סטו
 | |||||
| דגל עם הסטו | |||||
 מורשת תרבותית בלתי מוחשית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| אוכלוסייה | |||||
| 15,300 | |||||
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |||||
סטומאה אסטוניה 15,000 רוסיה 300 (2013)[1] | |||||
| שפות | |||||
| שפת הסטו, אסטונית, רוסית | |||||
| דת | |||||
| נצרות מזרחית אורתודוקסית, אמונות מקומיות | |||||
סטו (בשפת הסטו: setokõsõ; באסטונית: Setud, או Setukesed) הם בני מיעוט אתני המתגוררים בדרום-מזרח אסטוניה במחוזות וורו ופילבה וצפון-מערב רוסיה בנפת פצ'ורסקי של מחוז פסקוב. בני הסטו דוברים את שפת הסטו, אשר החוקרים חלוקים בדעתם אם זו שפה בפני עצמה או ניב של שפת וורו, ומשתייכים מבחינה דתית לכנסייה האורתודוקסית. האזור שבו הם מתגוררים נקרא סטומאה (Setumaa, "ארץ הסטו"). מספרם של בני הסטו נאמד ב-10,000 נפש.
בבגדיהם המסורתיים, השלישית משמאל — נערה בת הסטו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד המאה ה-7 לספירה היה כל אזור סטומאה בשליטת שבטים פינו-אוגריים. לאחר מכן החלו שבטים סלאביים להגר לתוך האזור ולהיטמע באוכלוסייה המקומית. במאה ה-13 נפרדו לראשונה הסטו מן האסטונים כאשר האחרונים נכבשו על ידי המסדר הטבטוני ואולצו להתנצר בעוד הסטו נשארו חלק מרפובליקת נובגורוד והיו עדיין פגאנים. במאה ה-15 הפכו בני הסטו לנוצרים אורתודוקסים, אולם חלק ניכר שמרו על מנהגיהם הפגאניים. אלמנטים קתוליים הובאו לסטומאה על ידי מתיישבים אסטונים, בעוד אלמנטים אלה נעלמו מאסטוניה עם השתלטות הלותרניזם שם.
תרבות הסטו זכתה לפריחה ושגשגה בתחילת המאה ה-20, בזכות פעילותם של ארגונים לאומיים רבים של הסטו. בשנת 1905 הגיעה אוכלוסיית הסטו לשיאה.
עם תום מלחמת העצמאות של אסטוניה בשנת 1920, נחתם בינה ובין רוסיה הבולשביקית חוזה טרטו, שבו החילה אסטוניה את ריבונותה על מחוז פטסרימאה (העיר פטסרי והאזור סביבה) ובכך נותרה כל אוכלוסיית סטומאה בתחום אסטוניה. לאחר מכן החלה הממשלה האסטונית בתהליך אסטוניזציה בסטומאה שכתוצאה ממנו החלו הילדים ללכת לבתי ספר אסטוניים ומספר נישואי התערובת עלה משמעותית. תהליך זה צמצם משמעותית את סך דוברי הסטו. לאחר מלחמת העולם השנייה וסיפוח אסטוניה לברית המועצות הוחלט ב-1945 על העברת מחוז פטסרי האסטוני למחוז פסקוב של רוסיה. מחוז פטסרי הפך לנפת פצ'ורסקי ובני הסטו התחילו להגר ממנו לאסטוניה.
בשנת 1991 חידשה אסטוניה את עצמאותה, אולם מחוז פטסרי ההיסטורי נותר בידי רוסיה. בפעם הראשונה בהיסטוריה חילק גבול מדיני את סטומאה ורבים מבני הסטו היגרו לאסטוניה. בשנת 1999 התגוררו פחות מ-200 בני הסטו בכ-50 יישובים בנפת פצ'ורסקי של מחוז פסקוב ברוסיה וכיום הם נהנים שם ממעמד של מיעוט אתני מוגן.
האזורים הגאוגרפיים בהם גרים בני הסטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בני הסטו באסטוניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- במחוז וורו:
- נפת מרמאה (Meremäe vald)
- מפת מיסו (Misso vald)
- במחוז פילבה:
- נפת מיקיטמאה (Mikitamäe vald)
- נפת ורסקה (Värska vald)
בני הסטו ברוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם שני אזורים גאוגרפיים עיקריים שנמצאים בנפת פצ'ורסקי של מחוז פסקוב, בהם מתגוררים בני הסטו:
- האזור הצפוני:
- מערב אזור קרופסקי (יחידה מנהלית) על גבול אסטוניה
- האזור העיקרי:
- אזור פניקובסקי (יחידה מנהלית) על גבול אסטוניה
- המשולש פניקוביצ'י-פצ'ורי-איזבורסק (בין הכבישים פסקוב-ריגה ואיזבורסק-פצ'ורי)
- המשולש פצ'ורי-איזבורסק-נובואיזבורסק (עד מסילת הרכבת פסקוב-פצ'ורי)
ארגונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איגוד נפות ארץ הסטו (Setomaa Valdade Liit) - באיגוד נציגים של הרשויות המקומיות מיקיטמאה (Mikitämäe), ורסקה (Verska), מרמאה (Meremäe) ומיסו (Misso). האיגוד מוציא לאור את העיתון הדו-לשוני סטומאה (Setomaa) המופיע באסטונית ובשפת סטו.
- קונגרס הסטו - בגוף זה מיוצגים כפרי הסטו וארגונים שונים. הקונגרס מתכנס בקביעות אחת לשלוש שנים ובוחר ב"מועצת נכבדים". הקונגרס חבר במשרד המיעוטים האסטוני.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הבית של איגוד נפות הסטו, במספר שפות
- כתבה ותמונות של הבי.בי.סי על "עם הגבול"