עלי דשתי
 | |
| לידה | 31 במרץ 1897 כרבלא, עיראק  |
|---|---|
| פטירה | 16 בינואר 1982 (בגיל 84) טהראן, איראן |
| מדינה | איראן |
| תפקיד | חבר במג'לס |
| השקפה דתית | אסלאם שיעי |
  | |
אלי דשתי (בפרסית: علی دشتی, 31 במרץ 1897 - 16 בינואר 1982) היה פוליטיקאי וסופר איראני.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלי דשתי נולד בבושהר וקיבל חינוך מסורתי. הוא למד אסלאם, היסטוריה ודקדוק במדרסה בכרבלא ונג'ף (בעיראק). בשנת 1918 הוא חזר לאיראן והתיישב בטהראן.
עלי דשתי החל לעסוק בעיתונות והיה מוציא עיתון בשנים 1922–1935. הוא נבחר לפרלמנט מספר פעמים בשנים 1928–1946.
בשנים 1941–1946 הוא היה ראש "מפלגת הצדק". בעקבות ביקורת על הכללת מפלגת תודה בממשלה ומתן זיכיונות לברית המועצות הוא נעצר בשנת 1946. בשנת 1954 הוא מונה לחבר בבית העליון של הפרלמנט האיראני וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1979, בה פרצה המהפכה האיראנית.
דשתי היה תומך של רזא ח'אן ועוד בשנת 1930 כינה אותו "הסמל הלאומי". בשנת 1977 הוא פרסם ספר "55" על 55 שנות שלטון של רזא חאן. לאחר המהפכה האיראנית הוא פרסם ספר The Fall Factors בה ניתח סיבות לנפילת המשטר.
בשנת 1975 דשתי העביר את ספרו "23 שנים" לפרנק ביגלי, פרופסור לפרסית. הוא ביקש לא לפרסם את הספר עד מותו. בשנים 1977 ו-1978 הוא חזר על בקשתו. ביגלי עמד בדרישה זו ורק בשנת 1985 קידם את פרסום הספר. הספר כולל ביקורת על אסלאם ויסודותיו.
מבחינה אידאולוגית הוא תמך ברציונליזם.
