סרו פורטניו
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי | אל סיקלון (הציקלון) קלוב דל פואבלו (מועדון העם) אסולגראנה (הכחולים-אדומים) | ||
| תאריך ייסוד | 1 באוקטובר 1912 | ||
| אצטדיון | אצטדיון חנרל פאבלו רוחאס, אסונסיון, פרגוואי (תכולה: 45,000) | ||
| נשיא | חואן חוסה ספאג | ||
| מאמן | פרנסיסקו ארסה | ||
| ליגה | ליגת העל הפרגוואית | ||
| cerro | |||
| תלבושת | |||
| |||
קלוב סרו פורטניו (ספרדית: Club Cerro Porteño) הוא מועדון כדורגל פרגוואי הפועל בשכונת באריו אובררו בעיר אסונסיון, בירת פרגוואי, ומשחק בליגת העל הפרגוואית. המועדון נוסד ב-1912, וצבעיו הם כחול ואדום. משחקי הבית של הקבוצה מתקיימים באצטדיון חנרל פאבלו רוחאס.
סרו פורטניו היא מהקבוצות המצליחות ביותר בפרגוואי. היא משחקת בליגה הבכירה ברציפות החל מ-1913, ומעולם לא ירדה לליגת המשנה. היא זכתה ב-31 אליפויות פרגוואי, האחרונה שבהן בטורניר אפרטורה 2015, והיא שנייה בכמות הזכיות רק לקלוב אולימפיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצת סרו פורטניו נוסדה ב-1 באוקטובר 1912, על ידי סוסאנה נונייס וקבוצת נערים שחיפשו להקים מועדון כדורגל. המועדון הוקם בתקופה של חוסר יציבות פוליטית ויריבות עזה בין שתי מפלגות גדולות עיקריות - מפלגת קולורדו והמפלגה הליברלית. בעקבות המתחים הגדולים באותם ימים, בחרה הקבוצה לשחק בצבעי שתי המפלגות יחד - אדום, צבעה של מפלגת קולורדו, וכחול, צבעם של הליברלים. הבחירה נעשתה כסמל לאחדות וידידות בין אזרחי פרגוואי. בהמשך הוחלט כי צבע המכנס יהיה לבן, על מנת להשלים את צבעי דגל המדינה. שמה של הקבוצה נלקח מזירת המאבק שהתרחש ב-19 בינואר 1811 בין הכוחות של הגנרל מנואל בלגראנו מבואנוס איירס שבארגנטינה לבין צבא פרגוואי. הקרב התרחש בשכונת סרו אמבאה, שזכתה לאחר הקרב לשם סרו פורטניו (פורטניוס הוא כינויים של תושביה המקומיים של בואנוס איירס). הקרב נחשב לאחד המזהירים בתולדות הצבא הפרגוואי.
ב-1913 אירחה סרו פורטניו את "טורנאו אינגרסו", טורניר בשיטת נוקאאוט בו למנצחת הייתה הזכות להצטרף לליגת העל הפרגוואית. סרו פורטניו גברה בגמר 1-0 על מועדון 10 דה אגוסטו, והצטרפה לליגה באותה השנה. מאז, משחק הקבוצה ברציפות בליגה הבכירה, ולא ירדה ליגה מעולם. במשחקה הרשמי הראשון בליגה, שכללה אז חמש קבוצות, גברה סרו פורטניו 5-1 על נסיונל, והמשיכה עד לזכייה באליפות פרגוואי, מספר חודשים בלבד לאחר הקמתה. הקבוצה סיימה את העונה ללא הפסד, במאזן של שבעה ניצחונות ותיקו אחד.
ב-1915 וב-1918 השלימה הקבוצה שתי זכיות נוספות באליפות, שתיהן לאחר פלייאוף על האליפות בעקבות שוויון נקודות בצמרת בסיום העונה. ב-1915 גברה הקבוצה על אולימפיה 7-3 בהארכה במשחק השני, לאחר שהמשחק הראשון הסתיים בשוויון, וב-1918 גברה על נסיונל בפלייאוף אליפות שהגיע למשחק שלישי. נסיונל הובילה 2-0 בדקה ה-70, אך סרו פורטניו הפכה את התוצאה וגברה על יריבתה 4-2 בדרך לזכייה בתואר. משחקים אלו הקנו לקבוצה את הכינוי "הציקלון", על שם המהפכים המהירים והסוחפים במשחקי ההכרעה.
בעונה הראשונה של העידן המקצועני, ב-1935, השלימה סרו פורטניו את הזכייה החמישית בתולדותיה באליפות, והייתה לאלופה המקצוענית הראשונה. בשנים אלו הפכה הקבוצה לאחת משני המועדונים הדומיננטיים בפרגוואי, לצד אולימפיה, והשתיים התחלקו ברובם המוחלט של תוארי האליפות. ההפרש הגדול ביותר בין אליפויות של הקבוצה הוא עשר שנים, בין 1977 ל-1987.
על אף ההצלחה הגדולה בזירה המקומית, סרו פורטניו מעולם לא זכתה בתואר בינלאומי. ב-1962 רשמה הקבוצה הופעה ראשונה בגביע ליברטדורס, והישג השיא שלה במפעל עד כה הוא העפלה לשלב חצי הגמר. יחד עם אולימפיה, הופיעה הקבוצה בכל ארבע המהדורות של גביע מרקוסור, וכן שיחקה במהדורה הראשונה של גביע סודאמריקנה. הישג השיא שלה עד כה במפעל היה העפלתה לחצי הגמר ב-2009, תוך שהיא מדיחה בשלב הנוקאאוט שלוש יריבות ברזילאיות, בהן בוטפוגו ופלומיננסה.
בטורניר הקלאוסורה 2013, באימונו של שחקן הבית של הקבוצה בעבר פרנסיסקו ארסה, זכתה הקבוצה באליפות השלושים בתולדותיה, בדיוק מאה שנים לאחר הזכייה הראשונה שלה. עם מאזן של 14 ניצחונות, שמונה תוצאות תיקו וללא הפסדים, הייתה זו גם הפעם השנייה, והראשונה מאז 1913, שהקבוצה סיימה את העונה ללא הפסד.
אצטדיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1970 מארחת סרו פורטניו את משחקיה באצטדיון חנרל פאבלו רוחאס. האצטדיון, שידוע בכינויו "לה אוז'ה" (בספרדית: La Olla, הסיר), נקרא על שמו של נשיא הקבוצה בעבר, שהיה מיזמי הקמת האצטדיון.
האצטדיון נמצא בבעלות הקבוצה, שמשתמשת בו באופן בלעדי. יציעי המגרש עברו מספר הרחבות עם השנים, וכיום תכולתו עומדת על כ-45,000 מושבים.
במסגרת קופה אמריקה 1999 אותו אירחה פרגוואי, אירח האצטדיון משחק אחד בשלב הבתים, ובו גברה קולומביה 1-0 על אורוגוואי.
יריבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלוש יריבותיה הגדולות ביותר של סרו פורטניו הן אולימפיה, נסיונל וליברטד.
היריבות הגדולה ביותר היא היריבות בין סרו פורטניו לאולימפיה, שאף זוכה במדינה לכינוי "הסופר קלאסיקו של פרגוואי". שתי הקבוצות הן המצליחות ביותר בתולדות הכדורגל בפרגוואי, בהפרש ניכר מן היתר. המפגש הראשון בין השתיים התקיים ב-1913, עונת הבכורה ועונת האליפות הראשונה של סרו פורטניו בליגה הפרגוואית, וסרו פורטניו ניצחה בו 3-1.
השתיים נפגשו מאז במעל ל-300 משחקים רשמיים, ומעל ל-400 משחקים בסך הכול. הן מנהלות ביניהן מאבק צמוד, ומספר הניצחונות לכל קבוצה נותר צמוד מאוד.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים מקומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות פרגוואי: (31)
- 1913, 1915, 1918, 1919, 1935, 1939, 1940, 1941, 1944, 1950, 1954, 1961, 1963, 1966, 1970, 1972, 1973, 1974, 1977, 1987, 1990, 1992, 1994, 1996, 2001, 2004, 2005, אפרטורה 2009, אפרטורה 2012, קלאוסורה 2013, אפרטורה 2015
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סרו פורטניו (בספרדית)
סרו פורטניו, ברשת החברתית פייסבוק
סרו פורטניו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סרו פורטניו, ברשת החברתית אינסטגרם- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
בקרת זהויות  |
|
|---|