עלית קרפ
לידה | 1962 (בת 62 בערך) המעפיל, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום מגורים | כרמיאל |
עָלית קרפ (נולדה ב-1962) היא כותבת, עורכת ומתרגמת ישראלית. בעלת טור דעה בעיתון "הארץ" ומבקרת ספרות במוסף הספרים שלו. הייתה עורכת כתב העת לספרות "מסמרים" עם אמיר רותם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלית קרפ נולדה בקיבוץ המעפיל. אביה ממשפחה של ניצולי השואה מהונגריה שהצילה שרה שלקהאזי, חסידת אומות העולם,[1] ואימהּ ממשפחה מסלוניקי, ממקימי נמל חיפה.
בצעירותה עברה לירושלים ולאחר מכן חזרה לקיבוץ. למדה ספרות אנגלית; במשך שנה וחצי שימשה נספחת תרבות בשגרירות ישראל בסטוקהולם, בירת שוודיה. לאחר שובה לישראל הפיקה שנים מספר את תוכנית סרטי הילדים והנוער בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.
בתחילת שנות האלפיים הייתה עורכת לשון וחברת מערכת ב"צפון 1", מקומון של רשת שוקן בגליל המערבי, וכתבה במקומונים אחרים של רשת שוקן. שירים מפרי עטה התפרסמו בכמה גיליונות של כתב העת "הליקון".
מחזהּ של קרפ "הנסיכה עדינה מארץ קלמנטינה" היה אירוע החוצות המרכזי בפסטיבל חיפה להצגות ילדים בשנת 2002.
בשנת 2007 הצטרפה לצוות העורכים של "מסמרים", כתב עת לספרות שייסדה נועה דנציגר ב-2005 בהשראת כתב העת הבריטי "גרנטה". כתב העת יצא לאור עד שנת 2011.
קרפ שימשה מבקרת ספרים במוסף הספרים בעיתון "הארץ", והיא מנהלת את קבוצת הפייסבוק "לא סופרים - מועדון הקריאה של "הארץ". היא מתרגמת טקסטים אקדמיים, עורכת וכותבת דרך קבע מאמרי דעה. רבים ממאמריה תורגמו לאנגלית וזכו לתגובות.
בסוף 2018 יצא לאור ספרה "אווזים: רשמי מסע בשוודיה" בהוצאת אפיק.
בתחילת 2019 התחילה לפרסם ביקורות ספרים במוסף השבת של "מקור ראשון".
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרפ נשואה ללביא, פרופסור במכללה האקדמית להנדסה בראודה, ואם לשניים ומתגוררת בכרמיאל.[2]
ספרים שערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרפ ערכה עשרות ספרים, בהם:
- "זמן אשה", מאת עליזה שנהר, הוצאת כנרת, 2008
- "הניפו דגל! דגלי השומר הצעיר – מאה השנים הראשונות" (עריכת לשון), הוצאת גבעת חביבה, יד יערי, 2014
- "פתאום אביב בסתיו", מאת סמדר גונן ומנשה כהן, הוצאת כרמל, 2015
- "מי יכול לכסף הגדול", מאת מ"מ סילבר, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2016
ספרים שתרגמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "הרפובליקה הרומית בראי ההגות המדינית", מאת פרגוס מילאר, הוצאת החברה ההיסטורית הישראלית, 2002[3]
- "קפה סוקרטס – טעם חדש לפילוסופיה", מאת כריסטופר פיליפס, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009
- "התפילה היהודית – מבט חדש על תולדות הליטורגיה היהודית", מאת שלמה קלמן רייף, הוצאת דביר, 2010
- "פרימו לוי – החיים כחומר", מאת ברל לאנג, הוצאת כרמל, 2015
כמו כן תרגמה יצירות קצרות רבות.
סיפורים קצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרפ פרסמה סיפורים קצרים בכתב העת "מסמרים" וב"מעריב". כמה מהם תורגמו לאנגלית ולשפות אחרות ופורסמו בכתבי עת ובעיתונים בעולם. הסיפור "הנסיכה" פורסם ב"הגרדיאן"[4] והסיפור "יקוב" פורסם בכתב העת "World Literature Today" (אנ') בשם "Made Flesh".[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עלית קרפ, ברשת החברתית פייסבוק
- ירין כץ, "השאלון" עם מבקרת הספרות עלית קרפ, במגזין הספרות "קורא בספרים", 10 בינואר 2017
- מידע על עלית קרפ בקטלוג הספרייה הלאומית
- עלית קרפ, המוסך מוסף לספרות, סיפור, מות החתולה (מיומנה של מכשֶפֶץ), בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 23.06.2021
- עלית קרפ, המוסך מוסף לספרות, בביתה של סלמה לגרלף, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 18.03.2020
- דפנה לוי, ראיון אישי עם עלית קרפ בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, 15 ביולי 2022
- רשימת הפרסומים של עלית קרפ, בקטלוג הספרייה הלאומית
- עלית קרפ, סיפור: האריג, באתר הארץ, 24 במרץ 2022
- עלית קרפ, בניגוד לאלפר, צעירי השמאל לא מתייאשים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עלית קרפ, האפיפיור בנדיקטוס ה-16 וסבתא שלי, באתר הארץ, 12 בפברואר 2013
- ^ דפנה לוי, עלית-יסטית?, 14 באוקטובר 2010.
- ^ ניתן לעיין בעותק מקוון של הספר בקישור הבא: http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=98317590#5.1870.6.default
- ^ עלית קרפ, The Princess, באתר הגרדיאן, 2 בפברואר 2016 (באנגלית).
- ^ עלית קרפ, Made Flesh, באתר "World Literature Today", ספטמבר 2017 (באנגלית).