צבי הרי נדל

צבי הרי נדל
לידה	1908
פטירה	1987 (בגיל 79 בערך)
מוקד פעילות	ישראל
כלי נגינה	פסנתר

צבי הַרי נָדֶל (Zvi Harry Nadel;‏ 1908 – 1987) היה מלחין, פסנתרן, מורה ותאורטיקן מוזיקה ישראלי.

תולדות חייו

נדל נולד בבודפשט, אך עבר עם הוריו בעודו ילד ללבוב שבגליציה (לאחר המלחמה בפולין), ארץ מוצאו של אביו. הוא סיים את חוק לימודיו בבית ספר תיכון למסחר, ובו בזמן סיים את הקונסרבטוריון המקומי במקצוע ראשי – פסנתר. המשיך להשתלם בקונסרבטוריון ע"ש שופן בוורשה (אנ'), כתלמידו של פרופ' אלכסנדר מיכאלובסקי (אנ'). עקב גיוסו לצבא הפסיק את לימודיו, מלחמת הקיום הניעה אותו לנגן בתזמורות למוזיקה קלה; השתתף בשידורי רדיו ובהקלטות. במלחמת העולם השנייה עבר את התלאות שנפלו בחלקם של מיליונים,^[1] וסופו שהגיע עם הצבא הפולני (חיל אנדרס), שבו שירת, למזרח הקרוב ולארץ ישראל.^[2] בשנות השירות נפצע ונשאר נכה. בארץ המשיך תקופת מה ליצור בתחום המוזיקה הקלה במדינה החדשה. כמו כן חזר והוסיף להשתלם אצל יוסף טל ופאול בן-חיים. לאחר מכן התמסר במשך שנים למחקר המבנה של השיטה הדיאטונית, להוראת המוזיקה ולהלחנה. התגורר עם משפחתו בשכונת בת גלים בחיפה.

להקת הרוויו "ציל צליל"

ב-1947, לאחר הגיעו ארצה, שיתף נדל פעולה עם ידידיו הנריק (צבי) גולד-זהבי (Henryk Gold) ויוסף גולנד ועיבד יצירות מוזיקה קלה עבור תוכנית רוויו מוזיקלי.^[3] הוא אף כתב את העיבוד הראשון של שירו המפורסם של גולד זהבי "ארצנו הקטנטונת".^[4]^[^{דרוש מקור]} בשנת 1948, בעת מלחמת העצמאות, יסד בשיתוף האמרגן-מנהל אברהם בן-אדיר (בוגטיר) והכנר עמנואל-אמיל ברי^[5] את להקת הרוויו הצבאי "ציל צליל" שהייתה אחת מהלהקות הצבאיות הראשונות, בה השתתפו כמה מכוכבי התקופה בהם אלכסנדר יהלומי.^[6] נדל הוביל את הלהקה, שמנתה כ-20 איש – רובם עולים חדשים וחבריו לתזמורת הצבא הפולני – כבמאי, מלחין ופסנתרן. אופי המופעים ותוכנם המיוחד תוארו בעיתוני התקופה כ"תמזוגת של מוזיקה זמרה ורקוד במסגרת של הוי והומור".^[7] על איכותה המוזיקלית כתב ב"מעריב" אורי קיסרי: "מצוין הוא התיזמור של הרי נדל. ביצוע התזמור נעשה על ידי כנר מזהיר, עמנואל ברי, המנצח בסגנון הולם וקולט על המנגנים, שכל אחד מהם אמן על כליו".^[8] הלהקה זכתה להצלחה רבה והופיעה יותר ממאה פעמים בכל רחבי הארץ. עם שחרור החיילים המשיכה דרכה כלהקה אזרחית, שפעלה זמן קצר, עד לסוף שנת 1949.^[9]

מחקר מוזיקלי

החל מתחילת שנות ה-50 התמקד נדל בחקר מבנים של סדרות צלילים, או סולמות, ובעיקר הסולם הדיאטוני במסגרת השיטה הדיאטונית. במשך שנים חיבר מכלול שלם של עבודות ששילבו בין מחקרים מוזיקולוגים לשיטות הלחנה (בדומה לעבודות של ארנולד שנברג ופאול הינדמית, שעסקו גם הם בחקר הצלילים והשיטתיות של המוזיקה מנקודת מבט של מלחין היוצר שיטות הלחנה חדשות).

תפיסתו המוזיקלית והאומנותית של נדל, על מרכיביה השונים, התאורטיים והפרקטיים, יוצרת, בכללותה, תורה. תורה זו מאפשרת אינטגרציה של מבנים מוזיקליים קיימים ושיטות הלחנה ידועות. בה בעת, היא מאפשרת פיתוח רחב היקף של מבנים מוזיקליים חדשים ושיטות הלחנה שלא נודעו קודם לכן. אחד מהיבטיה המפתיעים והנועזים של תורת נדל הוא ההוכחה, שהמוזיקה שנוצרה במאה העשרים, מבית היוצר של ארנולד שנברג והאסכולה הווינאית, המושתתת על שיטת שנים-עשר הטונים (דודקפוניה), או השיטה הסריאלית (סריאליזם), איננה תופעה סינתטית המנותקת מן העבר, אלא שלב טבעי ואורגני בהתפתחות אבולוציונית.

טענה רווחת היא, שהמוזיקה המודרנית נעדרת כללי תחביר וכללי כתיב ברורים. טענה זו אינה נעדרת בסיס. עם זאת, יש לעמוד על הבט נוסף בתורת נדל, תורה המאפשרת חשיפת חוקיות תחבירית וחוקיות דקדוקית מאתגרת ביצירות מוזיקליות מודרניות, מבלי שהיוצר היה כלל מודע לדבר.

מרכיב מרכזי ועקבי בעבודותיו, הנושא עמו תפיסה אסתטית, הוא הסימטריה של כתב התווים המערבי ביחס לתו רה כפי שמומחש בתרשים משמאל, בכתב ידו של נדל.

התרשים מציג כיצד מתקבל "היסוד ההפטטוני" (הדיאטוני – בן שבעה תווים (אנ')) באמצעות מעגל הקווינטות על ידי הוספת שלוש קווינטות באופן סימטרי מכל צד ביחס לטון רה. הרחבה נוספת על ידי שלוש קווינטות נוספות מכל צד יוצרת את "היסוד הדודקפוני" (בן 12 צלילים)^[10]. באופן דומה הרחבה על ידי שתי קווינטות בלבד יחסית לרה יוצרת את "היסוד הפנטטוני" בן חמשת הצלילים (מי-לה-רה-סול-דו).

הסולמות הפנטטוניים מוכרים מהמוזיקה העממית מסביב לכל העולם, וניתן לראות בהם יסוד קדום למוזיקה ההפטטונית. מנגד, ההפטטוניות מהווה יסוד קדום למוזיקה הדודקפונית אליה הגיעה באמצעות הכרומטיזציה (Chromaticism) בהתפתחות היסטורית בת מאות שנים. לפיכך ניתן לראות בהתפתחות בין הפנטטוניות להפטטוניות ומשם לדודקפוניות מעין תהליך "התרבות צלילים" היסטורית.

בהשראת תהליך זה יצר נדל אקסטרפולציה ל"יסוד טריאטוני" קדום בן שלושה תווים בלבד (לה-רה-סול). סולמות טריאטונים אינם מוכרים בעולם האתנומוזיקולוגיה מבחינה היסטורית. נדל השתמש בטריאטוניות כרעיון תאורטי אותו פיתח כשיטת הלחנה במוזיקה האמנותית המתקדמת של המאה ה-20.

מחקריו של נדל זכו להערכה מרובה על ידי חשובי המוזיקאים וחוקרי המוזיקה בתקופתו בארץ, בהם יצחק אדל, פאול בן-חיים ועדן פרטוש.^[11] פרופ' יוסף יאסר (אנ') האמריקאי, אחד המוזיקולוגים החשובים בדורו, הכיר בחשיבות הגדולה של עבודתו של נדל והתייחס אליה במאמר ב"רבעון למדע המוזיקה" (באנגלית), ובו נאמר: " מבין התאוריות הבולטות ביותר על המוזיקה המודרנית, שהועלו בשנים האחרונות בחלקי עולם שונים, ראויה לתשומת-לב מיוחדת, זו המטפלת באופן יסודי בהסברות דיאטוניות של תופעות כרומטיות. תאוריה זו פותחה באופן עצמאי על ידי המחברים פרופ' ג'והן וינסנט (אנ') באמריקה, ד"ר אווניר דה מונפרד בצרפת ומר הארי נאדל בישראל. הם הנם, קרוב לוודאי, התאורטיקאים המוזיקליים החשובים ביותר שבדור הצעיר, שנאבקו בשיטתיות בבעיה מיוחדת זו, וכל אחד מהם גילה גישה מיוחדת משלו. אולם רק הראשון מבין שלושת המחברים שיחק לו עד כה מזלו לפרסם את תוצאות מחקרו במלואו".^[12]למרות חוות הדעת וההמלצה, לא הצליח נדל עד ליום מותו להשיג את התמיכה הממסדית שנדרשה על-מנת לפרסם מאמריו בכתבי העת לחקר המוזיקה המובילים בעולם, למעט שני פרסומים שיצאו לאור בכתב העת הישראלי "תצליל". ב-1955 נערך סימפוזיון על מחקרו של נדל בנושא הסולמות הדיאטוניים.^[13] ב-2023 התפרסם בכתב העת "מנעד" מאמר המציג את עיקרי תורתו של נדל.^[14]

הוראה ותלמידים

במשך שנים לימד נדל דורות רבים של מלחינים ומוזיקאים בקונסרבטוריון ובביתו בבת גלים בחיפה, עד שלעיתים כינו אותו בבדיחותא "האקדמיה של חיפה".^[^{דרוש מקור]} בתקופה מסוימת, שבה התגבשה קבוצה של שישה מתלמידיו, ובהשראת "קבוצת השישה", דובר על "השישיה החיפאית". "הָרֶאיסטים" הוא כינוי נוסף שיוחד לתלמידיו, על שום מרכזיות התו "רה" בתורת נדל. בעזרת תלמידיו שיכלל נדל את השיטות שפיתח. הלימודים כללו הכנת התלמיד בטכניקות המקובלות כגון תאוריה, הרמוניה ותזמור, ולאחר מכן התנסות בהלחנה באמצעות השיטות של נדל. בין תלמידיו: משה רסיוק, רחל חיים, אבי גולדבליט, שולמית רובינוביץ', חווה אילון (צ'רני), יובל שי-אל, אריה ליפסקי, אינה זלצמן, יותם כהן, עופרה שניידרמן, יונית לאונר, הדס רוזוליו, דוד תדמור, שלמה דובנוב, רובי סרגי, יעקב זיסו, עופר בן-אמוץ ורבים נוספים.

יצירות והקלטות

נדל הלחין מספר רב של יצירות קאמריות, תזמורתיות וקוליות. עם זאת, לא מוכרת רשימה מסודרת של כלל יצירותיו. להלן רשימה חלקית של יצירות מתועדות בהקלטות רדיו והקלטות פרטיות:

קונצרטו לכינור ותזמורת. ביצוע בכורה : אברהם מלמד והתזמורת הסימפונית ירושלים בניצוח היינץ פרוידנטל (sv:Heinz Freudenthal)^[15].
סונטה לפסנתר אופוס 28 בביצוע גרטי ריינר^[16].
סוויטה לצ'לו ופסנתר (ביצוע אריה ליפסקי ושרה רבינוביץ')
קונצ'רטו לטרומבון אופוס 46 (ביצוע בני סלוחין ושרה רבינוביץ')
סונטה לפסנתר "אמריקה" (הקלטה בביצוע שלמה דובנוב מ-23.5.1987)

מספר הקלטות נוספות מארכיון קול ישראל ניתנות להאזנה ברשת ומוזכרות בקישורים חיצוניים.

מחקר

'תורת הקרבה של הסולמות הדיאטוניים', תצליל א (כסלו תשכ"א 1960), 5–12.
'יסודות תאורטיים של אתנומוזיקולוגיה יהודית: א. חזנות יהודית ספרדית', תצליל 10 (18) (תשלח), 40–53.

קישורים חיצוניים

צבי הרי נדל, באתר זמרשת
משה גורלי, אחד משלושה, דבר, 28 באוקטובר 1955
צבי ה. נדל, דף שער בספרייה הלאומית

הקלטות של קול ישראל, בעיבודו ו/או בהלחנתו:

בצאת ישראל, 1956 (לפי טקסט של שלמה קודש, ביצוע תזמורת קול ישראל ומקהלת קול ציון לגולה בניצוח מרק לברי)
וריאציות על עגלה וסוסה, 1953 (נעימת הנושא מאת אבשלום כהן. ביצוע: תזמורת קול ישראל בניצוח רומן מסינג)^[17].
חדש ששוני, 1958 (בביצוע אברהם כרמל ואריה זקס)
רועה ורועה (עיבוד לפי לחן מאת מתתיהו שלם, בביצוע תזמורת קלה בניצוח רומן מסינג), 1954
מימי מאבק וקוממיות, זר נעימות, 1958 (תזמורת קול ישראל בניצוח יאן ציימר)^[18]
סולו דרך (עיבוד לפי לחן מאת אברהם מינדלין^[19], ביצוע: תזמורת תיבת נוח בניצוח רומן מסינג), 1958^[20]
פנטזיה על השיר "לארצי" (עיבוד לפי לחן מאת אברהם מינדלין, בביצוע תזמורת הזירהטרון בניצוח רומן מסינג), 1952

הערות שוליים

^ פרק זה מעט עלום. נדל חלק עם תלמידיו רק במידה מסוימת את סיפורי תלאותיו. ככל הנראה הצליח להימלט מפולין לברית המועצות, שם ניגן בתזמורות ג'אז עד שהצטרף לצבא הפולני של גנרל אנדרס.
^ ראו תזמורת צבא אנדרס בעיראק, 1942 (תמונה).
^ בעולם הניגון "רוויו מוזיקלי", הצפה, 9 בדצמבר 1947.
^ לדברי נדל, במסגרת שיעור פרטי בראשית שנות ה-80
^ האזנה לשירי אמיל ברי, באתר זמרשת.
^ להקת רביו צבאי נוסדה בחיפה, על המשמר, 6 באוקטובר 1948.
^ ציל-צליל: במה מוסיקלית עממית, חרות, 9 באוקטובר 1949.
^ אורי קיסרי, ציל צליל – "רביו מוסיקאלי", מעריב, 6 בנובמבר 1949.
^ סגול [י"מ ניימן], הצגות-בכורה של אמנות זעירה, דבר, טור 2, 26 בנובמבר 1948; תל-אביב: "ציל צליל" בת"א, על המשמר, 14 במרץ 1949; בכפר: "ציל צליל" – קואופרטיב, דבר, 5 באוקטובר 1949; ציל-צליל: במה מוסיקלית עממית, חרות, 9 באוקטובר 1949; נדמו צלילי "ציל-צליל", חרות, 23 בדצמבר 1949.
^ יש להבדיל בין היסוד הדודקפוני כפי שמופיע בעבודותיו של נדל לבין השיטה הדודקפונית הסריאלית של שנברג. אמנם ישנם קווי דמיון בין השיטות, וההתייחסות הסמנטית ל-12 הטונים היא זהה, יחד עם זה הפיתוח הרעיוני של השיטות הוא שונה.
^ משה גורלי, אחד משלושה, דבר, 28 באוקטובר 1955.
^ הפרסום המקורי אליו התייחס גורלי הוא כנראה: Joseph Yasser, "Reviews of books", The Musical Quarterly, Vol. 38, No. 3 (July, 1952), pp. 468-477. בו במסגרת ביקורת על סיפרו של ג'ון וינסנט מאזכר המחבר יוסף יאסר את עבודתו של נדל בגרסה מוקדמת בגרמנית (Verwandtschaftstheorie der diatonischen Tonreihen und ihre weitere Entwichlungen) וכן את עבודתו של אווניר דה מונפרד כעבודות חשובות שטרם פורסמו. אולם הציטוט של גורלי איננו מובא כלשונו במאמר זה, וייתכן שהוא משקף גם התייחסויות אחרות של יוסף יאסר, כגון בתכתובות הפרטיות שניהל עם נדל.
^ מועדון הסופרים והעתונאים, חרות, 23 בדצמבר 1955.
^ Yuval Shay-El, "Musical Alphabet Evolution and Contemporary Composition Techniques: The Theory of Zvi Harry Nadel", Min-Ad Israel Sudies in Musicology Online, Vol. 21 (2023), pp. 50-26.
^ הערות מאזין, דבר, 19 במאי 1957
^ שדורי ישראל, דבר, 19 בינואר 1959
^ בהקלטה זו ניתן לשמוע את ההשפעה של מוזיקת הכליזמר שהביאו עימם העולים החדשים. נדל עצמו היה גאה מאד במורשת הכליזמרית שלו.
^ כולל ציטוטים מהשירים "ארצנו הקטנטונת", "ברלה רוקד בלט","זמר זמר לך", "הרוח נושבת קרירה", "בערבות הנגב" ונוספים, בעיבוד המשלב מגוון סיגנונות כגון כלי-זמר, קברט, הורה, שירי-לכת וג'אז.
^ אברהם מינדלין, מחבר ומלחין, זמרשת פרויקט חירום להצלת הזמר העברי המוקדם
^ עוד דוגמה בולטת לגיוון הסיגנוני ברוח התקופה של מדינת ישראל הצעירה. הפעם זו הורה, אבל ניכרת השפעת הג'אז, כגון בפראזה שנשמעת כאילו גרשווין כתב אותה, (כ- 1:25 דק' מתחילת ההקלטה).

[1] פרק זה מעט עלום. נדל חלק עם תלמידיו רק במידה מסוימת את סיפורי תלאותיו. ככל הנראה הצליח להימלט מפולין לברית המועצות, שם ניגן בתזמורות ג'אז עד שהצטרף לצבא הפולני של גנרל אנדרס.

[2] ראו תזמורת צבא אנדרס בעיראק, 1942 (תמונה).

[3] בעולם הניגון "רוויו מוזיקלי", הצפה, 9 בדצמבר 1947.

[4] לדברי נדל, במסגרת שיעור פרטי בראשית שנות ה-80

[5] האזנה לשירי אמיל ברי, באתר זמרשת.

[6] להקת רביו צבאי נוסדה בחיפה, על המשמר, 6 באוקטובר 1948.

[7] ציל-צליל: במה מוסיקלית עממית, חרות, 9 באוקטובר 1949.

[8] אורי קיסרי, ציל צליל – "רביו מוסיקאלי", מעריב, 6 בנובמבר 1949.

[9] סגול [י"מ ניימן], הצגות-בכורה של אמנות זעירה, דבר, טור 2, 26 בנובמבר 1948; תל-אביב: "ציל צליל" בת"א, על המשמר, 14 במרץ 1949; בכפר: "ציל צליל" – קואופרטיב, דבר, 5 באוקטובר 1949; ציל-צליל: במה מוסיקלית עממית, חרות, 9 באוקטובר 1949; נדמו צלילי "ציל-צליל", חרות, 23 בדצמבר 1949.

[10] יש להבדיל בין היסוד הדודקפוני כפי שמופיע בעבודותיו של נדל לבין השיטה הדודקפונית הסריאלית של שנברג. אמנם ישנם קווי דמיון בין השיטות, וההתייחסות הסמנטית ל-12 הטונים היא זהה, יחד עם זה הפיתוח הרעיוני של השיטות הוא שונה.

[11] משה גורלי, אחד משלושה, דבר, 28 באוקטובר 1955.

[12] הפרסום המקורי אליו התייחס גורלי הוא כנראה: Joseph Yasser, "Reviews of books", The Musical Quarterly, Vol. 38, No. 3 (July, 1952), pp. 468-477. בו במסגרת ביקורת על סיפרו של ג'ון וינסנט מאזכר המחבר יוסף יאסר את עבודתו של נדל בגרסה מוקדמת בגרמנית (Verwandtschaftstheorie der diatonischen Tonreihen und ihre weitere Entwichlungen) וכן את עבודתו של אווניר דה מונפרד כעבודות חשובות שטרם פורסמו. אולם הציטוט של גורלי איננו מובא כלשונו במאמר זה, וייתכן שהוא משקף גם התייחסויות אחרות של יוסף יאסר, כגון בתכתובות הפרטיות שניהל עם נדל.

[13] מועדון הסופרים והעתונאים, חרות, 23 בדצמבר 1955.

[14] Yuval Shay-El, "Musical Alphabet Evolution and Contemporary Composition Techniques: The Theory of Zvi Harry Nadel", Min-Ad Israel Sudies in Musicology Online, Vol. 21 (2023), pp. 50-26.

[15] הערות מאזין, דבר, 19 במאי 1957

[16] שדורי ישראל, דבר, 19 בינואר 1959

[17] בהקלטה זו ניתן לשמוע את ההשפעה של מוזיקת הכליזמר שהביאו עימם העולים החדשים. נדל עצמו היה גאה מאד במורשת הכליזמרית שלו.

[18] כולל ציטוטים מהשירים "ארצנו הקטנטונת", "ברלה רוקד בלט","זמר זמר לך", "הרוח נושבת קרירה", "בערבות הנגב" ונוספים, בעיבוד המשלב מגוון סיגנונות כגון כלי-זמר, קברט, הורה, שירי-לכת וג'אז.

[19] אברהם מינדלין, מחבר ומלחין, זמרשת פרויקט חירום להצלת הזמר העברי המוקדם

[20] עוד דוגמה בולטת לגיוון הסיגנוני ברוח התקופה של מדינת ישראל הצעירה. הפעם זו הורה, אבל ניכרת השפעת הג'אז, כגון בפראזה שנשמעת כאילו גרשווין כתב אותה, (כ- 1:25 דק' מתחילת ההקלטה).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]