ל"ו צדיקים

על-פי ההגיוגרפיה והמסורת היהודית, בכל דור ודור קיימים ל"ו (36) צדיקים, חלקם נסתרים, שבזכותם קיים העולם. בהשפעת היידיש הם קרויים "למד-ווניקים".

הרעיון של צדיקים שקיומם מאפשר באופן רוחני את המשך קיומו של מקום מסוים נמצא כבר בסיפור התנ"כי על הפיכת סדום ועמורה, שבו אברהם מבקש להציל את סדום אם יהיה בה מספר מסוים של צדיקים. יש רואים את הרעיון בספר משלי (ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ה), באמירה "צדיק יסוד עולם".^[1] במדרש מספר הצדיקים הנדרש לעולם הוא 30^[2] ובתלמוד 45, המחולקים ל-30 בארץ ישראל ו-15 בחוץ לארץ^[3].

קיומם של 36 צדיקים מוזכר לראשונה בדברי האמורא אביי: ”לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנאמר "אשרי כל חוכי לו" - לו בגימטריא תלתין ושיתא"” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד ב'), שתרגומם: "אין בעולם פחות משלושים וששה צדיקים המקבלים פני השכינה בכל דור, שנאמר: 'אשרֵי כל חוֹכֵי לוֹ' (ישעיה, ל', י"ח) - לו בגימטריה הם 36".

חוקר הקבלה גרשם שלום מעיר על כך:

מן הפירוש הזה נגזר המספר של 36 צדיקים, שהיה מקובל כל כך בדורות האחרונים. אלא שפירוש דחוק הוא, ואין זה סביר שאביי אכן העלה אותו אך ורק על סמך קריאתו את הפסוק בישעיה. מתקבל על הדעת שבדרך זו העניק לכתוב רעיון שהיה מוכר לו ממקורות ומהקשרים אחרים, כדי לשוות לו אחיזה בפסוק.

— גרשם שלום, "ל"ו צדיקים נסתרים במסורת ישראל"

שלום סבור שמקור המספר ל"ו הוא ברעיון האסטרולוגי שהיה מקובל בעולם העתיק של שלושים ושישה הדיקאנים השמימיים שכל אחד מהם מושל על עשרה ימים בשנה. אמונה זו הייתה נפוצה הן בתרבות ההלניסטית והן במזרח הרחוק. לדעתו, אביי האניש את המושגים הקוסמולוגיים והשתמש בהם כדי לתאר את הצדיקים שמקבלים פני השכינה.

חוקרים אחרים סבורים כי מדובר בהתפתחות יהודית פנימית של הרעיון. לדבריהם אביי אינו מתייחס, לפחות לא ישירות, לצדיקים שעליהם עומד העולם (בדומה למיתוס האסטרולוגי), אלא לצדיקים שרואים פני השכינה, המשמש כתחליף לעבודת הקרבנות לאחר חורבן בית המקדש. מושג זה של הקבלת פני השכינה מקורו בבית מדרשם של התנאים, בחוגיהם של יורדי המרכבה כרבי שמעון בר יוחאי וחבריו, שם מצוי גם המושג "בני עליה",^[4] מושג הקרוב רעיונית לצדיקים המקבלים פני שכינה.^[5]

לפי האמור בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ב, עמוד א', העולם מתקיים בזכות ארבעים וחמישה צדיקים, שלושים בארץ ישראל וחמישה עשר בבבל. לדברי רבי יהודה, אומות העולם מתקיימות בזכות שלושים צדיקי אומות העולם.

שלום סבור שרק במאה השמונה עשרה התבססה המסורת לפיה ל"ו צדיקים אלה הם צדיקים נסתרים, אם כי הרעיון על קיומם של צדיקים שאינם מפורסמים מופיע כבר בתלמוד הבבלי, שם מובא שרובם של הארבעים וחמישה צדיקים הם נסתרים^[6].

בחסידות מוכר המושג ל"ו צדיקים גם כצדיקים נסתרים. מושג זה משמש בסיפורי חסידים כמוטיב החוזר על עצמו. כאשר אחת הדמויות נדמית בסיפור כנחותה ומתגלית כדמות בעלת דרגה רוחנית גבוהה והאדם מתגלה כאחד מ"ל"ו צדיקים". בסיפורי חסידים לרוב כוונת המושג "ל"ו צדיקים" מדברת על צדיקים נסתרים. לפי המסורת החסידית רבי לייב שרה'ס היה מפרנס את הצדיקים הנסתרים. מוטיב זה של ל"ו הצדיקים שימש לעיתים גם כמקור לביסוס השיטה החסידית שייתכן כי "תהילים זאגר", כלומר יהודי האומר תהילים ומשתדל בעשיית חסד אך אינו תלמיד חכם, נחשב לבעל מעלה שרוחניותו היא המחזיקה את העולם. תפיסה זו עוררה ביקורת מצד המתנגדים, שכן נאמר בפרקי אבות "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד". לפי חלק מגדולי החסידות קיים רמז בל"ו (36) מעבר למספר הצדיקים המתקשר למשמעות הסמלית של ל"ו צדיקים. רמז אחד לדוגמה הוא ל"ו נרות חנוכה (ללא נרות ה"שמש").

גרשם שלום מספר:

ידועים לנו לפחות שני ספרי קבלה מן המאה הי"ח, שעל מחבריהם סֻפּר שצדיקים נסתרים היו: ר' נטע משינַאווה ור' אייזיק, שחי בכפר הקטן זויַאביץ ליד פשמישל והתפרנס שם מן השחיטה. ספריהם נדפסו כמובן לאחר שהלכו לעולמם. במבואות הספרים מספרים המהדירים בני הדור על השמועות שהתהלכו בקרב הציבור באשר לאופים האמיתי.

— גרשם שלום, "ל"ו צדיקים נסתרים במסורת ישראל"

בנוסף לאמונה בל"ו צדיקים, קיימת אמונה, בעיקר בקרב חסידים, שיש בכל דור ראש לצדיקים המכונה "צדיק הדור". אמונה זו מבוססת על דברי הזוהר: "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". חלק מן החסידים, פירשו את הזוהר שישנו בכל דור צדיק שנשמתו היא נשמת משה רבנו. זהו לא הפירוש הפשוט לדברי הזוהר והזוהר עצמו ככל הנראה מדבר על מדרגה גבוהה בנפש האדם שהיא התפשטות משה בכל אדם ובכל דור וגם מקרב החסידים יש שפירשו כך.^[7] האמונה החסידית גורסת שבזכות צדיק זה כל העולם מתקיים, וכך פירש הבעל שם טוב^[8] את דברי הגמרא על רבי חנינא בן דוסא: ”בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת”,^[9] ב"שביל" כלומר שלכל צדיק יש שביל בינו לשמיים, ובשביל של רבי חנינא יורד השפע לעולם. השערות שונות הועלו במהלך הדורות בקשר לצדיק הדור. במהלך השנים היו אימרות מפורסמות של אדמו"רים לגבי זהותו של "צדיק הדור"^[10].

בחסידות חב"ד הכינוי המקובל לצדיק הדור הוא "נשיא הדור" או "ראש בני ישראל".

• בספר "הכנסת כלה" מאת ש"י עגנון פוגשים הגיבורים אחד מל"ו הצדיקים.
• בספר "אחרון הצדיקים" מאת אנדרה שוורץ-בארט, מתואר אילן יוחסין של ל"ו צדיקים בני כמה דורות (מימי הביניים לתקופת השואה).
• בספר "תולדות האהבה" מאת ניקול קראוס משוכנע 'ציפור', אחיה של גיבורת הספר, כי הוא אחד מל"ו הצדיקים.
• בסדרה "Touch" מאת טים קרינג ששודרה ברשת "FOX" האמריקנית המגוללת את סיפורם של כמה מל"ו הצדיקים בזמננו.
• בשיר "ירושלים של אז" של דן אלמגור מוזכר "למד ווניק כמו רב זונדל הצדיק".
• בשיר "למד ווניק" מאת המשורר עמיחי חסון, בספר שירים על סף.^[11]

• גדול הדור

• גרשם שלום, "ל"ו צדיקים נסתרים במסורת ישראל", בספרו עוד דבר, הוצאת עם עובד, 1989, עמ' 199