פינגווין צהוב-עין

פינגווין צהוב עין
מצב שימור
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	פינגווינאים
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	פינגוויניים
סוג:	Megadyptes
מין:	פינגווין צהוב עין
שם מדעי
Megadyptes antipodes ‏פורסטר, 1781
תחום תפוצה

פינגווין צהוב-עין (שם מדעי: Megadyptes antipodes) הוא מין יחיד בסוג Megadyptes שבמשפחת הפינגווינים המצוי באזור האי הדרומי של ניו זילנד.

אזור התפוצה של הפינגווין צהוב-העין כולל את האי הדרומי של ניו זילנד, האי סטיוארט, איי קמפבל ואיי אוקלנד. מושבותיו של הפינגווין צהוב העין בחצי האי אוטגו הן אתר תיירות פופולרי, בהן יכולים התיירים לצפות מקרוב בפינגווינים צהובי-העין.

פינגווין צהוב העין הוא המין היחיד בסוג Megadyptes. בעבר נחשב כקרוב לפינגווין הזוטר (Eudyptula minor), אך בעקבות מחקר מולקולרי, הוא נחשב כיום כקרוב יותר לפינגווינים מהסוג Eudyptes. ממצאים מה-DNA המיטוכונדריאלי ומה-DNA של גרעין התא מצביעים על כך שמין זה התפצל מאבותיו של הסוג Eudyptes לפני כ-15 מיליון שנים.

הפינגווין תועד לראשונה על ידי ז'ק ברנאר הומברון והונורה ז'אקינו ב-1841. במאורית, הפינגווין מכונה הואיהו.

זהו מין גדול יחסית של פינגווין. גובהו כ-62 עד 79 ס"מ. משקלו של הפינגווין משתנה במהלך השנה; הוא עומד על כ-5.5 עד 8 ק"ג לפני נשירת הנוצות, ועל כ-3–6 ק"ג לאחר הנשירה, בעוד הזכרים גדולים מהנקבות. ראשו של הפינגווין צהוב בהיר, וקשתית עינו צהובה בהירה. גרונו וסנטרו חומים-צהבהבים, מקורו ורגליו ורודים. בין עיניו ועל עורפו של הפינגווין יש רצועה בצבע צהוב, שהעניקה לפינגווין את שמו.

תוחלת חייו של הפינגווין צהוב-העין היא כ-20 שנה.

הפינגווינים מקננים בדרך כלל ביערות או באזורי צמחייה נמוכה, לעיתים קרובות המקומות בהם נמצאים צמחי פשתן ותורמוס. אזורי הקינון ממוקמים בדרך כלל במפרצים קטנים, ולעיתים על שיני הסלע במפרצים גדולים יותר.

הפינגווין צהוב-העין הוכרז כנתון בסכנת הכחדה, ואוכלוסייתו כוללת כ-4,000 פרטים. זהו אחד ממיני הפינגווינים הנדירים ביותר בעולם.

באביב שנת 2004, התגלה כי כ-60% מגוזלי הפינגווינים צהובי-העין בצפון אוטגו ובחצי-האי אוטגו חולים במחלה בלתי-ידועה. המחלה מקושרת לזיהום של חיידקים מהסוג Corynebacterium, שגורמים דיפתריה לבני אדם. הפתוגן המרכזי של המחלה אינו ידוע. בעיה דומה התגלתה גם באוכלוסייה שבאי סטיוארט.

הפינגווינים מחפשים מזון בעיקר בסמוך למדפים יבשתיים. הם מתרחקים כ-2 עד 25 ק"מ מהחוף, וצוללים לעומק של כ-40 עד 120 מ' בחיפושיהם אחר מזון. ישנם שני סוגים של שיטוטי חיפוש מזון: טיולי בוקר, בהם הפינגווינים מתרחקים כ-25 ק"מ מהמושבה שלהם, וטיולי ערב, קצרים יותר, שנמשכים כ-4 שעות ובהם הפינגווינים מתרחקים כ-7 ק"מ מהמושבה.

דגים מרכיבים כ-90% מתזונתו של הפינגווין. הוא ניזון לרוב ממינים שנמצאים קרוב לקרקעית הים.

מדיה וקבצים בנושא פינגווין צהוב-עין בוויקישיתוף

• פינגווין צהוב-עין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• פינגווין צהוב-עין, באתר ITIS (באנגלית)
• פינגווין צהוב-עין, באתר NCBI (באנגלית)
• פינגווין צהוב-עין, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• פינגווין צהוב-עין, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• פינגווין צהוב-עין, באתר GBIF (באנגלית)

פינגוויניים
פינגווין גדול	פינגווין קיסרי • פינגווין מלכותי
פינגווין זנב-מכחול	פינגווין לבן-אוזן • פינגווין רצועת-הסנטר • פינגווין אדלי
פינגווין מצוייץ	פינגווין הסלעים • פינגווין עב-מקור • פינגווין חסון • פינגווין ישר-ציצה • פינגווין לבן-פנים • פינגווין מצויץ מערבי • פינגווין מצויץ צפוני
פינגווין צהוב-עין (סוג ומין יחיד)	פינגווין צהוב-עין
פינגווין זוטר (סוג ומין יחיד)	פינגווין זוטר
פינגווין החגורה	פינגווין מגלן • פינגווין גלאפגוס • פינגווין שחור-רגל • פינגווין הומבולדט