צילום רחוב

צילום רחוב הוא סוגת צילום שבה מצולמות סיטואציות אקראיות במקומות ציבוריים. צילום הרחוב מציג לעיתים נקודת מבט אירונית של הסיטואציה, מציג אותה מנקודת מבט לא שגרתית או מוציא אותה מהקשרה הרגיל. בצילומים אלה, בהם לצלם אין שליטה על המתרחש, ואף לא על התאורה במקום, יש חשיבות רבה לתזמון הרגע המכריע בו תצולם התמונה האופטימלית.

אף שמעורבות הצלם בצילום הרחוב מינימלית, הרי שלנקודת מבטו יש חשיבות רבה. בהקדמה לספרו הארץ שלנו, המאגד צילומי רחוב של הצלם אלכס ליבק, כתב ליבק: "לא די במצלמה שתוצב בפינת רחוב ותצלם כל חמש שניות באקראי את מה שחולף על פניה. חייב לצאת משהו מתוך נשמתו של הצלם, מוחו, אישיותו, תמונת העולם הפרטית שלו. אין שני צלמים שיראו התרחשות אחת באותו אופן..."^[1].

ראשית צילום הרחוב

הצלם הצרפתי אז'ן אטז'ה, שפעל בפריז בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, נחשב לאחד מאבות צילום הרחוב. אטז'ה צילם בעיקר נוף אורבני של רחובות, גנים, מדרגות וחלונות. אף שלא היה הראשון לעשות זאת, צילומיו היו פופולריים במיוחד, והגופים שפעלו למען שימור פריז העתיקה בתקופה שלאחר תוכנית אוסמן להתחדשות פריז נעזרו בצילומיו. אולם הצלם שהשפיע יותר מכל על צילום הרחוב כפי שהוא מוכר לנו כיום הוא אנרי קרטייה ברסון. קרטייה ברסון, אף הוא צרפתי, החל לצלם בשנות ה-30 של המאה ה-20 והשתמש במצלמת לייקה. קרטייה ברסון התמקד לא ברחוב עצמו, אלא בפעולותיהם של האנשים החולפים בו ועוסקים בענייניהם. הוא הקפיד על קומפוזיציה המבוססת על צורות גאומטריות, ונחשב למי שביסס את עקרון הרגע המכריע. בספר צילומים שפרסם ב-1952 הגדיר את הצילום כ"הכרה במשך שבריר של שנייה, בעת ובעונה אחת – בחשיבותו של אירוע ובקיומו של ארגון צורני מדוקדק המפיח רוח חיים באירוע זה"^[2].

מאפיינים

בצילום רחוב נפוצים מספר אלמנטים ויזואליים, שנועדו ליצור אירוניה או לעורר עניין.

אחד המאפיינים הבולטים הוא ניגודיות בין אובייקטים שונים בתמונה. הניגודיות יכולה לבוא לידי ביטוי בצבעים מנוגדים זה לזה, בדמויות בעלות אופי שונה (צעיר וזקן, דתי וחילוני, אדם שמח ואדם עצוב, ועוד) או בצורות מנוגדות. מאפיין נוסף הוא חזרה על פעולות מסוימות או על צורות גאומטריות. באחד מצילומיו המפורסמים של אנרי קרטייה ברסון, "מאחורי תחנת סן לזאר", מודגם היטב השימוש במאפיין זה: תנועת רגליו של האדם הנראה בתמונה יוצרת צורת משולש, בדומה לגג תחנת הרכבת הנמצאת מאחוריו, ובמימי השלולית חישוקים עגולים, כצורת השעון שבתחנה. אלמנטים נוספים כוללים שימוש בסמלים, או ברמיזות שנועדו לגרום לצופה בתמונה להשלים בעצמו את הסיטואציה בעזרת הדמיון. גם השימוש בצילום שחור-לבן נפוץ בצילום רחוב.

צלמי רחוב רבים משתמשים באירוניה של הצילומים כדי להעביר מסר חברתי. דוגמה לכך ניתן לראות בצילום זה(הקישור אינו פעיל) של אלכס ליבק.

צילומי רחוב שהיו לסמלים היסטוריים

מספר צילומי רחוב הפכו לסמלים המזוהים עם אירועים היסטוריים, אף שהצילום עצמו אינו מתעד דמויות חשובות או את האירועים עצמם, אלא, מעצם טיבו של צילום הרחוב, אירועים אקראיים. דוגמה לתמונה כזו היא תמונת יום הניצחון על יפן בכיכר טיימס, בה נראה מלח מנשק אישה לבושה שמלה לבנה, שניהם אלמונים, בכיכר טיימס שבניו יורק ביום הניצחון על יפן (14 באוגוסט 1945). התמונה הפכה לאייקון המזוהה עם סיום מלחמת העולם השנייה. דוגמה נוספת היא תמונתו של קונרד שומן. שומן, חייל בצבא גרמניה המזרחית, צולם כשהוא מדלג מעל גדר תיל שהפרידה בין ברלין המזרחית לברלין המערבית ברחוב ברנאואר, ובכך ערק לגרמניה המערבית. התמונה צולמה ב-15 באוגוסט 1961, בעת שחומת ברלין הייתה בשלבי הקמה ראשוניים, והפכה לאחד מסמלי המלחמה הקרה.