פפ"ד
פפ"ד (מבטאים - פֶּפֶּדֶ) (ברוסית: ППД) הוא תת מקלע תוצרת ברית המועצות, אשר היה בשימוש של הצבא האדום במלחמת החורף ובשלבים הראשוניים של מלחמת העולם השנייה. השם הוא ראשי תיבות של "פיסטולט פולמיוט דגטריובה" (Пистолет-пулемёт Дегтярёва) - בתרגום מרוסית "תת מקלע של דגטריוב". הנשק קרוי על שם מתכננו ואסילי דגטריוב.
פיתוח ושימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תת מקלע פפ"ד פותח בשנת 1934 על ידי ואסילי דגטיאריוב. הדגם הראשון נקרא פפ"ד-34 (המספר מציין את שנת פיתוח של הדגם). בשנת 1935 הוא הוכנס לשירות בצבא האדום. בשנת 1938 פותח דגם חדש של תת-מקלע זה (פפ"ד-38), אשר ההבדל בינו לבין הדגם הקודם הסתכם בכמה שיפורים קטנים (כמו למשל צורת חיבור בית המחסנית לגוף הנשק).
בדומה לעמיתיהם במערב, גם מפקדים בכירים של הצבא האדום התייחסו בזלזול לתת מקלע. היחס הזה הביא לכך, שבתחילת 1939 הוחלט להוציאו משימוש. תת-מקלעים שכבר היו ביחידות סדירות הועברו לאחסון במחסני חירום. חלק מתת המקלעים הועברו לשימוש ביחידות משמר הגבול של הנ.ק.ו.ד..
התפנית בנושא שימוש בתת-מקלע בצבא האדום באה במהלך המלחמה עם פינלנד בשנים 1940-1939. במלחמה זו יחידות ניידות של הצבא הפיני, חמושות בתת-מקלע "Suomi", הצליחו להסב נזק רב לצבא האדום. בעקבות כך הורה הפיקוד העליון הסובייטי להחזיר מיד את תת-מקלע פפ"ד לשימוש בצבא האדום. בעקבות ההוראה הזו נאספו כל תתי המקלעים מיחידות משמר הגבול וממחסני החירום והועברו במטוסי תובלה אל החזית.
בסיום המלחמה בהוראתו האישית של סטלין הסב המתכנן דגטריוב את הפפ"ד לשימוש במחסנית תופית בת 70 כדורים בדומה למחסנית של תת-מקלע "Suomi". דגם זה נקרא פפ"ד-40.
בתחילת 1941 הופסק הייצור של פפ"ד לטובת ייצור תת-מקלע פפ"ש. תת-מקלע פפ"ש היה אמין ופשוט יותר מהפפ"ד ובנוסף לכך גם עלות הייצור שלו הייתה נמוכה יותר. יחד עם זאת תת-מקלע פפ"ד לא הוצא מהשימוש בצבא האדום.
בסך הכל במהלך שנים 1941-1935 יוצרו כ-90 אלף פפ"ד מכל הדגמים.
נתונים טכניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תחמושת - 7.62x25 מילימטר
- משקל (ריק) - 3.2 ק"ג
- אורך כולל - 788 מילימטר
- אורך הקנה - 273 מילימטר
- קצב אש - 800 כדור בדקה
- הזנה - מחסנית תופית של 71 כדור (בדגם פפ"ד 40) או רגילה של 25 כדורים (בדגם פפ"ד-34).
- טווח מעשי מקסימלי - 200 מטר
- מהירות לוע - 489 מטר לשנייה
