פביאנוס

פביאנוס
Fabianus
פביאנוס (משמאל) עם סבסטיאן הקדוש
פביאנוס (משמאל) עם סבסטיאן הקדוש
פביאנוס (משמאל) עם סבסטיאן הקדוש
לידה 200 לערך
רומא, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 250
רומא
מקום קבורה
דת נצרות, הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־20
10 בינואר 23620 בינואר 250
(14 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פביאנוסלטינית: Fabianus; מת ב-20 בינואר 250) היה האפיפיור העשרים של הכנסייה הקתולית. הוא ישב על כס האפיפיור בין השנים 236 ו-250. על עלייתו לכס האפיפיור מספר אוסביוס מקיסריה[1]:

"אומרים שפביאנוס בא אחרי מות אנטרוס יחד עם אחרים מאזור הכפר ושהה ברומא, וכאשר היה שם נבחר למשרה... כאשר כל אחיו התכנסו לבחור מי יירש את האפיפיור של הכנסייה, כמה אנשים ידועים ומכובדים נישאו על שפתי רבים, אבל פביאנוס, אף על פי שהיה שם, לא עלה על דעתו של איש. אבל מספרים כי לפתע עפה יונה והאירה מעל ראשו, והזכירה את ירידת רוח הקודש אל המושיע בדמות יונה.
"ואז כל האנשים, כאילו הונעו על–ידי רוח אלוהית אחת, קראו בלהיטות פה אחד כי הוא ראוי ובלי שהות נטלוהו ושמו אותו על הכס האפיפיורי."

ככל הנראה, סיפורו של אוסביוס הוא בדיה, שכן סיפור דומה מספר רופינוס על האפיפיור זפירינוס. ייתכן ועלייתו של פביאנוס לכס נבעה מחילופי משמרות מסוימים בכהונות הבכירות בכנסייה, שכן באותה תקופה, מספר אוסביוס, מתו זבינוס בישוף אנטיוכיה ודמטריוס בישוף אלכסנדריה.

פביאנוס כנראה היה ממשפחת אצולה רומאית, כאשר שמו מרמז על משפחת פאביוס. תקופת כהונתו של פביאנוס אופיינה בשקט יחסי בתחום רדיפת הנוצרים, לטענת אוסביוס והירונימוס היה זה משום שהקיסר פיליפוס היה נוצרי באמונתו.[2] ייתכן וזה ההסבר לכך שספר האפיפיורים ה"ליבר פונטיפיקליס" מייחס לפביאנוס את חלוקת בישופות רומא לשבע דיוקסיות, שכל אחת מהן תימצא בפיקוח דיאקון ומינוי שבעה תת-דיאקונים לאיסוף תיעוד ואת פעולות (acta) המרטירים, כלומר, הדיווחים על הליכי בית המשפט בעת משפטים. כפי שמעיד מכתב של יורשו, קורנליוס, המצוטט אצל אאוסביוס, חלוקה זו הייתה כבר בתוקף בזמנו.

ישנה גם מסורת שהוא ייסד ארבעה מסדרים קטנים וכן ביצע עבודות בהיקף רחב במערות הקבורה (הקטקומבות). נוסף על כך, הביא להבאת שרידיו של האפיפיור הקודם, פונטיאנוס מסרדיניה וקבורתו בקטקומבת קליקסטוס ברומא. מקורות מאוחרים (גרגוריוס מטור) מייחסים לו גם משיחת שבעה בישופים כמיסיונרים, בהם דני הקדוש מפריז, לגאליה בשנת 245 ואילו קיפריאנוס מזכיר את גינויו של פריבטוס בישוף למבאיסה באפריקה על כפירה. לפי אוסביוס[3] כתב לו אוריגנס מכתב המגן על עצמו מאשמות הטרודוקסיה, דבר העשוי להעיד על כך שנערך או שהיו כוונות לכנס סינוד נוסף לגינויו של אוריגנוס.

עם עלייתו לשלטון של הקיסר דקיוס לאחר מות פיליפוס, המדיניות הרומאית הסובלנית כלפי נוצרים הסתיימה. דקיוס הורה לכולם באימפריה, למעט יהודים, להגיע ולהראות את תמיכתם באימפריה באמצעות העלאת קטורת לצלם. הדבר היה הפתעה לנוצרים רבים, שלמרות שנטשו את מצוות היהדות, ראו בחומרה את האיסור לעבוד עבודה זרה. במסגרת הוראה זו של דקיוס, מת פביאנוס לפי המסורת כמרטיר ב־20 בינואר 250. ככל הנראה נותר כס האפיפיור ריק משך 14 חודשים, עד שמונה לו יורש, קורנליוס. ארכאולוג איטלקי ג'ובאני בטיסטה דה רוסי גילה בשנת 1850 כתובת ביוונית: "פביאן, בישוף ומרטיר". הצווים האפיפיוריים המיוחסים לו על ידי פסבדו-איסידור הם אפוקריפיים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פביאנוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
אנטרוס
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
קורנליוס