פוקואוקה 17

	ערך ללא מקורות
	בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פוקואוקה 17

מידע כללי
סוג	מחנה שבויים
מיקום	פוקואוקה
מדינה	האימפריה היפנית
בעלים	הצבא היפני הקיסרי
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 7 באוגוסט 1943
תאריך פירוק	2 בספטמבר 1945
קואורדינטות	33°00′50″N 130°27′22″E / 33.014°N 130.456°E / 33.014; 130.456
(למפת יפן מוגדלת)   טוקיו אוסקה סאפורו סנדאי ניאיגטה פוקואוקה נהה ד. קו. צ. קו. סין רוסיה ים יפן האוקיינוס השקט פוקואוקה 17 (למפת יפן רגילה)   טוקיו אוסקה סאפורו סנדאי ניאיגטה פוקואוקה נהה ד. קו. צ. קו. סין רוסיה ים יפן האוקיינוס השקט פוקואוקה 17

פוקואוקה 17 היה מחנה שבויים אשר היה בשימוש האימפריה היפנית במהלך מלחמת העולם השנייה, שהיה בסמוך למכרה הפחם בשם Mitsui Miike Coal Mine בפוקואוקה.

מחנה השבויים פתח את שעריו ב-7 באוגוסט 1943 ואוכלס בהדרגה בכ-1,857 שבויי מלחמה ממדינות רבות, רובם אוסטרלים, אמריקאים, בריטים והולנדים. הבריטים, ההולנדים והאוסטרלים היו ניצולי בניית מסילת הרכבת בין בורמה לבין תאילנד. הקבוצה האחרונה שהגיעה למקום הייתה כמה אוסטרלים שהגיעו ביוני 1945.

אתר המחנה שימש במקור כמגורי הפועלים שנבנו על ידי חברת הכרייה פחם מיצואי שהייתה בבעלותו של הברון מיצוי. המחנה הורחב בהדרגה עם השנים והוקמו במקום בניינים נוספים.

גודל המחנה היה כ-200 מטר על כ-1,000 מטר אשר היו מוקפים בגדר עץ בגובה של כ-12 מטרים, במקום היו כ-33 צריפים, כולם היו בני קומה אחת שהכילה עשרה חדרים לצריף. הצריפים היו בנויים מעץ עם גגות מנייר זפת הדוקים וחלונות, קצינים אשר גרו במתחם התגוררו בשלושה או ארבעה חדרים, כאשר ארבעה עד שישה גברים מהקצינים התאכסנו בחדרים באותו גודל. במקום לא היה שום חימום, הדבר הפך לבעיה רצינית בחודשי החורף שכן הגברים במחנה חיו בדיאטות רעב. בכל חדר הייתה נורה יחידה ובעוצמה של כ-15 וואט.

במחנה הוגשו בכל יום שתי ארוחות, במרבית הפעמים הארוחה כללה כוס של אורז ומרק צנונית, רק לעיתים רחוקות קיבלו השבויים חלבונים.

מפקד המחנה היה אסאו פוקוהרה, שהוצא להורג לאחר תום המלחמה בגין ביצוע פשעי מלחמה. הרופא במחנה היה מנתח יפני לא מזוהה, שאילץ גברים להמשיך לעבוד גם אם היו חולים אנושות.

המחנה שוחרר ב-2 בספטמבר 1945, אז היו רוב השבויים במצב בריאותי נואש. שבויים רבים סבלו ממחלת הבריברי ואיבדו בממוצע כ-60 ליברות (27 קילוגרם), ניצולי המחנה פונו לנגסאקי ההרוסה (לאור הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי וכניעת האימפריה היפנית), כעשרה ימים לאחר שחרור המחנה.

• אתר הטבח טינטה
• גטו שאנגחאי
• מסילת הרכבת תאילנד-בורמה

• The Hewlett Report, דו"ח על המחנה וסיפורו. (באנגלית)
• Gibbs Report, דו"ח נוסף אודות המחנה