קארי צ'פמן קאט

קארי צ'פמן קאט
Carrie Chapman Catt
לידה	9 בינואר 1859; ריפון, ארצות הברית
פטירה	9 במרץ 1947 (בגיל 88); ניו רושל, ארצות הברית
שם לידה	Carrie Clinton Lane
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות וודלואן
השכלה	אוניברסיטת המדינה של איווה
מפלגה	Commonwealth Land Party
פרסים והוקרה
	היכל התהילה הלאומי לנשים (1982); היכל התהילה של נשות אייווה (1975) ;
חתימה

קארי צ'פמן קאט (באנגלית: Carrie Chapman Catt;‏ 9 בינואר 1859 – 9 במרץ 1947) הייתה מנהיגה בתנועה הסופרג'יסטית האמריקאית. בשנת 1919 הובילה קאט את הקמפיין שנועד להפעיל לחץ על הקונגרס האמריקני להעביר ולאשרר את התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית. תיקון שמטרתו הייתה הענקת זכות בחירה לנשים בארצות הברית. המאבק הוכתר בהצלחה, והתיקון אושרר ב-18 באוגוסט 1920.

קאט כיהנה כנשיאת האיגוד הלאומי אמריקאי לזכויות נשים, והייתה המייסדת של ליגת הנשים הבוחרות (אנ') וברית הנשים הבין-לאומית.

ראשית חייה

קאט נולדה בשם קארי קלינטון ליין (Carrie Clinton Lane) בריפון, ויסקונסין, בתם של מריה לואיזה (קלינטון) ולוציוס ליין. היא הייתה השנייה מבין שלושת ילדי המשפחה. בעקבות מלחמת האזרחים עברה המשפחה לצ'ארלס סיטי, איווה כשהייתה בת שבע ושם החלה ללמוד. בילדותה התעניינה במדע ורצתה להיות רופאה. לאחר סיום לימודיה בתיכון, נרשמה למכללה החקלאית של מדינת איווה (כיום אוניברסיטת המדינה של איווה) באמס, איווה.^[1]^[2]

אביה של קאט התנגד בתחילה שתלך ללמוד במכללה, אך לבסוף השתכנע ונשא בחלק מהעלויות. כדי לכלכל את עצמה היא עבדה מספר תפקידים: שוטפת כלים, ספרנית בבית ספר ומורה בבתי ספר כפריים.^[3]

כיתתה של קאט כללה 27 תלמידים, ומתוכם שש נשים. היא הצטרפה למועדון ספרותי סטודנטיאלי (Crescent Literary Society), שמטרתו לקדם מיומנויות למידה של סטודנטים וביטחון עצמי. קאט יצאה נגד החלטה שרק גברים הורשו לדבר בישיבות, ודיברה במהלך דיונים. בעקבות זאת, החל דיון בנושא השתתפות נשים בקבוצה, שבסופו של דבר הוביל לכך שנשים קיבלו את הזכות לדבר בישיבות.^[4]

בנובמבר 1880, קאט סיימה תואר ראשון במדעים והיית האישה היחידה במחזור שסיימה את הלימודים. עם סיום הלימודים היא עבדה גם כמורה וב-1885 מונתה למפקחת בתי הספר בעיר מייסון, איווה והייתה המפקחת הראשונה של המחוז.^[2]

בפברואר 1885 נישאה קאט לליאו צ'פמן, עורך עיתון, ועברה עמו לקליפורניה. צ'מפן נפטר מטיפוס כשנה וחצי לאחר שנישאו. היא נשארה זמן מה בסן פרנסיסקו, שם עבדה ככתבת לענייני נשים הראשונה בעיר, אך בחרה לחזור לאיווה בשנת 1887. שלוש שנים לאחר מכן, התחתנה עם ג'ורג' קאט, מהנדס עשיר ועמית מאוניברסיטת איווה. הוא עודד את מעורבותה במאבק לזכות הבחירות לנשים.^[5]

פעילותה בתנועה לזכות הבחירה לנשים

ההתאחדות הלאומית האמריקנית למען זכות הבחירה לנשים

ב-1887 חזרה קאט לצ'ארלס סיטי, שם גדלה ולקחה חלק בפעילות האגודה למען זכות הבחירה לנשים באיוה. בין השנים 1890 ל-1892 היא שימשה כמזכירת האגודה, כתבה מאמרים והרצתה לקידום זכות הבחירה לנשים. בנוסף לעבודתה באגודה המקומית, קאט החלה לעבוד עם בהתאחדות הלאומית האמריקנית למען זכות הבחירה לנשים (NAWSA) ונאמה בוועידה בוושינגטון ב-1890. כתביה ונאומיה ביססו את מעמדה כמנהיגה סופרג'יסטית.^[6] בשנת 1892, סוזן ב. אנתוני ביקשה מקאט להתחיל לפעול בנושא קידום זכות הבחירה לנשים.^[7] קאט ירשה את מקומה של אנתוני כנשיאת התאחדות הלאומית האמריקנית למען זכות הבחירה לנשים. היא כהנה כנשיאה בין השנים 1900 ל-1904 ובשנית בין השנים 1910 ל-1915. היא פרשה אחרי תקופת כהונתה הראשונה על מנת לטפל בבעלה החולה.^[8] קאט עברה לניו יורק והחלה להיות פעילה ברמה המקומית. בשנת 1907 היא הקימה את המועצה הסופרג'יסטית הבינעירונית שחיברה את מרבית הקבוצות שפעלו למען זכות בחירה לנשים בעיר תחת ארגון גג אחד. ארגון זה שימש כמודל למפלגה הסופרג'יסטית של העיר ניו יורק שקאט ייסדה ולפעולות נוספות שעשתה בהמשך.^[8] אירוע נוסף שהשפיע על קאט הייתה כישלון ההצבעה למען זכות בחירה לנשים שנערך באיווה ביוני 1916.^[9] מיד עם היבחרה, לכהונה שנייה, קאט הציבה לעצמה למטרה לקדם את זכות בחירה לנשים בכינוסי המפלגה הרפובליקנית והדמוקרטית ביוני 1916.^[10] בוועידת NAWSA, באותה השנה באטלנטיק סיטי, חשפה קאט את "תוכנית הזכייה" - לגרום לכך שסנאטורים ונציגים ממדינות שונות יתמכו בתיקון למען זכות בחירה לנשים. מטרת תוכנית הזכייה הייתה, לזכות בתמיכה הן ברמה הפדרלית והן במדינות. במדינות בהן הייתה התנגדות לרעיון, להתפשר על זכויות הצבעה חלקיות לנשים.^[1] קאט חילקה את המדינות לארבע קבוצות והתאימה להן תוכנית פעולה שונה:

נשים במדינות בהן זכות בחירה בבחירות הנשיאותיות יפעלו להעברת תיקון זכות בחירה ברמה הפדרליות.
נשים שהאמינו שיוכלו להוביל לתיקון חוקת המדינה שלהן ילחצו על משאל עם.
רוב המדינות יפעלו למען הבחירות לנשיאות.
מדינות דרום יפעלו למען הצבעה ראשונית.

תוכנית הזכייה שמה לעצה למטרה לקדם את זכות ההצבעה ב-36 מדינות על ידי איגודים סופרג'סטים מקומיים ברחבי ארצות הברית. שלושים ושש היה מספר המדינות הדרושות לאישור תיקון פדרלי.^[11] התוכנית נחשבה למוצלחת ו-NAWSA זכה לתמיכה בשני בתי הקונגרס.

במאמציה לקידום זכות ההצבעה לנשים במדינות השונות, קאט הביעה דעות קדומות על קבוצות שונות בחברה האמריקאית. בשנת 1894 קאט קראה לתת זכות הצעה לנשים ולבטל את זכות ההצבעה לתושבי שכונות עוני.^[12] 25 שנה מאוחר יותר שניסתה לקדם את זכות הבחירה במיסיסיפי ודרום קרוליינה, טענה שהעליונות הלבנה תתחזק, לא תחלש, בגלל זכות הבחירה לנשים.^[13] קאט השתמשה בטיעונים שונים בהתאמה לקהל אליו דיברה.

NAWSA הייתה הארגון הגדול ביותר שפעל למען זכות הבחירה לנשים בארצות הברית. מהמאמצים הראשונים באיווה בשנות ה -80 של המאה התשע עשרה ועד לקמפיין בטנסי בשנת 1920. קאט פיקחה על עשרות קמפיינים, גייסה מתנדבות רבות, ונאמה מאות פעמים בכל רחבי ארצות הברית.^[14] לאחר אישור התיקון התשע-עשרה לחוקת ארצות הברית, קאט פרשה מ- NAWSA.

ברית הנשים הבינלאומית למען זכות ההצבעה IWSA

ארגון ברית הנשים הבינלאומית למען זכות ההצבעה (International Woman Suffrage Alliance) הוקם ב-1904 בברלין על ידי קארי צ'פמן קאט, מיליסנט פוסט, אניטה אוגסורג (אנ'), הלן לנגה (אנ'), מארי סטריט (אנ'), סוזן ב. אנתוני, קתה שירמכר (אנ') וסופרג'יסטיות מובילות אחרות מרחבי העולם שפעלו למען זכות הצבעה לנשים. ב-1902 קאט יזמה את הקמתו כרשת תמיכה לסופרג'יסטיות ברחבי העולם^[15] והייתה נשיאת הארגון בין השנים 1904 ל-1923. בין השנים 1905 ל-1907 קאט חוותה מספר אובדbים של אנשים הקרובים לה: בעלה באוקטובר 1905, שותפתה סוזן ב. אנתוני בפברואר 1906 ואחיה הצעיר בספטמבר 1907 וחודשיים לאחר מכן אימה נפטרה. קאט הייתה מוכת צער. הרופא שלה וחברים עודדו אותה לנסוע והיא בילתה את השנים הבאות ברחבי העולם בקידום זכות בחירה לנשים. אליה הצטרפה הסופרג'יסטית היהודיה ההולנדית רוזה מאנוס שהייתה לחברתה ומאוחר יותר נרצחה בראוונסבריק.^[16] כשחזרה לפעילות קאט חילקה את זמנה בין ביתה בניו יורק למשרדי הברית בלונדון. היא קידמה את זכות ההצבעה לנשים ברחבי העולם ובעשור הראשון של המאה המאה העשרים, ביקרה בהודו, פלסטין, מצרים, יפן והפיליפינים.^[17]^[18] בעקבות מסעותייה קאט אמרה: ”פעם לפני שביקרתי במדינות אחרות, הייתי ג'ינגו כמו כולם. חשבתי שלאמריקה יש מונופול על הקדמה, ואז הייתה לי התעוררות עצובה”".^[18]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קארי צ'פמן קאט בוויקישיתוף

קארי צ'פמן קאט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קארי צ'פמן קאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי קארי צ'פמן קאט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² Carrie Chapman Catt, National Women's History Museum (באנגלית)
^ ¹ ² Carrie Chapman Catt (1859-1947), cattcenter.iastate.edu (באנגלית)
^ Van Voris, Jacqueline., Carrie Chapman Catt : a public life, 1st pbk. ed, New York: Feminist Press at the City University of New York, 1996, עמ' 7, ISBN 0-935312-63-3
^ Van Voris, Jacqueline., Carrie Chapman Catt : a public life, 1st pbk. ed, New York: Feminist Press at the City University of New York, 1996, עמ' 7-8, ISBN 0-935312-63-3
^ American dissidents : an encyclopedia of activists, subversives, and prisoners of conscience, כרך 1, Santa Barbara, Calif.: ABC-CLIO, 2012, עמ' 114, ISBN 978-1-59884-765-9
^ Carrie Chapman Catt | Articles and Essays | National American Woman Suffrage Association Collection | Digital Collections | Library of Congress, Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA
^ Carrie Museum | About Carrie Lane Chapman Catt, www.catt.org
^ ¹ ² Carrie Chapman Catt | The New York State Museum, www.nysm.nysed.gov
^ Iowa's Suffrage Scrapbook - 1916-1919 - Iowa Women's Archives - The University of Iowa Libraries, sdrc.lib.uiowa.edu
^ Terry Desch Croy, The crisis: A complete critical edition of Carrie Chapman Catt's 1916 presidential address to the national American woman suffrage association, Rhetoric Society Quarterly 28, 1998-06-01, עמ' 49–73 doi: 10.1080/02773949809391124
^ Carrie Chapman Catt (1859-1947) | Turning Point Suffragist Memorial (באנגלית)
^ Bredbenner, Candice Lewis (1998). A Nationality of Her Own: Women, Marriage, and the Law of Citizenship. Berkeley: University of California Press. p. 48.
^ ROGER MUNNS, University Honors Suffragette Despite Racism Charge, Los Angeles Times, ‏1996-05-05 (באנגלית)
^ The Women’s Rights Movement, 1848–1920, History, Art & Archives
^ Edith F. Hurwitz, Carrie C. Catt's "Suffrage Militancy", Signs 3, 1978, עמ' 739–743
^ Carrie Chapman Catt -, Archives of Women's Political Communication (באנגלית)
^ Lynne Walker, Locating the Global/Rethinking the Local: Suffrage Politics, Architecture, and Space, Women's Studies Quarterly 34, 2006, עמ' 174–196
^ ¹ ² Jeff Hill, Conservatives and Radicals, Defining Moments Women’s suffrage, Detroit MI

[:2-1] ¹ ² Carrie Chapman Catt, National Women's History Museum (באנגלית)

[:0-2] ¹ ² Carrie Chapman Catt (1859-1947), cattcenter.iastate.edu (באנגלית)

[3] Van Voris, Jacqueline., Carrie Chapman Catt : a public life, 1st pbk. ed, New York: Feminist Press at the City University of New York, 1996, עמ' 7, ISBN 0-935312-63-3

[4] Van Voris, Jacqueline., Carrie Chapman Catt : a public life, 1st pbk. ed, New York: Feminist Press at the City University of New York, 1996, עמ' 7-8, ISBN 0-935312-63-3

[5] American dissidents : an encyclopedia of activists, subversives, and prisoners of conscience, כרך 1, Santa Barbara, Calif.: ABC-CLIO, 2012, עמ' 114, ISBN 978-1-59884-765-9

[6] Carrie Chapman Catt | Articles and Essays | National American Woman Suffrage Association Collection | Digital Collections | Library of Congress, Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA

[7] Carrie Museum | About Carrie Lane Chapman Catt, www.catt.org

[:1-8] ¹ ² Carrie Chapman Catt | The New York State Museum, www.nysm.nysed.gov

[9] Iowa's Suffrage Scrapbook - 1916-1919 - Iowa Women's Archives - The University of Iowa Libraries, sdrc.lib.uiowa.edu

[10] Terry Desch Croy, The crisis: A complete critical edition of Carrie Chapman Catt's 1916 presidential address to the national American woman suffrage association, Rhetoric Society Quarterly 28, 1998-06-01, עמ' 49–73 doi: 10.1080/02773949809391124

[11] Carrie Chapman Catt (1859-1947) | Turning Point Suffragist Memorial (באנגלית)

[12] Bredbenner, Candice Lewis (1998). A Nationality of Her Own: Women, Marriage, and the Law of Citizenship. Berkeley: University of California Press. p. 48.

[13] ROGER MUNNS, University Honors Suffragette Despite Racism Charge, Los Angeles Times, ‏1996-05-05 (באנגלית)

[14] The Women’s Rights Movement, 1848–1920, History, Art & Archives

[15] Edith F. Hurwitz, Carrie C. Catt's "Suffrage Militancy", Signs 3, 1978, עמ' 739–743

[16] Carrie Chapman Catt -, Archives of Women's Political Communication (באנגלית)

[17] Lynne Walker, Locating the Global/Rethinking the Local: Suffrage Politics, Architecture, and Space, Women's Studies Quarterly 34, 2006, עמ' 174–196

[:3-18] ¹ ² Jeff Hill, Conservatives and Radicals, Defining Moments Women’s suffrage, Detroit MI

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

פרסים והוקרה

לידה	9 בינואר 1859 ריפון, ארצות הברית
פטירה	9 במרץ 1947 (בגיל 88) ניו רושל, ארצות הברית
שם לידה	Carrie Clinton Lane
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות וודלואן
השכלה	אוניברסיטת המדינה של איווה
מפלגה	Commonwealth Land Party
היכל התהילה הלאומי לנשים (1982) היכל התהילה של נשות אייווה (1975)
חתימה