פטיש (מושב)

פטיש

הכניסה למושב פטיש
מדינה	ישראל ישראל
מחוז	הדרום
מועצה אזורית	מרחבים
גובה ממוצע[1]	‎96 מטר
תאריך ייסוד	1950
תנועה מיישבת	תנועת המושבים
סוג יישוב	מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1]
- אוכלוסייה	1,014 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎1.6% בשנה
מפת מיקום מפה דינמית (למפת מערב הנגב מוגדלת)   פטיש (למפת מערב הנגב רגילה)   פטיש (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום פטיש (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום פטיש 31°19′38″N 34°33′36″E / 31.3272954908458°N 34.5598645851339°E / 31.3272954908458; 34.5598645851339 מפת היישובים של מועצה אזורית מרחבים באדום - פטיש בירוק - מיקום בניין המועצה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2]	6 מתוך 10

פַּטִּישׁ הוא מושב בצפון הנגב ממערב לעיר אופקים והוא שייך למועצה אזורית מרחבים. המושב הוקם ב-3 במרץ 1950 והוא קרוי על שם חורבת פטיש הסמוכה.

"תחילה נקרא המקום אימרה ג' ^[א] והובאו למקום עולים ממצרים, אשר עזבו לאחר חודש וחצי, מבלי שאיש מנע זאת, ולאחר שהבינו שהחיים בנגב הצחיח לא נועדו עבורם. אחריהם הובאו עולים מתוניסיה שהלכו בדרכם של קודמיהם, והיו גרעינים מארצות אחרות שגם הם לא נקלטו, עד שגמלה באנשי הסוכנות היהודית ההחלטה ליישב במקום זה קבוצת עולים שתנאי הנגב הקשים יתאימו לה ונבחרו לכך עולים מכורדיסטן"^[3].

על העלייה עצמה סיפר חביב שרבף:

כשבאנו למקום מצאנו רק אוהלים מעטים, כך שנאלצנו לגור שלוש, ארבע משפחות באוהל אחד. התנאים הסניטריים היו גרועים מאוד. ברז אחד שימש את המחנה כולו. בשעות הבוקר הצטופפו לידו לא פחות מ500 נפשות. לעיתים מזומנות, במקום לתת מים, השמיע הברז חירחור יבש. לא אחת אפשר היה לראות בשעות הבוקר או בצהרים, או לפנות ערב עשרות נשים וילדים עומדים עם כדים בתור ליד הברז, כדי לזכות במעט מים לבישול ולרחצה מינימאלית. כבר בערב הראשון הסבירו לנו כי ישובינו הוא ישוב ספר, ועלינו להקפיד על השמירה למען ביטחוננו ולמען ביטחון ילדינו. למזלנו, היו בתוכנו אחדים ששירתו כחיילים בצבא הפרסי, וידעו להשתמש ברובה. הם קיבלו רובים ויצאו לשמירה. כעבור שבוע הגיעו אלינו חיילי צה"ל ואימנו אותנו בנשק, וכך יכולנו לחלק את השמירה שווה בשווה בין כל המתיישבים.

כל עוד לא עסקו אנשי פטיש בחקלאות, הועסקו בעבודות הכשרת הקרקע, שסופקו להם על ידי קק"ל. מדי בוקר הייתה מגיעה ליישוב משאית ומסיעה עשרות גברים לרוחמה. עם שקיעת החמה הוחזרו העובדים לכפר. לעיתים היה הנהג מסתפק בהורדתם בשולי "כביש הרעב" והיה עליהם ללכת מרחק רב ברגל עד המושב.

שכרם של העובדים מפטיש קוזז לטובת בניית בתים ביישוב. הבתים נבנו בחמישה רחובות שכל אחד מהם הכיל 24 בלוקונים. המיקום הגאוגרפי של הבתים קבע את ערכם, והמבוקשים ביותר היו ב"רחוב הראשי". על רקע זה פרצה מריבה בין התושבים שנדמה הייתה שתביא לקרע הראשון ביישוב, אך ברגע האחרון הוחלט לערוך הגרלה בין כל המתיישבים, וכך נרגעו הרוחות.

מי שליווה את המתיישבים החדשים בפטיש היה משה אדירי, תושב כפר ויתקין, שעקב מקרוב אחר המחדלים השונים שהיו בפטיש. המוסדות המיישבים העניקו לכל אחד מהמתיישבים פרה מבלי לסייע בהקמת מבנה זמני עבורה, כך שבתנאי מזג אוויר קשים היו המתיישבים מרחמים על הפרה ומכניסים אותה לביתם ללינת לילה. הוא התמרמר על המחסור החמור במים ועל כך שלא הייתה אספקה יציבה באמצעות "טנקרים", ולא השלים עם כך שהשמירה הביטחונית על יישובי האזור לא הייתה מאורגנת כראוי.

תנאים קשים אלו של מחסור במים, תשתיות כביש, והעדר חשמל ביישוב בתוספת רמת הכנסה מינימלית גרמו לתושבים למחות ולצאת להפגין. הם חסמו את כביש הרעב בקטע שליד המושב. חסימת הכביש מנעה מחברי הקיבוצים שהגישה אליהם הייתה מכביש הרעב להגיע אל מחוז חפצם. השוטרים שהיו בעיצומים בימי השביתה לא הגיעו למקום, ורק לאחר שכמה חברי קיבוצים איימו לפנות ללוי אשכול כדי שיתערב לביטול החסימה, הופיעה קבוצת שוטרים שפינתה את הכביש.

מצוקתן של המשפחות במושב גברה גם בגלל תנאי המגורים הקשים. משפחות בנות שמונה ועשר נפשות כולל סב וסבתא הצטופפו בבלוקון שגודלו 24 מטרים, שהיה מחולק לחדר משפחה אחד גדול יחסית, ולחדר קטן יותר ששימש גם כמטבח. כמו ביישובים האחרים, לא היו בבלוקונים בתי שימוש ומקלחות. הרחצה נעשתה בברזים, כאשר היה מים ועשיית הצרכים בבורות מרוחקים.

ערך מורחב – פיגוע הירי בחתונה במושב פטיש

ב-24 במרץ 1955 עסק היישוב בהכנות לקראת החתונה של שמואל קלימי ושמחה שימסי, בני המושב. טקס הנישואים נערך ברחוב ה' בחצר בית משפחת קלימי.

שלושה שבועות לפני החתונה ערך צה"ל פעולת תגמול בשם מבצע חץ שחור כנגד הצבא המצרי ברצועת עזה על מנת למגר את תופעת הסתננות חוליות הפדאיון מגבול מצרים במטרה לפגע במתיישבים הישראלים. ימים אלו במושב פטיש היו מתוחים מבחינה ביטחונית ואף עלה החשש לפגיעה במקום.

בעיצומה של החתונה חדרו מחבלים מרצועת עזה למושב פטיש וכשראו את קהל החוגגים הטילו שני רימוני יד לקהל החוגג ופתחו באש. בהתקפה נהרגה מדריכה חקלאית, ורדה פרידמן מכפר ויתקין, ונפצעו 18 אחרים.^[4]

ההתקפה זעזעה את המדינה והשפיעה עמוקות על שר הביטחון דוד בן-גוריון. לדברי ההיסטוריון מוטי גולני, תגובותיו של בן-גוריון, כמו אלה של ראש הממשלה משה שרת והרמטכ"ל משה דיין, "היו זועמות יותר מאשר תגובותיהם באירועים קודמים או מאלה שבאו לאחר מכן. את הזעם של בן-גוריון אפשר להשוות אולי רק לתגובתו על הרצח במעלה עקרבים, שנה קודם לכן".^[5] המשורר נתן אלתרמן כתב שיר על ורדה פרידמן: "נערה עבריה עבותת צמה לבדה בעפר מוטלת". באזכרה לנערה ציין בן-גוריון את "ברית הדמים שנכרתה בין כפר ויתקין ופטיש".^[6]

יומיים לאחר ההתקפה ביקר בפטיש דוד בן-גוריון ומצא שחלק מהתושבים ארזו את חפציהם על מנת לעזוב את המקום^[7]. הוא חיזק את ידי המתיישבים ונאם בפניהם: "יש פטיש לא רק במקום הזה. הרבה פטישים מפוזרים בארץ, אך יש פטיש חזק, שיפוצץ את סלעי האויבים. צה"ל". לעיתונאי משה ז"ק הסביר כי מלבד הרתעת האויב, יש סיבה נוספת לפעולות התגמול: "הבט על היהודים הללו. הם באים מעיראק, מכורדיסטן, מצפון-אפריקה... הם באים מארצות, שם היה דמם הפקר, שם מותר היה להתעלל בהם, לענותם, להכותם, להתאכזר אליהם. כבר התרגלו לכך כי הם קרבנות חסרי אונים של הגויים. כאן עלינו להוכיח להם כי דמם אינו עוד הפקר; כי יש מדינה ויש צבא לעם היהודי, אשר לא ירשו כי יעשו עוד בהם שפטים; כי יש מחיר לחייהם ולרכושם. עלינו לזקוף קומתם, לנטוע בהם הרגשת קוממיות וגאווה. עלינו להמחיש להם כי מי שקם עליהם לא יימלט מעונש, כי הם אזרחים במדינה ריבונית, האחראית לחייהם ולשלומם".^[8]

כמה חודשים לאחר הפיגוע, ב-27 ביולי 1955, הסתננו שלושה מחבלים ליישוב וזרקו שני רימונים אל תוך ביתה של משפחת זרגרי, בני הזוג דניאל וקמילה נפצעו בפיגוע.^[9]

התערערות המצב הביטחוני לא גרמה לעזיבת התושבים כמצופה. אחת הסיבות לכך קשורה בביקוריהם, של כמה מראשי המדינה וביניהם דוד בן-גוריון. אשר גילה יחס מיוחד לפטיש. תודות ליחס זה חלה הקלה בחייהם של המתיישבים ולאחר הטרגדיות חובר המושב לרשת החשמל הארצית וההנהגה השקיעה בתשתיות בסיסיות ביישוב.

כיום, מתפרנסים חלק גדול מתושבי פטיש מגידול בקר לחלב. ענפי יצור נוספים הם: לול, צאן, מטעים, פרדסים, פלחה וירקות.^[3]

בבוקר 7 באוקטובר 2023, בזמן מתקפת הפתע על ישראל (2023), הגיעו מאות ניצולים שנמלטו מהטבח בפסטיבל נובה אל בית העם בפטיש, ובהמשך גם למושב מסלול, לאחר שפונו והוכוונו לשם על ידי כמה מבני המושב (ביניהם עוז ורמי דוידיאן) שסייעו באופן עצמאי ותוך סיכון עצמי רב לפעולות החילוץ.^[10] כחודשיים לאחר מכן, ביקר נשיא ישראל, יצחק הרצוג במושב והדליק יחד עם תושבי פטיש ומסלול נר שישי של חנוכה לציון גבורת המחלצים והערבות ההדדית שהפגינו תושבי המושבים בקליטת הניצולים מהטבח בפסטיבל נובה.^[11][12]

• או"ם שמום

• הספר "החלוצים האלמונים" אריה אבנרי (חלק א' עמודים 323-328)

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פטיש

• פטיש, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
• פטיש באתר מועצה אזורית מרחבים
• סרטו של נתן גרוס "ברית דמים", מושב פטיש 1956
• אלי אלון, חתונת הדמים במושב פטיש בשנת 1956, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 באפריל 2017
• יהל פרג', ‏"אני ממושב פטיש. שמעת עלינו?", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 במאי 2024

יישובי מועצה אזורית מרחבים (מחוז הדרום) מושבים אשבול • בטחה • גילת • מסלול • ניר משה • ניר עקיבא • פדויים • פטיש • פעמי תש"ז • קלחים • רנן • שבי דרום • שדה צבי • תלמי ביל"ו • תפרח יישובים קהילתיים דניאל • מבועים מוסדות אשל הנשיא • עדי נגב שיכון משפחות מחנה יפה מפת יישובי המועצה האזורית מפת היישובים של מועצה אזורית מרחבים באדום - פטיש בירוק - מיקום בניין המועצה