פנג דה-חואי

פנג דה-חואי
彭德怀

דיוקן רשמי
לידה	24 באוקטובר 1898 שיצ'יאנג, רובע שיאנגטאן, חונאן שושלת צ'ינג שושלת צ'ינג
פטירה	29 בנובמבר 1974 (בגיל 76) בית החולים של בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מדינה	הרפובליקה העממית של סין
מקום קבורה	Babaoshan Revolutionary Cemetery
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של סין
בן או בת זוג	Pu Anxiu (1938–1962)
שר ההגנה של הרפובליקה העממית של סין ה־1 1954–1959 (כ־5 שנים) תחת היושב ראש מאו דזה-דונג, ליו שאוצ'י → אין לין ביאו ←
שירות צבאי מדינה שושלת צ'ינג, הרפובליקה הסינית, הרפובליקה העממית של סין בן או בת זוג Pu Anxiu (1938–1962) השתייכות צבא השחרור העממי תקופת הפעילות 1916–1959 (כ־43 שנים) דרגה מרשל סין (פילדמרשל) פעולות ומבצעים המצעד הארוך המשלחת הצפונית מלחמת קוריאה מלחמת האזרחים הסינית מלחמת סין-יפן השנייה עיטורים People's Liberation Army Strategist גיבור הרפובליקה של קוריאה הצפונית (1953) מסדר הדגל הלאומי First Class Red Star Medal
פרסים והוקרה
People's Liberation Army Strategist גיבור הרפובליקה של קוריאה הצפונית (1953) מסדר הדגל הלאומי First Class Red Star Medal

הרפובליקה העממית של סין זהו שם סיני; שם המשפחה הוא פנג.

פֶּנְּג דֶּה-חֻוּאָי (במנדרינית: 彭德怀;‏ 24 באוקטובר 1898 – 29 בנובמבר 1974) היה מראשי ההנהגה הקומוניסטית של צבא השחרור העממי במלחמת האזרחים הסינית, ומאוחר יותר שר ההגנה הראשון של הרפובליקה העממית של סין. פנג לחם ופיקד במלחמת האזרחים הסינית אך גם בתקופת המצביאים, מלחמת סין–יפן השנייה ומלחמת קוריאה.

פנג פעל לעצירת הקפיצה הגדולה קדימה אשר ביצע המזכיר הכללי מאו דזה-דונג מחשש שהרעב מהמהלך יביא לתמותה אדירה ברחבי סין (היו הערכות כי חצי מכלל הסינים ימותו). על פועלו לעצירת הקפיצה, הוא נתפס במהפכת התרבות ודמותו המדינית והפוליטית, כמו גם של ליו שאוצ'י ואחרים, הושחתה עד מותו.

פנג נולד למשפחת חקלאים עובדי אדמה בחונאן. את האידאולוגיה שלו לטובת הכלל פיתח מדוגמת דודו-הגדול אשר בזמנו לחם במרד טאיפינג והטיל על פנג אידאולוגיה ציבורית ללכת כרצון האזרחים. לאחר שלמד כשנתיים בבית ספר לקונפוציאניזם נרשם פנג בשנת 1908 לבית ספר מערבי.

בשנת 1911 פנג החל לעבוד בכריית פחם בצפון המחוז למען סחר מינימום. עם מהפכת שינהאי חזר פנג לביתו ועבד במספר עבודות זמניות עקב התרסקות שוק הפחם. בשנת 1913, עם תחילתה של בצורת בחונאן השתתף פנג במחאה אלימה שהפכה אותו למטרה בעיני המשטרה הסינית.

פנג ברח לצפון המחוז ועד שנת 1916 כאשר חזר משהאמין כי אין עוד סכנה לחייו; עבד עבודות פרח ליד אגם דונגטינג. עם שובו התגייס פנג לצבא אילי המלחמה במסגרת תקופת המצביאים.

עם תחילתה של מערכת מלחמה פנימית חדשה בשנת 1917, יחידת הרגלים של פנג הצטרפה לצבאו של טאנג שהאנגזי אשר פעל יחדיו עם הפוליטיקאי טאן יאנקאי וסון יאט-סן נגד וו פאיפו וקואליציית אילי המלחמה בצפון (ביניהם גם ג'אנג דזוו-לין, שליט מנצ'וריה).

פנג נתפס בידי הקואליציה הצפונית אך שוחרר לאחר כשבועיים. בשנת 1919 הועלה לדרגת רב-סמל. כוחותיו של טאנג שהאנגזי הפילו את מערך הכוחות של הקואליציה הצפונית בחונאן ביולי 1920 עם כיבוש צ'אנגשה.

לאחר שקודם בתחילת שנת 1922 לדרגת סגן-משנה, פנג הושם כמפקד של כפר בחונאן בשם נאנשיאן. בעודו שם, הוא שם לב כי החקלאים העניים מועבדים בידי בעלי האדמה. פנג הציע כי האדונים העשירים יתמכו כספית בעניים. בעת בעל האדמה היסס להעביר כספים לעניים, פנג הוציא אותו להורג.

על פועלו פנג ננזף אך לא הורד בדרגה. לאחר מחאה על אי תשלום בפברואר 1922, פנג, כמו מספר קצינים נטשו את צבא אילי המלחמה. הם נעו דרומה לעבר גואנגדונג, שם חיפשו עבודה בצבא הקוומינטנג.

פנג לא ראה את הקוומינטנג בעין טובה. לאחר מספר חודשים הוא נטש את עבודתו ושייט דרך שאנגחאי לנהר היאנגצה ולעבר כפר הולדתו בחונאן. פנג עבד ביחד עם אביו בחקלאות (אביו קנה באותו הזמן אדמות בכספים שפנג הביא הביתה).

אף על פי שהעבודה הייתה פשוטה ונוחה, פנג לא נהנה מהיותו חקלאי פשוט. כהצעת עמיתיו, פנג התקבל באוגוסט 1922 לאקדמיה צבאית, שם בפעם הראשונה נרשם לפי שמו הפרטי "דֶּה-חֻוּאָי". כאשר עבר את האקדמיה בהצלחה בשנת 1923, פנג הועלה לדרגת סרן וקודם למפקד גדוד קוומינטנג באפריל 1924.

כאשר החלה מלחמה פנימית חדשה בין אילי המלחמה, פנג עסק בהתנגשויות הגבול נגד איל המלחמה ששלט בגואנגדונג. בשנת 1925 צ'יאנג קאי שק הקים את הצבא המהפכני הלאומי וכבש מחדש את גואנגדונג לידי הקוומינטנג. בעת וו פאיפו תקף את חונאן בשנת 1926 היה פנג ממפקדי המשלחת הצפונית לאיחוד סין, הוא נלחם על ביתו והועלה לדרגת רב-סרן. רק כאשר הפך פנג לחבר רשמי במפלגת הקוומינטנג, בשנת 1925, שמע לראשונה על קיומה של המפלגה הקומוניסטית.

בשנת 1927, לאחר הניצחון במשלחת הצפונית, ואנג ג'ינג-ויי החל בבניית פלג שמאלי מתוך הקוומינטנג ואיים על סמכותו של צ'יאנג קאי שק. טאנג שהאנגזי (אשר פנג היה תחת סמכותו הצבאית) תמך בואנג ופנג הועלה לדרגת סגן אלוף בעודו פונה נגד צ'יאנג. לאחר תבוסה מוחצת של ואנג וכוחותיו מול צבאו של צ'יאנג, פנג פיקד על נסיגת הכוחות. עם הזמן, עמיתיו לשעבר של פנג פנו אליו להצטרף אל המפלגה הקומוניסטית של סין. פנג כ-3 פעמים חזר ואמר כי הוא חבר בפלג השמאל של הקוומינטנג וכי הוא לא יכול פשוט לפרוש מהמפלגה. למרות תשובתו, פנג היה סימפתי לעבר הרעיון הקומוניסטי ואף החל ללמוד את הבסיס ברעיונותיהם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס.

בפברואר 1928, פנג התקבל למפלגה הקומוניסטית בחשאי.

פנג הצטרף לגנרל הו צ'ין, ביחד הם נטשו את הפלג של ואנג וחזרו לצבאו של צ'יאנג שם הועלו לדרגת אלוף (קולונל). עם שובו של פנג לצבא הקוומינטנג הוא הוצב על משמר רכס ההרים צפונית לצ'אנגשה. עם טבח שאנגחאי נשלחו הוראות לעבר פנג שיפיל את כל הפועלים הקומוניסטים בקרבתו. מפני שכאמור פנג למעשה הצטרף בחשאי למפלגה הקומוניסטית הוא נטש את פקודות הממונים עליו והחל לארגן קבוצות של קומוניסטים.

פנג יצר קשר ביחד עם קבוצות גרילה קומוניסטיות וביניהן גם עם המפקדים ז'ו דה ומאו צ'ה טונג. ביולי 1928, פנג ותחתיו כ-2,000 חיילים, החל לתקוף את בעלי האדמות ומנהיגי המיליציות בחונאן. קשר רשמי עם המפלגה הקומוניסטית נוצר בעת פנג הכריז על "הממשלה הסובייטית המחוזית של חונאן". לאחר תקיפה מחודשת של כוחות הקוומינטנג בראשות הו צ'ין, פנג, כעת עם כמה מאות חיילים נסוג לעבר בסיסם של מאו וז'ו בהרי ג'ינגז'אנג.

מפעולותיו הראשונות של פנג לאחר שהתחבר עם הגרילה הקומוניסטית, היה הצלת מאו שכוחותיו הוקפו בידי יחידות מהקוומינטנג. פנג הפיל את כוחות הכיתור והציל את מאו. אחר כך מאו וז'ו עם שאר הכוחות הקומוניסטים ארגנו את העיר רואיג'ין (דרום מחוז ג'יאנגשי) להיות להם לבסיס הלוחמה בינואר 1929.

פנג נישאר בהגנה על דרום-מערב גְ'יָאנְגְשִׂי עם כ-800 חיילים אך הצטרף למאו וז'ו לאחר שהובס בידי כוח של 25,000 חיילי קוומינטנג מחונאן. אף על פי שהציל את כוחותיו מלהיתפס, מאו נזף בפנג על שנסג.

בהמשך השנה, פנג חזר עם כוח של כ-1,000 איש והחזיר את דרום-מערב גְ'יָאנְגְשִׂי לידי הקומוניסטים. באמצע 1929, פנג איחד כוחות עם שתי קבוצות של בוזזים וגנבים. לאחר שאלו בגדו בו בשביל כוח במפלגה, פנג הפיל את ראשי הקבוצות וסיפח את אנשיהם לצבאו אשר מנה כעת 2,000 איש. בהמשך פנג פנה למערכות גרילה בדרום חונאן, שם הגדיל את האספקה שלו כמו גם את מספר חייליו.

בעת ראש המפלגה הקומוניסטית לי לישאן הורה על כיבוש בירה מאוחדת לקומוניסטים, פנג לקח את הוראותיו ברצינות רבה. הוא פנה לכיבוש צ'אנגשה עם 17,000 חיילים ועוד 10,000 לוחמי גרילה. לאחר קרב קשה נגד הו צ'ין, קו ההגנה של הקוומינטנג התפרק והעיר נפלה לידי פנג אשר הכריז בשנית על הקמת "הממשלה הסובייטית המחוזית של חונאן" עם לי כיושב ראש ופנג עצמו כסגנו. הו תקף מחדש מאוחר יותר עם כ-35,000 חיילים, ופנג נסוג לגְ'יָאנְגְשִׂי עם כ-7,500 אבדות. ב-1 בספטמבר פנג תקף מחדש אך כוחותיו נעצרו בשערי העיר לאחר אבדות קשות. יחד עם תמיכתם של מאו וז'ו, רוב חונאן נכבשה לבסוף בשנת 1930. פנג היה מהחשובים בהגנה על חונאן הסובייטית. הוא הפך לסגן היושב ראש של צבא השחרור העממי. לאחר נפילת חונאן לידי הקוומינטנג ב-1933, פנג פנה בכוחותיו לעבר פוג'יין שם כבש שטחים נרחבים וסיפק אספקה רבה לצבאו.

ערך מורחב – המצעד הארוך

באוקטובר שנת 1933 כוחותיו של פנג נפלו מ-35,000 חיילים לכדי 20,000 עקב כוחות הכיתור של צ'יאנג (סך הכל 800,000 חיילי קוומינטנג מול 150,000 חיילי המפלגה הקומוניסטית).

ב-20 באוקטובר 1934 הכוחות הקומוניסטים הצליחו לפרק את הכיתור של צבא הקוומינטנג ותחת מאו החלו את המצעד הארוך. לאורך המצעד ואחריו, פנג תמך בעלייתו של מאו לכוח עד אשר האחרון הפך ליושב ראש המפלגה. פנג היה ראש הכוח בהגנה הצבאית לאורך המצעד הארוך. באוקטובר 1935 התרחש הקרב הגדול האחרון בין הקוומינטנג לצבא השחרור העממי, פנג היה לראש הכוחות הקומוניסטים המנצחים במאבק זה.

לאחר תקרית גשר מרקו פולו החלה באופן רשמי מלחמת סין–יפן השנייה. בשביל להתמודד נגד יפן, הקוומינטנג והמפלגה הקומוניסטית הקימו את החזית המאוחדת. למרות רצונו של מאו להשתמש בחזית המאוחדת רק לחיזוק המפלגה, הכוחות של צבא השחרור העממי פעלו ביחד עם הקוומינטנג נגד האימפריה היפנית.

עם היכנסות הצבא היפני הקיסרי לעבר שאנשי, פנג תמך באיל המלחמה יאן שיאן להגנה על טאי-יואן. באמצע הקרב על הגנת העיר, ב-13 בדצמבר 1937, פנג נקרא לפגישת פוליטביורו שם הפגין את רצונו לשתף פעולה מרבית לצד הקוומינטנג נגד יפן, מאו סירב אך לאחר שבוצעה בגידה פנימית בידי אויבו הפוליטי של מאו, ג'אנג קאו-טאו לעבר הקוומינטנג, כוחו הפוליטי של פנג התחזק והוא החל עצמאית התנגדות ליפנים בהרי טאיחאנג עם כ-100,000 איש.

בין אוגוסט לאוקטובר 1940, פנג פיקד על המבצע הקומוניסטי הגדול ביותר נגד יפן, עם 200,000 חיילים המחופים בידי עוד 200,000 חיילים, הכוחות הקומוניסטים פירקו גשרים, תעלות ומפעלים ברחבי סין הכבושה והפילו אלפי יפנים. בין אוקטובר לדצמבר היפנים תקפו שוב ושוב אך פנג וכוחותיו הצליחו לעצור את רוב המתקפות.

בסופו של דבר הייתה התקדמות מסוימת לכוחות היפנים ופנג נסוג מערבה לעבר יאנאן. פנג הואשם ועבר ביקורת קשה לאורך 40 ימים בידי מאו על שנסג, זאת אף על פי שפנג יצא בקמפיין נגד האימפריאליזם ושיבח את האינטרנציונל ה-3. משנת 1942 והאלה, רוב תפקידו של פנג במלחמה היה פוליטי ולא צבאי בעוד הוא תמך במאו.

ב-15 באוגוסט 1945 יפן נכנעה ופנג נע לכיבוש סין לפני שהקוומינטנג ינועו מחדש (משום שמלחמת האזרחים הסינית נפתחה מחדש עוד לפני הכניעה היפנית), הוא כבש את מונגוליה הפנימית ואתה תפס אלפי חיילים יפנים. במרץ 1946, 1,100,000 חיילים קומוניסטים אורגנו מחדש לתוך "צבא השחרור העממי".

פנג ארגן מחדש את צבא הצפון-מערב והושם לפיקוד של 175,000 חיילים. החיל של פנג היה העני מכלל צבא השחרור העממי אך היה קריטי לשמירה על יאנאן, הבירה הקומוניסטית.

במרץ 1947 גנרל הקוומינטנג הו זונגנאן תקף את האזור עם 260,000 מהחיילים החזקים ביותר של המפלגה הלאומית. למרות האסטרטגיות של הו, כל המידע על צבא הקוומינטנג הועבר לפנג דרך מרגל של ג'ואו אנלאי ועל כן פנג צלח לעבוד מעבר לטקטיקות של הו מספיק זמן בשביל שחברי הפוליטביורו יתפנו מיאנאן. מאו רצה שפנג יפיל ישירות את כוחותיו של הו שכעת היו כמעט חסרי כל אספקה וכוח, פנג לא הסכים שכן רצה להתיש את החיל של הו עד שיהיה אפשרי להפיל אותו ללא כל איבוד חיים מסיבי לצד הקומוניסטים.

ב-4 במאי פנג כבש חיל מבודד בצפון שאנשי, עם החיל הוא השיג כ-40,000 חליפות מדים וכמיליון פגזי ארטילריה. באוגוסט הוא הפיל את צבא הו והציל את מאו והפיקוד הכללי מפני הפיכה לשבויים של הקוומינטנג. פנג לבסוף הוציא את כל כוחות הקוומינטנג ממחוז שאנשי בפברואר 1948.

בין 1947 לספטמבר 1949, פנג וכוחותיו כבשו מידי הקוומינטנג ואילי המלחמה את המחוזות גאנסו, נינגשיה וצ'ינגהאי. כוחותיו הביסו פעם אחר פעם את כוחותיהם של הו ומא בופאנג (אשר ברחו אחר כך לסצ'ואן), אך לא הצליחו להפיל את הכוחות לגמרי. באוקטובר פנג פלש לשינג'יאנג, רוב אילי המלחמה נכנעו, אך לוחמת גרילה בקרב פלגים מוסלמים נמשכה לכמה שנים.

ב-1 באוקטובר הרפובליקה העממית של סין הוכרזה ופנג הפך ליושב ראש צבא צפון מערב ולראש המטה בשינג'יאנג. כוחותיו של פנג המשיכו בכיבוש שינג'יאנג מידי המיליציות האסלאמיות עד לכיבוש מלא בשנת 1951.

ערך מורחב – מלחמת קוריאה

עקב תחילתה של מלחמת קוריאה, האומות המאוחדות יצרו קואליציה בראשות ארצות הברית נגד קוריאה הצפונית ואלו דחפו את קו האש כמעט עד הגבול עם סין העממית. היה חשש בקרב הפוליטביורו בבייג'ינג שהקואליציה תמשיך אל מעבר לצפון קוריאה ותצא למסע פלישה לעבר מנצ'וריה.

לין ביאו היה הראשון בראשו של מאו להנהיג את צבא השחרור העממי נגד הקואליציה, אך לין סירב לפקד על הצבא עקב מצב בריאותי לקוי. פנג נטל את הפיקוד במקום לין והקים את צבא המתנדבים העממי לגיוס מחודש של אזרחים למען המאבק בקוריאה. מאו תמך בפנג (אשר עדיין לא היה במעמד כוח להרתיע אותו) והפך אותו לראש המטה של צבא השחרור העממי. בשביל לנהל גם את צבא המתנדבים העממי במנצ'וריה וגם את המערכה לכיבוש המלא של שינג'יאנג, פנג טס מבייג'ינג לעבר שיאן, אותה הפך לבסיסו המרכזי. ב-5 באוקטובר פנג הפך לגנרל ולקומיסר של צבא המתנדבים. פנג יצר קשרים עם הממשלה בפיונגיאנג דרך מוסקבה. הוא הפך את שן-יאנג לבסיסו המשני ושם התכונן לעבר פלישה לחצי האי הקוריאני.

לאחר קבלת ההסכמה של סטלין, ב-18 באוקטובר גל ראשון של כוחות סיניים, המונה כ-260,000 חיילים, עבר את הגבול הסיני-קוריאני ופלש לעבר קוריאה בלילה בין ה-18 ל-19 לחודש. התנגשות הכוחות הראשוניים הביאו את האו"ם לכדי נסיגה דרומה לנהר צ'ונג-צ'ון ב-4 בנובמבר, פעולה שסיימה את המערכה הראשונית.

בין ה-24 בנובמבר ועד ה-24 בדצמבר התמשכה המערכה השנייה, כוחות סיניים של כ-360,000 איש התנגשו מול כוחות האו"ם וכבשו מחדש את כלל צפון קוריאה, עד לגבול בקו רוחב 38 צפון. למרות הסתייגויות אישיות, פנג החליט לפעול לפי דרישותיו של מאו ולפלוש לעבר הדרום. במסגרת המערכה השלישית, ב-31 בדצמבר כ-230,000 חיילים סיניים פלשו לקוריאה הדרומית וכבשו את סיאול.

במרץ כוחות האו"ם פגעו קשות ביכולות צבא המתנדבים והוציאו את כוחם מעבר סיאול. מתקפת נגד של האו"ם נראתה בהמשך השנה, עם המערכה הרביעית. פנג פתח במערכה חמישית ואחרונה בין אפריל ליוני 1951, עם כוח של 548,000 חיילים, צבא המתנדבים ניסה בפעם האחרונה לפלוש ולכבוש את סיאול. המערכה נכשלה ומלחמת קוריאה הגיעה למצב של שוויון קצת מעבר לקו הרוחב 38 צפון אשר בו החלה המלחמה.

נאמר בידי חוקרי המלחמה כי לא היה שני לפנג לאורך המלחמה בכל הקשור לניהול צבאי, טקטי ואסטרטגי. במהפכת התרבות תומכי מאו טענו כי פנג פעל תחת השפעת מאו במערכותיו החזקות ועל דעת עצמו במערכות החלשות והנכשלות (תחת פיקודו של פנג, אחד מבניו של מאו נהרג בקרב.) היסטוריונים מודרניים נותנים לפנג את הקרדיט על כלל המערכות, שכן ככל הנראה הוא היה המפקד המלא שלהן ולמאו לא היה חלק מעבר לרעיון הפלישה הכללי.

דיבורים לפתיחת משא ומתן החלו ביולי 1951 אך התקדמו לאט מאוד. פנג נקרא בחזרה לסין כאשר התגלה אצלו גידול בראש. לאחר שהבריא, פנג חתם על שׁביתת נשׁק ב-27 ביולי 1952 וניתנה לו "קבלת גיבורים" בכיכר טיין-אן-מן כאשר חזר ב-11 באוגוסט. מלחמת קוריאה השפיעה עד מאוד על ההבנה הכללית של פנג, הוא דרש שבשביל למנוע עוד אבדות נוראיות, צבא השחרור העממי צריך להצטייד עם אספקת נשק מודרני ומתקדם, כמו גם אספקה של צרכים בסיסיים כגון אוכל מספק. פנג ראה את הצבא האדום הסובייטי כמודל לחיקוי של צבא השחרור העממי.

משנת 1954, פנג היה סגן המזכיר של הקונגרס המדיני וגם שר ההגנה של הרפובליקה העממית של סין. הוא עלה לדרגת מרשל סין (מקביל לפילדמרשל) והפך לשני בצבא אחרי ז'ו דה. פנג ניסה להחתים את מאו להעברת כספים למען ארגון מחדש של הצבא. מאו שהתנגד היה מועסק בו בזמן במאבק פוליטי מול ליו בוצ'אנג. לאחר שפנג תמך במאו החלה התערערות בסמכותו מול הצבא. בשנת 1958 מאו הורה לפנג להתחיל את בניית מערכת הניהול הפוליטית של הקומיסרים בתוך הצבא.

מאו החל בשנת 1957 לחשוש מכוחם של הגנרלים לאחר שראה כי מרשל ברית המועצות גאורגי ז'וקוב הופל מכל מדרגות הכוח בעת המזכיר הכללי חרושצ'וב חשש מכוחו העולה.

בהוראת מאו, פנג עם מספר גנרלים שונים דיברו רעות על ראש המטה הכללי סו יו בפגישת הקומיסרים הצבאיים (פנג הואשם בניסיון לתקוף את ארכיפלג מטסו, פעולה שהובילה לאסון צבאי נגד הקוומינטנג בטאיוואן). מ-24 באפריל ועד 11 ביוני 1959, פנג היה לראשה של משלחת דיפלומטית צבאית ברחבי העולם, הוא טס מבייג'ינג אל מוסקבה ואל ורשה. הוא ביקר ברפובליקה העממית הפולנית, הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, צ'כוסלובקיה, הונגריה, רומניה, בולגריה, אלבניה, ברית המועצות והרפובליקה העממית המונגולית.

ב-4 ביולי פנג שלח מכתב ראשון מעבר מאו בנושא הקפיצה הגדולה קדימה:

"בבנייה הבסיסית בשנת 1958, נראה כי חלק מהפרויקטים ממהרים מדי וחלקם מפוזרים. המימון עיכב חלק מהפרויקטים המחייבים אשר נמצאים בחוסר. בשנת 1959, לא רק שהקצב לא הואט והובל לניהול נכון, אלא שהמשיכה הקפיצה הגדולה קדימה, מה שגרם לכך שחוסר האיזון לא הותאם בזמן ועל כן גבר. קשיים זמניים חדשים כגון רוחות סוערות, פיצוץ תנורים קטנים, חוסר באוכל עקב בצורת וכו' הם רק תופעות שטחיות; חוסר דמוקרטיה ופולחן אישי הם גורם השורש לכל המחלות הללו."

— מכתבו של פנג למאו

מאו היה יושב ראש לצד ליו שאוצ'י, שלאחר טיול ברחבי הכפרים והיישובים המורעבים של סין החליט יחדיו עם פנג לעצור אל הקפיצה הגדולה קדימה. מאו התכוון להמשיך בתוכנית, לטעמו כחצי מכל הסינים ימותו בקפיצה קדימה וכי זה המחיר שהם חייבים לשלם. בעזרת סמכותו של ליו פנג הטיל וטו על הפקודה של מאו להמשך התכנית קדימה. הקפיצה הגדולה קדימה נעצרה אך פנג וליו נרשמו כבוגדים בעיני מאו וחיק מאמיניו. לאחר מאבקים פנימיים שנמשו מעל כחצי עשור בו נוטרלה סמכותו הצבאית של פנג, ב-10 בנובמבר 1965 מאו הוציא לאור מספר כתבי עת שביקרו קשות את פועלו של פנג, הודו כי מאו פיטר אותו וכינו אותו בתואר המכפיש "בן הארי".

ב-30 בנובמבר 1965, פנג עבר לצ'נגדו במחוז סצ'ואן שם עבד כשליש לדירקטוריון של חברת כרייה ועבודה אלקטרונית. ביוני 1966 פנג הוקנט בידי חבר של צוערים צעירים שהתנכלו לו. עם עליית מהפכת התרבות בסין החוקה בבייג'ינג הורתה על חטיפת פנג בדצמבר והבאתו חזרה לבירה בייג'ינג. בדרכו לשם פנג כתב למאו ”הצדעה אחרונה למענך, אני מאחל לך שנים ארוכות!” המכתב הועבר דרך ג'ואו אנלאי למאו.

ב-7 ביולי 1967 פנג החל לעבור התעללות ציבורית שבעתה הוכה, הושפל ונרמס. הוא הופל לרצפה כ-7 פעמים, בסופו של דבר נפצע קשה במצחו ושתיים מצלעותיו נשברו. פעילי ציבור מסוימים אף הגיעו והכו את פנג אל מול קהל אזרחי. מאו רדף גם אחר ליו שאוצ'י אשר סבל מאותו גורל כפנג וכמוהם גם אחר מתנגדים פוליטיים רבים. מבין ה"בוגדים" ברשימתו של מאו כמעט כולם נפלו במהפכה, היה זה רק דנג שיאופינג שצלח, ברח ממהפכת התרבות וחיכה לזמן הנכון לשוב למרכז העניינים בסין.

בין השנים 1970–1972 מצבו הבריאותי של פנג התדרדר בצורה קיצונית. הוא חלה בשחפת ופקקת. בשנת 1974 חלה גם בסרטן המעי הגס. מצבו התדרדר במהרה ובשעה 3:35 בצהריים, 29 בנובמבר 1974 הוא נפטר בבית חולים בבייג'ינג. בקשתו האחרונה הייתה לראות את אור השמש והעצים דרך חלון בית החולים אשר הוסתר בידי עיתון, בקשה אשר נדחתה.

לאחר מותו של מאו בשנת 1976, דנג שיאופינג עלה לשלטון ושחזר את שמם הטוב של הנופלים במהפכת התרבות. ביניהם גם פנג. בטקס שנערך לשחזור שמם בין ה-18 ל-22 בדצמבר 1978 דנג נאם וצוטט באומרו על פנג:

"הוא היה אמיץ בקרב, גלוי וברור, בלתי ניתן לשחיקה בלא דופי, ומחמיר כלפי עצמו. היה אכפת לו מההמונים, ומעולם לא היה מודאג מהיתרון שלו עצמו. הוא מעולם לא פחד מקשיים, גם לא מלהשיא משאות כבדים. בעבודתו המהפכנית הוא היה נמרץ, ישר, והייתה לו תחושת אחריות מרבית."

— דנג שיאופינג

• מאו – הסיפור הבלתי נודע
• צ'יאנג קאי-שק – הגנרליסימו הסיני והאומה אותה איבד
• זיכרונותיו של פילדמרשל סיני

• מלחמת האזרחים הסינית
• ז'ו דה
• קוומינטנג
• תקופת המצביאים
• הקפיצה הגדולה קדימה
• מלחמת קוריאה

מדיה וקבצים בנושא פנג דה-חואי בוויקישיתוף

• פנג דה-חואי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)