פול טפנל

פול טפנל
Paul Taffanel

לידה	16 בספטמבר 1844 בורדו, צרפת
פטירה	21 בנובמבר 1908 (בגיל 64) avenue Gourgaud, הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	Claude Paul Taffanel
מקום קבורה	פר לשז
מוקד פעילות	צרפת
מקום לימודים	הקונסרבטואר של פריז
זרם	מוזיקה קלאסית
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	חליל צד
בן או בת זוג	Geneviève Deslignières
צאצאים	Marie-Camille Taffanel, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

קלוד-פול טפנל (בצרפתית: Claude-Paul Taffanel‏; 16 בספטמבר 1844 – 22 בנובמבר 1908) היה חלילן, מלחין ומנצח צרפתי. הוא נחשב למייסד האסכולה הצרפתית לנגינה בחליל צד, אשר הייתה דומיננטית לאורך ראשית המאה ה-20, ולמעשה עד ימינו.

טפנל נולד בבורדו שבצרפת, ואת שיעורי החליל הראשונים קיבל מאביו כשהיה בן תשע. שנה לאחר מכן הופיע לראשונה בקונצרט, והחל את לימודיו אצל לואי דורו, פרופסור בקונסרבטואר של פריז. בשנת 1860 סיים את לימודיו בקונסרבטואר, וזכה בתחרות הראשונה בשורה של תחרויות לעתיד לבוא. במשך שלושים השנים הבאות, בנה לעצמו טפנל קריירה של סולן ונגן תזמורת, והיה לחלילן מפורסם בימיו, בהחזירו לחליל את מעמדו ככלי סולני מן השורה, שכן באותן שנים נזנח על ידי המלחינים הגדולים.

ב-1893 קיבל טפנל את משרת הפרופסור לחליל בקונסרבטואר של פריז. כפרופסור, הוא ערך מחדש את הרפרטואר המנוגן ואת שיטת הלימוד הקיימת, בבטלו את השיעור הקבוצתי המסורתי על מנת להקדיש תשומת לב אישית לכל אחד מתלמידיו, בעוד הוא בונה לעצמו שם של מורה מעורר השראה. את תלמידיו הנחה לנגינה בסגנון חדש, שהיה חלק ומעודן יותר מקודמו, אשר כלל בין השאר נגינת ויברטו קליל ומהוקצע.

בראשית שנת 1894 החליף טפנל חלק מן הרפרטואר של המאה ה-19 לחליל אשר נלמד עד אז בקונסרבטואר, אשר תלמידו לואי פלורי כינה "צפצופי סרק", ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך ושל אמנים אחרים מן המאה ה-18. עד לאותה העת, מוזיקאים צרפתים רבים התעלמו מן הגל האומנותי לחידוש נגינת יצירותיו של באך אשר החל אצל מוזיקאים מאנגליה, מגרמניה ומאוסטריה. המלחין אלפרדו קאזלה, אשר למד מיצירותיו של באך כבר באיטליה קודם הגיעו לפריז, מציין שאף לו אחד מתלמידי כיתתו לא הכיר יצירה מאת באך.

בנוסף לחובותיו כמורה, טפנל היה גם מנצח תזמורת ואופרה חשוב. בין השנים 1890–1906 הוא כיהן כמנצחן הראשי של תזמורת האופרה של פריז ושל תזמורת הקונסרבטואר (כיום תזמורת פריז). קודם לכן, משרות רמות אלו הוענקו לנגני כלי קשת; טפנל היה החלילן הראשון שהחזיק במשרות אלו. כחלק מתפקידיו כמנצח ראשי של האופרה, היה עליו להכין הפקות לפרמיירות. בין האופרות שזכו לביצוע צרפתי ראשון תחת שרביטו נמנות אופרות מאת ריכרד וגנר ו"אותלו" של ג'וזפה ורדי. הוא גם ניצח על הבכורה העולמית של "Quattro Pezi Sacri" מאת ורדי.

בין השאר, עסק טפנל גם בביצוע של מוזיקה קאמרית, וב-1879 הקים את "האגודה למוזיקה קאמרית לכלי נשיפה". הוא "החיה" את נגינת היצירות להרכבי כלי נשיפה מאת מוצרט ובטהובן, כאשר הוא בעצמו גם עודד כתיבת יצירות חדשות להרכבי נשיפה, ואף כתב כמה בעצמו. בין היצירות שהזמין ניתן למנות את "פטיט סימפוני" לתשעה כלי נשיפה מאת שארל גונו. טפנל השתתף גם בשנות ה-80 של אותה המאה בביצועים כביכול "היסטוריים" ליצירות מהמאה ה-18, כאשר הוא מנגן על חלילו המודרני (חליל-בהם) לצד צ'מבלו וויולה דה-גמבה.

טפנל השאיר אחריו יצירות לחליל ולחמשיית כלי נשיפה מעץ. כיום חלק מהן כלולות ברפרטואר הסטנדרטי, והן:

• אנדנטה פסטורל וסקרצטינו לחליל ופסנתר
• גראן-פנטזי (על האופרה "מיניון" מאת אמברואה תומא)
• פנטזי - על נושאים מתוך "הקלע החופשי" מאת ובר
• חמישית כלי נשיפה בסול מינור

טפנל גם החל בכתיבתו של ספר לימוד "17 תרגילי טכניקה יומיים", שאותו השלימו תלמידיו פיליפ גובר ולואי פלורי אחרי מותו. ספר זה נחשב כיום לסטנדרט בלימודי החליל, כשהוא ידוע יותר בשמו "טפנל-גובר".

בשנת 1901 סבל טפנל מהתמוטטות פיזית. הוא נפטר בפריז ב-22 בנובמבר 1908.

טפנל הגיע בשעה קריטית בהיסטוריית החליל המודרני - הוא למעשה החל ללמוד מיד לאחר שתאובלד בהם הציג את המודל החדש שבנה, אשר לא היה דומה לאף חליל שהיה בשימוש קודם. אף התפישה של אסכולת הנגינה הצרפתית, לפיה איכות הצליל חשובה מעוצמתו, לא תמיד הייתה תקפה לגביו. מנעדו הנמוך תואר לעיתים כ"עוצמתי ובראסי [בסגנון כלי הנשיפה ממתכת]", "שופע" או "מלא". ייתכן, חלקית לפחות, שנגינה זו הושפעה מדעת הקהל הצרפתית אז, שחשבה שעל כלי הנשיפה מעץ לנגן באסרטיביות. כאשר המנצח הנס פון בילוב ניצח על התזמורת הפילהרמונית של ברלין בפריז, הקהל וכן המבקרים טענו שצלילם של כלי הנשיפה מעץ היה קטן מדי.

תלמידו של טפנל, החליל ז'ורז' בארר, אשר הביא את אסכולת הנגינה הצרפתית לאמריקה, נזכר בשנת 1921 שאיכות וכמות הצליל, וכמו כן גם טכניקה, לא היו האספקטים היחידים אשר ייחדו את נגינתו של טפנל. ולואי פלורי הוסיף:

"אלגנטיות, גמישות ורגישות היו חותמות האיכות של אומנותו של טפנל, ווירטואוזיות יוצאת דופן נוגנה בלי שום מאמץ. הוא שנא העמדות פנים, בהאמינו שיש לכבד לחלוטין את הטקסט המוזיקלי. אך מתחת לזרימה הגמישה של נגינתו הייתה הצמדות קשוחה לדיוק הפעמה והמקצב". "הצמדות קשוחה" הוא מונח יחסי בהקשר זה. בסטנדרטים של זמננו, ההצמדות של טפנל לדיוק הקצבי הייתה רחוקה מהגזמה. ביחס לאופי הנגינה של המאה ה-20, נגינתו של טפנל ובני תקופתו תשמע חופשית למדי.

אספקט נוסף של נגינת החליל אשר טפנל שינה הוא השימוש בוויברטו. במקרה זה, נגינתו של טפנל סותרת את השקפת האסכולה הצרפתית של נגינת החליל אשר תמשיך את מורשתו; מתודת "טפנל-גובר" אינה מעודדת במיוחד נגינה עם ויברטו, בייחוד בביצוע של מוזיקה עתיקה. טפנל בעצמו הגדיר זאת כ"ויברטו דק, כמעט בלתי מורגש", לפי פלורי. תלמיד אחר של טפנל, אדולף הנבן, מפרט:

"כאשר הוא הצביע על צלילים עם ויברטו או עם הבעה, הוא אמר לנו שצלילים אלו, בפורטה או בפיאנו, נדמים כאילו באים מתוכו. הייתה הרגשה שצלילים אלו באו ישירות מלבו ונשמתו."

מרסל מואיז צוטט את טפנל, כאשר זה נשאל כיצד הוא עושה מוזיקה, הרים טפנל את האצבע המורה של ידו השמאלית והצביע על מפרק האצבע הקרוב לאגודל, הווה אומר, בעזרת דחיפת החליל אל נקודת המגע עם השפתיים, נוצרו הבדלים באינטנסיביות הצליל, כשם שכנר מפעיל לחץ על המיתר בעזרת הפעלת לחץ עליו עם הקשת. כמו כן, צוטט מואיז כמי שטען שצליל נגינתו של טפנל היה היפה ביותר ששמע מעודו.

מלחינים רבים במאה ה-19 הקדישו יצירות לטפנל. מלחינים אלו הם ברובם אלמוניים, אך מאלו המוכרים יותר ניתן למנות את גבריאל פורה (פנטזיה לחליל ופסנתר, אופוס 79), קאמי סן-סנס (כתב להרכב שלו קפריציו לחליל, אבוב, קלרינט ופסנתר), ג'ורג'ה אנסקו (קנטבילה ופרסטו), שארל גונו אשר כתב בהזמנתו את "פטיט סימפוני" לתשעה כלי נשיפה, וחברו פיליפ גובר, אשר הקדיש לו יצירות רבות.

• אדוארד בלייקמן, "טפנל - גאון החליל", הוצאת אוקספורד, אוניברסיטת אוקספורד, 2005
• ארדל פאוול, "החליל", ניו-האבן ולונדון, הוצאת אוניברסיטת ייל, 2002

מדיה וקבצים בנושא פול טפנל בוויקישיתוף

• פול טפנל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פול טפנל, באתר Discogs (באנגלית)
• פול טפנל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)