פרדריק לוגרד
 | |
| לידה | 22 בינואר 1858 צ'נאי, הודו הבריטית  |
|---|---|
| פטירה | 11 באפריל 1945 (בגיל 87) דורקינג, הממלכה המאוחדת |
| מדינה | הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| בן או בת זוג | פלורה שאו (11 ביוני 1902–?) |
| השתייכות | הצבא הבריטי |
| דרגה | גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| המלחמה המהדית | |
| עיטורים | |
| |
  | |
פרדריק ג'ון דילטרי לוגרד (באנגלית: Frederick John Dealtry Lugard, 1st Baron Lugard; 22 בינואר 1858 – 11 באפריל 1945), היה חייל בצבא בריטניה, מגלה ארצות באפריקה וכיהן כמושל הונג קונג וכמושל כללי של ניגריה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוגרד נולד במדראס שבהודו, גדל בווסטר, אנגליה. הוא היה בנם של הכומר פ.ג. לוגרד, ששירת בצבא הבריטי במדראס, ומרי הווארד, בתו הצעירה של הכומר ג'ון גרטון הווארד מאצולת יורקשייר. לוגרד התחנך בבית הספר רוסאל (אנ') ובמכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט.
לוגרד הוצב בגדוד השני של חטיבת מזרח נורפוק ששירתה בהודו. הוא השתתף במלחמה על אפגניסטן ב-1878–1880, קמפיין סודאן (המלחמה המהאדיסטית) ב-1884–1885 ובמלחמת בורמה השלישית ב-1886–1887.
במאי 1888 מונה לוגרד כמפקד משלחת מתיישבים בניאסאלנד (מלאווי של ימינו).
לאחר שעזב את ניאסאלנד באפריל 1889, הצטרף לוגרד לחברת מזרח אפריקה הבריטית. תחת שירותם חקר את נהר סבקי והאזורים הסובבים אותו במקביל להרחבת פעילות האמנציפציה של עבדי הערבים באזור זנזיבר.
ב-1890 נשלח לוגרד על ידי החברה לאוגנדה. שם הבטיח את שליטת הבריטים בשטח והשקיט מתחים בין השבטים, לרוב באמצעות כיבוש של השבטים האחרים. מאמציו נתקלו בהתנגדות חזקה בעיקר מצד הצרפתים שביצעו התקפת פתע על הכוחות הבריטיים.
לאחר שהצליח להרגיע ולהבטיח את השטח מונה לוגרד כראש המנהל הצבאי של אוגנדה מ-26 בדצמבר 1890 עד מאי 1892. במהלך תפקידו חקר את אזור רכס רוונזורי ואגם אדוארד ומיפה חלק ניכר מהמדינה. מביקורו באגם אלברט חזר עם כמה אלפי פליטים סודאנים שנשארו באזור מכוחותיהם של אמין פאשא והנרי מורטון סטנלי.
לאחר חזרתו לאנגליה ב-1892, שכנע את ראש הממשלה ויליאם גלדסטון וממשלתו שאין לנטוש את אוגנדה. ב-1894 לוגרד הוזמן על ידי החברה הניגרית המלכותית לבורגו שם הוא אבטח אמנות עם מלכים וצ'יפים אשר הסכימו להכיר בשלטונה של החברה הבריטית ולהדיר את הכוחות הקולוניאלים האחרים באזור.
ב-1897 נשלח על ידי ממשלת בריטניה למערב אפריקה שם הוטל עליו לבנות כוח מקומי להגן על האינטרסים הבריטיים בלאגוס וניגריה כנגד תוקפנות צרפתית.
באוגוסט 1897 לוגרד הקים את כוח הגבול המערב אפריקאי ופיקד עליו עד שנפתר הסכסוך עם הצרפתים בדצמבר 1899.
לוגרד נישא לפלורה לואיז שאו ב-1902. פלורה הייתה כתבת של עיתון הטיימס בנושאים קולוניאליים.
לאחר תום המשבר עם צרפת מונה לוגרד לנציב העליון של הפרוטקטורט של צפון ניגריה, תפקיד שביצע עד 1906. תפקידו של לוגרד כלל את הרחבת השליטה הבריטית באזור וארגונה. הוא נתקל בקשיים עקב התנגדותו של הסולטאן של סוקוטו ונסיכי פולה אחרים אשר סירבו לפעול בהתאם להסכם עם הבריטים.
פעולה צבאית כנגד האמיר של קאנו וסולטאן סוקוטו איפשרה את חיזוק השליטה הבריטית באזור. עד התפטרותו של לוגרד מתפקיד הנציב העליון הייתה צפון ניגריה תחת ניהול ושליטה מלאה של הבריטים.
שנה לאחר שהתפטר מתפקיד הנציב העליון של צפון ניגריה, מונה לוגרד כמושל הונג קונג, תפקיד שביצע עד מרץ 1912. בתקופתו הציע לוגרד להחזיר את וואיהי לממשלת סין בתמורה לחכירת שטחים חדשים. ההצעה נשללה על ידי ממשלת בריטניה. יש המאמינים כי קבלת ההצעה הייתה שומרת את הונג קונג בידיים בריטיות לעד. לוגרד ידוע במאמציו להקים את אוניברסיטת הונג קונג ב-1911 למרות התנגדויות המשרד הקולוניאלי הבריטי והחברות הבריטיות.
ב-1912 שב לוגרד לניגריה כמושל שני הפרוטקטורטים. משימתו העיקרית הייתה להשלים את איחודם לכדי קולוניה אחת. למרות התנגדות קלה מצד האליטה של לאגוס, האיחוד לא נתקל בבעיות רבות. ב-1914–1919 מונה לוגרד למושל המושבה המאוחדת של ניגריה. במהלך כהונתו פעל לשיפור תנאי החיים של המקומיים על ידי אסירת צריכת אלכוהול ועל ידי מאבק בעבדות.
בשנים 1922–1936 היה הנציג הבריטי בוועדת המנדטים בחבר הלאומים.
לוגרד נפטר בשנת 1945.
יצירות שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-1893 לוגרד פרסם אוטוביוגרפיה חלקית בשם The Rise of our East African Empire. כמו כן, כתב לוגרד דיווחים על צפון ניגריה שהוצאו על ידי המנהל הקולוניאלי.
- The Dual Mandate in British Tropical Africa, 1926.
המנדט הכפול באפריקה הטרופית הבריטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנדט הכפול באפריקה הטרופית הבריטית הוא ספר של לוגארד[1] בנוגע לשלטון עקיף באפריקה. ביצירה זו מתאר לוגרד את הסיבות והשיטות ליישום תהליך הקולוניזציה של אפריקה על ידי בריטניה. חלק מהצדקותיו כוללות את הפצת הנצרות וחיסול הברבריות. הוא טען כי תפקיד המדינה הוא להגן על המיסיונרים, על ראשי השבטים ובני השבטים מעצמם ומכוחות זרים באמצעות פרויקט הקולוניזציה. בעיני לוגרד היה חיוני שבריטניה תשלט על שטחים שטרם קיבלו הכרה לפני גרמניה, פורטוגל או צרפת. הוא טען שבאמצעות ייצוא משאבים כגון גומי ומיסוי אוכלוסיות מקומיות יכולים להיות מקורות הכנסה גבוהים לבריטניה. בנוסף משאבים אלו ושכר העבודה הנמוך של המקומיים (לאחר שהעבדות כבר אינה חוקית), תהווה את התמריץ להמשך המהפכה התעשייתית בבריטניה. לבסוף טוען לוגרד שהקולוניאליזם הפך לאופנה ועל מנת שבריטניה תישאר מעצמת-על, עליה להחזיק בכל מושבותיה.
לוגרד דחף לשלטון מקומי במושבות האפריקאיות. הוא הניח ששחורים אפריקאים היו שונים בהרבה מהלבנים האירופאים ולכן יש להפקיד מקומיים בתפקיד המתווכים בין השלטון הקולוניאלי לחברה. כך מצטמצמים החיכוך וההתנגדות לבריטים כיוון שעמי אפריקה יסכימו להיות מונהגים על ידי מישהו מתוכם שדובר את שפתם ומכיר את מנהגיהם. הטכניקה הזו אומצה על ידי מנהיגים קולוניאליים אחרים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Lord Lugard, Frederick D. (1965). The Dual Mandate in British Tropical Africa. Fifth Edition. London: Frank Cass & Co. Ltd.
- Perham, Margery (1956). Lugard. Volume 1: The Years of Adventure 1858-1898. London: Collins.
- Perham, Margery (1960). Lugard. Volume 2: The Years of Authority 1898-1945. London: Collins.
- Perham, Margery (ed.) (1959). The Diaries of Lord Lugard (3 Vols.). London: Faber & Faber.
{{cite book}}:|first=has generic name (עזרה) - Middleton, Dorothy (1959). Lugard in Africa. London: Robert Hale, Ltd.
- Miller, Charles (1971). The Lunatic Express, An Entertainment in Imperialism.
- Meyer and Brysac (2008). Kingmakers: the Invention of the Modern Middle East. New York, London: W.W. Norton.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Archives Hub:Papers of Frederick Dealtry Lugard, Baron Lugard of Abinger: 1871-1969
- biography/Frederick-Lugard פרדריק לוגרד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Lord Lugard, Frederick D. (1965). The Dual Mandate in British Tropical Africa. Fifth Edition. London: Frank Cass & Co. Ltd.