ערוץ לקליטה חופשית
ערוץ לקליטה חופשית (ידוע גם כערוץ ברודקאסט; באנגלית: Free-to-air) הוא ערוץ טלוויזיה המיועד לקהל רחב אשר פתוח לכל אוכלוסיית המדינה ולרוב ניתן לצפות בו ללא תשלום דמי מנוי (באופן ישיר או דרך פלטפורמות להפצת שידורי טלוויזיה). ניתן לקלוט את שידוריו דרך שידור קרקעי (אנ') (או DTT) או לוויני. זאת בשונה משידורים מוגבלים לקהלים מצומצמים ומוגדרים, המשדרות רק למנויים בפלטפורמות ייעודיות שעליהם נהוג לגבות תשלום נוסף, כמו שידורי כבלים, לוויין ודרך האינטרנט.[1][2] ערוצי ברודקאסט לרוב ישדרו תוכני אקטואליה וחדשות[3] בנוסף לתכנים נוספים כמו בידור ודרמה, בניגוד לשידורי כבלים שמפעילים ערוצי נישה. בעולם נהוג שערוצי הברודקאסט משדרים בפלטפורמות באפיקים 1–5. ערוצים אלה הם ערוצי שידור ציבורי וטלוויזיה מסחרית. בישראל חלק מערוצי הטלוויזיה זמינים רק דרך שידורי כבלים, למרות שלא ממומנים על ידי שידורי הכבלים ואמורים להיות זמינים ללא תשלום. דוגמאות לכך הם ערוץ חינוכית 23 ו-10 לפני עליית מערך עידן+. כמו כן, חלק מהערוצים המסחריים הזעירים עדיין נקלטים רק דרך שירותי הכבלים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עידו קינן, הטלוויזיה החדשה: מילון מונחים, העין השביעית, 27 בינואר 2010
- ^ מילון אבן-כאן: המושגים שנמצאים מאחורי הקלעים, תאגיד השידור הישראלי, 21 באוגוסט 2016
- ^ לי-אור אברבך, זכייניות ערוץ 2: תנו לנו את אפיקים 1–5, זה אינטרס ציבורי, באתר גלובס, 23 בפברואר 2011
