סכינה מוחמדי אשתיאני
 | |
| לידה | 1967 (בת 57 בערך) טהראן, איראן  |
|---|---|
| מדינה | איראן |
  | |
סכינה מוחמדי אשתיאני (בפרסית: سکینه محمدی آشتیانی, תעתיק מדויק: סכינה מחמדי אשתיאני; באזרית: Səkinə Məhəmmədi-Aştiani; נולדה ב-1967) היא איראנית ממוצא אזרי, שבשנת 2006 נגזר עליה עונש מוות בסקילה לאחר שהורשעה בניאוף. ב-2014 קיבלה חנינה ושוחררה, על רקע קמפיין בינלאומי לטובתה.
הליך המשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשפט הראשון שנערך נגד אשתיאני התנהל בתבריז במאי 2006. היא הודתה תחת עינויים ב"במערכת יחסים שלא כדין" עם שני גברים אחרים. לאחר מכן היא חזרה בה מהודאתה וטענה כי הודתה תחת לחץ. התביעה טענה כי הניאוף אירע לאחר מות בעלה; לא נמצא תיעוד אודות שמות הגברים איתם ביצעה, לכאורה, את הדברים שבגינם הואשמה. בית המשפט גזר עליה 99 מלקות.
המשפט השני שנערך נגד אשתיאני התנהל בהליך נפרד, ובו דן בית המשפט ביחסיה של אשתיאני עם רוצחי בעלה. בית המשפט קבע ברוב של שלושה שופטים מול שניים כי אשתיאני נאפה עם שניים מרוצחי בעלה בזמן שהייתה נשואה לבעלה, והטיל עליה עונש מוות בסקילה.[1] לפי המשפט השרעי המוסלמי, עונש זה מבוצע באופן הבא: קוברים את האישה חיה באדמה, ומשאירים את ראשה מעל פני האדמה. לאחר מכן משליכים על ראשה אבנים עד למותה. זכותה של אשתיאני להליך הוגן נפגעה כאשר המשפט התבצע בשפה הפרסית אף על פי שאשתיאני דוברת את השפה האזרית בלבד. בניגוד לכל תיעוד, נשיא בית המשפט של הפרובינציה המזרחית-אזרית טען כי עונש המוות שהוטל על אשתיאני הוא באשמת רצח וניאוף. ב-27 במאי 2007 אישר בית המשפט העליון של איראן את גזר הדין שהוא מוות בסקילה.
ב-8 ביולי 2010 הכחישה דוברת שגרירות איראן בלונדון את הידיעות לגבי גזר דינה של אשתיאני והודיעה כי אשתיאני לא תוצא להורג בסקילה, ומעולם לא נגזרה עליה סקילה באבנים. הצהרה זו הוטלה בספק כאשר ראש הוועדה האסלאמית לזכויות האדם פרסם את החלטות בית המשפט בדבר הטלת עונש בסקילה, החלטה שמעולם לא בוטלה על ידי בית המשפט.
כתוצאה מגל המחאה הבינלאומי, הוטלה צנזורה על כתבים באיראן לדווח על המקרה של אשתיאני. עורך דינה של אשתיאני, מוחמד מוסטפאי, ברח לנורווגיה מחשש מהשלטונות. אשתו וגיסו של מוסטפאי נעצרו, והמשטרה האיראנית סירבה לשחררם עד שמוסטפאי יסגיר את עצמו. מוסטפאי הצליח לברוח לטורקיה, ולאחר מכן זכה במקלט מדיני בנורווגיה, שם התאחד עם משפחתו ב-2 בספטמבר 2010.
ב-2010 נאמר לעורך דינה על ידי השלטונות כי אשתיאני צפויה למוות בתלייה. באותו יום, בית המשפט לערעורים בטהראן דחה את הבקשה בעניינה של אשתיאני למשפט חוזר ואישר שוב את החלטת בית המשפט קמא. לימים נאמר לבנה של אשתיאני, סג'אד, כי אבד התיק בנוגע לרוצח בעלה. בנה טען כי "הם משקרים על האשמות כנגד אמי, היא זוכתה מרצח אבי, ועכשיו השלטונות יוצרים סיפור שיתאים להם נגדה".[2] בריאיון לעיתון הגארדיאן, אמרה אשתיאני כנגד האשמות של השלטונות - באמצעות מתווך: "הם משקרים. הם נבוכים מעניין הקהילה הבינלאומית במקרה שלי ומנסים להסיט את תשומת הלב התקשורתית מהנושא כדי להוציא אותי להורג בחשאי... הורשעתי בניאוף וזוכיתי מאשמת הרצח, אבל האיש שרצח את בעלי זוהה ונשלח לכלא, אך לא נידון למוות".[3] בביתו של עורך דין נוסף של אשתיאני, הוטאן כיאן, נערך חיפוש יסודי ומסמכים שזיכו את אשתיאני מרצח בבית משפט הוחרמו. מאז, נטען כי לא מוצאים מסמכים בדבר החלטת בית המשפט בדבר אשתיאני.
ב-12 באוגוסט הודתה אשתיאני בניאוף ובמעורבות ברצח בעלה בריאיון שנעשה מהכלא בתבריז לטלוויזיה. עורך דינה הוטאן כיאן אמר לעיתון הגארדיאן כי אשתיאני עונתה והוכתה עד שתסכים להתראיין לטלוויזיה.[4]
מסע תקשורתי בינלאומי והשלכותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2010 בנה ובתה של אשתיאני פרסמו מכתב כדי להציל את אמם. המכתב הופץ על ידי הוועדה הבינלאומית נגד סקילה והחזית לשחרור איראן. המכתב הגיע לתודעה הבינלאומית באמצעות אתרי רשתות חברתיות ולאחר מכן בכלי התקשורת העיקריים. ביולי 2010 נערכו הפגנות להצלת אשתיאני בוושינגטון, ברומא, בלונדון ובערים נוספות בעולם. קריאות לבטל את ביצוע גזר הדין הגיעו מארגונים בינלאומיים רבים וכן מידוענים רבים. כמו כן נחתמו עצומות רבות למען שחרורה של אשתיאני.[5]
ב-1 באוגוסט 2010 נשיא ברזיל לואיז אינסיו דה סילבה ביקש מנשיא איראן לשלוח את אשתיאני לברזיל, שם תזכה למקלט מדיני. גורמים רשמיים באיראן הגיבו שנשיא ברזיל לא קיבל מידע מלא על הפרשה.[6] הילרי קלינטון הזכירה את פרשת אשתיאני בהקשר לכך שאיראן לא מכבדת זכויות אדם בסיסיות.
קרלה ברוני, רעיית נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, קראה אף היא לביטול גזר הדין בגין ניאוף. ברוני כתבה במכתב אישי לאשתיאני "מדוע רוצים לשפוך את דמך ולקחת מהילדים שלך את אמם? משום שחיית, משום שאהבת, משום שאת אישה ומשום שאת איראנית? אני לא יכולה לקבל את זה". בתגובה לכך כינה אותה העיתון האיראני "כייהאן" "אישה בלתי מוסרית" שגרמה לבעלה להתגרש מאשתו השנייה ושמגיע לה עונש מוות.[7]
בעקבות הפרשה, הפרלמנט האירופי קבע בהצבעה כי סקילה באבנים אינה מוצדקת בשום נסיבות או פשע. ב-29 בספטמבר עתר ארגון איטלקי לזכויות אדם להקל בעונשה של אשתיאני לפי חוק החמלה במשפט השרעי.
הוועדה הגרמנית נגד סקילה באבנים הצהירה כי לאשתיאני היה צפוי עונש בתלייה ב-3 בנובמבר 2010, אך העונש לא בוצע.
ב-25 בדצמבר 2011 החליטה מערכת המשפט האיראנית כי אשתיאני תוצא להורג ככל הנראה בתלייה.[8] ב-24 ביולי 2012 פורסם שעתידה של אשתיאני עדיין לוט בערפל, בעוד שעורך דינה קיאן מצוי במעצר.[9]
לאחר לחץ בינלאומי כבד, ב-2014 פורסם שאשתיאני שוחררה ממעצרה[10]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דודי כהן, צדק נוסח איראן: עונש סקילה לצעירה בהריון, באתר ynet, 15 ביולי 2010
- ^ Saeed Kamali Dehghan, Ian Black, Sakineh Mohammadi Ashtiani subjected to mock execution, באתר עיתון הגארדיאן, 31 באוגוסט 2010
- ^ הנידונה לסקילה באיראן: ניאוף כאן חמור מרצח, באתר ynet, 7 באוגוסט 2010
- ^ Saeed Kamali Dehghan, Sakineh Mohammadi Ashtiani 'confesses' to involvement in murder on Iran state TV, באתר עיתון הגארדיאן, 12 באוגוסט 2010
- ^ המכתב שילדיה של אשטיאני פרסמו ומתורגם לרוב השפות וגם לעברית
- ^ רויטרס, ברזיל הציעה מקלט לאיראנית שנידונה לסקילה, באתר ynet, 1 באוגוסט 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, עיתון איראני: קרלה ברוני צריכה למות, באתר nrg, 31 באוגוסט 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, למרות הכל: האיראנית שנאפה תוצא להורג, באתר nrg, 25 בדצמבר 2011
- ^ Iran: Sakineh Mohammadi Ashtiani’s fate unclear while lawyer Javid Houtan Kiyan languishes in jail, באתר אמנסטי אינטרנשיונל, 24 ביולי 2012
- ^ MISSIONFREEIRAN, Sakineh Ashtiani, Once Sentenced to Stoning Execution, to Be Released, 18/03/2014