צ'וגה זנביל

צ'וגה זנביל

מראה הזיגוראת
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 3, 4
היסטוריה
תרבויות	עילמית
נבנה	1250 לפנה"ס
ננטש	640 לפנה"ס
אתר ארכאולוגי
התגלה	1951
אתר אינטרנט	http://www.choghazanbil.ir
מיקום
מדינה	איראן איראן
קואורדינטות	32°00′30″N 48°31′15″E / 32.008333333333°N 48.520833333333°E / 32.008333333333; 48.520833333333
(למפת איראן מוגדלת)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פקיסטן טורקמניסטן אוזבקיסטן אזרבייג'ן ארמניה טורקיה עיראק כווית ערב הסעודית קטר איחוד האמירויות הערביות ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן צ'וגה זנביל (למפת איראן רגילה)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פק. טורקמניסטן או. אזר. א. ט. עיראק כ. ערב הסעודית ק. אי. ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן צ'וגה זנביל

צ'וֹגָה זַנְבּיל (גם: צ'וע'א זנביל או צ'ע'א זנביל; פרסית: چُغا زَنبیل) הוא מתחם עילמי בפרובינציית ח'וזסתאן במערב איראן. מתחם זה הוא אחד הזיקורתים היחידים ששרדו מחוץ למסופוטמיה. המתחם שוכן במרחק 25 קילומטרים מערבית לדזפול, 25 קילומטרים דרומית לשושן ו־230 קילומטרים צפונית מאבאדאן.

המתחם נבנה בשנת 1250 לפנה"ס בקירוב על ידי המלך אונטאש־נאפירישה, בעיקר על מנת לחלוק כבוד לאל אינשושינאק. השם המקורי של האתר היה "דור אונטאש" (دور-اونتَش), ומשמעותו היא "העיר של אונטאש", אך אין זה סביר שאנשים רבים חיו שם מלבד כוהני הדת והמשרתים.

המתחם מוגן על ידי שלוש חומות קונצנטריות^[1] המגדירות את האזורים העיקריים של "העיר". האזור הפנימי מכיל זיקורת גדול המוקדש לאל הראשי אינשושינאק, זיקורת שנבנה על גבי מקדש קודם שהכיל חדרי אכסון ונבנה גם הוא על ידי אונטאש־נאפירישה. באזור האמצעי יש מקדשים לאלים הפחות חשובים. ישנה דעה כי התוכנית המקורית של המלך הייתה לבנות 22 מקדשים, אך הוא מת לפני שהסתיימה בנייתם, ויורשיו לא היו מעוניינים להמשיך במשימה זאת. באזור החיצוני נמצאים ארמונות המלוכה וארמון קבורה המכיל חמישה קברים מלכותיים תת־קרקעיים.

למרות שהבנייה בעיר הסתיימה בפתאומיות לאחר מותו של אונטאש נאפירישה, האתר לא ננטש, והמשיך לתפקד עד שנחרב על ידי המלך האשורי אשורבניפל בשנת 640 לפנה"ס. מספר מומחים משערים, על סמך מספר המקדשים הגדול בצ'וגה זנביל, שאונטאש־נאפירישה ניסה להקים מרכז דתי חדש (שככל הנראה היה מיועד להחליף את סוסה) שייאחד את האלים השמימיים והארציים של עילם באתר אחד.

בחפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום בין 1951 ל־1962 האתר נחשף פעם נוספת, והזיקורת נחשב לדוגמה המשומרת הטובה ביותר בעולם. ב־1979 הוענק למקום מעמד של אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו – האתר האיראני הראשון שזכה לכך.

מדיה וקבצים בנושא צ'וגה זנביל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של צ'וגה זנביל
• תמונות של צ'וגה זנביל באתר ליביוס
• צ'וגה זנביל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צ'וגה זנביל, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

אתרי מורשת עולמית באיראן

בם ומצודת בם • כתובת ביסותון • מיידאן-י שאה באספהאן • פסארגאדה • פרספוליס • סולטאניה • תח'ת-י סולימאן • צ'וגה זנביל • האתרים הנזיריים הארמניים באיראן: מנזר תדאוס הקדוש, מנזר סטפנוס הקדוש ודזורדזור • המערכות ההידראוליות ההיסטוריות של שושתר • מתחם הקבר והמרכז הסופי של שייח' ספי א-דין • מתחם הבאזאר ההיסטורי בתבריז • הגן הפרסי (צ'הל סותון ושמונה גנים נוספים) • מסג'ד-י ג'אמע באספהאן • מגדל גונבאד-י קאבוס • ארמון גולסתאן • שהר-י סוח'תה • הנוף התרבותי במיימאנד • שושן • הקנאת הפרסי • מדבר לוט • העיר ההיסטורית של יזד • הנוף הארכאולוגי הסאסאני בחבל פארס • היערות ההירכאניים (ביחד עם אזרבייג'ן) • מסילת הרכבת הטרנס-איראנית • הנוף התרבותי של אוראמאן-אוראמאנט • החאנים הפרסיים • אחמתא