פלורידה פנתרס

פלורידה פנתרס
Florida Panthers

מידע כללי
אולם ביתי
אמרנט בנק ארנה
(19,250 מושבים)
ארצות הברית סנרייז, פלורידה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
תאריך ייסוד	1993
ליגה	NHL
חטיבה	מזרחית
בית	אטלנטי
היסטוריה	פלורידה פנתרס (1993 - ההווה)
בעלים	ארצות הברית וינסנט ויולה
מנכ"ל	ארצות הברית ביל זיטו
מאמן	קנדה פול מוריס
תארים
אליפויות NHL‏ 1 2024 (האלופה הנוכחית) אליפויות חטיבתיות 3 1996, 2023, 2024
תלבושת
מדים (בית, חוץ)
http://panthers.nhl.com

פלורידה פנתרס (באנגלית: Florida Panthers) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מסנרייז, פלורידה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית האטלנטי שבחטיבה המזרחית. סנרייז היא פרבר של מיאמי.

הקבוצה נוסדה ב-1993 והחלה לשחק ב-NHL בעונת 1993/94, והיא הקבוצה הדרומית ביותר ב-NHL. הכינוי הנפוץ לקבוצה הוא ה"קאטס" (Cats - "חתולים").

הפנתרס זכו ב-2024 בגביע סטנלי בפעם הראשונה בתולדותיהם, והקבוצה היא אלופת ה-NHL ומחזיקת גביע סטנלי הנוכחית.

פלורידה פנתרס הוקמה ב-1993 על ידי וויין הויזנגה, איש עסקים בעל מספר חברות גדולות שהידועה בהן הייתה רשת השכרת הסרטים בלוקבסטר. הויזנגה היה גם בעל החזקות מיעוט בקבוצת ה-NFL מיאמי דולפינס, ובמקביל לעבודה על הקמת הפנתרס הקים גם את קבוצת הבייסבול פלורידה מארלינס. הפנתרס השלימה את כניסתה של ה-NHL לפלורידה שנה אחרי שטמפה ביי לייטנינג הוקמה באזור מפרץ טמפה.

הפנתרס החלה את העונה הראשונה שלה, עונת 1993/94, כקבוצה ביתית נוספת במיאמי ארנה, ביתה של קבוצת ה-NBA מיאמי היט. בעקבות דראפט התרחבות שנועד לגייס עבורה סגל ראשוני, שמה הקבוצה את ידה על מספר שחקנים משמעותיים, ובראשם השוער ג'ון ונביסברוק שהגיע לאחר תשע עונות בניו יורק ריינג'רס והחלוץ הוותיק סקוט מלנבי. בדראפט הרגיל של אותו קיץ זכתה הקבוצה בחלוץ צעיר ומבטיח, רוב נידרמאייר. המאמן היה מאמן ותיק ובעל שם בליגה, רוג'ר נילסון, שסיגל לקבוצה סגנון הגנתי שספג ביקורת מצד שאר קבוצות הליגה. הקבוצה סיימה את עונתה הראשונה עם מאזן של 33 ניצחונות, 34 הפסדים ו-17 תיקו - 83 נקודות בטבלה, מאזן מצוין יחסית לקבוצת התרחבות, אולם לקבוצה חסרה נקודה אחת נוספת כדי לעלות לפלייאוף.

את עונת 1994/95 המקוצרת סיימו הפנתרס שוב עם מאזן קרוב למאוזן, וגם הפעם חסרה לה נקודה בודדת כדי לתפוס מקום בפלייאוף. הפנתרס הציגו באותה עונה מגן מבטיח שנבחר ראשון על ידם בדראפט, אד ג'ובנובסקי. למרות ההצלחה היחסית פוטר נילסון מאימון הקבוצה, ואל נעליו נכנס דאג מקלין.

התחלה חזקה של העונה ותוצרת התקפית נאה של מלנבי ונידרמאייר, בתוספת עונת פריצה של המגן הסלובקי רוברט שוולה, הביאו את הפנתרס בפעם הראשונה למאזן חיובי בסיום העונה הרגילה ומקום בפלייאוף.

גם את ריצת הפלייאוף שלה החלה הקבוצה בצורה משכנעת כשעלתה ליתרון 3:0 בסדרה מול בוסטון ברואינס ולבסוף השלימה ניצחון 4:1 בסדרה. בסיבוב השני חזרה הקבוצה מפיגור 2:1 בסדרה מול פילדלפיה פליירס, ניצחה בשלושת המשחקים הבאים העלתה לגמר החטיבה המזרחית.

בגמר החטיבתי פגשו הפנתרס את פיטסבורג פינגווינס. הפנתרס נקלעו לפיגור 3:2 בסדרה, וניצחו במשחק השישי במיאמי כדי לכפות משחק שביעי ומכריע בפיטסבורג. בעזרת משחק מצוין של ונביסברוק בשער ניצחו הפנתרס וזכו בעלייה היסטורית לסדרת גמר גביע סטנלי.

סדרת הגמר הסתיימה באכזבה, כאשר קולורדו אוולאנש הביסה את הפנתרס בארבעה משחקים.

מנהג אוהדים מוזר אפיין את אותה עונה. לפני המשחק הביתי הראשון של העונה התרוצץ עכברוש בחדר ההלבשה של הפנתרס. סקוט מלנבי הרג את העכבר במכה ממקל ההוקי שלו. במשחק עצמו כבש מלנבי שני שערים. הצירוף המוזר כונה בידי ג'ון ונביסברוק "rat trick", משחק מילים על הביטוי "hat trick" (שלושער).

כשהסיפור התפרסם החלו אוהדים בודדים של הפנתרס להשליך עכברי צעצוע עשויים מגומי אל זירת הקרח כשהפנתרס הבקיעו שער. המנהג הלך והשתרש בקרב הקהל של הפנתרס, ובזמן מרוץ הפלייאוף של הקבוצה כבר נזרקו אלפי עכברי צעצוע לאחר כל שער, דבר שגרם לעיכובים משמעותיים במשחק.

בצירוף מקרים, 1996 הייתה גם "שנת העכברוש" לפי לוח השנה הסיני. לכן נקראת העונה הזו עד היום "שנת העכברוש" בפי אוהדי הפנתרס.

המנהג גרם ל-NHL לקבוע חוק חדש בסיום העונה, לפיו במקרה שהקהל משליך חפצים לקרח רשאים השופטים לשרוק עבירת delay of game (עיכוב המשחק) נגד הקבוצה הביתית ולהרחיק שחקן שלה ל-2 דקות. בעקבות שינוי החוק פסק המנהג, למעט מקרים מסוימים שגם בהם נדחק לסופי משחקים בלבד.

כמו בעונה הקודמת, גם בעונת 1996/97 החלו הפנתרס בצורה מצוינת את העונה, אולם נחלשו בהמשכה וסיימו רק במקום הרביעי במזרח. בפלייאוף, מול ניו יורק ריינג'רס, ניצחו הפנתרס במשחק הראשון, אולם נוצחו בארבעת הבאים והודחו.

עונת 1997/98 הייתה החלשה ביותר של הקבוצה מאז היווסדה, כאשר גם פיטוריו של המאמן מקלין לא הועילו. הקבוצה סיימה במאזן חלש ובמקום השישי והלפני אחרון בבית האטלנטי.

עונת 1998/99 הייתה שנה של התחדשות בקבוצה. את הקבוצה אימן מאמן חדש, טרי מארי. במסגרת ארגון מחדש של ה-NHL מצאו עצמם הפנתרס בבית חדש, הבית הדרום-מזרחי. הם גם עזבו את ה"מיאמי ארנה" ועברו לאולם החדש שנבנה עבורם בסנרייז. על הקרח הציגו הפנתרס את החלוץ הרוקי מרק פאריש שסיפק תוצרת התקפית מרשימה בתחילת העונה, אולם נעצר בהמשכה. הנהלת הקבוצה חשה שהמקום בפלייאוף נמצא בסכנה ויזמה עסקת ענק, בעקבותיה הגיע לקבוצה מונקובר קנאקס אחד הכוכבים הגדולים של הליגה, החלוץ הרוסי פאבל בורה. אף על פי שהפגין רמה גבוהה סבל בורה מפציעות רבות שהגבילו את נוכחותו במשחקים, והפנתרס אכן החמיצו בסופו של דבר את הפלייאוף.

בעונת 1999/2000 הצדיק פאבל בורה את רכישתו כאשר כבש 58 שערים וסיים את העונה הרגילה כמבקיע השערים המצטיין של הליגה, תואר שזיכה אותו בגביע מוריס "רוקט" רישאר. הפנתרס סיימו עם 43 ניצחונות ו-98 נקודות בטבלה - המאזן הטוב בתולדותיהם, אולם בפלייאוף נחלו הפנתרס שוב אכזבה כשהובסו על ידי ניו ג'רזי דווילס בארבעה משחקים בהם כבשו חמישה שערים בלבד.

למרות עונה מצוינת נוספת של פאבל בורה עם 59 שערים, והצטיינות של השוער הצעיר רוברטו לואונגו, נכשלו הפנתרס בעונת 2000/01 וסיימו את העונה הרגילה במאזן חלש מאוד שלא הספיק לפלייאוף.

בעונת 2001/02 הגיע לקבוצה החלוץ ולרי בורה, אחיו הצעיר של פאבל, אולם גם האיחוד בין האחים לא עזר לשפר את מצבה של הקבוצה. הבעלים החדשים שקנו את הקבוצה באותו קיץ - קבוצה של שמונה משקיעים שונים - החליטו לבנות אותה מחדש, ועם תום מועד ההעברות של העונה העבירו את פאבל בורה מהקבוצה. הפנתרס סיימו עם מאזן דומה לעונה הקודמת ורחוק ממקום בפלייאוף.

שתי העונות הבאות אופיינו ביכולת גבוהה של רוברטו לואונגו, שביסס את עצמו כאחד השוערים הטובים בליגה, אולם הפנתרס הפגינו יכולת התקפית שהייתה בין הגרועות בליגה והמאזנים שלהם נותרו רעים מאוד. באף עונה מתחילת העשור לא הגיעה הקבוצה לסף 30 הניצחונות. במקביל ניזוקה הקבוצה ממאבקי כוח בצוות הניהולי והמקצועי שלה.

בשאר העשור שיפרה הקבוצה את מאזניה ועברה את 30 הניצחונות בכל עונה, כאשר בעונת 2008/09 הגיעה ל-41 ניצחונות - המאזן השני הטוב ביותר שלה, אולם גם המאזנים המשופרים יחסית לא הספיקו לפלייאוף. האירוע הבולט של המחצית השנייה העשור היה עסקת ענק עם ונקובר קנאקס במסגרתה ויתרו הפנתרס על השוער המצטיין רוברטו לואונגו, מהלך שהתברר כשגיאה קשה כאשר מחליפיו לא הגיעו לרמתו.

בעונת 2010/11 ירדה הקבוצה בביצועיה וסיימה אותה אחרונה בבית הדרום-מזרחי עם 30 ניצחונות ו-72 נקודות בלבד. במהלך העונה ויתרו הפנתרס על קורי סטילמן הוותיק שהועבר לקרוליינה הוריקנס.

חולשה גדולה של הבית הדרום-מזרחי בעונת 2011/12 איפשרה לפנתרס, למרות מאזן של 38 ניצחונות ו-94 נקודות בלבד, לזכות באליפות הבית ולשוב לפלייאוף לראשונה מזה 12 שנים. בפלייאוף, למרות יתרון ביתיות ויתרון של 3:2 בסדרה, נוצחו הפנתרס בסיבוב הראשון על ידי ניו ג'רזי דווילס בשבעה משחקים. עד עונת 2015/16 הידרדרה הקבוצה לתחתית הליגה ולא שבה לפלייאוף.

בעונת 2015/16 זכתה הקבוצה באליפות הבית האטלנטי אליו עברה לאחר שינוי במבנה הבתים בליגה, בעיקר בזכות עונה מצוינת של חלוץ הרכש הוותיק יארומיר יאגר. בפלייאוף כשלה הקבוצה ונוצחה בסיבוב הראשון.

הקבוצה חזרה לסורה בשלוש העונות הבאות ובכך החמיצה את הפלייאוף 6 פעמים ב-7 עונות. למעשה, מאז הריצה עד סדרת הגמר ב-1996, החמיצה הקבוצה את הפלייאוף ברוב העונות, וגם כשעלתה לפלייאוף לא עברה את הסיבוב הראשון.

בסוף עונת 2018/19 תם עידן בקבוצה כאשר השוער הוותיק רוברטו לואונגו הודיע על פרישה ממשחק פעיל. במקומו הובא לקבוצה אחד השוערים הבולטים בליגה, סרגיי בוברובסקי, בניסיון להעלות את הקבוצה לצמרת הליגה. השינוי לא הוכיח את עצמו בעונות הבאות - בעונת 2019/20 שנקטעה עקב מגפת הקורונה סיימו הפנתרס במקום העשירי בחטיבה המזרחית, ובסיבוב המוקדם של הפלייאוף שהתווסף במיוחד באותה עונה הודחו בקלות על ידי ניו יורק איילנדרס, וב-2020/21 לאחר עונה רגילה טובה הודחו בסיבוב הראשון על ידי טמפה ביי לייטנינג במפגש הפלייאוף הראשון אי פעם בין שתי נציגות מדינת פלורידה בליגה.

בעונת 2021/22 הפגינה הקבוצה יכולת גבוהה לאורך העונה הרגילה וסיימה אותה עם המאזן הטוב בתולדותיה - 115 נקודות בטבלה, המאזן הטוב בליגה שהביא לה לראשונה בתולדותיה את גביע הנשיאים ויתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף; אולם הפלייאוף שוב הסתיים באכזבה גדולה, שוב מול יריבתם למדינת פלורידה - טמפה ביי לייטנינג, שהביסה את הפנתרס בארבעה משחקים בלבד, הפעם בסיבוב השני.

העונה הרגילה של 2022-23 הייתה מוצלחת הרבה פחות מקודמתה. הקבוצה סבלה מפציעות רבות, בין השאר של הכוכב והקפטן שלה אלכסנדר ברקוב שנעדר ממרבית העונה. הקבוצה נראתה כמי שתחמיץ את הפלייאוף עד חודשיים לסיום העונה הרגילה, אז חזר ברקוב לשחק, והצליחה בקושי להשתחל אל הפלייאוף מהמקום השמיני והאחרון בחטיבה המזרחית - מיקום שייעד לה סדרה שנראתה אבודה מול בוסטון ברואינס, הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה, ששברה בעונה הרגילה את שיאי ה-NHL בניצחונות ובנקודות בטבלה.

הסדרה מול הברואינס התנהלה בהתאם למצופה עד המשחק הרביעי, בסיומו הובילו הברואינס 3:1 בסדרה - אלא שהפנתרס ניצחו את שני המשחקים הבאים, אחד מהם בבוסטון, וכפו משחק שביעי שנערך אף הוא בבוסטון. בפיגור 3:2 לקראת סיום המשחק הוציאו הפנתרס את השוער סרגיי בוברובסקי והכניסו מחליק נוסף בניסיון נואש להשוות - ואכן השוו בשער דרמטי בדקה האחרונה של המשחק וכפו הארכה, אותה הכריע קרטר ורהייגי כדי לנצח את הסדרה ולהשלים את אחת ההפתעות הגדולות בתולדות פלייאוף ה-NHL.

בסיבוב השני פגשו הפנתרס המעודדים את טורונטו מייפל ליפס. הפנתרס התעלו על עצמם ונזקקו לחמישה משחקים בלבד כדי להדיח גם את המייפל ליפס ולעלות לגמר החטיבה המזרחית.

הגמר החטיבתי, מול קרוליינה הוריקנס, נפתח במשחק הארוך ביותר בתולדות הפנתרס, עד שער הניצחון של מתיו טקצ'אק 12.7 שניות לסיום ההארכה הרביעית. הפנתרס המשיכו וניצחו את הסדרה מול ההוריקנס, שנחשבו לעדיפים לפני הסדרה, בארבעה משחקים בלבד - הפעם הראשונה שהפנתרס ניצחו סדרת פלייאוף בלי להפסיד משחק - ועלו בפעם השנייה בתולדותיהם לסדרת הגמר על גביע סטנלי.

בסדרת הגמר מול אלופת החטיבה המערבית, וגאס גולדן נייטס, הראו הגולדן נייטס עדיפות ברורה וניצחו את הפנתרס בחמישה משחקים.

החלוץ הצעיר מת'יו טקצ'אק, שהגיע לקבוצה באותה עונה, מיצב את עצמו ככוכב ההתקפה של הקבוצה גם אחרי שובו של ברקוב, וסיים את העונה עם 109 נקודות בעונה הרגילה ו-24 נקודות בפלייאוף, כולל מספר שערים מכריעים בהארכות ובסיומי משחקים.

עונת 2023/24 המשיכה את המגמה שהפגינה הקבוצה בפלייאוף הקודם. טקצ'אק וברקוב המשיכו להוביל את ההתקפה כשאליהם הצטרף סם ריינהרט, שסיים את העונה עם 94 נקודות, כשבשער המשיך לככב סרגיי בוברובסקי כשמגבה אותו השוער המחליף הקנדי אנטוני סטולארז שהפגין גם הוא יכולת טובה. המגן השוודי אוליבר אקמן-לרסון היה מעוז ההגנה. הפנתרס נאבקו מול בוסטון ברואינס על ראשות הבית האטלנטי ולבסוף גברו עליה וסיימו ראשונים בבית עם 52 ניצחונות ו-110 נקודות בטבלה.

המיקום הגבוה סידר לפנתרס סדרה מול היריבה המושבעת, טמפה ביי לייטנינג. הפנתרס הראו עליונות בסדרה ונזקקו לחמישה משחקים בלבד, בהם הבקיעו 20 שערים, כדי להדיח את הלייטנינג בפעם הראשונה אחרי הפסדים בשני מפגשי פלייאוף קודמים בין הקבוצות.

בסיבוב השני פגשו הפנתרס את סגניתם בבית האטלנטי, בוסטון ברואינס, אותה הדיחו באופן מפתיע בעונה הקודמת בדרך לסדרת הגמר. הפעם יתרון הביתיות היה של הפנתרס, והם ניצלו אותו וניצחו בסדרה בשישה משחקים.

בגמר החטיבה המזרחית חיכה לפנתרס מפגש קשה, ללא יתרון ביתיות, מול הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה ניו יורק ריינג'רס. למרות הפסד במשחק הראשון הפכו הפנתרס את הסדרה וניצחו אותה בשישה משחקים, כדי לעלות לסדרת הגמר על גביע סטנלי בפעם השנייה ברציפות.

בסדרת הגמר חיכתה לפנתרס אלופת החטיבה המערבית, אדמונטון אוילרס, עם שני החלוצים מהטובים בליגה - הקנדי קונור מקדייוויד והגרמני לאון דרייסייטל. משחק הגנה מצוין עם יכולת טובה של בוברובסקי הצליח לנטרל את ההתקפה של האוילרס בשלושת המשחקים הראשונים, והפנתרס עלו ליתרון 3:0 בסדרה כשנראה היה שהאליפות ההיסטורית מתקרבת.

בשלב זה החליטו הפנתרס לתת מנוחה לבוברובסקי, ואנטוני סטולארז פתח בשער במשחק הרביעי. האוילרס ניצלו זאת והביסו את הפנתרס 8:1, וגם שובוב של בוברובקי לא הועיל במשחקים הבאים - בוברובסקי הראה יכולת חלשה בשני המשחקים הבאים, והאוילרס השוו את הסדרה ל-3:3 וכפו משחק שביעי בפלורידה.

בוברובסקי חזר ליכולתו הטובה במשחק המכריע, ושער של סאם ריינהרט בשליש השני הביא לפנתרס ניצחון בו ובסדרה כולה, ולצידה זכייה היסטורית ראשונה בגביע סטנלי. הקפטן אלכסנדר ברקוב, שהפך לפיני הראשון שמוביל כקפטן קבוצה לזכייה בגביע סטנלי, זכה גם בגביע קון סמיית' כ-MVP של הפלייאוף.

לפנתרס יש יריבות טבעית מול הקבוצה הנוספת בליגה ממדינת פלורידה - טמפה ביי לייטנינג. בעוד הפנתרס מבוססים באזור מיאמי רבתי ומייצגים אותו, הלייטנינג מבוססים באזור מפרץ טמפה ומייצגים אותו.

הקבוצות נפגשו נכון ל-2024 ב-3 סדרות פלייאוף; בשתי הראשונות ניצחו הלייטנינג, הפנתרס ניצחו בסדרה השלישית בדרך לזכייתם ההיסטורית בגביע סטנלי ב-2024.

נכון ל-31 באוקטובר 2024

מס' עמדה שם 5 קנדה מגן אארון אקבלאד (קפטן חלופי) 9 קנדה חלוץ מרכזי סאם בנט 10 קנדה חלוץ אגף שמאלי איי ג'יי גריר 12 קנדה חלוץ ארף שמאלי ג'ונה גאג'וביץ' 13 קנדה חלוץ מרכזי סאם ריינהרט 15 פינלנד חלוץ מרכזי אנטון לונדל 16 פינלנד חלוץ מרכזי אלכסנדר ברקוב (קפטן) 17 קנדה חלוץ מרכזי איוון רודריגז 19 ארצות הברית חלוץ אגף שמאלי מתיו טקצ'אק (קפטן חלופי) 23 קנדה חלוץ מרכזי קרטר ורהייגי 25 ארצות הברית חלוץ אגף ימני מקי סמוסקביץ'

מס' עמדה שם 26 לטביה מגן אוביס בלינסקיס 27 פינלנד חלוץ מרכזי אטו לוסטרינן 30 ארצות הברית שוער ספנסר נייט 34 שוודיה מגן אדם בוקוויסט 42 שוודיה מגן גוסטב פורסלינג 70 שוודיה חלוץ מרכזי יספר בוקוויסט 72 רוסיה שוער סרגיי בוברובסקי 77 פינלנד מגן ניקו מיקולה 88 ארצות הברית מגן נייט שמידט 92 צ'כיה חלוץ אגף שמאלי תומאש נוסק

מדיה וקבצים בנושא פלורידה פנתרס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פלורידה פנתרס

• פלורידה פנתרס, ברשת החברתית פייסבוק
• פלורידה פנתרס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• פלורידה פנתרס, ברשת החברתית אינסטגרם
• פלורידה פנתרס, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פלורידה פנתרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)