פטר אטווש

פטר אטווש
Eötvös Péter
לידה 2 בינואר 1944
סקיודוורהיי, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במרץ 2024 (בגיל 80) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות קלן, קרלסרוהה, פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1962–2024 (כ־62 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט, בית הספר הגבוה למוזיקה וריקוד בקלן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח, מורה
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת הונגרית, צרפתית, גרמנית, שוודית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר
חברת תקליטים דויטשה גרמופון, ECM, BMC Records עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (1988)
  • פרס המוזיקה של פרנקפורט (2007)
  • אזרחות כבוד של בודפשט (2003)
  • פרס „מולדתי” (2018)
  • פרס קושוט (2002)
  • מדליית גתה (2018)
  • מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.eotvospeter.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פטר אֶטוֶוש (בהונגרית: Eötvös Péter;‏ 2 בינואר 1944 – 24 במרץ 2024) היה מלחין, מנצח ומורה הונגרי.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטווש נולד בעיר אודורהיי (אנ') (סיקיי-אודווארהיי) בחבל הסקלרים בטרנסילבניה (בימי המלחמה חלק מהונגריה, כיום ברומניה). הכשרתו המוזיקלית הראשונית הייתה בלימודי פסנתר, כינור, כלי הקשה וחליל צד. בגיל 11 חיבר קנטטה והראה אותה לג'רג' ליגטי ובגיל 12 זכה בפרסים על הלחנה. כשהיה בן 14 קיבל אותו זולטאן קודאי ללימודים באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, שם הוא למד הלחנה. לדבריו, הושפע בעיקר מאלברט סימון,[דרוש מקור] בלה בארטוק, קרלהיינץ שטוקהאוזן, פייר בולז, ג'רג' קורטג וקרלו ג'זואלדו, וכן מוזיקה אלקטרונית וג'אז (בעיקר מיילס דייוויס). השתתפות בסמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטדט הביאה לו מלגת לימודים בקלן, בשנים 1966–1968. הוא סיים שם את לימודיו בדיפלומת מצטיין בניצוח (אצל וולפגנג פון דר נאהמר). כמו כן למד הלחנה אצל ברנד אלואיס צימרמן. מ-1967 עד 1968 עבד כפסנתרן חזרות באופרה של קלן.[1] מ-1969 הלחין לקולנוע בהונגריה. אטווש ניגן בקביעות עם אנסמבל שטוקהאוזן מ-1968 עד 1976. הוא ניצח על כל היצירות לתזמורת ולהרכבים של שטוקהאוזן וביים את הבכורות העולמיות של "יום חמישי" ו"יום שני" מתוך מחזור האופרות "אור" של המלחין. אטווש שיתף פעולה בהפקות בימתיות עם מלחינים נוספים של המאה ה-20 כגון כברונו מאדרנה, לואיג'י נונו ואיגור סטרווינסקי, כמו גם בהצגת הבכורה של "מחולות האדמה" של הריסון ברטוויסל.[1]

בשנים 1971 עד 1979 עסק אטווש במוזיקה אלקטרונית ובהזמנת בולז, ניצח בשנת 1978 על קונצרט הפתיחה של המכון למחקר ולתיאום אקוסטי מוזיקלי (אירקאם). משנת 1979 עד 1991 כיהן כמנהל מוזיקלי של אנסמבל אנטרקונטמפורן. משנת 1985 עד 1988 היה מנצח אורח ראשי של תזמורת רשות השידור הבריטית. בשנת 1992 ייסד את "מכון אטווש הבינלאומי" למנצחים צעירים וב-1994 התמנה למנצח הראשי של תזמורת הרדיו הקאמרית של הילוורסום. פטר אטווש הרצה במוסדות מוזיקה שונים באירופה וישב בחברי שופטים בתחרויות בינלאומיות.[1] מאז 2003 כיהן כמנצח אורח ראשי של התזמורת הסימפונית של גטבורג.

יצירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוזיקה שלו שם אטווש דגש על פרספקטיבה תיאטרלית על תנועת צליל בחלל. לצד יצירות תיאטרליות במובהק, ניכרת תפיסה תיאטרלית ביצירות שהביטוי המילולי בהן משולל משמעות סמנטית או ביצירות שהביטוי התנועתי בהן לובש צורה של חזרה פולחנית (לדוגמה, סיבובי נגן כלי ההקשה בין כליו ב־Psalm cli משנת 1993). אטווש השתמש גם באפקטים של הגברה אלקטרונית של כלי או כלים מסוימים על הבמה, ליצירת אפקטים של תנועת צליל בחלל (לדוגמה, ב"צללים" מ-1996). בחיפושיו אחר טכניקות שונות ומצלולים חדשים, השתמש אטווש גם באינטונציות דיבור באמצעות כלי נגינה ובהצבה חורגת מן המקובל של כלי התזמורת, בתוספת כלי נגינה אלקטרוניים.[1]

פרסים ואותות הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת יצירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "מלאכים באמריקה", אופרה (2002–2004)
  • "עת חציתי גשר של חלומות", אופרה (1998–1999)
  • "אטלנטיס", לתזמורת (1995)
  • "שבע", לכינור ולתזמורת (2006)
  • "המרפסת", אופרה (2001–2002)
  • "המבט", סרט הקלטה (1997)
  • "שלוש קומדיות מדריגל" ל-12 קולות
    • "אינסטי גאלאנטי" (1970–1990)
    • "מדריגל חתונה" (1963–1976)
    • "מורו לאסו" (1963–1972)
  • "קאפ-קו", קונצ'רטו לפסנתר, מקלדת ותזמורת (2005)
  • קונצ'רטו גרוסו לצ'לו (2011)
  • "אופרה סינית", לתזמורת (1986)
  • "מוזיקת צרצרים", סרט הקלטה (1970)
  • "אלקטרוכרוניק", סרט הקלטה (1974)
  • "שמונה אינסופי I." לאנסמבל (1981)
  • "שמונה אינסופי II. – אפיירון מוזיקון", לאנסמבל (1988–1989)
  • "פסנתר ארצי-פסנתר שמיימי", לפסנתר סולו
  • "חרקירי", אופרה (1973)
  • "IMA", למקהלה ותזמורת (2002)
  • "מרווחים – פנימים", אנסמבל ואלקטרוניקה (1981)
  • "סילון גז", קונצ'רטו לחצוצרה (2002)
  • "תופים מדברים", קונצ'רטו לכלי הקשה (2012/13)
  • "התכתבות", לרביעיית מיתרים (1992)
  • "ליידי סאראשינה" אופרה, 4 במרץ 2008, האופרה של ליון
  • "אהבה ושדים אחרים", אופרה, 10 באוגוסט 2008, פסטיבל גליינדבורן
  • "Mese (Märchen /Tale/Conte)", סרט הקלטה (1968)
  • "פריז-דקר", לאנסמבל (2000)
  • "Psalm cli מזמור תהילים 151" לכלי הקשה (1993)
  • "פסי", לאנסמבל (1996)
  • "פסיכוקוסמוס", קונצ'רטו לצימבלון (1993)
  • "רדאמס", אופרה קאמרית (1997/1975)
  • "רפליקה", קונצ'רטו לויולה (1998) – הוקלט על ידי קים קשקשיאן בחברת ECM
  • "צללים" (1996)
  • "קטעי שיחה", לאנסמבל (2001)
  • "אבנים", לאנסמבל (1990-1985)
  • "שלוש אחיות", אופרה (1997-1996)
  • "רעם", סולו טימפני (1993)
  • "הטרגדיה של השטן" (Die Tragödie des Teufels), אופרה, (פברואר 2010, האופרה הממלכתית של בוואריה)
  • "משולש", נגן כלי הקשה ואנסמבל (1993)
  • "שני מונולוגים", לאנסמבל (1987/1975)
  • "שתי פואמות לפולי", סולו צ'לו (1998)
  • "סקוונצות לכלי נשיפה מעץ", לאנסמבל (1987/1975)
  • "נקודות אפס", לתזמורת (1999)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

T. Váczi: ‘Beszélgetés Eötvös Péterrel’ [A conversation with Peter Eötvös], Muzsika, xxix/12 (1986), 29–33; xxx/2 (1987), 10–15

B.A. Varga: ‘3 kérdés, 82 zeneszerzö’ [3 questions, 82 composers], Zenemükiadó (Budapest, 1986), 101–9

B.A. Varga: ‘Composing and/or Conducting: Péter Eötvös and his Dilemma’, New Hungarian Quarterly, no.105 (1987), 218–25

P. Albèra: ‘Entretien avec Peter Eötvös’, Musique en création (Paris, 1989), 120–25

J.G. László: ‘A zenei hang fizikai jelenség’ [The musical tone as physical phenomenon], Kritika (1992–3), 31–3 [interview]

P. Eötvös: ‘Ich sehe mich als “Testpiloten” für Neue Musik’, Eine Sprache der Gegenwart: Musica viva 1945–95, ed. R. Ulm (Mainz, 1995), 332–9

M. Lorber: ‘Meine Musik ist Theatermusik’, MusikTexte, no.59 (1995), 7–14 [interview]

T. Schäfer: ‘Atlantis im Widerschein unserer Welt: Peter Eötvös’, Musik der Zeit (Cologne, 1995) [programme book]

J. Dame: ‘Wat leeft, beweegt automatisch’, Preludium (1997), Aug–Sept, 14–16

T. Derks: ‘Peter Eötvös: een componist dient het nieuwe te ontdekken’, Entr'acte, ii (1997), 6–8

T. Szitha: ‘Utálom a hősöket'’ [I hate the heroes], Muzsika, no.5 (1998), 22–5

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פטר אטווש בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 מרטינה הומה, "פטר אטווש", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פטר_אטווש&oldid=39728104"