ע
| ע | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | ||||||||||||
| אלפבית עברי | ||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | |||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | |||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | |||||||
| ק | ר | ש | ת | |||||||||
| אותיות סופיות | ||||||||||||
| ||||||||||||
| סימנים נוספים | ||||||||||||
| ||||||||||||
| ניקוד ופיסוק | ||||||||||||
| קמץ • פתח • צירי • סגול | ||||||||||||
| חיריק • חולם • קובוץ ושורוק | ||||||||||||
| שווא • חטף | ||||||||||||
| דגש: קל • חזק • מפיק • רפה | ||||||||||||
| קו מפריד • מקף | ||||||||||||
| טעמי המקרא | ||||||||||||
ע' היא האות ה-16 באלפבית העברי. שמה עי"ן (עַיִן). בפי יהודי תימן שמה עאן.
הגייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה פונולוגית מייצגת האות ע' עיצור לועי, חוכך, קולי (IPA: /ʕ/). היא נהגית כ-א' בדחיקה בלוע, הגייה הדומה לאות עין (ع) הערבית. הגייתה הלועית נשתמרה בישראל בעיקר בפי בני עדות המזרח, ובפרט בפי יוצאי תימן.
כיום רוב דוברי העברית בישראל משתמשים בהיגוי הסדקי (ה"אשכנזי"), המיוצג על ידי הסמל /ʔ/.
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ע' נמנית עם ארבע האותיות הגרוניות: אהח"ע.
בשפת היידיש, הנכתבת אף היא באותיות עבריות, משמשת האות ע' אות תנועה המקבילה לאות e באנגלית בשפות הלטיניות. לדוגמה, המילה "קינדר" (Kinder) תיכתב ביידיש "קינדער".
ייצוג האות ע'
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם האות עי"ן נובע מצורתה, צורת עין (האיבר), בכתב העברי הקדום.
 |  |  |
| ע' (עֶן) באלפבית הפרוטו-כנעני | ע' באלפבית הפיניקי | ע' באלפבית הארמי |
בקוד ASCII מיוצגת האות ע' בערך F2, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E2.
בקוד מורס מיוצגת האות ע' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .--- (קו קו קו נקודה). סימן ארוך במיוחד זה משקף את תפוצתה הנמוכה של האות ע' בטקסטים עבריים.
הוא ייצוגה של האות ע' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ע' באמצעות המילה "עין".
באיתות בדגלי סמפור ע' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מערבה (שמאלה) ודגל שני הפונה צפון-מזרחה.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגימטריה ערכה 70, מספר טיפולוגי המשמש בביטויים רבים כמו שבעים לשון, שבעים חכמי הסנהדרין, וגיל שבעים הוא גיל הזקנה והחוכמה.
בשפה העברית המודרנית, שכיחות השימוש באות ע' היא כ־2.97% מכלל אותיות האלפבית העברי.
עין הפועל (בראשי תיבות: עה"פ) הוא כינויה של האות השנייה בשורש דקדוקי בן שלוש אותיות, על שם האות ע', שהיא האות השנייה במילה פֹּעַל. מכאן גם המונח גזרת עין-עין, שהוא שם אחר לגזרת הכפולים – פעלים שבהם האות השנייה נכפלת, כגון גזז. כך גם המונח גזרת נחי עי"ו (נחי עין-יוד-ויו) שבו העיצור במקומו של עה"פ אינו נכתב בחלק מהבניינים, וגם כשהוא נכתב, הוא עדיין אינו מושמע אלא הופך לתנועה ארוכה, לדוגמה במילה משורש שי"ר: שר בבניין קל עבר יחיד, ישיר באותו בניין, מספר ומין, אך בהטיה לעתיד. עוד דוגמה, המילה משורש קו"מ: קם בבניין קל עבר יחיד, יקום בהטיה לעתיד. בשני המקרים, אות השורש האמצעית חסרה לחלוטין בזמן עבר, ואילו בזמן עתיד, למרות שהאות קיימת, היא לא נשמעת אלא מסמנת תנועה גדולה (חיריק מלא, ושורוק).
בעגה הצבאית שאומצה גם לעברית החדשה, ע' (המבוטאת כשם האות: עין) משמשת במשמעות עוזר או עוזרת, לדוגמה: "כעת, ע' הרמטכ"ל ממונה על ההיערכות."
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ع – האות עין בערבית
- غ – האות ע'ין בערבית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "ע", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה