קאק

ערך זה עוסק בציפור שיר. אם התכוונתם למדד מניות צרפתי, ראו קאק 40.

קאק
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	עורביים
סוג:	קאק
מין:	קאק מצוי
שם מדעי
Coloeus monedula ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה
ירוק - כל השנה, ירוק בהיר - קינון בלבד, כחול - חריפה

קָאָק מצוי (שם מדעי: Coloeus monedula), ידוע גם בשמות האנגליים Eurasian jackdaw, European jackdaw, western jackdaw, הוא מין ציפור שיר ממשפחת העורביים הדומה לסוג עורב ובעבר היה שייך אליו. מצוי באירופה, אסיה וצפון אפריקה.

הקאק הוא עורב קטן: אורכו-כ-39 -35 ס"מ ומשקלו כ-250 גרם. רוב גופו שחור, עורפו אפור-כסוף, וגחונו שחרחר-אפרפר. בבגרותו ראשו, כנפיו וזנבו מקבלים ברק מתכתי. צבע קשתית העין: לבנבן-תכול. מקורו קצר ומגושם. אורך הזנב בינוני.

אין כמעט הבדלים בין זכר ונקבה. אך בדרך כלל לזכרים הגוון הכסוף שבערפם בהיר יותר משל הנקבות.

הקאק הוא עוף אינטליגנטי, חברותי הנוהג להתלהק. נצפה שהוא מסוגל להשתמש בכלים. זכרים ונקבות יוצרים זוגות כבר בשנת חייהם הראשונה, אך מזדווגים רק שנה מאוחר יותר. הזוגיות נשמרת לאורך כל חיי הפרט ומהווה יחידת חיים יציבה בתוך המושבות והלהקות, באוכלוסיות יציבות ונודדות. בני הזוג נראים תכופות צמודים זה לזה כ"זוג מאוהב". שיחור המזון נעשה בלהקות גדולות (בעיקר בסתיו ובחורף) המונות מאות ואף אלפי פריטים ובערבים מתקבצים ללינה על העצים. בלהקות יש מבנה היררכי ברור הכולל מנהיג להקה. לעיתים, מותקפת ציפור פצועה או חולה על ידי חבריה בלהקה עד אשר מתה.

הקאק הוא אוכל-כול המשחר אחר מזונו בקרקע. הוא ניזון מזרעים ובלוטים, פירות, חרקים ולרוות (זחלים ורימות), בעלי חיים קטנים ועוד.

זהו עורב זריז, פעלתן ומעופף מוכשר, להקות נצפו מבצעות מפגני ראווה אווירובטיים הכוללים התהפכויות וצלילות.

הקאק נחשב ציפור אינטליגנטית. חוקר הטבע קונראד לורנץ תיאר בספרו טבעת המלך שלמה כיצד יצר קשר עם להקת קאקים על גג ביתו בגרמניה בעת מלחמת העולם השנייה. מהתבוננות ארוכה בהתנהגותם הגיע למצב, שהחל להבין חלקים מהתקשורת שלהם, כולל שמות שהם ייחדו לכל פרט. הוא אף תיאר מפגש עם הלהקה לאחר שנים, בהיותו בעיר, כשקאק אחד ניתק מהלהקה בה עף, ירד אליו, אמר את שמו וכן קרא לו 'קונראד'. הקשר נוצר בעקבות טיפול בגוזל קאק, וכך גילה החוקר את תופעת ההחתמה בעופות ובעלי חיים צעירים.

להקות גדולות של קאקים חיים בארץ בחבל עדולם ובאזור שפלת יהודה. בחורף אלו עוברים לאזור מדבר יהודה. להקות נוספות נצפו בגליל. הקאקים מתכנסים בשעות הערב וחונים במקום קבוע בדרך כלל מספר עצים וגגות, וחוזרים אל מקום החניה שנה אחרי שנה. במתחם החניה אין עופות מסוג אחר, אך בדרך כלל בסמיכות קיים "מחנה" של ציפורים אחרות - בעיקר זרזירים ואנפות, אשר גם לכל אחד מהם מתחם מוגדר. עם התפתחות הערים לתוך שטחי החקלאות מאז 1989 נצפות להקות בתוך הערים רחובות, רמלה, לוד, בית שמש, קריית גת, ירושלים, מעלה אדומים ועוד.

חוקר יהודי קדום כתב על הקאק בשמו הערבי, אלקאק:

עורב - רבינו סעדיה הגאון מתרגם "אלגראביב" והערביים קוראים אותו "אלקאק". והוא Robe הידוע.

ונמצא עוד מין עורב קטן מ"קאק" וקוראים אותו "אלזארזור" והוא הנקרא בדברי חכמינו זכרם לברכה זרזיר

ככתוב בבראשית רבה (פרשה ס"ה)

זרזיר מין עורב - לא על חנם הולך זרזיר אצל העורב לפי שהוא מינו.^[1]

בעקבות זאת חוקר הטבע ישראל אהרוני נתן לקאק את שמו העברי^[2].

• בור הקאקים

מדיה וקבצים בנושא קאק בוויקישיתוף

• קאק, באתר ITIS (באנגלית)
• קאק, באתר NCBI (באנגלית)
• קאק, באתר GBIF (באנגלית)

• קאק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• קאק באתר הרשימה האדומה של IUCN
• הקאק - צפור החודש באתר המשרד להגנת הסביבה
• הקאק באתר 'ציפורי החצר בישראל'. (כולל צילום תקריב)
• ynet, זוגיות לכל החיים, או עד הגירושים: הקאק, באתר ynet, 7 בפברואר 2011