פט מתיני

פט מתיני
Pat Metheny
לידה 12 באוגוסט 1954 (בן 70)
לי'ס סאמיט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Patrick Bruce Metheny עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1974 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מיאמי, Lee's Summit High School, מכללת ברקלי למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, פופ לטיני, ג'אז פיוזן, פוסט-בופ, הארד בופ, מוזיקת עולם עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית אמריקאית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, סינתיסייזר, מערכת תופים, Pikasso guitar, גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, guitar synthesizer עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ECM עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Kansas Music Hall of Fame (2008)
  • אמני הג'אז של NEA (2018)
  • פרס פול אקט עריכת הנתון בוויקינתונים
www.patmetheny.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פאטריק ברוס (פט) מתיני (Patrick Bruce "Pat" Metheny; נולד ב-12 באוגוסט 1954) הוא גיטריסט ומלחין ג'אז (פוסט-בופ ופיוז'ן) ומנהיג להקת Pat Metheny Group. אחד מהיוצרים המוערכים בג'אז של שנות השבעים. פט מתיני קיבל (נכון ל-2012) 20 פרסי גראמי, במסגרת הרכבים שונים שהנהיג.

פאט מת'יני נולד בלי'ס סאמיט (הסמוכה לקנזס סיטי), מיזורי. החל את דרכו כנגן חצוצרה בגיל 8 ועבר לגיטרה בגיל 12. בשנות העשרה המוקדמות שלו הפגין עניין בג'אז והאזין לגיטריסט הג'אז וס מונטגומרי ולמוזיקאי הג'אז החופשי אורנט קולמן. הוא למד באוניברסיטת מיאמי במשך סמסטר ופרש. במהלך הקריירה שלו למד והושפע מג'ים הול, ג'ו פאס וקני בורל. הוא גם מציין את השפעתם של אמנים שאינם שייכים לג'אז על נגינתו, בהם הביטלס, ג'יימס טיילור וברוס הורנסבי.

בין השנים 1975 ו-1976 ניגן מתיני עם גארי ברטון, ובאותה השנה הקליט את תקליטו הראשון, Bright size life, בשלישייה שכללה את הבסיסט ג'אקו פסטוריוס והמתופף בוב מוזס. כלי הנגינה שבחר, בנוסף לגיטרה רגילה בת שישה מיתרים, היה גיטרה בת 12 מיתרים.

לאחר התקליט Watercolors, בו שיתף פעולה עם לייל מייז ואברהרד וובר, הקים מתיני בשנת 1977 את ההרכב Pat Metheny Group עם הבסיסט מארק איגן, המתופף דן גוטליב והקלידן לייל מייז. בשנת 1978 הוציאו את אלבומם הראשון שנקרא על שם הלהקה. כמו רוב תקליטיו, יצאו גם תקליטי ה-Group בחברת התקליטים ECM, שמתיני הוא בין אמניה המזוהים, הפוריים והנמכרים ביותר.

מתיני מופיע במשך למעלה מ-40 שנה ומקיים 120–240 הופעות בשנה. בין האמנים ששיתפו פעולה עם מתיני בהרכבים שונים, מדואט ועד רביעיות, ניתן למנות את ג'ים הול, דייב הולנד, רוי היינס, צ'ארלי היידן, ג'ון סקופילד, ג'ק דז'ונט, הרבי הנקוק, בראד מלדאו, צ'יק קוריאה, מייקל ברקר, ג'ושוע רדמן, ג'וני מיטשל[1], אחינועם ניני ורבים אחרים[2].

בשנות השמונים צורפו ללהקתו שלושה זמרים, אחד מהם נגן כלי הקשה.

לאחר שהתפרסם החל מתיני להתעניין בציוד חדשני כגון סינתיסייזרים ובסינקלאוויר, והיה מבין הראשונים שהחלו להשתמש בכלי נגינה חשמליים/אלקטרונים כגיטרה-סינטיסייזר.

פט מתיני הופיע בישראל מספר פעמים. במרץ 1988 הגיע לשתי הופעות, בבנייני האומה בירושלים ובהיכל התרבות בתל אביב[3]. בנובמבר 2011 הופיע פעמיים במועדון ההאנגר 11 בתל אביב, עם טריו שכלל את הקונטרבסיסט לארי גרנדיר והמתופף ביל סטיוארט[4]. ביוני 2016 הופיע בזאפה הרצליה ובלייב פארק ראשון לציון[5].

דיסקוגרפיה חלקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Bright Size Life (ECM, 1976)
  • Watercolors (ECM, 1977)
  • Pat Metheny Group (ECM, 1978)
  • New Chautauqua (ECM, 1979)
  • American Garage (ECM, 1979)
  • 80/81 (ECM, 1980)
  • As Falls Wichita, So Falls Wichita Falls (ECM, 1981) with Lyle Mays
  • Offramp (ECM, 1982)
  • Travels (ECM, 1983)
  • Rejoicing (ECM, 1984)
  • First Circle (ECM, 1984)
  • The Falcon and the Snowman (EMI, 1985)
  • Song X (Geffen, 1986) with Ornette Coleman
  • Still Life (Talking) (Geffen, 1987)
  • Letter from Home (Geffen, 1989)
  • Question and Answer (Geffen, 1990)
  • Secret Story (Geffen, 1992)
  • The Road to You (Geffen, 1993)
  • Zero Tolerance for Silence (Geffen, 1994)
  • I Can See Your House from Here (Blue Note, 1994) with John Scofield
  • Dream Teams (Bugsy, 1994) (with Sonny Rollins trio)
  • We Live Here (Geffen, 1995)
  • Quartet (Geffen, 1996)
  • Passaggio per il paradiso (MCA, 1996)
  • Beyond the Missouri Sky (Short Stories) (Verve, 1997) with Charlie Haden
  • Imaginary Day (Warner Bros., 1997)
  • Like Minds (Concord Jazz, 1998)
  • Jim Hall & Pat Metheny (Telarc, 1999)
  • A Map of the World (Warner Bros., 1999)
  • Trio 99 → 00 (Warner Bros., 2000)
  • Trio → Live (Warner Bros., 2000)
  • Speaking of Now (Warner Bros., 2002)
  • One Quiet Night (Warner Bros., 2003)
  • The Way Up (Nonesuch, 2005)
  • Metheny/Mehldau (Nonesuch, 2006)
  • Metheny Mehldau Quartet (Nonesuch, 2007)
  • Day Trip(Nonesuch, 2008)
  • Tokyo Day Trip (Nonesuch, 2008)
  • Upojenie (Nonesuch, 2008) with Anna Maria Jopek
  • Quartet Live (Concord Jazz, 2009) with Gary Burton
  • Orchestrion (Nonesuch, 2010)
  • What's It All About (Nonesuch, 2011)
  • Unity Band (Nonesuch, 2012) with Chris Potter
  • The Orchestrion Project (Nonesuch, 2013)
  • Tap: Book of Angels Volume 20 (Tzadik/Nonesuch, 2013)
  • KIN (←→) (Nonesuch, 2014)
  • Hommage à Eberhard Weber (ECM, 2015)
  • The Unity Sessions (Nonesuch, 2016)
  • Cuong Vu Trio Meets Pat Metheny (Nonesuch, 2016)
  • From This Place (Nonesuch, 2020)
  • Road to the Sun (Modern Recordings, 2021)
  • Side-Eye NYC (V1.IV) (Modern Recordings, 2021)

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה ארגון קטגוריה פרויקט תוצאה מקור
2024 פרס גראמי אלבום הג'אז האינסטרומנטלי הטוב ביותר Dream Box מועמדות [6]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Wayne E. Goins. "Emotional Response to Music: Pat Metheny's Secret Story

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פט מתיני בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]