ס"ט
ס"ט הם ראשי תיבות המשמשים לחתימה מליצית. לס"ט מספר פענוחים, בהם ברכת החיים "סופו טוב". השימוש בראשי התיבות, כלפי עצמם או כלפי אנשים אחרים, נעשה בקרב מספר עדות כאשכנזים[1], תימנים[2], איטלקים[3], מוסתערבים[4] ובעיקר אצל יהדות ספרד[5].
פענוחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אחד הפירושים המקובלים הוא "סופו טוב", או "סיפיה טב", כלומר איחולי כל טוב[6], או סימנא טבא", שהוא סימן או דבר טוב[7]. קיימות גם ההטיות של סי"ט או סליט"א, ורבי יהודה כלץ בספרו משיח אלמים חתם "ס"ט אכי"ר" (ס"ט אמן כן יהי רצון).
- יש שטענו שפענוח הוא "סנט": יהודי ספרד נהגו בימי האינקוויזיציה לציין את אבותיהם שמתו על קידוש השם כקדושים[8], ומכאן דמיון לראשי התיבות "ST", מהמילה הלטינית "Sanct", שפירושה "קדוש".
- שלמה גרינבוים הציע לפענח "סין טין"[9] – רפש וטיט[10] – ביטוי של ענווה והתבטלות בפני האל. זאת לפי הסכמת אחד מרבני ליוורנו לספר שער יוסף שחתם כך. רבי משה יוסף מרדכי מיוחס חתם סין טין ס"ט[11].
- פענוח נפוץ נוסף הוא "ספרדי טהור"[12] עבור יהודים שלא חיו כאנוסים, או שלא התערבבו עם אשכנזים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה מ. יצחקי (שם בדוי), בענין ראשי תיבות ס"ט, אור המערב, גליון ה' (תש"ן) עמ' 39–56, באתר אוצר החכמה
- ישראל דנדרוביץ, הדרכון הספרדי, היו דברים מעולם, חלק 2, עמ' 439–446
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ביניהם החכם צבי בשו"ת חכם צבי, סימנים ה, ו, היעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ, ח"א, תשובות ג, ה, ו, ורבי ישראל משקלוב
- ^ הרש"ש בשטר ההתקשרות של חברת אהבת שלום רבי יחיא צאלח בשו"ת פעולת צדיק בראשו
- ^ ביניהם רמח"ל במסילת ישרים
- ^ אליהו אשתור, תולדות היהודים במצרים ובסוריה, בכרך ג לאורך הספר
- ^ אצל הריטב"א בשו"ת הריטב"א, סימן קפ והרא"ש בשו"ת הרא"ש כל ג סימן ו
- ^ ס"ט שמות משפחה, דעת לימודי יהדות ורוח, מכללת הרצוג.
- ^ מובא במאמר בכתב עת "ישע ימינו".[דרושה הבהרה]
- ^ מרדכי יונה רוזנפלד שו"ב, חמתא וחותם, המגיד, 22 ביולי 1863
- ^ שלמה גרינבוים, הסברים חדשים לציון ס"ט, בית יעקב, גיליון 170 עמ' 30, באתר אוצר החכמה
- ^ ספר הערוך ערך טן
- ^ "נאום סין וטין מרדכי מיוחס ס"ט" בהסכמה לספר שדה הארץ לרבי אברהם מיוחס חלק ג ליוורנו תקמ"ח
- ^ מאיר היילפרין, הנוטריקון, הסימנים והכנוים, וילנה: דפוס ב. א. קלעצקין, תרע"ב 1912, עמ' 188, באתר היברובוקס; ברוך הלוי אפשטיין, מקור ברוך (עמ' 16), מכון שורשים (הוצאה מחודשת), 2004