הכוזרי

הכוזרי
מידע כללי
מאת יהודה הלוי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור ערבית יהודית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה דיאלוג עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ספר הכוזרי בחמשה מאמרים, תר"ם ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 2

ספר הטענה והראיה לדת המושפלת (בערבית: كتاب الرد والدليل في الدين الذليل, כִּתַאבּ אלרַּד ואלדַּלִיל פִי אלדִּין אלדַּ'לִִיל)[א] המכונה ספר הכוזרי[ב], הוא חיבורו האמוני–הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139 בערבית יהודית.

הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות, כשסיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן משמש את המחבר כרקע היסטורי. ספר הכוזרי הוא מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית ושל ההגות היהודית.

כתיבת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במכתב של רבי יהודה הלוי לידידו חלפון בן נתנאל, שנמצא בגניזת קהיר, מספר ריה"ל שכתב את הספר בעקבות שאלות שנשלחו אליו על ידי פילוסוף קראי מהחלק הנוצרי של ספרד. במכתב מכנה ריה"ל את הספר "דבר פעוט", ובעקבות זאת מסיק שלמה דב גויטיין שהגרסה הראשונית של הספר הייתה קצרה בהרבה מגרסתו הסופית. גויטיין מצביע על מוטיבים בספר שתואמים את סיפור כתיבתו:

  • ההתייחסות הארוכה לאמונת הקראים.
  • ביסוס האמונה על המסורת העוברת מדור לדור, נקודה שאינה נמצאת אצל הקראים.

במכתב מביע ריה"ל חוסר שביעות רצון מהספר, אך מסכים להראותו לידידו חלפון. פרופ' דוד צבי בנעט ופרופ' שלמה פינס ייחסו את חוסר שביעות הרצון לכך, שארבעת החלקים הראשונים של הספר התמודדו עם הנאו-אפלטונית אך לא עם האריסטוטליות, שנעשתה פופולרית בתקופתו. לטענתם החלק החמישי של הספר נותן מענה לעניין זה, והוא נכתב מאוחר יותר בלחץ חבריו של ריה"ל שעודדו אותו לסיים את הספר[3]. לעומתם פרופ' עזרא פליישר[4] סובר, שכאשר הביע ריה"ל חוסר שביעות רצון מספרו, הספר עדיין לא כלל את משמעותה המקיפה של היהדות בכל תחומי התרבות[5].

סיפור מסגרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר הכוזרי עם פירוש של יהודה מוסקאטו, ונציה שנ"ד. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

כמסגרת לתוכן ספר הכוזרי משמש סיפור התגיירותו של העם הכוזרי במאה השמינית. בפתיחת הספר כותב ריה"ל:

וזכרתי מה ששמעתיו כבר מטענות החבר אשר היה אצל מלך כוזר הנכנס בדת היהודים היום כארבע מאות שנה, כאשר נזכר ונודע בספרי דברי הימים... והיו מטענות החבר מה שנתיישבה נפשי עליהם והסכימו לדעתי. וראיתי לכתוב הדברים ההם כאשר נפלו והמשכילים יבינו

— תרגום אבן תיבון

החכם היהודי, שמכונה בספר 'החבר', ושטיעוניו מהווים את רוב תוכנו של הספר, כונה בספרות היהודית רבי יצחק אלמנגרי, ובעברית: 'המנגרי'; או – בספרים מאוחרים יותר – 'הסנגרי'. במשך הדורות היו שייחסו לו עצמו את הטיעונים המובאים בספר, כפשטות דברי ריה"ל בפתיחתו, אך היום מקובל שאת הטיעונים כתב ריה"ל עצמו וייחוסם לחכם הדן עם מלך כוזר הוא ספרותי גרידא.

הספר פותח בחלומו של מלך כוזר, בו הוא רואה מלאך המודיע לו: "כוונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים". חלום זה חוזר אליו מספר פעמים. מכיוון שהמלך מקיים את דת הכוזרים בשלמותה, הוא מבין שיצטרך לחפש את המעשה הרצוי במקומות אחרים. תחילה הוא נפגש עם פילוסוף, ואחר כך עם חכם נוצרי ועם חכם מוסלמי. משתשובותיהם אינן מניחות את דעתו הוא פונה אל החכם היהודי, שפורש לפניו את עיקרי אמונתו. מאוחר יותר מגיעים המלך ושר צבאו למערה בהרים שבה שובתים יהודים, והם מתגיירים בפניהם. ואז הם פועלים לגייר את כל עם הכוזרים. עם הכוזרים לומד את התורה, מקים דגם של המשכן וזוכה להצלחה חומרית וצבאית. פרטים רבים בסיפור דומים לסיפור ההתגיירות המסופר במכתבים הכוזריים.

החבר ממשיך ללמד את המלך הכוזרי ולענות לשאלותיו, ואז פונה לעלות לארץ ישראל, שעל ייחודיותה האריך להרצות בפני המלך.

תוכן הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר הכוזרי בעריכת דוד סלוצקי, תרכ"ז ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

הספר, המורכב מחמישה מאמרים (חלקים), מתאר את עיקרי אמונת היהדות ומגן עליהם (בתקופה שבה נכתב הספר נמצאה יהדותו של ריה"ל בין הפטיש הנוצרי ובין הסדן המוסלמי, ובמתקפה הן מצד הפילוסופיה והן מצד הקראות). הספר עושה שימוש במתודולוגיה האפלטונית של הדיאלוג, עם פרשנות ייחודית למושג דיאלוג, ומאידך גיסא משתמש ריה"ל בתפיסות אריסטוטליות, על אף התנגדותו העקרונית אליהן, לטובת המחשת הרעיונות אותם הוא מציג.

בספר מתאר החכם היהודי באוזני המלך את היהדות, ודרך דבריו מבסס ריה"ל אמונה יהודית שאיננה עומדת על לוגיקה פילוסופית קרה אלא על התגלות נבואית היסטורית, אף שאיננה סותרת את החשיבה הרציונלית ואסור לה שתסתור אותה. באמצעות שאלותיו וחקירותיו של מלך כוזר, מתעמת ריה"ל עם דתות, אמונות ודעות פילוסופיות שונות, ומציג את עמדות היהדות על פי תפיסתו. בניגוד לספרים פילוסופיים תאורטיים, ספר זה תוסס וחי, ומאתגר את הקורא להמשיך לקרוא בו בשל צורתו, סגנונו ותוכנו. מהספר עולה ידיעתו העמוקה של ריה"ל במכמני היהדות, השכלתו הפילוסופית הרחבה וכן הבנתו המדעית והשכלתו כרופא.

דת ייחודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר פותח בחלומו של מלך כוזר, ואחר כך בפגישותיו עם פילוסוף, עם חכם נוצרי ועם חכם מוסלמי. לדברי הפילוסוף קיום העולם תלוי באל, אך העולם לא נברא על ידו, ובכלל האל נעלה מלרצות דבר. שלמות האדם היא בהשגת החוכמות בשלמותן, ומי שהוכן לכך יכול להוציא זאת אל הפועל, ואז הוא "דבק בשכל הפועל" ועושה רק את המעשים הנכונים בזמנים הנכונים. אם יש צורך בדת, הרי זה כדי לעזור לאדם להפנים את האמיתות שלמד. מלך כוזר מסכים עם דבריו ההגיוניים והעקביים של הפילוסוף, אך הם סותרים את דברי החלום ואת רגשות המלך עצמו, שכן המלך מחפש את המעשה הרצוי ואילו הפילוסוף טוען שהאל אינו בעל רצון. גם השלמות שמבטיח הפילוסוף לא נראית כיוצאת אל הפועל[6]. יש לציין שעל פי תשובה זו ששם ריה"ל בפיו של מלך כוזר, יש שחשדו שהוא מכוון לשיטה אמונית המבוססת על חוויה רגשית. אחרים מסבירים כי חוסר ההתאמה לרגשות המלך הוא ביטוי לעובדה האמפירית, שבלבו של האדם יש רצון למצוא את הרצון האלוהי גם בחיי המעשה.

לאחר מכן פונה המלך הכוזרי אל החכם הנוצרי, ואחריו אל החכם המוסלמי – נציגי שתי הדתות הגדולות בעולם. הוא מלין על שכל אחד מהם מייעד את דתו לכל אנשי העולם, אף שאין לו ראיה לקיום מציאויות פלאיות כמו בריאת האל את העולם והתערבותו בנעשה בו, ודתם ראויה רק למי שראה בעיניו מופתים או שהתחנך על פיה. גם היותו של הקוראן מופלא ואין איש יכול לחבר כמותו – לא ניכרת למי שאינו קורא ערבית[7] ולא סביר שבאמצעות שפה המובנת רק לחלק מבני העולם יבסס האל את הוכחת התגלותו אל כלל בני האדם. לאחר שהוא רואה שהחכם המוסלמי פונה לבסס את האסלאם מצד היהדות, מבין המלך הכוזרי שאין לו ברירה אלא לבחון את היהדות, "הדת הבזויה"[8]. הכוזרי נפגש עם החבר היהודי, מוצא טעם בדבריו ומרבה לחקור ולשאול אותו שאלות.

לדברי החבר, היהדות אינה מיוסדת על בריאתו של ה' את העולם והנהגתו אותו, טענות שדיונים פילוסופיים אודותן אינם מסתכמים במסקנה חד-משמעית. היהדות מתבססת על הפגישה של עם ישראל עם ה', המלווה את אבותיהם אברהם יצחק ויעקב, המוציא אותם ממצרים, מלווה אותם במדבר, מנחיל להם את ארץ ישראל ונותן להם תורה, על מציאותם של נביאים רבים במשך הדורות, וכן על מסורת רצופה מאותה הפגישה עם ה' שהיא נאמנה כמו ראיית העין[9]. בניגוד לתמיהת המלך על החכם המוסלמי, שייעד את הקוראן לכל העולם אף שהוא כתוב ערבית[10], התורה מיועדת רק לישראל, שזכו לפגישה עם ה'[11]. ה' מתגלה ומנהיג רק את ישראל, שהוא ה"סגולה" – זך, צלול נברר ונבחר[12]. מין נפרד, כמו-מלאכי, באופן שיכול להופיע העניין האלוהי אצלו. רק עם כזה יכול להוציא מתוכו איש אלוהים על-אנושי כמשה[13].

משה הוא שחזר אל ההיסטוריה ואל הדיון אודות הבריאה, ולימד את ישראל שה' ברא את העולם, ואת ייחוסי האומות. היסטוריה של העבר הקרוב להם, שאי אפשר לכזב בה. גם אוניברסלים אנושיים כמו קיומה של לשון, הספירה בבסיס עשר ושבעה ימים בשבוע מוכיחים את היות כל אנשי העולם צאצאי משפחה אחת[14]. דעות סותרות בנוגע לשנות קיום העולם אינן מבוססות דיין[15].

טיעון הכוזרי מהווה דוגמה יהודית מפורסמת לניסיון לבסס את צדקת הדת באמצעות המסורת על חוויית התגלות: הכרה בצדקתה של היהדות מבוססת על העדות ההיסטורית העוברת מדור לדור על מעמד הר סיני שבו נכחו, לפי המקרא, שישים ריבוא אנשים (מלבד נשים וטף רבים) שהעידו כי כך אכן התרחש, דבר שלא הוכחש מעולם, מה שקשה שיקרה באירוע המוני שכזה (מה גם שיש אינטרס ליהודים להכחיש – פטור ממצוות הדת).

רצון האל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגלות רשמים אלוהיים בעולם אינה תמוהה כל כך, הרי גם החוכמה האלוהית מתגלה בכל פרטי העולם. באופן כזה התגלה אלוהים במעמד הר סיני, כשברא קול שהגיע לאוזני השומעים, ואין זו הגשמה. כמו כן, כשם שאיש ואישה יכולים לגרום לחוכמה האלוהית ביצירת אדם, כך האדם יכול לגרום להופעת רשמים אלוהיים בעולם[16], אלא שזה צריך להיעשות על ידי הדרכתו של אלוהים ולא, כפי שסבר הפילוסוף, מתוך היקשים וסברות אנושיים[17]. לכן היהדות לא התפתחה, אלא הופיעה בעת שאלוהים לימד את ישראל מה לעשות כדי שיופיעו רשמים אלוהיים בעולם[18].

זו הייתה הטעות בחטא העגל, בניגוד לטענות הנוצרים. עם זך כישראל ודאי לא יבגוד בה'. באותה התקופה היה נהוג לייחס התגלות כוחות אלוהיים לחפץ גשמי, והותר לבני ישראל לעשות כן בהזדמנויות שונות, עם ארון הברית ועם הענן. טעותם הייתה בייחוס של התגלות האל לחפץ מבלי שהאל עצמו הורה על זה. החטא נעשה רק על ידי שלושת אלפים איש מתוך שש מאות אלף, ובכל אותו הזמן לא פסקו מאת ה' המן, עמוד האש וענני הכבוד. גם על לוחות הברית שנלקחו – אחרי תפילת משה התכפר להם[19].

הערכת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הכוזרי הפך כבר בתחילת דרכו לאבן דרך חשובה בהגות היהודית לדורותיה. הוא היה נפוץ אצל הוגי דעות רבים, ואף במסגרת הלימוד המסורתי. כך, למשל, באיגרת שנשלחה אל הרמב"ם מאת רבי יהונתן מלוניל וחכמי עירו, אגב בקשה שישלח אליהם את ספר מורה נבוכים, תיארו הכותבים את הספרים שבהם עסקו בסדר לימודם, ובין הספרים – לצד חובות הלבבות, האמונות והדעות, מבחר פנינים ואחרים – מופיע גם ספר הכוזרי[20]. בדומה, בתגובה לכתב החרם של הרשב"א ובית דינו על לימוד חוכמות חיצוניות מתחת לגיל 25, כתב רבי ידעיה הבדרשי איגרת התנצלות, ובו נמנים ספרים שהדגישו את לימוד החוכמות. בהקשר זה נכתב שם: ”ורבי יהודה הלוי מתפאר בענייני החכמות בתהלותיו ופיוטיו הנפלאים, וממנו אצלנו עוד ספר הכוזר כפי מה שקבלנו, הפליג לחקור ולבאר בסתרי התורה והנבואות על צד הסכמת הדת והמושכל בכל כוחו, יותר מכל אשר היו לפניו”[21].

לעומת הוגי דעות יהודים אחרים (למשל הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים), שנמתחה עליהם ביקורת מחמת נטייתם לפילוסופיה, התקבלה הגותו של ריה"ל בספר הכוזרי באהדה אף בקרב רבנים ומקובלים שהסתייגו מן הרציונליזם הפילוסופי. לדוגמה, בפירושו של רבי יהודה מוסקאטו על ספר הכוזרי, מובא ציטוט מפרקי ר' ברכיאל (שהיו תחת ידו של מוסקאטו[22]), מקובל שחי במאה הארבע עשרה: ”דברי הרמב"ם קרובים אל האמת יותר מן השקר, דברי הרלב"ג קרובים אל השקר יותר מן האמת, ודברי ה"ר יהודה הלוי כולם אמת”[23]. רבי עזריה מן האדומים אמר שראוי לכל אדם ללמוד בספר הכוזרי ולצוות את דבריו לבניו לתלמידיו במליצת הפסוק "השמר פן תעזוב את הלוי"[24].
דברי הגאון מווילנה המחשיבים את לימוד ספר הכוזרי צוטטו בפי תלמידו, רבי ישראל משקלוב: "(הגר"א) היה אומר ללמוד ספר הכוזרי, שהוא קדוש וטהור, ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו"[25].

ספר הכוזרי הוערך גם על ידי הוגי דעות ציונים. הסופר ש"י איש הורוויץ כתב: ספר 'הכוזרי' אינו ספר במובן הרגיל. הוא יותר מספר. זוהי השתפכות נפש, אלה הם געגועים של אוהב בשעה שהוא מדבר על אהובתו. זוהי פואימה אלהית. שיר השירים של היהדות[26]. כן נשמעו דברי הערכה מפי ביאליק: "ריה"ל היה החוקר הראשון שייסד את הרעיון הלאומי על היות התוכן הלאומי קשור בצורה הלאומית – הארץ, הלשון, המצוות, כך שלא יצויר זה בלא זה"[27].

כאשר ייסד הרב קוק את ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, הוא נתן שיעור בספר הכוזרי[28]. גם בנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראה חשיבות גדולה בלימוד הספר, והרבה לחזור על דברי הגאון מווילנא. בעקבותיו הלכו תלמידיו, שייסדו לימוד קבוע ושיטתי בספר הכוזרי בישיבותיהם. על כן, ספר זה תופס מקום מרכזי בלימודי האמונה והמחשבה הסדירים בישיבות הציוניות.

כמה ספרים חוברו בסגנון דומה לסגנונו של ספר הכוזרי. כך, הרב דוד ניטו חיבר ספר בסגנון דומה הנקרא מטה דן, ומכונה גם "הכוזרי השני", ובו טיעונים בעיקר נגד הקראים. בתחילת המאה ה-20 חיבר הרב יצחק ברויאר את ספר "הכוזרי החדש", ובו התייחס להשקפות ולשאלות מתקופתו.

היות שהספר שימש לא רק כחיבור הגותי ואפולוגטי אלא גם כמקור טקסטואלי נפוץ ונגיש לסיפור על הממלכה הכוזרית שנתגיירה ליהדות, נכתבו במהלך השנים כמה עיבודים שלו לילדים ולנוער, ובעיקר במאה ה-20: הסופר היהודי-הגרמני זליג שכנוביץ חיבר את הספר "בממלכת כוזר היהודית" (1920)[ג]; ספר בשם "הכוזרי מעובד לבני הנעורים", שנכתב על ידי צבי פישמן, יצא לאור בהוצאת פרסומי ישראל בליווי תמונות; וכן יצא לאור ספר "הכוזרי", בעיבוד לילדים על ידי ד"ר ניצה דורי, בהוצאת מכללת "שאנן".

סגנונו של הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע אופייני מתוך הספר מדגים את סגנונו של ריה"ל, ובו מתאר החבר את מעשיו של האדם האידיאלי, שהוא החסיד:

(ב) אמר הכוזרי: תיאר נא לי אפוא, מה מעשי החסיד אצלכם:

(ג) אמר החבר: החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו. הנותן לכל יושביה את לחם חוקם, ומספק להם כל צורכם במידה נכונה, והוא נוהג בכולם בצדק, לא יעשוק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו.- כי על כן, הוא מוצא את כולם בשעה שהוא צריך להם, נשמעים לו, ממהרים להענות לקריאתו, עושים ככל אשר יצוום ונזהרים מכל אשר יאסור עליהם:

(ד) אמר הכוזרי: לחסיד שאלתיך, לא למושל:

(ה) אמר החבר: החסיד הוא הוא המושל, שהרי כל חושיו וכוחותיו הנפשיים והגופניים, סרים אל משמעתו, והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש,- כמו שנאמר "ומושל ברוחו – מלוכד עיר". והוא האיש הראוי לשלוט, כי אילו עמד בראש מדינה, היה נוהג בה בצדק כשם שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו. שכן הוא חוסם את הכוחות המתאוים ומונע אותם מעבור גבולם,- לאחר שנתן להם חלקם, וסיפק להם כל מה שממלא חסרונם: מאכל במידה, ומשתה במשורה, ורחיצה וכל השייך לה – כפי הצורך. וכן הוא חוסם את הכוחות הכעסניים, השואפים להגלות שלטונו,- לאחר שסיפקם ונתן להם חלקם בנצחנות, עד כמה שזו נחוצה לוויכוחים בחכמות או בדעות ולשם גערה באנשים רעים..."

— ספר הכוזרי, מאמר שלישי, ב'-ה', תרגום יהודה אבן שמואל

מהדורות, תרגומים ופירושים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הכוזרי, כמו ספרי הגות יהודיים רבים בימי הביניים, נכתב במקור בערבית יהודית. נוסח המקור הערבי של הספר שרד בשלמותו בכתב יד יחיד בעולם השמור בספרייה הבודליאנית. כתב יד זה הוא העתקה שנעשתה בשנת 1463, כשלוש מאות שנה לאחר כתיבת הספר. ואף שנפלו בהעתקה זו טעויות, היא משמשת בסיס לכל המהדורות של נוסח הספר המקורי.

מהדורה מדעית של המקור הערבי יצאה לאור בידי דוד צבי בנעט וחגי בן שמאי בשנת 1977. המהדורה מבוססת על כתב היד הבודליאני, על קטעי גניזה נוספים ועל עדויות נוסח אחרות, כולל תרגומו של יהודה אבן תיבון, שנכתב סמוך לזמן החיבור ויש בו כדי להעיד על נוסחו המקורי של הספר[29].

תרגומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שער התרגום הלטיני של ספר הכוזרי, על ידי יוהאן בוקסטורף הבן, 1660.

הספר תורגם לעברית מספר פעמים. התרגום הראשון נעשה בידי יהודה אבן תיבון בשנת 1170, כ-30 שנה לאחר כתיבת הספר[30], והיה התרגום הנפוץ במשך מאות שנים. תרגום נוסף נעשה על ידי רבי יהודה בן קרדנאל, בן דורו של רבי יהודה אבן תיבון, וממנו נותרו רק חלקים מעטים.
תרגום מודרני בן זמננו נעשה בידי יהודה אבן שמואל בשנת תשל"ג (1972)[31]. תרגומו של אבן שמואל התבסס בין היתר, על תרגומו של פרופסור דוד צבי בנעט, ונערך כ"תרגום פרשני"[32] – מה שהביא אותו לסטייה מסוימת מהמקור ושינוי סדר הפרקים. תרגום זה זכה לתפוצה רחבה.

קיימים היום עוד תרגומים נוספים מן השנים האחרונות:

  • תרגום המבוסס על תרגומו של אבן תיבון יצא לאור על ידי ד"ר אברהם צפרוני[33].
  • הרב יוסף קאפח הוציא לאור בשנת תשנ"ז תרגום ובו מול כל עמוד מקור עומד תרגומו לעברית[34]. בהקדמתו לתרגום, מתח הרב קאפח ביקורת חריפה על עבודתו של אבן שמואל.
  • בשנת ה'תש"ע יצא לאור תרגומו של הרב יצחק שילת[35], המבוסס על כתב יד אוקספורד (כתב היד הבודליאני), וכן על פרגמנטים של כתבי יד אחרים; תרגום זה נכתב בסגנון העברית של תקופת ימי הביניים.
  • בשנת 2017 יצא לאור תרגומו של פרופ' מיכאל שורץ, שנפטר סמוך לאחר שסיים לתרגם את הספר[36]. התרגום ראה אור בהוצאה משותפת של אוניברסיטת בן-גוריון ומוסד ביאליק. בדומה לתרגומו של שורץ למורה נבוכים, גם תרגום זה הוא לעברית מודרנית, והוא מלווה הערות וביבליוגרפיה מקיפה. על בסיס מהדורה זו יצאה בשנת 2022 מהדורה עממית בהוצאת ידיעות ספרים, בניקודו של עורך הלשון דוד הרבנד.

הספר תורגם גם לשפות נוספות. בשנת ת"כ (1600) תורגם ספר הכוזרי ללטינית על ידי יוהאן בוקסטורף. במהדורה זו נוספו חליפות המכתבים בין רב חסדאי אבן שפרוט ליוסף מלך הכוזרים מתוך הספר "קול מבשר" של רבי יצחק בן אברהם עקריש. בשנת תכ"ג (1603) יצא לאור באמשטרדם תרגום ספרדי של ספר הכוזרי שנעשה על ידי רבי יעקב אבן דנה. בין שאר התרגומים לספר נמצא גם תרגומו של הרב שרל טואטי לצרפתית. תרגום זה מלווה בפירושים, מקורות והפניות שאינם קיימים בגרסאות השונות בעברית.

פירושים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר הכוזרי עם פירוש של ישראל מזמושץ', תקנ"ו. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

בין הפירושים הקדמונים לספר הכוזרי נמצא פירוש "חשק שלמה" מאת רבי שלמה בן יהודה מלוניל, שנכתב בשלהי המאה ה-14[37]. פירוש זה ראה אור בעריכת דב שוורץ בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן. פירושים נוספים שנכתבו על ידי בני דורו של יהודה מלוניל הם "בית יעקב" לרבי יעקב פריצול ו"עדות לישראל" לרבי נתנאל בן נחמיה כספי.

במהדורות רבות[ד] של הספר בתרגומו של אבן תיבון הוצמד לטקסט פירושו של רבי יהודה מוסקטו "קול יהודה", שנדפס לראשונה בשנת שנ"ד (1599) והוא הפירוש הראשון לספר הכוזרי שעלה על מכבש הדפוס. בפירוש זה נעשה גם ניסיון להשוות גרסאות ולתקן טעויות נוסח. הוא מוסיף הערות על הכוזרי מדברי התלמוד והראשונים. חשיבתו הליברלית יחסית ניכרת מדי פעם בפירושו. הוא אינו נמנע מלמתוח גם ביקורת קשה על מחבר הכוזרי כאשר זה מביע את דעתו המפורסמת כאילו אין גר יכול לזכות בנבואה. "בלתי השאיר לו שריד כמעט להימצא שם אפילו גר אחד עולה אל מדרגת נבואה לאיזו סיבה שתהיה ואם רבה, על כן חוששני לו מחטאת הנטייה מדעת חז"ל".

בשנת תקנ"ו (1796) נדפס גם פירוש "אוצר נחמד" מאת רבי ישראל זמושץ, מחבר הפירוש "טוב הלבנון" על חובות הלבבות. לעומת הקודמים, פירושו על פי רוב תמציתי ומתמקד בפירוש המילים ויש בו מעט משא ומתן רעיוני.
פירוש נוסף נכתב על ידי ר' גדליה ברֶכֶּר וכונה בפשטות "פירוש חדש".

בעת החדשה זכה ספר הכוזרי לעדנה ונוספו לו פירושים חדשים. בעקבות הרב קוק מצאו גם הוגים דתיים לאומיים עניין רב בספר וכתבו עליו פירושים – הרב דוד כהן (הנזיר) (בעריכת דב שוורץ), הרב שלמה אבינר והרב אורי שרקי. הרב מרדכי נויגרשל כתב עליו ביאור בשם "מדרכי הלב היהודי". הרב מרדכי גניזי חיבר ספר בשם "הכוזרי המפורש", שבו מול עמוד בתרגום של אבן תיבון יש עמוד של הסבר תמציתי. פרופ' שלום רוזנברג כתב ספר על מחשבת ישראל שכותרתו היא "בעקבות הכוזרי" (מהדורה מחודשת של הספר התפרסמה בשנת 2023 תחת הכותרת "המחשבה היהודית לגווניה - מן הכוזרי ועד ללוינס: פרקי יסוד בהגות היהודית").

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "ספר הכוזר", דפוס ראשון (שונצינו, רס"ו-1506).
  • פרופ' יהודה אבן שמואל, מבוא בתוך הכוזרי המתורגם שלו, ירושלים, תשל"ג.
  • הרב אורי שרקי, "שיעורים בספר הכוזרי, מאמרים א-ה", בעריכת צוריאל גביזון, שני כרכים, הוצאת עמותת אורים, 2011.
  • פרופ' אליעזר שביד, הפילוסופים הגדולים שלנו, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 107–157.
  • מיכה גודמן, חלומו של הכוזרי, הוצאת דביר, תשע"ג 2012.
  • הרב מרדכי נויגרשל, ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי – עם ביאור 'מדרכי הלב היהודי', א-ב, ירושלים: הוצאת יהדות מזווית שונה, 2003.
  • הרב שלמה אבינר, הכוזרי עם פירוש הרב שלמה אבינר, א-ד, הוצאת ספריית חוה.
  • פרופ' שלום רוזנברג, בעקבות הכוזרי, ירושלים: הוצאת ספריית מעלה, תשנ"א – 1991. מהדורה מחודשת של הספר התפרסמה תחת הכותרת המחשבה היהודית לגווניה - מן הכוזרי ועד ללוינס: פרקי יסוד בהגות היהודית, הוצאת קורן, ספרי מגיד, 2023.
  • הרב מרדכי גניזי, הכוזרי המפורש, הוצאת המחבר, 1969.
  • דב שוורץ, פירוש קדמון על ספר הכוזרי: 'חשק שלמה' לר' שלמה בן יהודה מלוניל , הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007.
  • דורי, נ' (2014). ספר הכוזרי בעיבוד לילדים. קריית שמואל, חיפה: שאנן – המכללה האקדמית הדתית לחינוך.
  • הרב יצחק שילת, בין הכוזרי לרמב"ם : לימוד משווה, ירושלים : הוצאת שילת - מעלה אדומים, תשע"א – השוואה בין דעותיהם בנושאים שונים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: הכוזרי
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: ספר הכוזרי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הכוזרי
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכוזרי בוויקישיתוף

מהדורות:

מאמרים ושיעורים:

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כך בתרגום מיכאל שורץ. ובתרגום הרב יוסף קאפח – ספר המענה והראיה לדת המושפלת.
    בתרגום רבי יהודה אבן תיבון – ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה[1] (ערבית: كتاب الحجة والدليل في نصر الدين الذليل, כִּתַאבּ אלְחֻגׇּ'ה ואלדַּלִיל פִי נַצְר אלדִּין אלדַּ'לִיל).
  2. ^ בתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון, התרגום העברי הראשון של הספר, כונה "ספר הכוזרי" וכך רכש את שמו המפורסם. (ריה"ל עצמו מכנה את הספר במקום אחד 'הספר הכוזרי'[2]).
  3. ^ נכתב במקור בגרמנית, ותורגם לעברית ולאנגלית.
  4. ^ כגון מהדורת ורשא שהודפסה מחדש כמה פעמים בדפוסי צילום, ובמהדורת וילנא, בהן נדפס לצד הפירוש 'אוצר נחמד', ובדפוס זיטומיר.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה, בתרגום רבי יהודה אבן תיבון, בעריכת ד"ר א. צפרוני, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תשל"א
  2. ^ ש. ד. גויטיין, אוטוגראפים מידו של ר' יהודה הלוי. תרביץ כה 1956 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  3. ^ Shelomo Dov Goitein, The Biography Of Rabbi Judah Ha-Levi in the Light of the Cairo Geniza Documents, Proceedings of the American Acadamy for Jewish Research, Vol. 28 (1959), pp 41–56, pages 47–48
  4. ^ עזרא פליישר, 'תמצית ארצנו ומשמעותה' – לדיוקנו של רבנו יהודה הלוי על פי ממצאי הגניזה
  5. ^ לגבי מסר זה, הוא מציין לדברי הכוזרי מאמר שני סט -עה, ומאמר רביעי כד - כח
  6. ^ מאמר ראשון א-ד
  7. ^ מאמר ראשון ד-ט
  8. ^ מאמר ראשון ט-י
  9. ^ מאמר ראשון יא-כה
  10. ^ מאמר ראשון ו
  11. ^ מאמר ראשון כו-כז
  12. ^ ספר הכוזרי בתרגום מיכאל שוורץ, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון באר שבע תשע"ו, מילון מושגים ערך סגולה (עמ' 368)
  13. ^ מאמר ראשון כו-מג, צה
  14. ^ מאמר ראשון מד-נט
  15. ^ מאמר ראשון ס-סז
  16. ^ מאמר ראשון סח-עז
  17. ^ מאמר ראשון עח-עט
  18. ^ מאמר ראשון פ-פד
  19. ^ מאמר ראשון צב-צז
  20. ^ אגרות הרמב"ם ב, עמ' תקיא, הוצאת שילת
  21. ^ שו"ת הרשב"א, חלק א, תיח.
  22. ^ רבי חיים מיכל, אור החיים, פרנקפורט מיין, תרנ"א, מס' 644 אות א, עמ' 298.
  23. ^ רבי יהודה מוסקאטו, ספר הכוזרי עם פירוש קול יהודה, וילנה, תרס"ה, פתיחה, סוף אות ג, עמ' 12.
  24. ^ מאור עיניים, פרק לו. מובא בפתיחה לפירוש רבי גדליה ברכר לספר הכוזרי
  25. ^ תוספת למעשה רב, ירושלים תרנ"ו, באתר היברובוקס
  26. ^ עמ' 149 במאמרו "ר' יהודה הלוי", בתוך: הנ"ל, מאין ולאין? קובץ מאמרים בענייני היהודים והיהדות, ברלין: אחיספר, תרע"ד, עמ' 123–180.
  27. ^ חיים נחמן ביאליק, דברים שבעל פה, הוצאת דביר, תרצ"ה-1935, ספר ב, עמ' קסו.
  28. ^ מאמרי הראיה ב, עמ' 485, קצת משיעורים אלה סוכמו על ידי תלמיד - ראה סיכום כאן
  29. ^ כתאב אלרד ואלדליל פי אלדין אלד'ליל - אלכתאב אלכזרי, ירושלים: תשל"ז, הוצאת ספרים ע"ש מאגנס והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
  30. ^ ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, באתר "דעת"
  31. ^ ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, תרגום מנוקד ומפוסק ומלווה מראה מקומות והערות עם מבואות ומפתחות מאת יהודה אבן שמואל, הוצאת דביר, תשל"ג.
  32. ^ ספר הכוזרי בתרגום אבן שמואל, בהקדמה לתרגום.
  33. ^ בשלוש מהדורות:
    • ד"ר אברהם צפרוני (ציפרינוביץ), ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי הספרדי, הוצאת תושיה, ורשה תרע"א.
    • ד"ר אברהם צפרוני (ציפרינוביץ), ספר הכוזרי, עם פירוש "קול יהודה" לרבי יהודה מוסקאטו, ועם פירוש "אוצר נחמד" לרבי ישראל הלוי מזמושץ, ורשה תר"צ.
    • רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי, בהעתקתו של רבי יהודה אבן תיבון; נערך עם פירוש, הערות ומפתחות על ידי ד"ר א. צפרוני; הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תשל"א.
  34. ^ הרב יוסף קאפח, ספר הכוזרי לרבנו יהודה הלוי זצ"ל, מקור ערבי (בתעתיק עברי) לצד תרגום, מכון משנת הרמב"ם, קריית אונו, תשנ"ז.
  35. ^ ר' יהודה הלוי, תרגום: יצחק שילת, ספר הכוזרי, שילת, ה'תש"ע
  36. ^ ד"ר מיכאל שוורץ, ספר כוזרי לר' יהודה הלוי, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, 2017.
  37. ^ פירוש קדמון על ספר הכוזרי, מבוא, עמ' 7.
ממלכת הכוזרים
עדויות סיפור ההתגיירות במכתבים הכוזריים • מכתב שכטר • מכתב קייב כיתוב=מפת הממלכה
אישים (אנ') חסדאי אבן שפרוט • יוסף, מלך הכוזרים • בולאן
ספרות בנושא הכוזרי • השבט השלושה עשר • מטה דן • מילון הכוזרים • אבירי הדרך • ממלכה במבחן • (איסתרק • מהללאל • יוזבד • פדהאל) • עם נסוך תרדמה • מקום קטן עם דבי • אל הרקיע השביעי • כזריה – תולדות ממלכה יהודית באירופה
שונות תאוריות הקשר על הכוזרים והיהודים • איטיל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הכוזרי&oldid=39717717"