פאנהארד AML

פאנהארד AML
Panhard AML
	שריונית AML 90 במוזיאון יד לשריון
	שריונית AML 90 במוזיאון יד לשריון
מידע כללי
סוג	שריונית
מדינה מייצרת	צרפת
יצרן	פאנהארד
שנת ייצור	1960
מערכה מרכזית	מלחמת המושבות הפורטוגזית, מלחמת העצמאות של זימבאבווה, מלחמת ששת הימים, מלחמת העצמאות של מוזמביק, המלחמה בסהרה המערבית, מלחמת פוקלנד, מלחמת האזרחים בלבנון, סיורי גבול בצפון אירלנד במהלך הצרות
יחידות שיוצרו	4,812
מידע טכני
אורך	4.15 מטרים
רוחב	1.97 מטרים
גובה	2.07 מטר
משקל	5.5 טון
מהירות	90 קמ"ש
טווח פעולה	600 קילומטר
מנוע	מנוע בנזין בעל 4 צילינדרים קירור אוויר
צוות	3
מערכות נשק
חימוש עיקרי	AML 20‏:תותח 20 מ"מ; AML 60‏:מרגמה 60 מ"מ; AML 90‏:תותח 90 מ"מ
חימוש משני	2 מקלעי מאג 7.62 מ"מ

פאנהארד AML (בצרפתית: Panhard L’automitrailleuse légère; שריונית קלה) הוא שמה של שריונית קלה מתוצרת חברת פאנהארד. השריונית יכולה לשאת חימוש עיקרי מסוגים שונים - תותח בקוטר 90 מ"מ מהיר ירי, מרגמה נטענת לוע בקוטר 60 מ"מ, או תותח קל בקוטר 20 מ"מ. לרכב הנעה 4X4 קבועה, המשפרת את עבירותו.

פיתוח ומאפיינים

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 השתמש צבא צרפת בשריונית מדגם דיימלר פֶרֶט (אנגלית: Daimler Ferret) מתוצרת בריטניה. עם יציאתן של שריוניות אלה מן השירות החליט הצבא הצרפתי להזמין את השריוניות הבאות מיצרן צרפתי, וחברת פאנהארד נבחרה למשימה. בסך הכל נבנו מאז כ-4,000 שריוניות AML בגרסאות שונות, שיוצאו ליותר מ-30 מדינות. כ-1,600 שריוניות יוצרו ברישיון בדרום אפריקה, בשם אֵלנד 60 או 90.

בנוסף לדגמי השריוניות פותח גם נגמ"ש המבוסס על השריונית, שכינויו פאנהארד M3. מערכות ההפעלה של דגם M3 ודגמי AML כמעט זהות, וכך ניתן להפעיל את הרכבים השונים תוך חיסכון רב בעלויות ההפעלה.

לשריוניות AML מתלה קפיצי ובלמי תוף. לשריונית אין היגוי או בלמים הידראוליים, ורק שני הגלגלים הקדמיים הם בעלי יכולת היגוי. הצמיגים הם בעלי פנימית ממולאת בחנקן, המאפשרת המשך נסיעה גם במקרה של תקר. מנוע השריונית הוא מנוע בנזין, אם כי השריוניות של צבא אירלנד שודרגו למנועי דיזל.

תת דגמים

לAML כמה תת-דגמים, אך לכולם אותה תצורה: נהג היושב בתובת השריונית, וצריח ובו שני אנשי צוות. בכל צד של השריונית יש דלת, והמנוע נמצא מאחור.

AML 60 - נושאת מרגמה בקוטר 60 מ"מ, נטענת לוע
AML 60 HE 60-7 - נושאת מרגמה בקוטר 60 מ"מ, נטענת לוע ושני מקלעים 7.62 מ"מ
AML 60 HE 60-12 - נושאת מרגמה בקוטר 60 מ"מ, נטענת לוע ומקלע 7.62 מ"מ
AML 60 HE 60-20 - נושאת מרגמה בקוטר 60 מ"מ, נטענת לוע ותותח 20 מ"מ
AML 60 S530 - תותח נ"מ מתנייע נושא שני תותחים בקוטר 20 מ"מ, בשימוש צבא ונצואלה
AML 90 - נושאת תותח בקוטר 90 מ"מ
AML 90 לינקס - נושא צריח מתוצרת היספנו סוויזה ובו תותח GIAT F1 בקוטר 90 מ"מ, מערכות לראיית לילה ומד טווח לייזר
אֵלנד 60 - גרסה שיוצרה ברישיון בדרום אפריקה של תת-הדגם AML 60 HE 60-7
אֵלנד 90 - גרסה שיוצרה ברישיון בדרום אפריקה של תת-הדגם AML 90
AML 20 - גרסה עבור צבא אירלנד, נושאת תותח 20 מ"מ
פאנהארד M3 - נגמ"ש המבוסס על שריוניות AML

שירות מבצעי

לפחות 52 שריוניות AML 90 סופקו לצבא לבנון בין השנים 1970–1972. שריוניות אלו היו בשימוש נרחב במהלך מלחמת האזרחים בלבנון.

במהלך מלחמת פוקלנד ב-1982 הפעיל צבא ארגנטינה 12 שריוניות AML 90 של אסקדרון הסיור ה-181 של חיל הפרשים המשוריין, ומספר לא ידוע של שריוניות דומות של האסקדרון ה-10. השריוניות הופעלו ליד פורט סטנלי, והשתתפו בקרב היחיד בין רכבים קרביים משוריינים (רק"ם) במהלך המלחמה, מול רק"ם סיור קל של הצבא הבריטי מדגמי FV101 סקורפיון וFV101 סימיטר מתוצרת בריטניה.

צבא אל סלוודור עשה שימוש בשריוניות AML 90 נגד מורדים קומוניסטים בשנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20.

שירות בצה"ל

בשנת 1966 רכשה ישראל 20 שריוניות מדגם AML 90. השריוניות נועדו להיות חלק מחטיבה 35, חטיבת הצנחנים הסדירה; המטרה הייתה לחזק את יכולת הנ"ט של הצנחנים, על ידי ציודים ברק"ם שניתן להטיסו בקלות לאתר הצניחה שלהם. על פי המידע שנמסר על ידי יצרנית השריונית ניתן להטיס AML 90 במסוק סופר פרלון ("צרעה"), שהיה אז בשירות חיל האוויר הישראלי וכך להביאו במהירות לשדה הקרב, במקביל להנחתת הצנחנים במסוקים או הצנחתם. הכלים שנרכשו אורגנו כסיירת דוכיפת, שהייתה למעשה פלוגת נ"ט שכללה גם ג'יפים נושאי תול"ר (תותחים ללא רתע). מפקד היחידה היה סרן אהוד שני.

לאחר שהשריוניות הגיעו לארץ הסתבר כי הייעוד שניתן להן אינו מעשי; בניגוד לתיאור היצרנים, משקלה היה גדול יותר וניתן היה להטיסה רק כשהיא ריקה, ללא דלק, תחמושת וזיווד. עובדה זו הפכה את ההטסה הקרבית ללא מעשית. הניסיון הקרבי שהצטבר בהמשך הראה שגם יכולתן של השריוניות להתמודד עם טנקים של האויב מוגבלת מאד.

במלחמת ששת הימים צורפה סיירת דוכיפת לחטיבת הראל, והשתתפה בקרב על ירושלים. השריוניות סבלו אבדות כבדות בקרב מול טנקים ירדניים בתל אל פול, ומפקד היחידה נהרג בקרב.

מחלקה של שריוניות AML צורפה לסיירת חרוב, אז בפיקודו של אריה צידון ("צימל"). המחלקה פעלה ככוח החוד של הסיירת בפריצתו המהירה בכביש הצר והתלול מלטרון, דרך בית חורון ועד גבעון של היום, תוך לחימה נגד יחידות של הקומנדו המצרי והצבא הירדני. שריוניות ה-AML פעלו ביעילות רבה, הודות לכושר התמרון ועוצמת האש שלהן.

לאחר המלחמה הוחזרה היחידה לחטיבת הצנחנים. מפקדה החדש היה סרן אמנון ליפקין-שחק, לימים הרמטכ"ל ה-15. היחידה השתתפה עם שאר חטיבת הצנחנים במבצעי מלחמת ההתשה. במבצע תופת, הפשיטה על כראמה, בו היו השריוניות חלק מניסיונות חילוץ הכוחות הישראליים שנלכדו בשטח הירדני. גם בפעולה זו סבלו השריוניות מאבדות, ולאחר מכן הוחלט להוציאן משירות^[1].