פרנסיס לה

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פרנסיס לה
Francis Lai

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	26 באפריל 1932 ניס, צרפת (הרפובליקה הצרפתית השלישית)
פטירה	7 בנובמבר 2018 (בגיל 86) הרובע השמיני של פריז, פריז, צרפת (הרפובליקה הצרפתית החמישית)
שם לידה	Francis Albert Lai
מקום קבורה	ניס
מוקד פעילות	צרפת
תקופת הפעילות	1952–2018 (כ־66 שנים)
סוגה	מוזיקה קלאסית, מוזיקת אמצע הדרך
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	אקורדיון, פסנתר
חברת תקליטים	Disc'AZ, פיליפס רקורדס, יונייטד ארטיסטס רקורדס, האחים וורנר רקורדס
פרסים והוקרה	פרס אוסקר למוזיקה המקורית הטובה ביותר (1971)
francislai.com
פרופיל ב-IMDb

פרנסיס אלבר לה (בצרפתית: Francis Albert Lai;‏ 26 באפריל 1932 – 7 בנובמבר 2018) היה מלחין ונגן אקורדיון צרפתי, שנודע במיוחד בתחום המוזיקה לסרטים. חיבר שנסונים מצליחים רבים (של אדית פיאף ואחרים), היה למלחין הפסקולים של הסרטים של קלוד ללוש ("הנינו רוטה של ללוש"), וזכה לפרסום עולמי עם שיר הנושא של הסרט הצרפתי "גבר ואישה" משנת 1966 ואחר כך הלהיט של הסרט האמריקאי "סיפור אהבה" (1970) שזיכה אותו בפרס אוסקר. פרנסיס לה היה בעל שורשים איטלקים. שיריו התאפיינו בנושא ברור, קליט מן השמיעה הראשונה, אך בעלי חותם הרמוני מקורי^[1], המשלב בוסה נובה וג'אז^[2].

פרנסיס לה נולד בעיר ניס כבנם של גאווינו לה (לאי) ואנז'ל די קארלו, מגדלי ירקות ופרות ממוצא איטלקי^[1]. למד מילדותו לבד ומבן דודו לנגן באקורדיון ואחר כך לנגן בפסנתר. עם הזמן התלהב ממוזיקת ג'אז ומאלתורים.

מהר מאוד, גיליתי שהאלתור הוא צורת הלחנה ספונטנית...כשאתה מאלתר, הרעיונות המלודיים פורצים מתחת לאצבעותיך, בני חלוף. במקום לתת להם להתאייד ולאבוד לעד, העדפתי להעלותם על דף על מנת שאוכל לנגנם שוב

^[1]

בשנות ה-20 לחייו, בשנת 1955 כנגן ליווי של ידידו, הזמר קלוד גואטי, עזב פרנסיס לה את ביתו ונסע לפריז, בה השתלב במהרה בזירת המוזיקה התוססת של רובע מונמארטר. שם, בבר "Taverne d Attilio" פגש את המשורר ברנאר דימה (Dimey) (1981-1931) איתו שיתף פעולה במעל מאה שירים, כתובים, בין השאר, בשביל ז'קלין דאנו, ז'ולייט גרקו, איב מונטאן ומולוג'י^[1]. אחרי שניגן זמן קצר עם התזמורת של מישל מאן (Magne) מצא משרה קבועה כמלווה של הזמרת אדית פיאף (1963-1960). ב-1965 ליווה את מיריי מתייה. למילים מאת הפזמונאים פייר-אנדרה דוסה, מגלי דאה, בוריס ברגמן, לוק פלמונדון, פייר ברוך, דידייה ברבליוויין וקרתין דסאז', הלחין פרנסיס לה שנסונים רבים עבור אדית פיאף, מיריי מתייה, איסבל אודרה, פיליפ לאוטאר, פטולה קלארק, ניקול קרואזי, דלידה וז'קלין דולאק וכן עבור זמרות מקוויקבק כמו ניקול מארטן, פביין טיבו, ז'ינט רנו ומרטין שברייה. עם להיטיו הגדולים נמנה אז La Bicyclette (באופניים), שיר שאותו יצר בשנת 1968 למילים של פייר ברוך (2016-1934) ושבוצע ביצוע מפורסם על ידי איב מונטאן. עבור ניקול מארטן בסתיו 1977 הלחין את המוזיקה לשנסון "Bonsoir tristesse" ("ערב טוב, עצבות") למילותיה של מגלי דאה. שנסון זה הפך להצלחה אדירה מקוויבק ועד יפן ובנובמבר 1972 זיכה את קנדה ב"פרס השיר הזר הטוב ביותר" בתחרות המוזיקה של ימאהה

את דרכו בקולנוע התחיל לה ב-1964 כשנדרש להלחין פסקול לגרסתו של רוז'ה ודים ל"הסיבוב" הקלאסי של מקס אופולס. כעבור שנתיים כתב את המוזיקה לסרטו של ז'אן-לוק גודאר, Masculin/Feminin ("גברי, נשי").

בשנת 1965 בתיווכו של פייר ברוך פגש את הבמאי קלוד ללוש שפנה אליו כדי להלחין את הפסקול של הסרט "גבר ואישה". בשנת 1966 זכה סרט זה בהצלחה בינלאומית, ובמספר פרסים של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. לה עצמו נבחר כמועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריה "הפסקול האוריגינלי הטוב ביותר". הצלחה התחלתית זו פתחה בפניו הזדמנויות עבודה חדשות בתעשיית הקולנוע בארצות הברית, בבריטניה וגם בצרפת, בה המשיך לשתף פעולה עם קלוד ללוש בכל סרטיו^[3],לרבות Vivre pour vivre (1967), Un homme qui me plaît (1969), Le voyou (1970) ו- (1979) Les Bons et les Méchants (1973), A Nous Deux הופיע אף בתפקיד משני בסרטו של ללוש "Smic,Smac,Smoc" ‏ (1971). ב-1968 הלחין את פסקול הסרט "מאיירלינג". לה נודע גם בעזרה שנתן לזמרת מיריי מאתייה על ידי שירים רבים שהוא כתב עבורה. בשנת 1970 הלחין לה את הפסקול לסרט של רנה קלמאן "Le passager de la pluie". הוא נמכר במעל מיליון עותקים ובספטמבר 1971 זכה בדיסק זהב. בשנת 1970 זכה פרנסיס לה באוסקר על מוזיקת הסרטים הטובה ביותר, ובגלובוס הזהב על הפסקול המקורי הטוב ביותר, עבור המוזיקה לסרט "סיפור אהבה" (Love Story). האלבום עם הפסקול התמקם במקום השני בדירוג המגזין "בילבורד". נושא הסרט "Where Do I Begin" למילים של קרל סיגמן ובביצוע הזמר אנדי ויליאמס הפך ללהיט. השיר הוקלט על ידי לה עצמו בליווי תזמורת, וכן על ידי שירלי באסי והנרי מנסיני. הנושא של הסרט "סיפור אהבה" הושמע גם בשנת 1978 בסרט המשך "הסיפור של אוליבר", שבו הפסקול נכתב על ידי לי הולדריג'.

לה כתב בהמשך מוזיקה לעוד סרטים רבים ומגוונים, ביניהם "מיירלינג", Three into Two Won't Go, נולדה לתהילה, Édith et Marcel וכן לסרטי מייקל וינר -(I'll Never Forget What's'is name) ו"Hannibal Brooks". לה זכה בהצלחה גם בכתיבת הפסקול לסרטים ארוטיים קלילים כמו "עמנואל 2" (1975) ו"ביליטיס" (1977). המוזיקה לסרט האחרון קטפה שבחים רבים ונמכרה במעל מיליון עותקים ברחבי העולם. ב-1985 הלחין את הפסקול לסרט מארי.

בבריטניה ידוע במיוחד מנגינתו "Aujourd'hui C'est Toi" (היום זו את), שהיה הנושא המוזיקלי של תוכנית התחקירים "פנורמה" בערוץ הטלוויזיה BBC. ידועות יותר הן גם מנגינות שכתב לסרטים "La bonne année" ו- "Le passager de la pluie" במהלך הקריירה של ארבעים שנה, כתב לה גם מוזיקה לתוכניות טלוויזיה, לבד או יחד עם אחרים. בסך הכל הלחין פרנסיס לה מעל 600 שירים ומעל 100 פסקולים. עם שיריו המפורסמים נמנה גם הלהיט של פרי קומו - I Think of You, למילים של רוד מקקואן.

פרנסיס לה היה נשוי משנת 1968 לדגמר פיץ ונולדו להם שלושה ילדים: שני בנים ובת.

נפטר ב-7 בנובמבר 2018.

• 1970 - פרס אוסקר על הפסקול המקורי הטוב ביותר - עבור "סיפור אהבה"
• 1970 - פרס גלובוס הזהב על הפסקול המקורי הטוב ביותר - עבור "סיפור אהבה"
• 1988 - פרס סזאר לפסקול הטוב ביותר - עבור "Itinéraire d'un enfant gâté
• 1972 - פרס הפסטיבל למוזיקה בבלגרד
• 1972 - פרס בפסטיבל השירים בטוקיו - עבור השנסון Pour un homme
• 1973 - מסדר האמנויות והספרות של צרפת בדרגת אביר
• 1974 - פרס בפסטיבל השירים של טוקיו - עבור השנסון "Et ce soir tu teléphones
• 2014 - הפרס למפעל חיים בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בגנט
• 2014 - הפרס למפעל חיים מטעם האקדמיה העולמית לפסקולים

• 1966 לפרס גלובוס הזהב לפסקול המקורי הטוב ביותר - עבור "גבר ואישה"
• 1967 לפרס BAFTA ע"ש אנתוני אסקווית' לפסקול המקורי הטוב ביותר - עבור Vivre pour vivre
• 1967 לפרס גלובוס הזהב לפסקול המקורי הטוב ביותר- עבור Vivre pour vivre
• 1970 לפרס גראמי לפסקול המקורי הטוב ביותר- עבור "סיפור אהבה"
• 1973 לפרס BAFTA ע"ש אנתוני אסקווית' למוזיקה לקולנוע - עבור La Bonne année
• 1977 - לפרס סזאר על המוזיקה לקולנוע הטובה ביותר - עבור "Bilitis"
• 1981 - לפרס סזאר על המוזיקה לקולנוע הטובה ביותר - עבור "Les Uns et les autres"
• 1977 - יחד עם קלוד בולינג - לפרס סזאר על המוזיקה לקולנוע הטובה ביותר - עבור "Hasards ou coïncidences"

פרנסיס לה הלחין מעל 500 שנסונים.

בצרפת:

• אדית פיאף: L'homme de Berlin (האיש מברלין) ב-1960, C'était pas moi (זאת לא הייתי אני) ו Les gens (האנשים) ב 1961.
• ז'קלין דילאק: Lorsqu'on est heureux (כשמאושרים) ו Venise sous la neige (ונציה תחת השלג) ב-1967, On pleure le matin ב-1968, (בוכים בבוקר) Quand (מתי) ב-1969, Lettre des îles (מכתב מן האיים) ו- Londres ce soir (לונדון הערב) ב-1970.
• ניקול קרוזי: Un homme et une femme ב-1966 (מילים:פייר ברוך), Vivre per vivre ב-1967, Killy ב-Where Did Our Summers Go ב-1968, Le passager de la pluie el 1969, Les Uns et les Autres ב-1981, Femme parmi les femmes, Il y avait, Images, Avant toi ו- Un deuxième amour ב-1984, Itinéraire d'un enfant gâté ב-1988, Les clés du paradis ב-1990.
• פרידה בוקארה: Un homme et une femme ב-1967.
• דניאל ליקארי: Treize jours en France ב-1968.
• איזבל אוברה: Amour de Norvège ב-1969.
• פטולה קלארק: C'est toujours l'heure de l'amour ב-1969, Il faut trouver le temps d'aimer ב-1970.
• דלידה: Pour qui, pourquoi ב-1970.
• סרז' רג'אני: Les objets perdus ב-1975.
• מיריי מתייה: מעל 30 שירים

C'est ton nom ב-1966 (מילים:פרנסואז דורן); Tu riais, Je n'ai jamais eu de poupées, Je ne sais rien de toi, Je t'aime à en mourir, Tout a changé sous le soleil ו- Tout per être heureux ב-1972, La bonne année ב-1973, Je t'aime avec ma peau ב-1978, אחר כך La vie n'est plus la vie sans nous, Chansons des rues (2002), Un peu d'espérance (2005), Mayerling, Une histoire d'amour ואחרים.

• נואל קורדייה: J'avais 16 ans ב-1968, Les oiseaux ב-1969.
• פייר ברוך (בארו): À l'ombre de nous ב-1966, Descente ב-1968.
• ניקולטה: Le petit matin ב-1971, Autant mourir au soleil ב-1973.
• סוורין (זמרת): Du soleil plein les yeux ב-1971.
• ג'וני האלידיי: L'Aventure c'est l'aventure ב-1972.
• איב מונטאן: La bicyclette (האופניים) ב-1968.
• בול אוז'ייה רופוס: Mariage ב-1974.
• ז'אק דיטרונק Ballade du Bon et des Méchants ב-1975.
• פרנסואז ארדי: Femme parmi les femmes בסרט Si c'était à refaire ב-1976
• ז'אק וילרה: Ballade d'un enfant du siècle ב-1979.
• שארל אזנבור: Je n'attendais que toi ב-1983.
• מאמה באה: Prière ב-1983.
• לינדה דה סוזה: Blessée peut-être ב-1985.
• טילדה רג'ואן: J'ai Rencontré Le Père Noël ב-1985
• רישאר ברי: Plus fort que nous ו- Cent ans déjà ב-1986.
• נאנה מושקורי: Serons-nous spectateurs ב-1986.
• ז'אן גידונ: Qui me dira ? ב-1988.
• אריאל דומבאל: Nada Mas ב-1988.
• פבלו ז'ילאבר : Marie, Maria, Mariage ב-1992.
• פיליפ לאוטאר: Tout ça per ça ב-1993.
• ז'אן-פול בלמונדו: J'en ai tant vu ב-1995.
• פטרישיה קאס: La chanson des Misérables ב-1995.
• פרנסיס לה עצמו ביצע, בין השאר, את השירים Sur notre étoile ב-1974, Rose bleue גם כן ב-1974

ב קוויבק :

• ניקול מארטן: Je lui dirai ב-1976, Bonsoir tristesse, Quand on s'en va le cœur oublie ו- Vivre d'amour ב-1977, Ta vie, Un autre jour ו- De la pluie à l'amour ב-1978, Quelques pas dans la ronde ב-1979.
• פביין טיבו: À nous deux ב-1979, Femme de l'univers ב-1983.
• ז'ינט רנו: Être seule ב-1983.
• מרטין שברייה: Les enfants de la Terre ב-1984.

בארצות הברית :

• אנדי ויליאמס: A Man and a Woman ב-1967.
• קלודין לונז'ה: Un homme et une femme ב-1967.
• אלטון ג'ון: From Denver to L. A. ב-1970.
• אלה פיצג'רלד: A Man and a Womanב־1970.גרסת כיסוי
• אנגלברט הומפרדינק: A Man and a Woman ב-1971.גרסת כיסוי
• קארלי סימון: It's Hard To Be Tender ב-1986.

• (1966) Un homme et une femme - גבר ואישה (במאי: קלוד ללוש)
• Vivre pour vivre (1967) (במאי:קלוד ללוש)
• The Bobo (1967) (במאי:רוברט פריש,- ארצות הברית)
• I'll Never Forget What's'is name (1967) (במאי:מייקל וינר, בריטניה)
• House of Cards (1968) (במאי: ג'ון גיירמין, ארצות הברית)
• Mayerling (1968) (במאי:טרנס יאנג - ארצות הברית-צרפת)
• Life Love Death (1969) (במאי:קלוד ללוש, צרפת-איטליה)
• Hannibal Brooks (1969) (מייקל וינר - בריטניה)
• Three into Two Won't Go (1969) (במאי:פיטר הול, בריטניה)
• Un Homme qui me plaît (1969) (במאי:קלוד ללוש)
• Rider On The Rain (1970) (במאי:רנה קלמאן)
• Le Voyou (1970) (במאי:קלוד ללוש)
• The Games (1970) (במאי:מייקל וינר)
• Hello-Goodbye (1970) (במאים: ז'אן נגולסקו, רולנד נים - בריטניה)
• (1970) Love Story - סיפור אהבה (במאי:ארתור הילר)
• The Legend of Frenchie King (1971) (במאי:כריסטיאן-ז'אק)
• L'aventure, c'est l'aventure (1972) (במאי:קלוד ללוש)
• La bonne année (1973) (במאי:קלוד ללוש)
• Un homme libre (1973) (במאי:קלוד ללוש)
• Visit to a Chief's Son (1974) (במאי:למונט ג'ונסון)
• Child Under a Leaf (1974) (במאי:ג'ורג' בלומפילד, קנדה)
• Wanted: Babysitter (1975) (במאי:רנה קלמאן - צרפת, איטליה, גרמניה)
• Emmanuelle 2 (1975) (במאי:פרנסיס ז'אקובטי)
• The Good and the Bad (1976) (במאי:קלוד ללוש)
• Body of My Enemy (1976) (במאי:אנרי ורניי)
• Anima persa (1977) (במאי:דינו ריזי)
• Bilitis (1977) (במאי:דייוויד המילטון)
• Another Man, Another Chance (1977 (במאי:קלוד ללוש, צרפת- ארצות הברית)
• Passion Flower Hotel (1978 או Boarding School (בימוי:אנדרה פרוואגי, גרמניה)
• Robert et Robert (1978) (במאי:קלוד ללוש)
• International Velvet (1978) (במאי:בריאן פורבס, ארצות הברית)
• Oliver's Story (1978) (במאי:ג'ון קורטי, ארצות הברית)
• Les Uns et les autres (1981) או Bolero (במאי:קלוד ללוש)
• Édith et Marcel (1983) (במאי:קלוד ללוש)
• Dog Day (1984) (במאי:איב בואסה)
• My New Partner (1984) (במאי:קלוד זידי)
• Marie (1985) (במאי:רוג'ר דונלדסון, ארצות הברית)
• A Man and a Woman: 20 Years Later (1986) (במאי:קלוד ללוש)
• Attention bandits! (1986) (במאי:קלוד ללוש)
• Dark Eyes (1987) (במאי:ניקיטה מיכלקוב, ברה"ם, ארצות הברית, איטליה)
• Itinéraire d'un enfant gâté (1988) (במאי:קלוד ללוש, צרפת, גרמניה)
• My New Partner II (1990) (במאי:קלוד זידי)
• There Were Days... and Moons (1990) (במאי:קלוד ללוש)
• La Belle Histoire (1992) (במאי:קלוד ללוש)
• Men, Women: A User's Manual (1996) (במאי:קלוד ללוש)
• Hasards ou coïncidences (1998) (במאי:קלוד ללוש, צרפת, קנדה)
• Salaud, on t'aime (2014) (במאי:קלוד ללוש - עם ג'וני הלידיי)
• Un plus une (2015) (במאי:קלוד ללוש)

• Jean-Loup Passek - Dictionnaire du cinéma, Larousse-Bordas, 1998
• 1981, C.Brunschwig, L-J.Calvet, J.C-Klein Cent ans de chanson française Editions du Seuil, Paris ,

מדיה וקבצים בנושא פרנסיס לה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פרנסיס לה

• פרנסיס לה, ברשת החברתית פייסבוק
• פרנסיס לה, ברשת החברתית אינסטגרם
• פרנסיס לה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פרנסיס לה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פרנסיס לה, באתר AllMovie (באנגלית)
• פרנסיס לה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• פרנסיס לה, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• פרנסיס לה, באתר ספוטיפיי
• פרנסיס לה, באתר Last.fm (באנגלית)
• פרנסיס לה, באתר AllMusic (באנגלית)
• פרנסיס לה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פרנסיס לה, באתר Discogs (באנגלית)
• פרנסיס לה, באתר Genius
• פרנסיס לה, באתר SecondHandSongs
• ביוגרפיה קצרצרה מאת גיי'סון אנקני במגזין בילבורד
• Stéphane Lerouge Hommage á Francis Lai סטפאן לרוז' - הוקרה לפרנסיס לה - בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בלה רושל 2012
• מיריי מתייה ופרנסיס לה "גבר ואישה" ב-1981, סרטון באתר יוטיוב