עזוז
 | |
| מדינה |  ישראל |
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | רמת הנגב |
| גובה ממוצע[1] | 331 מטר |
| תאריך ייסוד | 1984 |
| סוג יישוב | יישוב קהילתי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 86 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 4.9% בשנה |
(למפת צפון הנגב רגילה)   עזוז  | |
עֱזוּז הוא יישוב קהילתי בגבול הנגב וסיני הממוקם כ-12 קילומטרים מדרום-מזרח לניצנה וכ-3 קילומטרים ממזרח לגבול עם מצרים. היישוב הנוכחי הוקם בשנת 1985. במקום בתי אומנים שונים ומפעלי תיירות. נכון לשנת 2015 יש ביישוב 16 משפחות. שייך למועצה אזורית רמת נגב ונמצא בגובה ממוצע של כ-325 מטר מעל פני הים[2]. נקרא על שם נחל עזוז הזורם מצפון-מזרח ליישוב.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב נוסד כהיאחזות נח"ל, הראשונה שעלתה במסגרת מבצע ההיאחזויות באזור ניצנה, ב-19 במרץ 1956[3] ונקרא בשנות החמישים והשישים "בארותיים (בנגב)", תרגום שמו הערבי של המקום, "בירין" - שתי בארות, הנקראות היום "באר משה" ו"באר אהרון"[4]. סביב לבארות מצויה חורשת אקליפטוסים עבותים ועצי אשל. החורשה ניטעה בשנת 1916, במלחמת העולם הראשונה, על ידי "קבוצת נוטעים", צעירים עבריים, בוגרי בית הספר החקלאי מקוה ישראל, בראשות מנהל בית הספר, אליהו קראוזה. ההתגייסות לנטיעת עצים בבירין ובמקומות אחרים בגבול המדבר, שחררה את הצעירים מחובת השירות בצבא העות'מאני.
ההחלטה על הקמת ההיאחזות נתקבלה בתחילת 1956, לאחר שבמבצע הר געש בנובמבר 1955 סולק הצבא המצרי מהאזור המפורז של פתחת ניצנה. ההיאחזויות נועדו לחזק את הנוכחות הצבאית באזור ולקבוע עובדות מבחינה מדינית. בתחילה, הממשלה החליטה בהשפעת משה שרת שלא להקים מבנים בהיאחזות, מחשש שצעד כזה יתפרש כהפרה של כללי האזור המפורז בהסכמי שביתת הנשק[5]. גרעיני הנח"ל שהחזיקו במקום והתחלפו כל חצי שנה[6], התלבשו כאזרחים אך תפקדו כחיילים לשמירה על הגבול. בחלק מהזמן שהו במקום חיילים דתיים[7]. מעבר לתפקידי השמירה, עסקו החיילים בגידול בעלי חיים, כמו רעיית צאן, ובטיפוח גן ירק קטן[8][9]. בתחילת שנות ה-60 עסקה הקרן הקיימת בניסיון למצוא גידולים שיתאימו לאזור. נעשה ניסיון לגדל אגבות[10]. בשנת 1962 הוחל בנטיעת שקדים במקום על כ-150 דונם, תוך ניסוי שיטות השקיה קדומות המבוססות על מי שיטפונות. הניסוי הוכתר בהצלחה, אולם הופסק בשל תחלופה תכופה של גרעיני נח"ל שלא היטיבה עם טיפוח המטע[11].
ב-9 בנובמבר 1965 הומרה ההיאחזות במחנה צבאי של יחידה דרוזית[11]. אחרי מלחמת ששת הימים, כשהגבול נדד הרחק מערבה, ננטש המחנה[12].
בשנת 1985 לאחר פינוי סיני וסימון הגבול עם מצרים כפועל יוצא מהסכם השלום בין ישראל למצרים, יושב המקום מחדש ונקרא עזוז.
עזוז נחשב לאחד היישובים הקטנים והמבודדים בישראל, כאשר היישוב הקרוב ביותר אליו, ניצנה, נמצא במרחק של כ-12.5 קילומטרים ממנו, ואילו באר שבע נמצאת במרחק של כ-84 קילומטרים. לעזוז מגיע פעם אחת ביום אוטובוס מבאר שבע. יחד עם זאת היישוב הוא אתר תיירות פופולרי באזור ורבים מתושביו מתפרנסים מתיירות.[13]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עזוז, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- עזוז, באתר המועצה האזורית רמת הנגב
- חיים פיקרש, השקדיה עוד תפרח במרחבי הישימון, הצופה, 18 במאי 1962
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956 הערך בארותיים (ג)-נגב.
- ^ יאיר דואר, לנו המגל הוא חרב, יד טבנקין, 1992
- ^ "בארותיים (בנגב)" כדי להבדיל מבארותיים בשרון, בעמק חפר
- ^ יאיר דואר, לנו המגל הוא חרב, יד טבנקין, 1992, עמ' 45-47
- ^ הצלחה בנטיעת שקדים בבארותיים, דבר, 16 במאי 1962
- ^ גרעין חורב להאחזות, שערים, 9 בנובמבר 1959
שש שנים להיאחזות הנח"ל בבארותיים, הצופה, 16 במאי 1962 - ^ נחקרות אפשרויות פיתות חקלאי באיזור ניצנה, על המשמר, 26 באוגוסט 1957
- ^ יוסף בן אהרן, עם גרעין חורב בבארותיים - בואכה קדש־ברנע, שערים, 26 בפברואר 1960
- ^ שלמה גבעון, שקדים מוריקים בשממת הנגב, מעריב, 11 ביוני 1963
- ^ 1 2 מגמדא לרוחא: תולדות הכשרת קרקע בא״י, עמ' 251-254
- ^ כל מקום ואתר מדריך שלם להכרת הארץ, משרד הביטחון – ההוצאה לאור והוצאת כרטא 1980, הערך עזוז.
- ^ שי רינגל, מסע בעקבות השקט: איפה אפשר להתבודד בישראל?, באתר Timeout, 9 בדצמבר 2019
| ||||||||||||||||
