צילץ
| |||
 | |||
| פסיפס צילומים מצילץ | |||
| מדינה / טריטוריה |  פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |  אופולה | ||
| ראש העיר | Edward Plicko | ||
| תאריך ייסוד | 1327 | ||
| שטח | 14.71 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 2,426 (2019) | ||
| קואורדינטות | 50°23′09″N 17°39′37″E / 50.38587°N 17.66035°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| https://biala.gmina.pl/2079/strona-glowna.html | |||
צילץ (בפולנית: Biała, ⓘⒾ, בגרמנית: Zülz, בשלזית: Biołŏ, Biołŏ Prudnickŏ) היא עיירה קטנה בפולין, השוכנת בחלק הדרומי של פרובינציית אופולה במחוז פרודניק ליד הגבול עם צ'כיה. זהו המושב המינהלי של נפת צילץ. אוכלוסייתה מונה 2,426 תושבים (2019).
העיירה נוסדה במאה ה-13, על כן היא אחת העיירות העתיקות בפולין, והיסטורית היא הייתה חלק מדוכסות אופולה ומהאימפריה ההבסבורגית האוסטרית. במשך מאות שנים שכנה צילץ באוסטריה, פרוסיה, גרמניה ולאחר מלחמת העולם השנייה בפולין. מיעוט גרמני משמעותי מתגורר בסביבה. העיירה כוללת גם אנדרטאות אדריכליות רבות ומבנים היסטוריים.
קהילת יהודי צילץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קהילת יהודי צילץ
מאז סוף המאה ה-14 התיישבו יהודים רבים בעיירה במיוחד ובעיירה ניסה. בניגוד ליישובים אחרים בהם היו קהילות יהודיות, בערי שלזיה, יהודי צילץ לא גורשו בסוף המאה ה-16. במאה ה-18 צילץ הפכה לעיירה היחידה בגרמניה שבה חיו יותר יהודים מאשר נוצרים (בשנת 1782 התגוררו בעיירה 961 נוצרים ו- 1,061 יהודים).[1] תושבי צילץ היהודים שגשגו וחשו ביטחון, עד כדי כך שהם קראו לעירם בעברית "מקום צדק" או "עיר צדיקים".[2]
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של צילץ (בפולנית)
ביאלה (מחוז אופולה, פולין), דף שער בספרייה הלאומית- Zuelz, באתר "Destroyed German Synagogues and Communities" (באנגלית)
- קהילת יהודי צילץ באתר השטאטל הווירטואלי (בפולנית)
סרטונים בערוץ של צילץ, באתר יוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Cmentarz Żydowski - Urząd Miejski w Białej, biala.gmina.pl
- ^ Woronczak J. P, Mochum Zadek – żydowska nazwa Białej, „Annales Silesiae” 1993, t. XXIII, s. 131; Walerjański D., Z dziejów Żydów na Górnym Śląsku do 1812 roku, „Orbis Interior: pismo muzealno-humanistyczne” 2005, t. V, s. 32.
