Psychopaths, Journal of Forensic Psychology Practice 4, 2004-07-13, עמ' 51–60 doi: 10.1300/J158v04n03_03
  20. ^ Albert Ellis, Jack Gordon, Michael Neenan, Stephen Palmer, Stress Counselling: A Rational Emotive Behaviour Approach, London, 2001
  21. ^ Jonathan Dvash, Simone G. Shamay-Tsoory, Theory of Mind and Empathy as Multidimensional Constructs: Neurological Foundations, Topics in Language Disorders 34, October/December 2014, עמ' 282–295 doi: 10.1097/TLD.0000000000000040
  22. ^ M. C. Swanson, R. C. Bland, S. C. Newman, Epidemiology of psychiatric disorders in Edmonton. Antisocial personality disorders, Acta Psychiatrica Scandinavica. Supplementum 376, 1994, עמ' 63–70
  23. ^ 1 2 3 4 Renee D Goodwin, Steven P Hamilton, Lifetime comorbidity of antisocial personality disorder and anxiety disorders among adults in the community, Psychiatry Research 117, 2003-02, עמ' 159–166 doi: 10.1016/S0165-1781(02)00320-7
  24. ^ Sheilagh Hodgins, Stephane A. De Brito, Preeti Chhabra, Gilles Côté, Anxiety disorders among offenders with antisocial personality disorders: a distinct subtype?, Canadian Journal of Psychiatry. Revue Canadienne De Psychiatrie 55, 2010-12, עמ' 784–791 doi: 10.1177/070674371005501206
  25. ^ Mark F. Lenzenweger, Michael C. Lane, Armand W. Loranger, Ronald C. Kessler, DSM-IV personality disorders in the National Comorbidity Survey Replication, Biological psychiatry 62, 2007-09-15, עמ' 553–564 doi: 10.1016/j.biopsych.2006.09.019
  26. ^ Antisocial Personality Disorder, web.archive.org, ‏2013-06-04
  27. ^ M. C. Swanson, R. C. Bland, S. C. Newman, Epidemiology of psychiatric disorders in Edmonton. Antisocial personality disorders, Acta Psychiatrica Scandinavica. Supplementum 376, 1994, עמ' 63–70
  28. ^ Mental Disorder, Substance Abuse, and Community Violence: An Epidemiological Approach (From Violence and Mental Disorder: Developments in Risk Assessment, P 101-136, 1994, John Monahan and Henry J Steadman, eds. -- See NCJ-165556) | Office of Justice Programs, www.ojp.gov
  29. ^ D. A. Regier, M. E. Farmer, D. S. Rae, B. Z. Locke, Comorbidity of mental disorders with alcohol and other drug abuse. Results from the Epidemiologic Catchment Area (ECA) Study, JAMA 264, 1990-11-21, עמ' 2511–2518
  30. ^ 1 2 David D. Hof, Julie A. Dinsmore, Jacob X. Chávez, Assessing the incidence rates of substance use disorders among those with antisocial and borderline personality disorders in rural settings, 2010
  31. ^ Joleen M. Haase, Co-occuring Antisocial Personality Disorder andSubstance Use Disorder: Treatment Interventions
  32. ^ Patrick Sylvers, Kristin E. Landfield, Scott O. Lilienfeld, Heavy episodic drinking in college students: associations with features of psychopathy and antisocial personality disorder, Journal of American college health: J of ACH 59, 2011, עמ' 367–372 doi: 10.1080/07448481.2010.511363
  33. ^ Alan C Swann, Antisocial personality and bipolar disorder: interactions in impulsivity and course of illness, Neuropsychiatry 1, 2011, עמ' 599–610 doi: 10.2217/NPY.11.69
  34. ^ Kim T. Mueser, Jennifer D. Gottlieb, Corrine Cather, Shirley M. Glynn, Antisocial Personality Disorder in People with Co-Occurring Severe Mental Illness and Substance Use Disorders: Clinical, Functional, and Family Relationship Correlates, Psychosis 4, 2012-01-01, עמ' 52–62 doi: 10.1080/17522439.2011.639901
  35. ^ Marlene Oscar-Berman, Mary M Valmas, Kayle S Sawyer, Shalene M Kirkley, Frontal brain dysfunction in alcoholism with and without antisocial personality disorder, Neuropsychiatric Disease and Treatment 5, 2009, עמ' 309–326
  36. ^ Jitender Sareen, Murray B. Stein, Brian J. Cox, Stephen T. Hassard, Understanding Comorbidity of Anxiety Disorders With Antisocial Behavior: Findings From Two Large Community Surveys, Journal of Nervous & Mental Disease 192, 2004-03, עמ' 178–186 doi: 10.1097/01.nmd.0000116460.25110.9f
  37. ^ 1 2 Jacinto Azevedo, Maria Vieira-Coelho, Miguel Castelo-Branco, Rui Coelho, Margarida Figueiredo-Braga, Impulsive and premeditated aggression in male offenders with antisocial personality disorder, PLoS ONE 15, 2020-03-06, עמ' e0229876 doi: 10.1371/journal.pone.0229876
  38. ^ J. Lobbestael, A. Arntz, M. Cima, F. Chakhssi, Effects of induced anger in patients with antisocial personality disorder, Psychological Medicine 39, 2009-04, עמ' 557–568 doi: 10.1017/S0033291708005102
  39. ^ משה אדד, קרימינולוגיה : העבריין בהתהוותו, הוצאת אורעם, 1989
  40. ^ Risë B. Goldstein, Bridget F. Grant, Boji Huang, Sharon M. Smith, Frederick S. Stinson, Deborah A. Dawson, S. Patricia Chou, Lack of remorse in antisocial personality disorder: sociodemographic correlates, symptomatic presentation, and comorbidity with Axis I and Axis II disorders in the National Epidemiologic Survey on Alcohol and Related Conditions, Comprehensive Psychiatry 47, 2006-07, עמ' 289–297 doi: 10.1016/j.comppsych.2005.11.002
  41. ^ משה אדד, קרימינולוגיה : העבריין בהתהוותו, הוצאת אורעם, 1989
  42. ^ D. A. Andrews, James Bonta, Rehabilitating criminal justice policy and practice., Psychology, Public Policy, and Law 16, 2010, עמ' 39–55 doi: 10.1037/a0018362
  43. ^ Colmán O'Driscoll, Sarah Larney, Devon Indig, John Basson, The impact of personality disorders, substance use and other mental illness on re-offending, The Journal of Forensic Psychiatry & Psychology 23, 2012-06-01, עמ' 382–391 doi: 10.1080/14789949.2012.686623
  44. ^ Ulrika L. Hiscoke, Niklas Långström, Hans Ottosson, Martin Grann, Self-Reported Personality Traits and Disorders (DSM-IV) and Risk of Criminal Recidivism: A Prospective Study, Journal of Personality Disorders 17, 2003-08, עמ' 293–305 doi: 10.1521/pedi.17.4.293.23966
  45. ^ 1 2 Paul Hofer, Prisonization and Recidivism: A Psychological Perspective, International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 32, 1988-09-01, עמ' 95–106 doi: 10.1177/0306624X8803200203
  46. ^ Paul J Frick, Extending the Construct of Psychopathy to Youth: Implications for Understanding, Diagnosing, and Treating Antisocial Children and Adolescents, The Canadian Journal of Psychiatry 54, 2009-12, עמ' 803–812 doi: 10.1177/070674370905401203
  47. ^ Michelle Schoenleber, Naomi Sadeh, Edelyn Verona, Parallel syndromes: two dimensions of narcissism and the facets of psychopathic personality in criminally involved individuals, Personality Disorders 2, 2011-04, עמ' 113–127 doi: 10.1037/a0021870
  48. ^ Christina C. Moore, Julie A. Hubbard, Megan K. Bookhout, Fanny Mlawer, Relations between Reactive and Proactive Aggression and Daily Emotions in Adolescents, Journal of Abnormal Child Psychology 47, 2019-09, עמ' 1495–1507 doi: 10.1007/s10802-019-00533-6
  49. ^ 1 2 Leonard Berkowitz, Eddie Harmon-Jones, Toward an understanding of the determinants of anger, Emotion (Washington, D.C.) 4, 2004-06, עמ' 107–130 doi: 10.1037/1528-3542.4.2.107
  50. ^ K. A. Dodge, J. E. Lochman, J. D. Harnish, J. E. Bates, Reactive and proactive aggression in school children and psychiatrically impaired chronically assaultive youth, Journal of Abnormal Psychology 106, 1997-02, עמ' 37–51 doi: 10.1037//0021-843x.106.1.37
  51. ^ Chelsey M. Hartley, Jeremy W. Pettit, Daniel Castellanos, Reactive Aggression and Suicide-Related Behaviors in Children and Adolescents: A Review and Preliminary Meta-Analysis, Suicide & Life-Threatening Behavior 48, 2018-02, עמ' 38–51 doi: 10.1111/sltb.12325
  52. ^ Karen J. Derefinko, Thomas A. Widiger, The Medical Basis of Psychiatry, Springer, New York, NY, 2016, עמ' 229–245. (באנגלית)
  53. ^ John Danesh, Seena Fazel, Serious mental disorder in 23 000 prisoners: a systematic review of 62 surveys, The Lancet 359, 2002-02-16, עמ' 545–550 doi: 10.1016/S0140-6736(02)07740-1
  54. ^ Psychiatry Online, ajp.psychiatryonline.org
  55. ^ Tony Maden, Psychiatric Morbidity Among Prisoners in England and Wales By N. Singleton, H. Meltzer & R. Gatward. London: Office for National Statistics. 372 pp. £45.00 (pb). ISBN 0-116210-45-1, The British Journal of Psychiatry 176, 2000/05, עמ' 503–503 doi: 10.1192/bjp.176.5.503
  56. ^ R. D. Hare, D. Clark, M. Grann, D. Thornton, Psychopathy and the predictive validity of the PCL-R: an international perspective, Behavioral Sciences & the Law 18, 2000, עמ' 623–645 doi: 10.1002/1099-0798(200010)18:5<623::aid-bsl409>3.0.co;2-w
  57. ^ I. Levav, R. Kohn, B. P. Dohrenwend, P. E. Shrout, A. E. Skodol, S. Schwartz, B. G. Link, G. Naveh, An epidemiological study of mental disorders in a 10-year cohort of young adults in Israel, Psychological Medicine 23, 1993-08, עמ' 691–707 doi: 10.1017/s0033291700025472
  58. ^ 1 2 3 (PDF) Antisocial Personality Disorder: A Current Review, ResearchGate (באנגלית)
  59. ^ Christopher J. Ferguson, Genetic contributions to antisocial personality and behavior: a meta-analytic review from an evolutionary perspective, The Journal of Social Psychology 150, 2010-3, עמ' 160–180 doi: 10.1080/00224540903366503
  60. ^ J. Tiihonen, A. Palotie, O. Jolanki, S. Sulkava, Genome-wide association study of antisocial personality disorder, Translational Psychiatry 6, 2016-09, עמ' e883 doi: 10.1038/tp.2016.155
  61. ^ Anton Aluja, Luis F. Garcia, Angel Blanch, D. De Lorenzo, Impulsive-disinhibited personality and serotonin transporter gene polymorphisms: Association study in an inmate’s sample, Journal of Psychiatric Research 43, 2009-07-01, עמ' 906–914 doi: 10.1016/j.jpsychires.2008.11.008
  62. ^ Bariş O. Yildirim, Jan J. L. Derksen, Systematic review, structural analysis, and new theoretical perspectives on the role of serotonin and associated genes in the etiology of psychopathy and sociopathy, Neuroscience and Biobehavioral Reviews 37, 2013-08, עמ' 1254–1296 doi: 10.1016/j.neubiorev.2013.04.009
  63. ^ Andrea L. Roberts, Stephen E. Gilman, Garrett Fitzmaurice, Michele R. Decker, Witness of intimate partner violence in childhood and perpetration of intimate partner violence in adulthood, Epidemiology (Cambridge, Mass.) 21, 2010-11, עמ' 809–818 doi: 10.1097/EDE.0b013e3181f39f03
  64. ^ Gerald R. Patterson, The early development of coercive family process., Washington: American Psychological Association, עמ' 25–44. (באנגלית)
  65. ^ V. Kumari, G. H. Gudjonsson, S. Raghuvanshi, I. Barkataki, Reduced thalamic volume in men with antisocial personality disorder or schizophrenia and a history of serious violence and childhood abuse, European Psychiatry: The Journal of the Association of European Psychiatrists 28, 2013-5, עמ' 225–234 doi: 10.1016/j.eurpsy.2012.03.002
  66. ^ 1 2 Lindsay A. Robertson, Helena M. McAnally, Robert J. Hancox, Childhood and adolescent television viewing and antisocial behavior in early adulthood, Pediatrics 131, 2013-3, עמ' 439–446 doi: 10.1542/peds.2012-1582
  67. ^ Zhenyu Shi, Jean-Francois Bureau, M. Ann Easterbrooks, Xudong Zhao, Childhood Maltreatment and Prospectively Observed Quality of Early Care as Predictors of Antisocial Personality Disorder Features, Infant Mental Health Journal 33, 2012-1, עמ' 55–96 doi: 10.1002/imhj.20295
  68. ^ R. D. Hare, S. D. Hart, T. J. Harpur, Psychopathy and the DSM-IV criteria for antisocial personality disorder, Journal of Abnormal Psychology 100, 1991-8, עמ' 391–398
  69. ^ Norman G. Poythress, John F. Edens, Jennifer L. Skeem, Scott O. Lilienfeld, Identifying subtypes among offenders with antisocial personality disorder: a cluster-analytic study, Journal of Abnormal Psychology 119, 2010-5, עמ' 389–400 doi: 10.1037/a0018611
  70. ^ Examining the relationship among substance abuse, negative emotionality and impulsivity across subtypes of antisocial and psychopathic substance abusers | Request PDF, ResearchGate (באנגלית)
  71. ^ Jennifer Cox, John F. Edens, Melissa S. Magyar, Scott O. Lilienfeld, Using the Psychopathic Personality Inventory to identify subtypes of antisocial personality disorder, Journal of Criminal Justice, Psychology of Crime 41, 2013-03-01, עמ' 125–134 doi: 10.1016/j.jcrimjus.2012.12.001
  72. ^ Marja E. Anton, Arielle R. Baskin-Sommers, Jennifer E. Vitale, John J. Curtin, Differential effects of psychopathy and antisocial personality disorder symptoms on cognitive and fear processing in female offenders, Cognitive, affective & behavioral neuroscience 12, 2012-12, עמ' 761–776 doi: 10.3758/s13415-012-0114-x
  73. ^ (PDF) Reduced cortical call to arms differentiates psychopathy from antisocial personality disorder, ResearchGate (באנגלית)
  74. ^ Sarah Gregory, Dominic ffytche, Andrew Simmons, Veena Kumari, The antisocial brain: psychopathy matters, Archives of General Psychiatry 69, 2012-9, עמ' 962–972 doi: 10.1001/archgenpsychiatry.2012.222
  75. ^ Aaron T. Beck, Arthur Freeman, Denise D. Davis, Cognitive Therapy of Personality Disorders, Guilford Publications, 2015-01-12. (באנגלית)
  76. ^ (PDF) Psychopathy and therapeutic pessimism. Clinical lore or clinical reality?, ResearchGate (באנגלית)
  77. ^ McGauley, G., Yakeley, J., Williams, A., & Bateman, A., Attachment, mentalization and antisocial personality disorder: The possible contribution of mentalization-based treatment, 2011
  78. ^ Anthony Bateman, Jennifer O’Connell, Nicolas Lorenzini, Tessa Gardner, A randomised controlled trial of mentalization-based treatment versus structured clinical management for patients with comorbid borderline personality disorder and antisocial personality disorder, BMC Psychiatry 16, 2016-08-30 doi: 10.1186/s12888-016-1000-9
  79. ^ K. M. Davidson, P. Tyrer, P. Tata, D. Cooke, Cognitive behaviour therapy for violent men with antisocial personality disorder in the community: an exploratory randomized controlled trial, Psychological Medicine 39, 2009-4, עמ' 569–577 doi: 10.1017/S0033291708004066
  80. ^ David P. Bernstein, Henk L.I. Nijman, Kai Karos, Marije Keulen-de Vos, Schema Therapy for Forensic Patients with Personality Disorders: Design and Preliminary Findings of a Multicenter Randomized Clinical Trial in the Netherlands, International Journal of Forensic Mental Health 11, 2012-10-XX, עמ' 312–324 doi: 10.1080/14999013.2012.746757
  81. ^ Angela Yarbrough, Shayne Jones, Christopher Sullivan, Christine Sellers, Social Learning and Self-Control: Assessing the Moderating Potential of Criminal Propensity, International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 56, 2012-04-01, עמ' 191–202 doi: 10.1177/0306624X10396041
  82. ^ 1 2 חנן מוניץ (עורך), 20 הפרעות אישיות, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2016, עמ' 489-492
  83. ^ Chris Trotter, Working with involuntary clients : a guide to practice, Third edition, Abingdon, Oxon, 2015, ISBN 978-0-415-71564-5
  84. ^ ד"ר מאיר חובב, הפעלת סמכות בטיפול בבני נוער ומבוגרים עוברי חוק
  85. ^ 1 2 Holly A. Wilson, Can Antisocial Personality Disorder Be Treated? A Meta-Analysis Examining the Effectiveness of Treatment in Reducing Recidivism for Individuals Diagnosed with ASPD, International Journal of Forensic Mental Health 13, 2014-01-01, עמ' 36–46 doi: 10.1080/14999013.2014.890682
  86. ^ Karen McKendrick, Christopher Sullivan, Steven Banks, Stanley Sacks, Modified Therapeutic Community Treatment for Offenders with MICA Disorders: Antisocial Personality Disorder and Treatment Outcomes, Journal of Offender Rehabilitation 44, 2006-12-01, עמ' 133–159 doi: 10.1300/J076v44n02_06
  87. ^ סל שיקום למתמודדי נפש, באתר כל זכות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפרעת_אישיות_אנטיסוציאלית&oldid=39447171"