פרש הנחושת

המונח "פרש הברונזה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו פרש הברונזה (פירושונים).

פרש הנחושת
Медный всадник

מידע כללי
פַּסל	אטיין מוריס פלקונט
תאריך יצירה	1768
טכניקה וחומרים	ארד
ממדים בס"מ
גובה	10.4 מ'
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	רוקוקו
מיקום	כיכר הסנאט
קואורדינטות	59°56′12″N 30°18′08″E / 59.93655556°N 30.30216944°E / 59.93655556; 30.30216944

פרש הברונזה או פרש הנחושת (ברוסית: Медный всадник) הוא פסלו של הצאר פיוטר הגדול המוצב בכיכר הסנאט במרכז סנקט פטרבורג.

הפסל נבנה מארד אך קיבל את שמו בעקבות שיר מפורסם של אלכסנדר פושקין. הפסל הוא אחד מסמלי העיר ולימים גם הפך לסמלם של אולפני הקולנוע "לנפילם" שממוקמים בעיר.

הפסל נוצר בידי הפסל הצרפתי אטיין מוריס פלקונט שעבד עליו בין השנים 1768–1770. ראשו של פיוטר הגדול פוסל על ידי תלמידתו של פלקונט, מארי-אנה קולו. יציקת הפסל מארד הסתיימה בשנת 1778.

היה קושי למצוא את האבן שתהיה בסיס מתאים לפסל הענק. בסופו של דבר נמצאה האבן שמשקלה היה 1,600 טון. בשל משקלה, היה קושי רב בהעברת האבן לעיר, והעברתה נמשכה מנובמבר 1769 עד ספטמבר 1770. לאחר הבאתה בדרך היבשה לשפת המפרץ הפיני, נבנתה אונייה מיוחדת להעברתה לסנקט פטרבורג. בסופו של דבר הגיעה האבן לעיר ב-26 בספטמבר 1770. ככל הנראה זוהי האבן הגדולה ביותר שהועברה בשלמותה בידי אדם לצורך בנייה.^{[דרוש מקור]}

בשנת 1778 התקררו עד מאוד היחסים בין יקטרינה הגדולה לבין פלקונט, והוא נאלץ לעזוב את רוסיה. עבודות בניית הפסל נמשכו ללא הדרכתו, והוא אף לא הוזמן לפתיחה הרשמית של הפסל ב-7 באוגוסט 1782.

הפסל היה הראשון שבו מוצג צאר רוסי כשהוא רוכב על הסוס, וזאת בהתאם לעמדתו של פלקונט לפיו פיוטר הגדול הוא מדינאי ולא מצביא. הפסל מתאר את הצאר בבגדים פשוטים כדי להבליט את האדם שבמרכז הפסל. גובהו של בסיס הפסל הוא כ-7 מטר, וגובה הפסל עצמו הוא 6 מטרים נוספים.

האבן הענקית שבבסיס הפסל מהווה סמל לקשיים הרבים שהיו לפיוטר הגדול בהגשמת רעיונותיו. רק חרבו של הצאר והזר שעל ראשו מסמלים את ניצחונותיו כמצביא צבאי.

בדיון בדבר מראה הפסל השתתפו, בנוסף ליקטרינה הגדולה, גם וולטר ודני דידרו.

על בסיס הפסל מצויה הכתובת: "יקטרינה השנייה לפיוטר הראשון, קיץ 1782" ( ПЕТРУ перьвому ЕКАТЕРИНА вторая лѣта 1782). המשפט מרמז על המשכיות של שלטון יקטרינה לאחר סיום תקופת פיוטר הגדול.

הפסל הפך להיות לנושא מרכזי במספר יצירות ספרותיות. כמו כן הולחן בלט מאת ריינהולד גליאר.

בנוסף נוצרה בעיר מסורת, לפיה העיר לא תיכבש על ידי צבא זר כל הזמן שהפסל עומד על מכונו. ייתכן שזו גם הסיבה שבמלחמת העולם השנייה בזמן המצור על לנינגרד, עת שיצירות אמנות אחרות פונו מן העיר, נשאר הפסל במקומו ורק כוסה על ידי שקי חול להגנתו.

בשנת 2002 התפרסם בעברית ספר שתורגם מאנגלית בשם "פרש הברונזה" מאת פאולינה סיימונס^[1]. הספר מתאר את תקופת מלחמת העולם השנייה ואת מתקפת גרמניה הנאצית על לנינגרד. הדמות של פרש הברונזה כפי שהיא מצוטטת משירו של פושקין מהווה השראה לאירועים ולאחד מגיבורי הספר.

בשנת 2019 הופק סרט מוקומנטרי המתאר את העבודות על בניית הפרש, בשם "פרש הנחושת".

מדיה וקבצים בנושא פרש הנחושת בוויקישיתוף